בין הצלב לכוכב פרק מספר 95

בין הצלב לכוכב פרק מספר 95

לומר שתל-אביב יפה זה כמו לומר שהמונה ליזה יפה. המונה ליזה לא יפה ואתם יודעים את זה ואל תגלגלו לי עיניים. אני מתכוונת, מי שלא יפה היא הגברת ליזה די נולדו גרארדיני שמצוירת שם, ואתם יודעים מה ? גם הציור עצמו ? כבר ראיתי יפים ממנו.

אבל עכשיו, שאני חושבת על זה, נראה לי שזו לא הדוגמה הכי טובה כדי לתאר את העיר הזו. מה גם, שענת אומרת שאני לא הראשונה שתל- אביב מבלבלת אותה, ושהיא כבר עשתה את זה לגדולים וטובים ממני, כמו למשורר הכי מפורסם שלהם ששכחתי את שמו, שכתב עליה שאין בה כלום – אבל יש בה הכול.

בעצם, ואם אני שוב חושבת על זה, אז זה די בסדר לומר שתל-אביב יפה כמו שהמונה ליזה יפה, ולהתכוון לזה ששתי האמירות הללו הן קלישאות שמזמינות התפלספויות, שאני מפסיקה אותן עכשיו ועוברת אל מקום בתל-אביב ששמו 'שוק לוינסקי', שענת אמרה שזה נס שמצאנו מקום חנייה סמוך לו, ושהתברר כגן עדן לחובבי תבלינים ומיני כבושים, כמו גם המקום ממנו הגיעו כדורוני העופרת ל - 'צִבְּיָאן רִיצָאץ' שאחדים מהם קנינו בו.

"מה קרה למיליון כדורוני העופרת שאבא שלך שלח לרומא" ? שאלתי ומיד הצטערתי שלא בלעתי את הלשון, בגלל ה – 'פִּילוֹן' הקטן ששוטט בחדר ורצה לדעת מדוע אנחנו מתארחות אצל סבא וסבתא ולא אצל אבא ואימא, וכבר יאנה ואני החלפנו על זה מבטים ותהינו מה התבלגן שם, בין ענת להוריה, שגרם לה לשוחח איתם בטלפון כאילו כלום, אבל לשמור מהם מרחק, עד שאפילו יאנה, עם ה - "אני חייבת להבין" שלה, הבינה שלא הכול היא חייבת להבין, ומכל מקום, כשהבנו, זה היה בנסיבות מפחידות שתיכף נגיע אליהן.

"השארתי אותם בגרמניה", אמרה ענת.

"את מי" ? שאלתי.

"את כדורוני העופרת", אמרה ענת. "לא שאלת עליהם הרגע" ?

"אה נכון", אמרתי. "למה השארת אותם שם" ?

"כי זה כמו לקחת משהו מבית קברות", אמרה ענת. "אסור להוציא דברים מבתי קברות. לא צריך להביא הביתה את האנרגיות האלה".

"אלא אם כן רוצים להבין משהו", אמרה יאנה. "אבל אחרי שמבינים צריך להחזיר אותם".

"אני רוצה להכין פלאפל", הודיעה ענת, וכששקלו עבורה את גרגרי החומוס, נזכרתי איך שפעם סיפרה לי כי כאשר התגייסה לצבא, פתאום היה נדמה לה שהרחובות בישראל מוצפים בלובשי מדים, והזיכרון הזה חלף במוחי הודות לתליון כסוף שהתערסל על חזהו של מוכר הקטניות, ועוד אחד מזהב על צווארה של אישה נוטפת זיעה שגררה עגלה עמוסה בירקות, ועוד אחד ועוד אחד, הרבה בעצם, והרגשתי כמו שמרגישה בחורה עירומה שזו לה הפעם הראשונה בחוף נודיסטים שעל הדגל שלו מתנוססת הפטמה השלישית שלה.

ו

זה בא לי יחד עם דז'ה-וו על הפעם ההיא שכבר סיפרתי לכם עליה, זוכרים ? על זה שכאשר קורה למישהו משהו שנראה לו חריג, הוא תיכף מתחיל לפגוש אנשים שגם אצלם אירע דבר-מה דומה.

וגם אמרתי לכם שזה לא חייב להיות משהו רע, וזה עשוי להיות גם משהו טוב, אפילו טוב מאוד, אבל זה עלול להיות גם משהו גרוע.

ואיכשהו התגלגלו המחשבות שלי אל כתובת הגרפיטי שהייתה מרוחה על חזיתו המתפוררת של הבית הנטוש במדרון שליד ביתי בקורפו שהיה כתוב בה: 'מוות ליהודים'.

 Θάνατος στους Εβραίους

ואל אותם ימי ראשון שחזרו אלינו מדי אביב, בחג הפסחא, בהם אספנו סמרטוטים, יצרנו מהם בובות אדם ענקיות אותן תלינו מראשי גגות והעלינו באש תוך כדי צהלות שמחה על: 'שריפת הבובה של Judas'.

"ועכשיו אקח אתכן למסעדה האיטלקית שעבדתי בה", אמרה ענת.