בין הצלב לכוכב פרק מספר 67

בין הצלב לכוכב פרק מספר 67

זיגפריד לא הגיע.

אבל עוד קודם לכן פנטזנו על קפיצה לאיזושהי מספרה, על מנת לצאת ממנה בפוני סימטרי על המצח, ובגילוח בצדעי הראש. אלא שהתסרוקת הזו הוסרה מן השולחן, לאחר שהמלצרית במלון לבן גיחכה לנו בפרצוף כששמעה שאנחנו מאמינות שניתן למצוא ברומא מספרה שיש לה שלושה תורים פנויים מעכשיו לעכשיו.

את הוויכוח שנסב סביב מכנסונים שחורים אני מעדיפה לשכוח, ולספר לכם שבסוף סוכם על נעליים גבוהות וממוסמרות שרכשנו בחנות לנעלי גברים בוויה מנטובה, עניבות אדומות שקנינו בחנות עניבות ששמה מסתיים במילה CRAVATTE , וטבעות נאציות מבית העבוט.

"אבל אמרת שהן לא שוות יריקה", אמר בעל המבטים החלולים מבית העבוט וירק.

"נכון", אמרה יאנה וירקה גם היא. "אבל מי שאני עומדת להראות לו אותן, לא יודע את זה".

כך קרה שמצאנו את עצמנו בגטו, צועדות אל מסעדה שלא אזכיר את שמה, וכשהגענו התמקדנו בשולחן שעוגה ענקית שהוצבה במרכזו, הפכה לציר שסביבו התנהל ויכוח קולני של צעירים וצעירות, דוברי גרמנית, שנראו, ואתם תסלחו לי, רגילים להחריד. שום חזות ייחודית ושום סטיילינג שהיה עשוי לגרום להם להיראות חריגים.

עמדנו שם והרגשנו כמו שלוש אידיוטיות שהגיעו אל נשף מסיכות, כְּלוּאוֹת בְּתַּחְפּוֹשׂוֹת, רק כדי לגלות שהן היחידות שלא סיפרו להן שֶׁהַהִתְחַפְּשׂוּת בוטלה. 

"מזל שהמספרות היו עמוסות", קרקרה יאנה.

"מזל שיש לך תחת גדול", לחששה ענת וכיוונה אלי בגלל הוויכוח שהיה לנו בעניין המכנסונים.

וככה כמו שאנחנו נועצות עיניים, השתררה דממה שהייתה מעין הפתעה יותר מאשר אֵלֶם, והחבורה התבוננה בנו (ואין לי דרך יותר טובה לומר את זה) כמו על משהו שנדבק לה לנעל, ומישהי מתוכם שאלה באנגלית אם אפשר לעזור לנו. 

"אנחנו מקורפו", אמרה ענת, מה שלכאורה בא לומר שבחורות מקורפו נוהגות להתהלך בנעליים גבוהות וממוסמרות, מעונבות בעניבות אדומות ועדויות בטבעות נאציות.

"זיגפריד הזמין אותנו ליום ההולדת שלו", אמרתי וראיתי כיצד מבטי התיעוב הומרו בהבעות של חוסר עניין, והוויכוח הקולני, סביב עוגת יום ההולדת, התניע את עצמו מחדש, בגרמנית כמובן, וכל שהצלחנו לקלוט ממנו היו המילים 'דרווין' ו – 'דֶר פִירְהֵר'.

"אני פרדריק אבל כולם קוראים לי פריץ", הציג את עצמו אחד מהם שקם מהשולחן ופנה אלינו באנגלית: "זיגפריד טרם הגיע", הוסיף בנימת נזיפה והחווה בראשו בכיוון העוגה.

"כמה יפה", אמרה ענת בנימוס והשיקה איתו ידיים.

"מהיכן אמרתן שאתן" ? שאל פרדריק שכולם קוראים לו פריץ.

"מקורפו", אמרתי. "מטיילות ברומא".

"מהכוח הלבן" ? שאל פרדריק בסוג של הבנה.

"מהכוח הלבן", אישרה יאנה שכהרגלה הייתה חייבת ליטול סיכון. "יחד עם אפרודיטה".

"אה", אמר פרדריק והיה נראה בעליל שאחת מן השתיים: או שאין לו מושג מי זו אפרודיטה או שהיא לא ממש מושא להערצתו.

בדיוק אז צלצל הסלולרי שלה בתיק שלי, אלא שאני החלטתי להניח למתקשרים לעבור אל תיבת ההודעות.

"הם מתווכחים על דרווין", הסביר פרדריק והניד בראשו אל עבר החבורה.

"אהה...", אמרנו בשלישיה.

"אבל בעצם זה על הפירהר", אמר בגאווה.

"מממ...", מלמלנו וניסינו להיראות מעוניינות, תוך כדי שמבטינו עקבו אחרי בלונדינית שופעת וממושקפת שקמה ממושבה, עטה על שחורת שיער נטולת משקפיים והעיפה לה סטירה שהדהדה ברחבי חשכת הגטו. לאחר מכן חזרה בשלווה אל מקומה, בעוד שחורת השיער נמלטה על נפשה ביבבה.

"אוּלְרִיקֶה הסבירה שהגזע הארי ישמיד את הגזעים הנחותים", אמר פרדריק והצביע על הבלונדינית הממושקפת שהייתה אולריקה. "זה היה החזון של הפירהר", מיהר לומר פן יעלה בדעתנו שאולריקה נוקטת עמדות עצמאיות.

"ככה צריך להיות", הסכימה ענת.

"נכון", אישר פרדריק. "מכיוון שהגזע הארי הוא יותר חזק ויותר משובח משאר הגזעים, ועל-כן הוא יהיה הגזע שינצח במלחמת ההישרדות וישמיד את הגזעים הנחותים".

"אהה...", אמרנו בשלישיה.

"הפירהר לקח את זה מדרווין אם אתן מבינות אותי", ביקש פרדריק להביא דברים בשם אומרם. "זה כתוב בספר שלו".

"ב – 'מיין קאמפ'" ? שאלתי.

"כן", אמר פרדריק. "גם ב – 'מוצא המינים' של דרווין".

"אתה יכול להתערב על זה", הבטיחה לו יאנה שהיה חשוב לה שידע שהיא הבינה אותו.

"אבל יוהנה טענה שדרווין לא אמר את זה", קָבַל פרדריק.

"לא אמר את מה" ? ביקשתי לחדד.

"לא אמר שהגזע החזק יהיה זה שינצח את האחרים", הלשין פרדריק על יוהנה, והחווה בידו אל עבר שחורת השיער שחזרה אל השולחן, מבליחה בכחול עיניה גם באורה העמום של המסעדה תחת דוק של דמעות.

"זה לא להאמין", אמרתי בתדהמה.

"ממש ככה", התעקש פרדריק. "יוהנה טענה שדרווין אמר כי הגזע שינצח את האחרים, יהיה זה שיצליח להסתגל טוב יותר לתנאים משתנים".

"יוהנה נגד אולריקה מה" ? אמרתי בפייסנות וניסיתי להישמע שובבה.

"כן", אמר פרדריק שכיאה לנציג הגזע העליון היה נטול חוש הומור. "אלא שיוהנה סתרה את דברי הפירהר".

"וזה מטריד אותך" ? ביקשה ענת לדעת.

"אסור לסתור את דברי הפירהר", אמר פרדריק ולשלושתנו היה ברור כי שמונים שנה קודם לכן, עיניה הכחולות של יוהנה לא היו רואות אור יום.

"ומה יהיה עלינו" ? רצתה ענת לדעת. "אני מתכוונת... על הגזע שלנו".

"בשבילי אתן כמו מקדונים", אמר פרדריק. " אתן סלאביות, לא ככה" ?

"סלאביות" ?

"בוודאי", אמר פרדריק. "אתן נמנות עם הגזע הסלאבי כמו הרוסים, הפולנים, הקרואטים, הסלובנים והמקדונים. אתן כמו המקדונים".

"כמו המקדונים..." ? רצתה ענת להיות בטוחה.

"אתן יכולות לסמוך עלי", הבטיח פרדריק. "יוון היא כמו מקדוניה".

"אני חייבת להבין", אמרה יאנה שהייתה חייבת להבין. "אמרת שבשבילך אנחנו כמו מקדוניות שנמנות עם הגזע הסלאבי".

"נכון מאוד", אישר פרדריק.

"אבל גם אמרת שהגזע הארי ינצח במלחמת ההישרדות וישמיד את הגזעים הנחותים".

"גם זה נכון", אישר פרדריק.

"זה אומר שגם אנחנו נושמד, אז מה אכפת לנו סלאבים או לא סלאבים" ?

"אה לא בדיוק", אמר פרדריק לקול אנחת רווחה שפרץ מיאנה. "הגזעים שיושמדו הם היהודים, הצוענים, המוסלמים והכושים. גם הקומוניסטים יושמדו על אף שהם לא גזע".

"ומה יהיה על הסלאבים" ? שאלתי מתוך דאגה לענייננו.

"את הסלאבים נדלל", הבטיח פרדריק. "ומי מהם שיישארו בחיים יהוו כוח עבודה זול עבור הרייך שלנו".

וככה כמו שהוא דיבר יצאו מתוך החשיכה שלושה גברים שלבשו בגדי עור שחורים, בלוויית קסדות אופנוע שאחזו בידיהם, ניגשו אל פרדריק ואחד מהם לחש דבר מה על אוזנו. לאחר מכן פנו והלכו.

"זיגפריד שבר את מפרקתו", אמר פרדריק. "אפשר סוף סוף לאכול את העוגה".