בין הצלב לכוכב פרק מספר 65

בין הצלב לכוכב פרק מספר 65

הפיאצה בה בחרנו כמקום מפגש לחילופי סלולאריים הייתה 'פיאצה נאבונה' שעוצבה בידי האדריכל ג'ובאני לורנצו ברניני, שהקים בה, בין היתר, שלוש מזרקות, שעבור הרומאים היוו לא יותר מאשר תירוץ להצבת פסלי אבן של אלים, סאטירים, נימפות, דולפינים, סוסים, קופידונים, אריה, ארמדיל ושאר גילופים וסיתותים בגדלים לא הגיוניים, שנועדו להזכיר לכם ולי עד כמה עלובים המקומות מהם באנו ובהם אנו מתגוררים.

אישית אני מעדיפה את 'פיאצה דל קמפידוליו' עם אלי הנהרות שבה, אבל זה כבר ממש לא לעניין להכניס אותה עכשיו. אז נוותר.

נדברנו להיפגש ב – 'מזרקת ארבעת הנהרות' ( ,(Fontana dei Quattro Fiumiשאם אתם ניצבים בצדה הצפוני, אתם עלולים לפספס את מי שנדברתם איתו, שהתייצב, משום מה, בצדה הדרומי. כך גם בנוגע למזרח ומערב. עד כדי כך היא עצומה ומשתרעת ומייצגת את נהר הגנגס (אסיה), הנילוס (אפריקה), הדנובה (אירופה) וה – ריו דלה פלטה (אמריקה).

זיגפריד הודיע כי יגיע עם אופנוען נוסף, מה שגרם לנו לחפש ולמצוא שני גברים בבגדי עור שחורים שאחד מהם חבש קסדה שחורה שהמספר 88 הוטבע בחזיתה באדום, ואילו חברו, שהתברר כזיגפריד עצמו, העדיף להסירה כדי להציג קרקפת מבהיקה שצימחה אניצי שיער בצורת צלב קרס. אף קסדתו שלו הייתה שחורה ואף היא הציגה בחזיתה את המספר 88.

יאנה ששיחקה באוסף טבעותיה, השחילה על אצבעותיה את השתיים שרכשה בבית העבוט, והפכה למושא הערצתו של גלוח הראש שהקיש בעקביו והצדיע כלפיה במועל יד, שזכה מצידה למענה מהיר ולקריאת 'הייל היטלר', למגינת ליבם של תיירי המקום שצפו בחילופי הסלולאריים, תוך שחלקם משוכנע כי הוא חוזה בהקמתו של הרייך הרביעי. 

את הסלולארי שהושטתי לו הגיש זיגפריד כלאחר יד לאופנוען חבוש הקסדה, שפנה לאחור בטקסיות של חייל פרוסי על מגרש המסדרים, והחל את מסעו אל, כך שיערתי, נמל כלשהו וממנו אל איגומניצה igoumenitsa)) שהיא עיר נמל יוונית, ומשם, במעבורת, אל קורפו ואל פרויליין אפרודיטה שהתברר כי צדקה וכי אכן, זיגפריד לא היה מצוי בכל הפרטים.

אלא שאותו זיגפריד שלא היה מצוי בכל הפרטים, היה מצוי ביופי טבעי, כזה שאינו מתאמץ, של בת השכן, שגרם לו להתיק את מבטו מיאנה אל ענת ולהזמין אותה להיות בת זוגו בחגיגת יום הולדתו שמתוכננת להתקיים בערבו של יום המחרת, והוסיף, באדיבות יבשושית משהו, כי גם אנחנו מוזמנות. קרי: יאנה ואני.

"זה הולך להיות משעשע", הבטיח לה זיגפריד בהבעת פנים ליצנית שהתפאורה הקרקפתית העניקה לה צביון מקברי.

"אנחנו נהיה שם", הבטיחה לו ענת שלכבוד האירוע הפכה להיות ANET. "לאן צריך להגיע" ?

וכאן תצטרכו לסלוח לי על שמחקתי את שם המסעדה שזיגפריד הזמין אותנו לחגוג בה את יום הולדתו, משום שהתברר כי צריך למכור כִּלְיָה על מנת לעמוד במחיריה, ואין לי שום כוונה לפרסם כאן אחת כזו, גם אם הַטִּירָמִיסוּ שלה הוא מהטובים ביותר שאכלתי מעודי.

"היכן היא" ? שאלה ענת.

"בגטו", השיב זיגפריד וחבש את קסדת ה – 88 שלו מבלי להותיר ספק לאיזה גטו הוא מתכוון. "מחר בשמונה ! אל תאחרו", פקד ואני זכרתי עד כמה האנשים האלה מקפידים על לוחות זמנים.

נפרדנו מפיאצה נאבונה על מזרקותיה, פסליה, מסעדותיה (מלכודות תיירים), אדניותיה שופעות הפרחים ומופעי הרחוב שבה, ופסענו, כך בשליפה מהזיכרון, ברחוב ששמו 'ויה דל גוברנו וצ'יו', או הברות דומות, ונסחפנו אל תוך התקהלות סביב אופנוע שמצא את עצמו מרוח על אבני בזלת אפורות, לצידו של אופנוען חסר הכרה שקסדה שחורה כיסתה את ראשו ועליה סימן ה – 88.

"רק תראו מה קורה כשסוף סוף מישהו מזמין אותי לדייט", אמרה ענת.

"אולי זה בכלל לא זיגפריד", ניחמה אותה יאנה. "אולי זה רק החבר שלו".

"נכון", אמרתי. "איך בכלל אפשר לדעת מי הוא מי" ?

"אם ואיסיליס היה כאן", אמרה יאנה. "הוא היה אומר שזה כמו ה – 'חתול של שרדינגר', מכיוון שזה או זיגפריד או החבר שלו, אבל עד שנוריד את הקסדה זה גם זיגפריד וגם החבר שלו".

"יש דרך נוספת", אמרה ענת. "אפשר לעקוף את החתול של שרדינגר ופשוט ללכת מחר למסעדה ולראות אם זיגפריד יגיע".

"נראה לי שהוא יגיע", אמרתי. "אני מהמרת שיש לך דייט".

"במקרה כזה", אמרה ענת. "אפרודיטה תיאלץ להשיג יונות דואר כתחליף לסלולארי שלך".