בין הצלב לכוכב פרק מספר 52

בין הצלב לכוכב פרק מספר 52

ברומא האיטלקית נזכרתי בסופר הצרפתי ויקטור הוגו שעיתונאית שאלה אותו: "מתי הבנת שאתה מושא להערצתם של מיליוני צרפתים" ? -  וויקטור הוגו סיפר לה, כי פעם, לפנות בוקר, הוא חזר שיכור לביתו והיה חייב להשתין, ומשהמשרת התמהמה בפתיחת השער, הוא שלף ממכנסיו את מה ששלף, והטיל את מימיו על קיר הבית בדיוק כשעבר שם פועל שהשכים לעבודתו ואמר לו: "אוי לך שיכור זקן ! איך אתה לא מתבייש להשתין על קירות של בתים, ועוד על הבית של ויקטור הוגו" ?!

גם ברומא לא תמצאו מקום להשתין. אני לא מצאתי. בטח חבל להם לבזבז שטח לטובת משתנה כשאפשר להציב שם איזשהו פסל או מזרקה.

אלא שאז יצוץ לו קִמְרוֹן אפלולי, בסמטה שכוחת אל, בפינה הכי חפה מתיירים, ואתן תבואנה בשעריו, ותפשילו את מה שתפשילו, וכשתפרקו את מה שכמעט פרקתן בתחתוניכן, תתגלה לנגד עיניכן גומחה סתמית, כזו שכלל לא תעשה לכן חשק להציץ אל תוכה, אך מכיוון שאתן כבר כאן, וכבר השתנתן, תיכנסו ותעיפו עין, ואז תיחשף בפניכן כנסייה ענקית מפוסלת בשיש, מוארת באלפי נורות צהובות, ומצוירת במאות ציורים, החל ממרצפות הגרניט הירוקות, ועד הרקיע הכחול הניבט אליכן מבעד לכיפת זכוכית מעוטרת זהב ופיתוחי כסף. ועוד לא אמרתי כלום על עשרות פסלוני האלים והקדושים הניצבים בשקעים שבקירות.

ויש ברומא המון קמרונים אפלוליים שכאלה, בהמון סמטאות שכוחות אל, בפינות הכי חפות מתיירים, שנוצרות בחובן מיליוני אוצרות חבויים.

ואני מדברת איתכן על משהו שבכל עיר בעולם היו מציבים אותו בכיכר הראשית, ואילו כאן דחקו אותו אל סמטה אלמונית, וזה משום שהמשהו שהם הציבו בכיכרות, עוד עולה ביופיו ובגודלו על ההם שבסמטאות. ויש ברומא המון גם מאלה וגם מן ההם. לראות את רומא ולמות.

ואם כבר מדברים על אוצרות שעלולים לעורר רעיונות מסוימים אצל אנשים מסוימים, מן הראוי לספר לכם ש - על כל חמישים צעדים שאתם פוסעים ברחובות רומא, יש לפחות שני שוטרים חמושים באקדחים ובתתי-מקלעים שלופים. עכשיו עשו חשבון מה זה אומר על אלף מאתיים שמונים וחמישה קילומטרים רבועים של רומא.

כמעט לא תמצאו קרן רחוב ללא מכונית או ג'יפ שיטור, והפרצופים הכי קשוחים הם מי שמכונים 'קרביניירי' שרק מלהסתכל עליהם יוצא לכם החשק להתעסק איתם.

והם עומדים בקבוצות ונועצים עיניים בכל כיווני שושנת הרוחות, ואתם יכולים להשאיר את הארנק שלכם באמצע המדרכה, ורק משוגע יסכן את חירותו ויגע בו.

ככה זה בצהרי יום וכך גם בשתיים בלילה וכך בכל שעה משעות היממה. והם שונאים שמצלמים אותם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת. שתדעו.