בין הצלב לכוכב פרק מספר 61

בין הצלב לכוכב פרק מספר 61

פקיד הקבלה ב – 'מלון לבן', שחשדנו בו כי הוא גם הבעלים של המלון, היווה דוגמה ומופת להתנהגות סטרילית (זו המילה שהחלטתי לבחור בה) של פקידי קבלה מקצועיים לדורותיהם, שזה אומר: מנומס מאוד אך ללא שמץ של הזמנה לשיחה.

הרבה בונז'ורנו (בוקר טוב) ובונאסרה (ערב טוב) ובונאנוטה (לילה טוב) וגרציה (תודה) וסקוזי (סליחה) ופר פבורה (תודה)- אבל שום צ'או (שלום) ושום קומה טי קיאמי (מה שמך ?) ובטח לא מי קיאמו (שמי הוא...).

אשר על כן הופתענו כאשר פנה אלינו מיוזמתו ושאל אם כבר יצא לנו לבקר בקולוסיאום. ענת ענתה לו שאנחנו מסוג הנשים שהולכות אל הים אבל לא מוצאות שם מים, אלא שהחמיצה את חלון ההזדמנות לשיחה, שנפער

לפרק זמן של חמש שניות ונטרק בחיוך שאמר: 'הבנתי את החידוד ואני פורש בשיא'.

עכשיו הכדור היה בצד שלנו, מה שגרם לנו להצטייד ב – 'מדריך מצולם לתייר', לעלות על האוטובוס האדום ((Hop-on Hop-off ולרדת בתחנה של מקום שמכוּנה 'הפורום', שמאכלס את שער טיטוס, ואת הקבר של יוליוס קיסר, וארבעה מקדשים שמוּקדשים לישויות ששמן מסתיים באות סמך, ואת בית הבתולות ששכחתי את שמן, ועוד עמוד חשוב שגם את שמו איני זוכרת, שנראה כמו פאלוס ענק שֶׁמּוֹהֵל טירון טיפל בו, שהוקם לזכרו של איזשהו קיסר ביזנטי, שמצא לעצמו עדנה לא הרחק מאיזושהי דרך קדושה שמגיעה אל הקולוסיאום עצמו, אלא שאני לא הייתי מרוכזת בכל אלה, מכיוון שממש מולי הופיע 'האחד' בדמותו של אל יווני שהתחפש למדריך תיירים שבראשם צעד.

"אנטוניה", אמרה יאנה. "את נראית כמו מישהי שדרכו לה על הקבר".

"יאנה", אמרתי. "את מזבלת לי במוח במקום ללכת ולהביא את כרטיס הביקור שלו".

וכך קרה שסיורנו במקום ההוא התכווץ לכדי גיחה קצרה שעשינו אל הקולוסיאום ונמלטנו ממנו, לאחר שיאנה הודיעה שהיא עומדת להתעלף בגלל עשרות אלפי הנשמות המעונות ששוכנות בו, ואילו אני מצאתי את עצמי מתבוננת בכרטיס ביקור, שהיה גם פרוספקט של מדריך תיירים איטלקי בשם סימונידס אגריפס ה - 23, שהתקשרנו אליו מיד כשחזרנו למלון, וביקשנו לברר אימתי הוא עשוי להקדיש מזמנו לשתי טבחיות מקורפו ואחת מישראל, מה שהתברר כהצלחה גדולה, כך דיווחה ענת, שהשיחה הוטלה עליה, והודיעה שהוא מאוד התרגש, ואפילו אמר שיבקש מעמית להחליף אותו בסיור שלמחרת היום, מכיוון שהוא חייב, אבל ממש, לפגוש אותנו, ושזה אות משמים שהוא יסביר אותו כשיבוא.

אני מניחה שאילו הייתי גבר היה לי די במילים הללו שרוצות לומר:

1.     התרגש.

2.     עמית יחליף אותו.

3.     חייב לפגוש אותנו.

4.     אות משמיים.

5.     יבוא ויסביר.

שזה מוכיח בפעם המי-יודע-כמה עד כמה דל ועלוב הוא עולמם של הגברים, מה שמצביע, באותה נשימה, על עושרו ורבגוניותו של זה שלנו, הנשים, שהרי שום אישה שפויה לא הייתה מסתפקת בתמצית לקונית שכזו של שיחה עם מי שעשוי להתברר כ – 'אחד' שלה ואבי ילדיה, ובעצם של שום שיחה.

"רגע רגע רגע", אמרתי לענת. "איך את יודעת שהוא התרגש" ?

"שמעו את זה בקול שלו", אמרה ענת. "הבן אדם כמעט נחנק".

"מה ממש הרגשת שהוא כאילו חחחככ או סתם כזה ככחח חח" ? ביקשתי הבהרה.

"זה לא היה ככה", אמרה ענת. "אני אמרתי לו שאנחנו רוצות לעשות סיור ברומא. לא הזכרתי את הקולוסיאום מכיוון שיאנה כמעט התפגרה שם. אז רק אמרתי 'רומא' בלי להגיד אם זה הקולוסיאום או הפורום או 'פיאצה דל קמפידוליו', או פיאצה נבונה או המדרגות הספרדיות - רק אמרתי 'רומא'".

"או קיי", אמרתי.

"ואז הוא שאל מהיכן אנחנו ואני אמרתי שאנחנו שתיים מקורפו ואחת מישראל, ואז שמעתי שהוא כמעט נחנק כשאמר...".

"רגע", אמרתי. "אז בדיוק על זה אני שואלת אותך. איך הבנת שהוא נחנק בגלל ההתרגשות מישראל ? אולי זה התחיל כשהוא שמע שאנחנו שתיים מקורפו ? אולי בגלל סתם איזו פיצה שנתקעה לו בגרון ? איך את יודעת" ?

"לא היה לו כלום בפה", דיווחה ענת. "הפה שלו היה נקי ורק שמעתי את הצפצוף של הנשימה שהוא לקח...".

"צפצוף ארוך כזה" ? חיפשתי דיוק: "כמו של מישהו שמעשן או כזה של מישהו מופתע" ?

"של מישהו מופתע", אמרה ענת. "מאה אחוז מופתע. ואז הוא אמר שאפילו שמתוכנן לו סיור מחר, הוא יבקש מחבר שלו להחליף אותו".

"ממש ככה" ?

"כן ממש ככה: אפילו אם מתוכנן לי סיור מחר, אבקש מחבר שיחליף אותי".

"אמר מה שמו של החבר" ? היה לי חשוב לצבור מידע משום שככה זה אצלנו הנשים: חולות על שמות. אם, נגיד, מישהי תאמר שאחותה ילדה בן בשעה טובה, מיד כל הנשים בחדר תרצנה לדעת איך יקראו לו.

"לא אמר את שם החבר", כך ענת. "אבל מה שכן אמר זה שהוא חייב לפגוש אותנו ו..".

"ממש שמעת את המילה 'חייב'" ? רציתי להיות משוכנעת.

"ממש שמעתי", הבטיחה ענת. הוא אמר: אני חייב לפגוש אתכן".

"אולי הוא אמר 'I have to meet you' סתמי כזה, ולא 'I must meet you' יש הבדל, זה ברור לך" ?!

"אני בטוחה שזה היה I must meet you" – אמרה הבחורה שהייתה בוגרת דיה כדי לאתר רעשים על הים, מה שאומר שהיא בוגרת דיה גם כדי לשמוע: I must meet you""

"וואוו וואוו ווואוו", צהלתי. "מה אתן יודעות... "I must meet you" – ואני הייתי בטוחה שהוא לא ראה אותי" !

"ואז הוא אמר שזה אות משמיים", מיהרה ענת לציין ומיד הוסיפה: "וכן ! אני בטוחה שזה מה שהוא אמר, וגם זה שהוא יסביר את עצמו כשיבוא".