top of page

בין הצלב לכוכב פרק מספר 93

  • תמונת הסופר/ת: Gidi Gilboa
    Gidi Gilboa
  • 25 בינו׳ 2023
  • זמן קריאה 2 דקות

בין הצלב לכוכב פרק מספר 93

יאנה אומרת שמשהו לא בסדר בראש שלי בגלל שתמיד אני מוטרדת מדברים הזויים, כמו שאלת גורלם של טלפונים סלולאריים שהיו בבעלותם של אנשים שמתו, שהרי מדי שנה עוזבים אותנו 50 מיליון בני אדם שלמחציתם היו טלפונים סלולאריים, שאני משתוקקת לדעת היכן הם היום. הסלולאריים, לא האנשים.


"משהו לא בסדר בראש שלך", אמרה הבחורה שענדה לצווארה קולר כלבים שחור ודוקרני שהיה עשוי מתמציות שהופקו מזקן של אישה, מרעש פסיעתו של חתול, מנשיפתו של דג ומרוק של ציפור, ורצתה להבין לאן הלכו כל העורבים המתים, והדרורים המתים, והעטלפים המתים והחתולים, והעכברים והנחשים....


"זה חשוב", אמרה לי פעם. "הרי יש מיליונים מהם, נכון ? מיליארדים ! והם מתים כל הזמן, נכון ? אז למה לא רואים אותם ? היכן הם ? לאן הם הולכים בשביל למות" ?


"יאנה", אמרתי. "אני רוצה לדעת לאן הולכים הטלפונים הסלולאריים בשביל למות".


"לפחות בנוגע לאחד מהם אני יכולה לעזור לך", אמרה יאנה. "זה של פרדריק הוא עכשיו אצל אולריקה".

"איך את יודעת" ? שאלתי.


"היא דיברה איתי", אמרה יאנה. "חשבה שנרצה לדעת שפרדריק תלה את עצמו".

"הוא מת" ? רציתי לוודא.


"זה מה שבדרך כלל קורה לאלה שתולים את עצמם", אמרה הבחורה שלבשה אוברול שחור חושף כתפיים שבמרכזו, מן החזה ומטה, היו ערוכות שתי שורות בנות עשרות קרסים כסופים שחוּבּרוּ ביניהם בהצלבות של שרוך אדום.


"חזקה מאוד הארמית הזו", התפעלה ענת. "גם בלשאצר מת אבל אותו הרגו".


"גם את פרדריק הרגו", אמרה יאנה. "הוא לא נפטר משפעת".


"צריך לדבר עם אגריפס ה – 23", אמרתי.


כך קרה שהמראנו מברלין ונחתנו בתל אביב, ושילמנו 200 דולר לנהג מונית שהביא אותנו אל  עיר ששמה עכו, כדי שנתארח בה בבית סבא וסבתא של ענת, שהיה על הים, כמו הבית שלי בקורפו, אלא זה שבעכו התהדר במרפסת ענקית שצוידה בסוכך מפלצתי מעץ אורן, והשקיפה אל הים שהיה במרחק של הטלת אבן, מה שעורר בי געגועים הביתה.


"אנחנו צריכות לדבר על זה", אמרה יאנה כשצפינו בקצף הגלים שהתנפצו אל סלעי החוף, ולגמנו קפה שענת מזגה מקומקום נחושת טורקי שקוראים לו איבריק (Ibrik), אל תוך ספלוני חרס טורקיים ששמם פִינְגָ'אן, שבישראל מבלבלים בינם לבין קנקן קפה טורקי ששמו ג'זווה, אבל מכיוון שאין בי שמץ של סימפטיה לבלשנות טורקית, אני מותירה בעינה את הטעות הלשונית וחוזרת אל יאנה שרצתה לדבר על געגועי הביתה, ואל ענת שהציעה שנדחה את ה - "צריכות לדבר על זה" עד לאחר הסרת הקללה מאגריפס ה – 23.



 
 
 

תגובות


הירשמו כאן לקבלת הפוסטים האחרונים שלי

בניית אתר - Wix Expert

© 2025 כל הזכויות שמורות לגידי גלבוע

bottom of page