בין הצלב לכוכב פרק מספר 59

בין הצלב לכוכב פרק מספר 59

בחנות שנמצאת צעדים ספורים אחרי חנות שכבר סיפרתי לכם עליה, זו עם אלפי דמויותיו של 'פינוקיו', יאנה קנתה פסלון של 'דוד', אתם יודעים, המלך המתולתל של מיכאל אנג'לו.

"אני שולחת את זה לואסיליס", הודיעה ושלפה אותו מאריזת המתנה. "פיצוי על הבלגאן שגרמתי לו עם אוסקר".

בהמשך היא הציבה אותו על אדן החלון בחדרנו שב-'מלון לבן' על מנת שהתיירים החולפים ברחוב יוכלו ליהנות מעכוזו הקטן והמוצק.

נעצנו מבטים בפסלון הגבס תוך שאנחנו משתדלות לחמוק מאגן הירכיים (הרי לכם) ולהתמקד בתלתלים ובעיניים.

השד יודע מדוע אצל נשים זה כך. אני מוכנה להמר על עשרה דולר שגברים שקנו את פסלה של אפרודיטה, לא החמיצו הזדמנות לזרוק מילה או שתיים על הואגינה שהיא מסתירה בחסות שיערה האדמוני, ובטח לא על השד השמאלי החשוף כולו. 

"יש לו זין קטן", דיווחה יאנה כדי למקד אותנו במה שחשוב באמת ועל מנת להוכיח כי לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

"זו בטח לא קרן השפע", אמרה ענת שאולצה להתמקד.

"אז לשם כך את שולחת אותו אל ואסיליס", הייתה לי הארה.

"נכון", אמרה יאנה. "בשביל לתת לו פרופורציות. שירגיש טוב עם עצמו".

"ממש אכפת לך ממנו", אמרתי ספק בספקנות, ספק בתהייה, ספק כקביעת עובדה.

"כן, קצת", אמרה יאנה וצחקה. "אבל הוא לא 'האחד', את יודעת".

ובמילה הזו היא פגעה בעצב חשוף ששלושתנו העדפנו לעקוף אותו, או לדלג מעליו, או לזחול מתחתיו - אך אף פעם לא לגעת בו. אז שתקנו קצת ונתנו כבוד ל – 'אחד'.

"לפגוש את 'האחד'", התפלספה ענת. "זה כמו לשבת על צ'ופצ'יק של הר ולחכות עד שמישהו יגיע".

"איזו מן מילה זו צ'ופצ'יק" ? שאלתי.

"זו מילה ברוסית", אמרה ענת. "זה כינוי לבלורית, אבל אצלנו משתמשים בה כדי לומר קצה או שפיץ".

"אז תגידי פסגה", ביקשה יאנה.

"בסדר", אמרה ענת. "לפגוש את 'האחד' זה כמו לשבת על פסגה של הר ולחכות עד שמישהו יגיע".

"רק בשביל שאני אבין", אמרה יאנה שרצתה להבין. "את אומרת את זה כביקורת או כהמלצה".

"בואי נגיד שאם הייתי אימא שלך, זה מה שהייתי מציעה שתעשי", אמרה ענת.

"את מתכוונת למישהו מסוים או לסתם מישהו" ? שאלתי.

"אני מתכוונת לשבת על פסגה של הר ולהמתין עד שמישהו יגיע", התעקשה ענת.

"למה לך לשבת על פסגה של הר" ? רצתה יאנה להבין.

"מכיוון שזה המקום הכי שווה בהר", אמרה ענת. "תחשבו על זה. בתחתית ההר מתרוצצים המוני בני אדם, אבל רק השווים באמת מטפסים אל הפסגה שלו. ככה גם קל לבחור. זה ההר שעושה את הבחירה בשבילך". 

וכשראתה שטרם השתכנענו אמרה: "יש אצלנו מקום ששמו 'כפר נחום', הוא ליד הכינרת, אתן יודעות, הוא מופיע בברית החדשה. פעם הלכתי ממנו אל הר ששמו 'ארבל' וטיפסתי עליו, וככל שעליתי יותר גבוה, ככה פגשתי פחות ופחות אנשים. וכשהגעתי לפסגה שלו, לא היה שם אף אחד. רק אני והכינרת".

"אז מה שאני אומרת לכן, זה לגמרי מטפורי. ככל שאתן נמצאות במקום גבוה יותר, ככה יהיה לכן יותר קשה לפגוש אנשים".

"אבל אם תתפשרו ותרדו למטה כדי למצוא את 'האחד', אתן עלולות להיחנק. ואם תנסו לגרור אותו למעלה, הוא עלול להתעלף משום שהאוויר שם דליל. בעצם, אין לכן ברירה אלא לשבת על הפסגה ולהתפלל", אמרה ענת.

"אבל את יכולה לשבת שם כל חייך בלי שאף אחד יגיע", אמרתי ונשמעתי כמו אימא שלי. "אני מתכוונת שאם אף אחד לא יגיע אז בטח גם 'האחד' לא יבוא".

"נכון", אמרה ענת. "אבל זה מה שאני עושה".

"את גם עלולה לגלות ש-'האחד' שהגיע הוא בכלל צפרדע ולא נסיך", אמרה יאנה.

"אני מבינה את זה", אמרה ענת. "אני גם יודעת שאצטרך לנשק הרבה צפרדעים לפני שאמצא נסיך".

"רק שתדעו", אמרה יאנה. "שבאגדה המקורית של האחים גרים, הנסיכה לא מנשקת את הצפרדע אלא מטיחה אותו בקיר".

"מטיחה אותו בקיר" ?! נחרדתי.

"כן", אמרה יאנה. "ההטחה בקיר הסירה ממנו את הכישוף".

"אופייני", אמרה ענת. "הם הרי היו גרמנים. אני מתכוונת, האחים גרים".

"אני מאמינה שאת טועה", אמרתי. "חייבת להיות דרך הרבה יותר מעשית חוץ מלשבת ולהתפלל על שפיצים של הרים או לנשק צפרדעים".

"נכון מאוד", חיזקה אותי יאנה ושלושתנו הלכנו אל 'פונטנה די טרווי' והשלכנו מטבעות.