בין הצלב לכוכב פרק מספר 72

בין הצלב לכוכב פרק מספר 72

כך קרה שמצאנו את עצמנו בפינת בישול שהוקצתה לנו במטבח המלון, לבושות במכנסי פפיטה אדומים, בירכיות צחורות ובמצנפות טבחים, וחמושות בסכיני שף 10 אינץ' ששום טבחית שפויה לא תיכנס למטבח ללא אחת כזו.

סכין שף 10 אינץ' (ואני מדברת איתכם על סכין אורגינאלית שיוצרה באותה מדינה שהוציאה מתוכה את בני ובנות 'אחוות המתים המהלכים') עשויה מיציקת גליל סגסוגת פלדה שנחתך, חושל, הושחז, הוקשח, לוטש והורכב על ידית ששויפה, לוטשה ומוסמרה ואף זכתה במשקולת אחורית לשם איזון, הכול ביחס אישי לכל סכין, על-פי מיטב המסורת הפרוסית של בית מלאכה בן מאתיים שנה.

טבח ללא סכין שף הוא כמו תיש ללא קרניים. סכין שף אמיתית שוקלת בלידתה לא פחות מ – 300 גרם. זו שלי, עם סמל הקִלְשוֹן, שהיא מהדור הישן, כזו שלא מייצרים יותר וחבל, שנרכשה בידי אימי בשנת 1991, שוקלת 308 גרם (הרגע שקלתי) וזה לאחר אין סוף השחזות, מה שאומר שלא היד שלי חותכת ופורסת את המזון, אלא משקל הסכין שהיא עצמה כבר חלק ממני.

כל זה הינו אמת לאמיתה, בתוספת נבואה אכזרית שלפיה אם אתם טירונים חסרי סבלנות, שבזה הרגע קיבלתם לידיכם את סכין השף הראשונה שלכם, אתם עלולים לסיים את היום בחדר המיון של בית חולים כלשהו, כפי שקרה ליוהנה הדרוויניסטית שמחזירה אותנו אל תחילת הפרק בה סיפרתי לכם כי מצאנו את עצמנו בפינת בישול שהוקצתה לנו במטבח המלון.

מה שטרם סיפרתי ואספר עכשיו הוא שסביבנו התקבצו ובאו בני ובנות 'אחוות המתים המהלכים', שנקראו אלינו הודות לפרדריק, ונאלצו להקשיב לנזיפותיה של ענת שהודיעה להם כי בפעם הבאה שהם ייאסרו בידי הקרביניירי, אין סיכוי שהיא תטרח לשחררם. מלבד, אולי, את פרדריק.

"בפעם הבאה", כך ענת. "כשתשתכרו ותקללו ותיאסרו בידי הקרביניירי, אתם יכולים רק לחלום שאבוא להציל אתכם".

"אבל בדיוק זו הבעיה", התריסה יוהנה שהייתה מסוג האנרכיסטים שאנשים נוטים לראות בהם "trouble maker", על אף שבדרך כלל וכמעט תמיד הצדק איתם, כמו שאמרה לאחר מכן יאנה, שהייתה בקיאה בכתבי הקודש, על אודות ברנש תנכ"י בשם אחיתופל.

"אתן יותר מדי מחוברות לקרביניירי", הטיחה בנו 'מחוללת הצרות' ושילבה את אצבעות שתי כפות ידיה, בתצורה של רוכסן, על-מנת לתת לנו מושג עד כמה היא חושדת שאנחנו מסונכרנות עם כחולי המדים.

"אני חושדת שאתן שְפְּיוֹנִיוֹת ולא שפיות", דהרה יוהנה אל פתחי הגיהנום תוך כדי נעיצת המסמר האחרון בארון קבורתה המטפורי באמרה: "על אף המכנסיים והכובעים – אין לכן פרצוף של שפיות".

"יוהנה", אמרה ענת ברוך. "כיצד נוכל להוכיח לך שאת טועה" ?

"תבשלו", אמרה יוהנה וצחקה. "תצדיקו את התחפושת שהתחפשתן בה. שפיות מבשלות, ככה נהוג, אתן יודעות. לא מפלרטטות עם קרביניירים חמושים".

"ונניח שנרים את הכפפה" ? תהתה ענת וצמצמה עיניים.

"אני כבר לא יכולה לחכות", אמרה יוהנה.

"אני מתכוונת שנבשל", הסבירה ענת.

"את זה אני חייבת לראות", הודיעה יוהנה.

"וניתן לך לטעום", הציעה ענת.

"כולי התרגשות", צחקקה יוהנה.

"אולי, אפילו, ארוחה שלמה", התפרעה ענת בנדיבות.

"את כה טובה אלי", התנגנה יוהנה בנימה סרקסטית.

"אלא שכדרוויניסטית", אמרה ענת וסייגה. "את בוודאי יודעת שהטבע לא מחלק מתנות חינם".

"ממש כך", הסכימה יוהנה.

"אשר על כן" אמרה ענת. "תצטרכי להרוויח את התבשילים שלנו באמצעות משחק חביב ששפים נוהגים להשתעשע בו ושמו 'מלפפון בעשר שניות'.

"מלפפון בעשר שניות" ? תהתה הדרוויניסטית.

"שנשחק בו את ואני", המשיכה ענת.

"זו כבר הפעם השנייה הערב שקשה לי לחכות", אמרה יוהנה.

"אם כך נזדרז", אמרה ענת והניחה מלפפון ירוק במרכז קרש חיתוך. "שימי לב למשחק: אני אחצה את המלפפון לאורכו ומיד אפרוס את שני החצאים לחצאי עיגולים דקיקים, ואעשה כן בעשר שניות".

"נשמע מרתק", אמרה יוהנה.

"חכי", אמרה ענת. "עדיין לא שמעת כלום".

"יש עוד" ? שאלה הדרוויניסטית בתקווה.

"מה את יודעת", אמרה ענת. "מפני שאני מתכוונת לעשות את כל זה בלי להביט בו".

"במי" ?

"במלפפון", אמרה ענת.

"לא תביטי בו" ?

"לא אביט בו".

"ותפרסי אותו דק" ?

"אפרוס אותו דק".

"בעשר שניות" ?

"אולי, אפילו, פחות".

"ותביטי לאן" ?

"לשום מקום", אמרה ענת. "את תכסי את עיני במטפחת".

"ואז", שאלה יוהנה.

"ואז תורך", אמרה ענת.

"ומי תחשב למנצחת במשחק הזה", שאלה יוהנה.

"מי שתפרוס מהר יותר", אמרה ענת. "וזו תהיה השפית היחידה בין שתינו".

וכך קרה שיוהנה כָּרְכָה צעיף שחור סביב ראשה של ענת, שחצתה ופרסה את המלפפון לחצאי עיגולים דקיקים, תוך תשע שניות על פי הטיימר של פרדריק, לקול תשואות בני ובנות 'אחוות המתים המהלכים' ששכחו שנאצים לא אמורים להביע רגשות או להחצין אחווה.

"עכשיו תורך", אמרה ענת והסירה את הצעיף. "ואת יודעת מה ? אהיה נדיבה כלפייך ואפילו לא אבקש שתכסי את העיניים. הנה המלפפון והנה הסכין. יש לך עשר שניות".

וכך גם קרה שיוהנה הזדרזה לאחוז בסכין, חצתה את המלפפון לאורכו, נחפזה להניח את אצבעותיה על חציו הפרוס, ובידה הימנית הניפה והנחיתה, בְּאִבְחַת גיליוטינה, 10 אינץ' של 300 גרם פלדה מושחזת, על אצבע האמה של ידה השמאלית, תוך כדי שהיא קוצצת לה את פרק הציפורן, שהנחנו בזהירות בתוך כוס גדושה בפתיתי קרח ומסרנו לצוות רפואי שהוזעק למלון.

"עכשיו נבשל", הודיעה ענת לאחר שהתרחקו צפירות האמבולנס שהוביל שתי רקמות אנושיות נפרדות: אחת של דרוויניסטית נאצית מופתעת מאוד, והאחרת של פרק ציפורן אצבע האמה קצוץ עד למפרק.

ויאנה שאלה: "לא יכולת לתת לה משהו פשוט כמו להפוך חביתה" ?

וענת השיבה: "לא".