בין הצלב לכוכב פרק מספר 91

   בין הצלב לכוכב פרק מספר 91

'אנדרטת השואה' בברלין היא קוץ בתחת של הברלינאים, משום שהיא תקועה להם בלב ליבו של מרכז העסקים והשגרירויות, ולכן היא גרועה עבורם אפילו יותר מקוץ בתחת שאינו נראה לעין, בעוד זו מונחת להם תחת האף על פני שטח של שני מגרשי כדורגל, שמישהו הציב עליהם משהו כמו 3000 קוביות בטון כבדות ואפורות שנצפות מכל מקום, ומעצבנות את בהירי השיער וכחולי העיניים, שטוענים כי קוביות הבטון הן לא יותר מאשר קוביות בטון, שבטח לא מזכירות לאיש את פחיות גז הציקלון B שסבא רבא שלהם השליך אל תוך חדרים שהצטופפו בהם יהודיות ויהודים עירומים, ובכלל הגיע הזמן לסלוח ולשכוח, מה שאומר: לסלוח למי שהציב שם את הקוביות – ולשכוח שזה בכלל קרה.

אם יוצא לכם להגיע אל קוביות הבטון הללו, כדאי שתוציאו לכם מהראש כל מיני רעיונות על שרבוטי גרפיטי, משום שחברה גרמנית ששמה 'דגוסה' הציפה אותן בחומר שדוחה כל סוג של שרבוטים והיא יוצקת אותו עליהן חינם. מקורו של האלטרואיזם שקפץ על חברת הכימיקלים 'דגוסה', הינו בטביעות אצבעותיה שמתנוססות עדיין על קופסאות גז הציקלון .B 

אורכה של כל קובייה בטון כזו הוא קצת יותר משני מטרים, ורוחבה קצת פחות ממטר אחד, אבל אין להן (לקוביות הבטון) גובה אחיד והן שְׁתוּלוֹת כיער של מצבות אפורות חסרות שם, שתי וערב, בגבהים שונים, על פני שני מגרשי כדורגל, ומעניקות לכם חוויה של אי-נוחות, בלבול חושים ואובדן עשתונות, מה שגורם לאחדים מכם להתייפח ולהתעלף, ואילו את האחרים הן מעודדות להשתין על קובייה או שתיים, כמו גם להתמזמז, להשתגל, לרקוד, לעשות סלפי, להשתכר ולהסתמם. גן עדן לעבודות דוקטורט של סוציולוגים ופסיכולוגים.  

מכל זה אתם כבר מבינים שקוביות הבטון הללו עושות סלקציות בין כל מיני סוגים של אנשים, והכי סלקציה הן עושות בין אלה שמקיפים את האנדרטה ולא נכנסים אל תוכה, לעומת אלה שנכנסים אל תוכה ופוסעים בשביליה, כפי שעשינו אנחנו כששלחנו פנימה את צוות ההסרטה להיות ראשון בטור, שהשנייה בו הייתה ענת שנשאה כד גדוש בעוגיות כוכבים, והורתה את הדרך לאולריקה שאחזה בְּרֶנֶר של קְרֶם בְּרוּלֶה וכדורי עופרת, וסימנה את הנתיב ליוהנה שהובילה קערת מים ופסעה לפני הכינור הראשון שצעד וניגן לפני הכינור השני, שצעד וניגן לפני הכינור השלישי, שצעד וניגן לפני פרדריק, שצעד לְפָנַי וְלִפְנֵי יאנה שנשאנו כדים גדושי עוגיות כוכבים, והובלנו את המתים המהלכים שצעדו בשורה עורפית, מכיוון שהמרווחים שבין הקוביות אינם מאפשרים צעידה בזוגות אלא ביחידים.

אבל עוד קודם לכן אני צריכה לספר לכם כי אם ברומא ערכנו את הטקס לאור יום, הרי בברלין החלטנו לקיים אותו בלילה משום שענת אמרה שהיא רוצה לְשַׁמֵּר את הצללים ולהעצים את הזרקורים.

"אני רוצה לְשַׁמֵּר את הצללים ולהעצים את הזרקורים", אמרה ענת. "זה משתלב עם המוזיקה של הכינורות ועם הטקסט שלי בארמית".

"איזה טקסט" ?  רציתי לדעת.

"משהו מהתנ"ך מספר דניאל", אמרה ענת. "על איזשהו מלך בַּבְלִי שעשה צחוק מכלי הקודש של בית המקדש, ועל איזושהי יד מסתורית שרשמה חידה על הקיר, ועל זה שעוד באותו הלילה המלך מת".

"אני חייבת להבין", אמרה יאנה ורכנה כלפי ענת. "מה היה שמו של המלך" ?

"בלשאצר", אמרה ענת. "שמו היה בלשאצר".

"והבלשצאר התנכ"י הזה משתלב אצלך היטב עם המולדובה של סמטנה" ? תהתה יאנה.

"כמו מכסה לסיר", נקטה ענת בשפה של טבחים וצחקה.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו על תיירים ועל זה שתמיד יש להם מן פרצוף כזה שאומר: "גם אם תפליצו דרך העיניים כשאתם רכובים על חד-קרן, הרי שמבחינתנו זה פולקלור אֶתְנִי אוֹתֶנְטִי שנקליט ונצלם".

מפני שרק כך אפשר להסביר את מחיאות הכפיים שזכה בהן טור הזוי של לוחמות ולוחמים ויקינגים, שהובל על ידי מלך נורדי גבה קומה ומקורנן, שכבר סיפרתי לכם אחרי מי הוא צעד ומי צעדו אחריו, ולא זו בלבד אלא אף שכרנו סטודנטים שנשאו שלטים שהסבירו כי:

מתקיימת כאן הסרטה

שמתעדת את המיסטיציזם האזוטרי

ששטף את הרייך השלישי