בין הצלב לכוכב פרק מספר 99

בין הצלב לכוכב פרק מספר 99

יאנה אמרה שלסלעים ולטבעות יש מוצא משותף ושניהם אוצרים בתוכם את ההיסטוריה של האירועים שחוו. היא אמרה שאם נוגעים בסלע ומחכים מספיק זמן, אפשר לשמוע את הקולות של האנשים שהתרוצצו סביבו לפני אלפיים שנה. אפשר גם לחוש ברגשותיהם.

"כמה זמן" ? שאל בונו.

"כמה זמן מה" ? שאלה יאנה.

"כמה זמן צריכים לחכות עד ששומעים קולות" ? שאל בונו בנימה שהיה קשה לטעות בה.

"כמה שצריך", אמרה יאנה שהחליטה להתעלם מן הנימה. "מספיק זמן".

"אם תחכי מספיק זמן", אמר בונו. "גם באגט יהפוך ליהלום".

"אם תחכה מספיק זמן", ענתה יאנה. "גם תינוק מתוק יהפוך לקומוניסט מריר".

"אל תתווכח עם 'האחות המברכת' שלי", ביקש אגריפס ה – 23 שרצה להסיר את הקללה. "אם היא אומרת שסלעים לא שוכחים – אתה צריך לומר אמן".

"אין לה שום הוכחות", התעקש בונו שהאמת המדעית הייתה חשוב עבורו יותר מחיי בן זוגו.

"סלעים לא שוכחים", התעקשה יאנה שאהבה ללכת על הקצה. "סלעים הם הפילים של הטבע".

"בבקשה", אמר בונו והצביע על סלע סדוק בפתחה של מערת המורדים ביודפת. "אני מזמין אותך לדובב אותו".

כל זה קרה בבוקרו של יום סתווי בו ניצבנו בפתחה של מערת המורדים ביודפת, לבושות כ – 'אחיות הגורל', בהן ענת הייתה האחות קְלוֹתו בטוניקת טורקיז רומאית שהתקנאתי בה, אני הייתי האחות לָאכֶסִיס בטוניקה לבנה, ואילו יאנה, שהייתה מוֹרְטָה, שמרה לעצמה את הטוניקה הירוקה שלדעתי הייתה צריכה להיות כתומה. אגריפס ה – 23 לבש טוגה של לוחם יווני ונעל סנדלי עור בעלי רצועות של שתי וערב.

בונו היה לבוש כאזרח רומאי ולא סטה ממנהגו להשבית שמחות כאשר אמר כי מאחר שיודפת מחוררת, כמו פומפייה, בשפע של מערות, הרי כלל לא ברור כי המערה שאנו ניצבים בפתחה, היא-היא מערת ארבעים המורדים אשר בראשם עמד סבא רבא (אלפיים שנה לאחור) של אגריפס ה – 23, הלוא הוא יוספוס פלאוויוס הבוגד, ואתם כבר מבינים שמכאן ואילך הוחלפו מהלומות בין המאגיה לבין המדע, שהובילו את המאגיה לומר כי 'הדומה מעורר את הדומה לו' וכי למערות יש זיכרונות שהן משתפות זו עם זו.

"האם שמעתי אותך אומרת שלמערות יש זיכרונות" ? תהה בונו.

"נכון", אמרה יאנה. "גם לסלעים".

כך התגלגלו להם הדברים אל הרגע בו בונו אמר: "בבקשה", והצביע על סלע סדוק בפתחה של מערת המורדים ביודפת. "אני מזמין אותך לדובב אותו".

לכן גם קרה שיאנה הניחה את כפות ידיה על האבן וקצת לפני שכמעט נרדמנו משעמום, אמרה כי רוח הסלע דורשת שנוציא מתוכנו את בונו.

"הרוח רוצה שתלך מכאן", אמרה יאנה.

"בונו", אמר אגריפס ה – 23 שהתאמן כל הלילה על בקשת הסליחה והמחילה מרוחות המערה ומן הנשמות הנבגדות ששכנו בה: "מדוע לא תקשיב לה ותרד לשבת בג'יפ" ?

"מפני שהיא משוגעת על כל הראש וזה במקרה הטוב", אמר בונו. "במקרה הפחות טוב היא גם נוכלת".

"אילו היית יודע מה אירע במקום הזה", אמרה יאנה. "היית רץ לג'יפ".

"מה אירע במקום הזה" ? בונו רצה לדעת.

"הרבה יותר מכפי שתוכל לדמיין", אמרה יאנה. "אלא שהרוח מסרבת להניח לי לדבר כל עוד אתה כאן".

"שיהיה", אמר בונו. "נראה אותה מסלקת אותי .Let it be"

 "היא לא לבד", אמרה יאנה. "יש כאן הרבה רוחות שרוצות שתלך".

"אם תסירי את ידייך מן הסלע", אמר בונו. "תוכלי לראות כיצד אני מתיישב עליו".

"בבקשה", אמרה יאנה וסרה מן הסלע. "רק אל תגיד שלא הזהרתי אותך".

"לא אגיד", אמר בונו ונשען על הסלע כדי לפגוש ענף חום שהזדקף מתוך עץ האלון שצמח בפתח המערה ובשבריר של הרף עין פגע בבונו ושב לפגוע בו.

"נחש צפע" ! צרחה ענת בעברית שכולנו הבנו את כוונתה. "חייבים לפנות אותו" !

כך גם קרה שמצאנו את עצמנו נושאים את בונו על כפיים אל מגרש החנייה, ודוהרים בג'יפ אל בית החולים בנהריה, שהיא עיר סמוכה לעכו, שם הצילו את חייו בעזרת השד יודע מה, בעוד כולנו ממתינים למוצא פי הרופאים שהגיעו ובישרו כי לא נשקפת סכנה לקומוניסט הזעיר, שיצא מזה בשן ועין, מה שאומר: מעט כאבים ונפיחות קלה.

והתלבושות שזכו בתשואות ובהבזקי מצלמות אצל התיירים והטיילים ביודפת, התקבלו בהרמת גבה ומשיכת כתפיים בבית החולים בנהריה, שם ציפו לאיזשהו סטנדאפיסט שיקפוץ ויצרח: 'מתיחה', ואני מדברת איתכם על הטוניקות הרומאיות של הבנות ובגדי הלוחם היווני של אגריפס ה 23. מזל שאת ה – 'צִבְּיָאן רִיצָאץ' השארנו בג'יפ.

"מדוע אתם לבושים ככה" ? הסתקרן הרופא.

"מפני שהדומה מעורר את ה....", יאנה התחילה להסביר כשנקטעה על ידי ענת שאמרה: "אנחנו מתאמנים לפסטיבל המחולות בכרמיאל".

 "הוא היה בקיץ", אמר הרופא.

"יש מועד בּ'", אמרה ענת והישירה מבט.

"לפעמים", אמר הרופא שהחליט לא לחקור במופלא ממנו: "הצפע מתבלבל מגודל הטרף שממילא לא יוכל לבלוע ולכן, אם הוא צפע חכם, הוא מזריק לאדם מעט מאוד ארס – אם בכלל".

"ואם הוא צפע טיפש" ? שאלתי.

"במקרה כזה" אמר הרופא. "הוא מזריק לו מנה כפולה".

"לבונו הוא הזריק מנה כפולה", אמרתי. "הוא זינק עליו פעמיים".

"ייתכן", אמר הרופא. "אבל גם ייתכן שבשתי הפעמים הוא ביצע את מה שאנחנו מכנים 'הכשה יבשה', נטולת ארס, שכל מטרתה להפחיד".

"בא לי להרביץ לו", אמרה יאנה שמיהרה להסביר: "לבונו, לא לנחש".

"בא לי לשמוע איך הוא יוצא מזה", אמרתי.

"אני מהמרת שהוא יאמר שזה היה צירוף מקרים", אמרה ענת.

"זה היה צירוף מקרים", אמר בונו, כשנכנסנו לבקרו, ודחף את אצבעו הכי קרוב אל האף של יאנה.

"בטח" ! אמרה יאנה.

"הוא היה יכול להכיש גם כל אחד מכם", אמר בונו והשיב חזרה את האצבע.

"נכון", אמרה יאנה. "כל כך חבל שהוא הכיש אותך דווקא".

"אז מדוע זה נשמע שאת לא באמת חושבת ככה" ? שאל בונו.

"ממתי אכפת לך מה אני חושבת" ?  אמרה יאנה. "אני הרי משוגעת על כל הראש".

"את לא תשכנעי אותי שאלה היו הרוחות המחורבנות ש...".

"ששששש...", לחשה יאנה בעיניים מפוחדות. "לא כדאי שהן תשמענה אותך מדבר ככה".

"ככה איך" ? לחש בונו ופער עיניים גם הוא.

"מילים כאלו... לא יפות...", אמרה יאנה.

"מה כבר יכול לקרות לי" ? בונו רצה לדעת.

"יש שם עוד נחשים", אמרה יאנה. "לא היית רוצה שפתאום...".

בונו שאף המון אוויר והתרחק מיאנה. "סניורינה יאנה", אמר בונו: "אני מבטיח לך שאין שום קשר בין ה...ה...נחש הזה לבין הפנטזיות הפסיכוטיות שלך".

"בטח. שום קשר לנחש", אמרה יאנה. "אבל יש גם דברים אחרים שיכולים לקרות לך".

"אילו דברים" ? התנשף  בונו.

"בפעם הבאה זה יכול להיות המזגן או הנברשת", אמרה יאנה. "או סתם איזה עמוד תאורה ברחוב וכולם יגידו שהברגים שלו היו חלודים ובום טרח על הראש שלך..."

"די כבר עם זה", התעצבן בונו.

"או שתרצה לבלום",  אמרה יאנה. "אתה תסובב את ההגה ותסתכל בזגוגית ותראה משאית שדוהרת לך ישר אל תוך הפרצוף, והרגל שלך תלחץ על הדוושה ו... 'סנטה מריה' 'ג'יזס קרייסט' - מישהו שכח למלא שמן ברקס - אוי אוי אוי...".

"סניורינה יאנה" ! צעק בונו. "או שתפסיקי עם זה או..."

"או מה" ? צחקה יאנה. "הרוחות לא מתרגשות מזה שאתה מומחה לכתבים עתיקים ולשפות שמיות".

"סניורינה יאנה" ! אמר בונו. "זו הפעם האחרונה בחיים שלי שאני משתף פעולה עם עובדי אלילים. ואת יודעת מה ? זה כבר עושה לי יותר טוב".

"אז מדוע זה נשמע שאתה לא באמת חושב ככה" ? אמרה יאנה.