בין הצלב לכוכב פרק מספר 68

בין הצלב לכוכב פרק מספר 68

זיגפריד שבר את מפרקתו וכך קרה שמצאנו את עצמנו מוזמנות לטעום מעוגת יום הולדתו שנחגג סמוך ליום מותו, והיה נראה כי איש מן הצעירים הללו לא התכוון להזיל עליו דמעות.

"זיגפריד היה אידיוט", הסביר פרדריק. "הוא היה בִּרְיוֹן שלא ידע להבחין בין יהודון מסריח לבין אפרסק ריחני, גם אם היה תקוע לו אחד כזה בתחת".

"מממ..." אמרנו וניסינו להבין מאין ולאן נושבת הרוח, אלא שלא נאלצנו להמתין זמן רב עד שפרדריק אמר: "הוא לא היה אחד מאיתנו. הוא לא היה בן 'אחוות המתים המהלכים', הוא היה גלוח-ראש".

כך התבשרנו בדבר קיומם של נאצים אינטלקטואליים בני ובנות 'אחוות המתים המהלכים', שמבחינתם, על-פי רעיון מיסטי שניצב על ראשו, הם כבר מתים.

ומי שהרגו אותם, הם (כפי שהסביר פרדריק) היהודים, המוסלמים והשחורים. לְדִידָם, גלוחי הראש חובבי הקישוטים והקעקועים, היו לא יותר מאשר להקה של שימפנזים אדומי עכוז.

ככל הנראה, כך גם שלושתנו, מה שאומר שהיינו צריכות למחוק את הרושם שהותירו נעלינו הממוסמרות, עניבותינו האדומות וטבעותינו החקוקות בצלבי קרס.

מה גם, שכנציגותיו של הגזע הסלאבי, לא הוספנו כבוד לשולחן שמנה רוב מוחץ של אוּלְרִיקֶ'ס הִיטְלֶרָאִיּוֹת ופרדריקים הִיטְלֶרָאִיִּים, שחשפו שיניים כלפי יוֹהַנָה דַּרְוִינִיסְטִית, שהייתה נאצית גם היא.

וכולם התגוררו במלון שאירח אותם במחירי רצפה, על-פי הוראתו של טייקון איטלקי, שהיה הבעלים של הרשת כולה, כמו גם הבעלים של השקפת עולם פשיסטית, שהעמיד לרשותם גם את מטוס הסילון הפרטי שלו. עד לשם התגלגלו נשמותיהם של הפירהר והדוצ'ה.