בין הצלב לכוכב פרק מספר 103

בין הצלב לכוכב פרק מספר 103

ואסיליס סיפר לי פעם על תוכנה שמחשבת את הכדאיות בהקמת עסקים – למשל מסעדה מסוימת במקום מסוים. כל שנדרש הוא להזין אליה נתונים מדויקים, כאלה שהמוח האנושי מתקשה לשקלל לתשובה אחת פשוטה, לשאלה אחת פשוטה: האם כדאי להקים את המסעדה הזו או לא ?

ואסיליס אמר שזו תוכנה טובה ורעה בעת ובעונה אחת, משום שיש גורם אחד שהיא לעולם לא תוכל להביא בחשבון: רכיב המזל.

״יש עסקים שכל הנתונים לטובתם ובכל זאת הם נכשלים״, אמר ואסיליס. ״ויש אחרים שכל הנתונים לרעתם – והם דווקא מצליחים. למה? כי לראשונים לא היה מזל, ולשניים היה״.

מַפְּלֵי המזל שפורטונה הרעיפה על המסעדה של אבו חסן היו בחזקת צונאמי, מכיוון שכל שאר הנתונים שיחקו נגדה,

ואני מדברת איתכם על מקום בגודלו של חדר מגורים שמכיל שישה שולחנות זעירים ועוד שלושה פצפונים מחוצה לו,

שנמצא בפינה שכוחת אל, בסופו של מדרון נטול חנייה,

שתוֹר גדול בצורת טוּר ארוך של סועדים רעבים (שגם אנחנו דשדשנו בו), השתרך הרחק מפתחו,

סמוך לחומת בטון אליה דהרנו ועליה גהרנו נוטפות ריר ונוגסות בפיתות ענקיות שופעות עיסת אלים ששמה 'מֶסָבָּחָה' או מסבאחה או מסאבחה, תלוי את מי שואלים,

שענת אמרה שבעכו שמה 'משאוושה' (אלא ששם היא עוברת דרך עלי ומכתש) שהיא מעין אורגיה של גרגרי חומוס רכים שמתפלשים בטחינה, שום, לימון, כוסברה ומלח, טבולים ברוטב ששמו 'תטבילה' שעשוי מפלפל שיפקה מוחמץ ומרוסק עם שום כתוש, מיץ לימון, פלפל צ'ילי ומלח - שנסרקו כולם בידי יואל ונמצאו כשרים וראויים למאכל עבור יהודים.

"מה כבר עלול להיות לא כשר בכמה גרגרי חומוס" ? תהה יואל שהמיר את לבושו השחור בחולצה לבנה ומכנסי ג'ינס שציציות טליתו השתרבבו מתוכם, ואילו המגבעת הוחלפה בכיפה ענקית סרוגה שסבא של ענת העניק לו באמרו שמעתה הוא ייחשד כמתנחל.

"בועז הזמין את רות המואבייה לטבול איתו בחומוס (חימצה) ולא כתוב שם שמשהו היה לא בסדר עם זה", הודיע יואל בפה מלא עיסה תנכי"ת. "להיפך, שהרי בארוחה ההיא הוקם בית דוד שממנו יבוא המשיח".

כך קרה שגהרתי, נגסתי וריירתי כששמעתי מאחורי את אגריפס ה – 23 מפטפט באיטלקית, וכשהסתובבתי ראיתי שהוא מתיידד עם נזיר לבוש גלימה צחורה, שניהם טופחים זה לזה על השכם ושניהם נוגסים ומריירים.

"הכירו את הנזיר פרנצ'סקו מפִירֶנְצֶה", הציג אגריפס ה – 23 את ידידו החדש, בעוד הוא עצמו בולס וטוחן מסבחה. "הוא צריך לחזור לכנסייה כדי לערוך את טקס ה - בָּאְפְּטִיסְם".

"טקס מה..." ? שאלה ענת.

"טקס הטבלה לנצרות", ענינו לה במקהלה. "קוראים לזה: ."baptism ceremony

"הוא אומר שזה כאן קרוב", אמר אגריפס ה – 23 שלא ממש הותיר רושם כמי שמתאבל על מה שנראה כמו קרע ופרידה מבּוֹנוֹ. "אני הולך ללוות אותו".

"כדאי לכם להצטרף", אמר פרנצ'סקו בעוד עיניו סורקות את קרסיה ושרשרותיה של יאנה. "זו כנסיה קתולית איטלקית בסגנון גותי".

"גותי..." ?! גנחה יאנה וגרמה לעיניו להמריא מן הקרסים אל עיניה.

"נו טוב", נאלץ פרנצ'סקו לחזור אל קרסים. "ניאו גותי".

אלא כפי שהיה ניתן לנחש, גם 'ניאו גותי' ענה על משאלותיה של יאנה.

אשר על כן מצאתי את עצמי פוסעת אל כנסיית 'אנטוניוס הקדוש מפדובה', הקרויה על שמו של נזיר פרנציסקני, איטלקי סגפן בן המאה ה – 12, שנודע כמי שעשה מעשי ניסים ונחשב לפטרונם של דייגים, קשישים, רעבים, חמורים, סוסים, יורדי ים, נשים הרות, נשים עקרות, מגדלי חזירים ואנשים החיים תחת דיכוי - אך עיקר פרסומו בא לו בהשבת חפצים שאבדו ואנשים שאיבדו את דרכם.

"ואת כל הדברים המופלאים הללו", אמר האח פרנצ'סקו כאשר הגענו אל רחבת הכנסייה. "הוא הספיק בחייו הקצרים לפני שנפטר ממחלה במנזרה של 'קלייר הענייה', שנודע גם בשם 'מסדר הגברות העניות', שהצמיח עשרות מנזרי 'קליירות עניות' ברחבי העולם", מה שאיכשהו הזכיר לי את קורפו שופעת המנזרים והכנסיות כגון...