בין הצלב לכוכב פרק מספר 51

בין הצלב לכוכב פרק מספר 51

עכשיו אני רוצה לפתוח במשהו שלא נהוג לדבר על אודותיו והוא האיבר הנשי. אתם יודעים. הפתח ההוא למטה.

אתחיל בזה שאין לי מושג כיצד הוא נראה, וזה קצת כמו האור במקרר שאני יכולה רק לדמיין שהוא כבה כשהדלת נסגרת, אבל זה לא משהו שראיתי בעיניים שלי.

אני מתכוונת, בטח יש שם איזשהו סדק או חריץ או, אפילו, כמו שידיד שלי שהוא הומו הסביר לי פעם: "זה נראה כמו פצע".

כך או כך תסכימי איתי שיש כאן בעיה עם משהו שאלוהים נתן לך אבל את לא יכולה לראות אותו. כאילו מה עכשיו ? הפרי האסור ? אפילו הפרי ההוא בגן העדן היה ניתן לצפייה, אז איך זה שהכּוּס שלי לא ?

על בתולה ששכבה לראשונה אומרים שבתוליה בותקו בידי גבר שהיא העניקה לו את הפרח שלה, שזה דימוי מאוד יפה, אלא שלבעלת העציץ שהפך לאגרטל, מעולם לא יצא לצפות בפרח הזה, וכל שהוּתר לה הוא רק להריח אותו. תסכימי איתי שיש כאן משהו לא הוגן שהתרחש עוד לפני שגורשנו מן הגן ההוא.

לעומת הפרח שלי שלא תכעסו עלי אם אקרא לו כּוּס (שזה השם שלו) הזין הזכרי ששום גבר לא צריך להניף את רגליו לתקרה ולתקוע ביניהן מראה על מנת לצפות בו, נחשב לפאר בריאת הבורא וניתן להתבונן בו בכל עת.

אם ייצא לכם לשמוע נשים מספרות על הלידות שלהן, אף פעם לא תשמעו מפיהן את המילה הזו, אתם יודעים, כּוּס. תמיד הן תאמרה 'אגן'. "האגן שלי צר" או "האגן שלי רחב", אבל לעולם לא: "כמעט שנקרע לי הכוס". הנה אמרתי כוס ארבע פעמים ומעבד התמלילים ממשיך לפעול כרגיל.

כניסה לרשת תגלה כי הבולבול הגברי לעומת הפּוּשְפּוּש הנשי, היה ועודנו סמל למזל ולפריון.

ההודים מכנים אותו 'שיווה לינגאם' וסוגדים לו כדי לזכות בברכתו של האל שיווה.

המצרים הקדמונים ייחסו אותו לאל 'אוזיריס' אשר הפין שלו נבלע בפיו של דג שמסמל פריון.

אותם מצרים סגדו גם לאל ששמו 'מין' שהתהדר בבולבול אימתני שייצג (איך לא) פריון.

במולדתי, יוון, האלים הרמס, פאן ופריאפוס קשורים בבולבולים ענקיים שהביאו עימם מזל וברכה. האל פריאפוס אף זכה שעל שמו תיקרא תופעת הפריאפיזם שזו זִקפה תמידית.

באי דִילוֹס, עדיין אצלנו ביוון, במקדש של האל דיוניסוס, ניצב בולבול אבן ענק בין שני אשכים תפוחים. נכון, ניחשתם: ברכה ופריון.

לסקנדינבים יש אל פאלי שמייצג פריון ואהבה ששמו פרייר, ואם לא די לכם בו, תוכלו גם למצוא נורווגים שסגדו לזין של סוס.

אם יגיע לכאן חייזר ויעשה עלינו גוגל, הוא יחזור וידווח לשולחיו כי בכוכב ששמו 'ארץ' קיים מין ששמו 'גברים' שמוליד ואף יולד תינוקות בעזרת איבר ממוזל ששמו 'פאלוס', בעוד מין ששמו 'נשים' מכבס ומבשל להם.

ואני מספרת לכם את כל זה מכיוון שקצת מביך איך התבלבלנו בכיכר הקמפידוליו ברומא כשהתבוננו בפסל אבן של אל נהר הטיבר ששרוע בתנוחת הסבה, והיינו משוכנעות שהוא אוחז בידו את הזין הענקי שלו, אלא שהתברר כי זו 'קרן השפע' ולא זין. הנה אמרתי גם את המילה הזו ארבע פעמים והשמיים לא נפלו. 

אבל בואו נעשה את זה צעד אחרי צעד ונתחיל בהגעתנו לרומא ואל 'מלון לבן' או, כפי שמופיע בשלט:  HOTEL WHITE שהוא הכי מלון ברומא עבור כל מי שאוהבים לראות, לגעת ולהריח אותה ממרחק של מטר, וזה הודות לחלון בחדר שלנו, שהזכיר לי את החלון שלי בקורפו שממנו רואים את הים, אלא שכאן, ברומא, מהחלון של החדר שלנו במלון לבן, ראינו את הרחוב ממרחק נגיעה (ממש כך) והסתכלנו על עיני האנשים שחלפו בו והם הביטו בנו, ואמרנו להם בונז'ורנו, ובואנה סרה, ובואנה נוצ'ה ויכולנו, אפילו, להריח את הפיצות בידיים שלהם, עד כדי כך, וכל זה בלי להתכופף. 

ואל תתעו ללכת אל מלון לבן אחר אלא רק אל ההוא ב - 'ויה אין ארקיונה 77' ב - 'סיטי סנטר', שנמצא במרחק הליכה ממזרקה שופעת מים, פסלים ותיירים שצובאים על גדותיה ומטילים אל תוכה מטבעות שמביעות משאלות שמתגשמות, כך נראה, לנוכח הנהר האנושי הזורם אליה יום ולילה.

ובדרך אל המזרקה הזו ששמה 'פונטנה די טרווי', תעברו דרך חנויות שכאילו הבאתי איתי מקורפו, שמוכרות שמן זית וזיתים, אבל גם דרך חנות עם אלפי דמויותיו של 'פינוקיו' שהיה בן טיפוחיו של האיטלקי ג'פטו, כמו גם ליד מקום של סנדוויצ'ים שעוד נשוב אליו (אני מתכוונת לאחר ההסבר המביך בעניין הזין של אל נהר הטיבר), מה שלוקח אותנו אל מקום שנקרא 'פיאצה דל קמפידוליו', שפירושה המילולי הוא 'כיכר קמפידוליו', אלא שברומא הכל, אבל ממש הכל, זרוע כיכרות שכולן 'פיאצות', רק שהפיאצה הכי פיאצה מכולן היא 'פיאצה קמפידליו' שהייתה בבת עינו של מיכאל אנג'לו, שמכילה - בין ארמונות ובין כנסיות, בין בזיליקות וגרמי מדרגות ומה לא – גם פסל של אֵלָה לוחמנית שגם שמה שלה הוא 'רומא', שניצבת בגומחה בין שני אלי נהר ענקיים השרועים, כפי שכבר סיפרתי, בתנוחות הסבה.

מימין שרוע אל נהר הנילוס ואילו משמאל שרוע אל נהר הטיבר שאוחז בידו את הזין הענק של עצמו, כך אמרנו.

הכל התחיל כאשר יונה שחורה נעמדה על הירך הימנית של אותו אל נהר הטיבר (שעד לרגע ההוא היה עבורי סתם פסל עצום ממדים), שגרמה לי למקד את מבטי בכיוון ההוא, אתם יודעים, האגן, ואמרתי: "האם אתן רואות את מה שאני רואה" ?

ויאנה אמרה: "האם אתן חושבות שזה מה שאני חושבת שזה" ?

ואני אמרתי: "רק תראו את הוורידים שמשתרגים לו שם".

וענת אמרה: "אתן לא חושבות שהקצה שלו קצת מוזר" ?

ואני אמרתי: "כאילו משהו נשפך ממנו".

ויאנה אמרה: "בטח ככה נראים קצוות הזיינים של האלים האלה".

וענת אמרה: "מעניין לאיזו ואגינה הוא הצליח להכניס אותו".

ויאנה אמרה: "אני חייבת לצלם אותו כדי שיאמינו לי בקורפו".

ואני אמרתי: "כבר צילמתי אותו יחד עם היונה".

וענת אמרה: "היא נראית כזו קטנה ליד הזין הענק הזה".

ותיירת אוסטרלית חביבה אמרה: "זה לא 'פאלוס' יקירותיי ואם תתבוננו מקרוב תראו שזו 'קרן השפע'", שזה שאומר שהגברת הנפלאה ממלבורן נהגה איתנו בנדיבות וברוחב לב והניחה לנו להימלט מבעד לפרצה ששמה: "נו טוב, לא התבוננו מקרוב".

ככה שמיד לאחר שסיימנו להיות מובכות, עשינו גוגל על 'קרן השפע' (Cornu Copiae)  וגילינו שעל-פי המיתולוגיה היוונית, נימפה בשם אמאלתיאה גידלה מינקות אל ששמו זאוס, והניקה אותו בחלבה של עז אשר אותו זאוס, בהגיעו לבגרות, הסיר אחת מקרניה, כישף אותה להיות 'קרן מגשימה משאלות', והעניקה לאמאלתיאה.

"אם תביטו גם באל נהר הנילוס", אמרה האוסטרלית והצביעה על הפסל שמימין: "תוכלו לראות שגם הוא מחזיק בקרן שמגשימה משאלות, אבל בפוזה שיותר קשה לטעות בה", ובזה היא הוכיחה שהאוסטרלים הם אנשים עדיני נפש שלא מחפשים לדרוך על זנבותיהן של שלוש טבחיות סמוקות שסיימו לאכול שלושה סנדוויצ'ים גדושי נקניקים משובחים, והתחרו ביניהן מי תגיע ראשונה אל 'פונטנה די טרווי' כדי להשליך אל תוכה מטבע מגשימת משאלות.