בין הצלב לכוכב פרק מספר 104

בין הצלב לכוכב פרק מספר 104

כגון כנסייתו של מָגֵן האי אַגִיוֹס סְפָיְירִידוֹן (שהציל את האי ממגפה במאה ה – 17), בעלת כיפה אדומה (שזקוקה לשיפוצים) ומגדל פעמון עוצר נשימה, או הכנסייה הביזנטית המוקדשת לשני הקדושים גָ'אסוֹן וסוֹסִיפָּאטֶר, כמו גם המנזר המלכותי פַּאלֵאוֹקָאסְטְרִיטְסָה שניצב בליבו של יער ירוק, או ההוא, פְלָטִיטֵרָה, בעל ציורי קיר מרהיבים המוקדש לבתולה.

שלא לשכוח את הפנורמה של המנזר פַּאנְטוֹקרָאטוֹר שמציעה את אחד מן המצפורים הטובים ביותר אל הים היוֹנִי ואל האי כולו. ועוד לא דיברנו על כנסיית 'השילוש הקדוש האנגליקני', ועל כנסיית ג'יימס הקדוש שהיא הקתדרלה הקתולית של קורפו.

בטח יש עוד, אלא שיואל קטע את הזיותיי על אודות כנסיותיה ומנזריה של קורפו באמרו כי גם רחבת הכנסייה הקתולית על שמו של 'אנטוניוס הקדוש מפדובה', היא די והותר עבורו וכי אין סיכוי שיחצה את הסף וייכנס אל תוכה, שכן היא עלולה לגרום לו לעלות בלהבות בעודו חי.

כך אמר ובעוד אנו נמנעות מלפגוש את מבטו ונועצות עיניים בתבליט השער בו נראה אנטוניוס הקדוש כורע ברך בפני ישו התינוק המרחף במרומי קשת הכניסה לכנסייה, ואל הרחבה נשפכה תהלוכה של פיליפינים (כך התברר) בלבוש חגיגי, שבראשם פעוטה לבושה חליפה צחורה, שלמצחה סרט בוהק שבמרכזו פורח פרח בעל עלי כותרת לבנים ועטרה כתומה, בדומה לחרצית, וכולם נושאים נרות דולקים וכולם צוהלים ושמחים, וכך הם באו והתגודדו סביב הנזיר פרנצ'סקו וסביב אגריפס ה – 23 שהיה נדמה בעיניהם כאל יווני שזוף ומתולתל שזה עתה גלש מן האולימפוס, וממילא התגודדו גם סביבנו כשהם מעבירים מיד אל יד את התינוקת המועמדת לטקס ההטבלה לנצרות.

כך קרה שבין הלחיצות האדיבות והדחיקות המנומסות, מצאתי את עצמי בוהה בפעוטה בעלת עיני שקד כהות שהבהב בהן ניצוץ מסוקרן, אַפּוֹן זעיר, לחיים תפוחות ושפתיים שבדרך מוזרה, כלשהי, נראו בשלות כשפתי נערה מתבגרת, ומבט שאמר: WTF ?

כך גם קרה שחילצתי את צלב הזהב מבין שדי והסרתי את השרשרת מעל ראשי כשאני מעבירה אותה מעל ראשה הפרחוני של הפעוטה הפיליפינית ומניחה את הצלב במרכז חליפתה, ולוּ רק כדי להתענג על הדממה שנפלה על הרחבה ואולי על הרחוב כולו, ושוב הצטערתי על שלא לבשתי טורקיז.

"כריסטינה", אמרתי. "בבקשה קראו לה כריסטינה שילדה את מריה שילדה את הלנה שילדה אותי". כך אמרתי ועזבתי את רחבת כנסייתו של אנטוניוס הקדוש מפדובה, שמעתה ועד אחרית הימים יהיו בינינו יחסי רעות אינטימיים מבקיעי דורות בנוסח אנטוני את אנטוניה.