בין הצלב לכוכב פרק מספר 92

   בין הצלב לכוכב פרק מספר 92

ברלין המכוערת של הלילה, קצת פחות מכוערת מברלין המכוערת של היום, מפני שהדמיון האנושי מיטיב עם ערים מכוערות, כמו גם (ואתם תסלחו לי) עם אנשים מכוערים השרויים באפלולית, מכיוון שהוא (הדמיון) מבצע כל מיני תיקונים והשלמות שהשמש תשמיד בבואה, אבל עד שהיא תגיע, חגגנו את יופיים של הצללים שזרקורי צוות ההסרטה הטילו על קוביות הבטון, כפי שענת, שצעדה בראש הטור וזמרה בארמית, ביקשה לְשַׁמֵּר, תוך כדי שהיא משתדלת להשתלב בהמיית הכינורות שזכו בתשואות הקהל המסוקרן שחפז לצידנו בשני טורים, אחד מכל צד, עד שעצרנו באחת מן הרחבות הפזורות בין הקוביות, ומאפשרות לנכנסים להתייצב כתף אל כתף, תחת אשר פנים אל עורף.

שם גם היה המקום בו ענת הורתה לפרדריק לכרוע על ברכיו, וליוהנה להושיט כף פלדה שקלטה את כדורוני העופרת שאולריקה הטילה אל תוכה, תוך כדי הבערת בְּרֶנֶר קְרֶם הַבְּרוּלֶה שהתיך את הכדורונים לכדי שלולית מבעבעת שיוהנה יצקה אל תוך קערת המים, ושוב, כמו ב – 'פיאצה דל קמפידוליו', בקע צליל של פססססססס שחולל פרץ של עשן לבן, שסימן ליוהנה להניע את הקערה סביב ראשו של המלך המקורנן, מה שהיה האות עבור ענת להגיש עוגיית כוכב אל פיו הפעור של פרדריק, כמו גם אל פיותיהם של שאר המתים המהלכים שכרעו על ברכיהם, כל אחד בתורו, ובלעו עוגיות כוכבים כשהם נרגשים ומסונוורים בזרקורי צוות ההסרטה שנע מצד אל צד לצלילי הכינורות, ולצלילי התייפחויות שעלו מתוך הקהל, שעודדו את ענת להגביר את קול זמרתה שהתנגשה בזמרתם של אחדים מן המתייפחים, שהיה נדמה כי הם מסונכרנים עם המוזיקה אך מזמרים מילים שונות מאלו שענת זמרה, מה שגרם לה לסמן לכנרים להגביר את עוצמת תהודת הכינורות, ומשעשו כן פנינו כולנו פניית פרסה כדי לשוב אל ברלין באחד מן השבילים המקבילים להוא שהגענו בו, כאשר צוות ההסרטה פוסע מאחור ומוודא כי הוא מסריט את ההשתחוויה הטקסית בה הנחנו את שלושת כַּדֵּי עוגיות הכוכבים על גבי שלוש קוביות בטון נפרדות, ועודדנו את הקהל להתכבד בהן, מה שגרר אחריו תדהמה גדולה ומהומת אלוהים, ברגע בו התברר כי עוגיות הכוכבים הצהובות עשויות בדמותם של הטלאים הצהובים שהיהודים נאלצו לשאת על בגדיהם בעיר הזו.

אחת לאחת היו שם 3000 עוגיות כוכבים צהובות שעוטרו בדיו דיונונים שחורה במילה  JUDE שגלשו אל תוך גרונותיהם של 24 נאצים שהיו המתים המהלכים, כמו גם נחטפו בשקיקה בידי תיירים תאבי מזכרות, והכול תחת עיניהם הבוחנות של שוטרי ברלין שהבטיחו את בואם בעקבות הרימון ההוא.

"ועוד משהו", פנתה ענת אל פרדריק המקורנן שהתקדם אל עבר מותו: "זה נכון שהמולדודובה מתארת חתונה כפרית ומבצרים עתיקים שמשתקפים בנהר שזורם אל פראג, אבל היא גם ההימנון של מדינת ישראל שאנחנו ממריאות אליה הלילה".

ואני מצרפת עבורכם את ה - צְקוּן לַחַשׁ המאגי כפי שמצאתיו, בסיום הטקס, בין דפיה של ענת, שהיה רשום בהם כי העתיקה אותו מאתר ישראלי ששמו 'ויקיטקסט':

וְאַנְתְּ בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ

וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קָדָמָךְ וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ

בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיַחַ פַּסָּא דִי יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים

וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין

דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ

תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר

פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס

בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא

בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כַשְׂדָּאָה

(בּוֹ בַלַּיְלָה הוּמַת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי)