ההיגיון של אריסטו פרק מספר 72

ההיגיון של אריסטו

פרק מספר 72

"באכמאייר שעל האגם" – חדר האוכל היה חמים מהרגיל בצהריים ההם. תנור הברזל פלט ריח פחם מעורב בחמאה שנשרפה במחבת.

השולחן הישן היה ערוך בקערות אמייל עמוסות מרק שעועית סמיך עם תפוחי אדמה וגזר, ולצידם מגשים של תבשיל עדשים כהה עם בצל מקורמל.

במרכז השולחן הונח דג פורל מטוגן, עורו פריך ומנצנץ בירוקי שמן, וסביבו קערות קטנות עם כרוב כבוש, תפוחי אדמה אפויים בקליפתם, ופרוסות לחם שיפון עבות שנמרחו בחרדל בווארי חריף.

הם אכלו בשקט. אליזבת שברה את הקרום העליון של הלחם, דויד ערבב בכף את המרק כאילו חיפש משהו במעמקיו, ורק רודולף ישב זקוף וניכר בו שמחשבה כלשהי מטרידה אותו יותר מן הרעב.

״אני רוצה לשתף אתכם בעיקרון פילוסופי עתיק״, פתח לבסוף. ״אריסטו ניסח אותו לפני אלפיים שנה, ואני חושב עליו מאז הקפלה".

"כולנו שמנו לב שאתה מוטרד", אמרה קתרינה. "אז, אולי, באמת, כדאי שתפרוק מהלב".

"אריסטו אמר בפשטות" הסביר רודולף כמתעלם ממנה: "שאם משהו אינו הגיוני – הוא גם אינו נכון".

קתרינה הרימה את מבטה מעל הצלחת, משקפיה אוספים את האור מן החלון. ״נשמע לי פשטני מדי. בטח פספסתי משהו".

"אני אגיד את זה הכי פשוט שאפשר", אמר רודולף. "הוא אמר שלא ייתכן שהשולחן הזה יהיה בעת ובעונה אחת גם 'שולחן' וגם 'לא שולחן'.... אי אפשר שמשפט וסתירתו יהיו שניהם נכונים בו זמנית".

"אלא אם קרה משהו שגרם לשולחן להפוך למשהו אחר שהוא לא שולחן", אמרה קתרינה.

"בדיוק כך" הסכים איתה רודולף. "אם קרה משהו שהפך אותו לכיסא, אז עכשיו הוא כיסא ולא שולחן".

"אני חולקת עליך ועל אריסטו", הודיעה אליזבת. "יש אנשים שעבורם הוא שולחן, ויש אנשים שעבורם הוא כיסא. ויהיו אפילו כאלה שעבורם הוא מיטה. אין כאן שום סתירה".

"וזה משום", עודד אותה בנה. "שקרה משהו שגרם לו להיות לפעמים שולחן, ולפעמים כיסא, ולפעמים מיטה, אך לא שלושתם בעת ובעונה אחת".

"ואם יש שני אנשים שאחד מהם אוכל על חציו את ארוחתו, ואילו השני יושב על החצי השני – אז הוא גם שולחן וגם כיסא בו זמנית". אמר דויד בנימת ניצחון.

"לא", אמר רודולף. "עבור האיש שאוכל עליו הוא שולחן, ואילו עבור זה שיושב עליו הוא כיסא".

קתרינה הטתה את כוס המים וראתה את השתקפותה נשברת לרסיסים קטנים. ״אולי השאלה היא לא אם זה הגיוני או לא הגיוני, אלא מי קובע מהו הגיוני".

רודולף התבונן בה ארוכות. ״זו הסכנה הכי גדולה", אמר. "ברגע שהמושג ‘הגיוני’ נמסר בידי מי שיש לו את הכוח, אין לנו עוד מגן. אריסטו לא דיבר על דעתו של השליט. הוא דיבר על עיקרון עצמי של המציאות לפיו סתירה – אינה אפשרית".

אליזבת הניחה את כף המרק. ״ומה אם הסתירה נועדה להוליד אשליה? הרי ראינו מספיק פעמים שהאמת נחבאת מאחורי שקר שנשמע הגיוני יותר מן המציאות".

"יכולתי לנחש שאת תהיי זו שתעלה על זה", אמר רודולף וצחק. "ועם כל כמה שזה מביך אותי, אני יכול להביא לכם כדוגמה את עצמי".

"טוב מאוד ! תביא!" התלהבה קתרינה. "אולי באמת הגיע הזמן".

"אני הייתי נאצי", אמר רודולף בהנמכת קול. "וכשהייתי כזה אי אפשר היה לומר עלי שאני גם 'נאצי' וגם 'לא נאצי' בעת ובעונה אחת".

"עד שהתברר לך שאתה יהודי ובום טרח הוקוס פוקוס הפכת לכיסא", אמרה קתרינה כששדונים קטנים מרצדים בעיניה.

"ממש ככה", אמר רודולף מתעלם מהעקיצה. "ולכן זה לא הגיוני שאורסולה הנאצית, חוטפת הילדים הרשמית של הימלר, תציל את ג'וזף ככה סתם, אלא אם קרה משהו".

"כמו מה ?" הסתקרנה אליזבת.

"כמו זה שהיא קלטה שהיא אימא שלו", אמר רודולף ונעץ מזלג בשני תפוחי אדמה אפויים בקליפתם.

בדממה שנפלה בשולחן היה אפשר למלא גיגית, ועדיין הייתה נותרת עיסה דמומה, יחד עם שלוש לסתות שמוטות ושש עיניים פעורות.

"אני יכולה לשמוע איך בהיידלברג מריעים לך עכשיו", אמרה אליזבת והטתה את אוזנה בכיוון דמיוני של האוניברסיטה המפורסמת.

"רגע אחד...", ביקשה קתרינה שלקחה את ההובלה. "איך אמר אבא אנדריאס שקוראים לפגם של ג'וזף שבגללו הוא נפסל ? נזכרתי...הוא קרא לו הֵטֶרוֹכְרוֹמִיָּה... אני גם יודעת מה זה... היה לי חתול שהיה לו את זה... כל עין בצבע אחר... אחת כחולה והשנייה חומה....".

"זה סימן מספיק טוב כדי לזהות ילד גם לאחר שנים של נתק", חתכה אליזבת את זיכרונותיה של קתרינה. "אבל הוא בוודאי לא היחיד שיש לו את זה".

"פחות מאחוז באוכלוסייה", אמר דויד.

"ואם היא טעתה", אמרה קתרינה. "ואם הוא בכלל ילד של מישהי אחרת שאורסולה רצתה לראות בו את בנה".

עכשיו הופנו המבטים אל אביה מולידה של תיאוריית הקשר שניסה להתגבר על הדג יחד עם התוספות.

כאן את מכניסה לתמונה 'סובייקטיביזם אפיסטמי' אמר בפה מלא הדוקטור לפילוסופיה רודולף הרטמן. "הטענה הנגדית גורסת שהאמת נקבעת על פי נקודת המבט של הפרט,

כלומר: 'מה שנכון עבורי – הוא זה שנכון !!'

בלי שום תלות במציאות אובייקטיבית חיצונית".

"אבל, התנגדה אליזבת. "גם אם מישהו יגיד לי שלדעתו השולחן הזה לא קיים – זה עדיין לא יבטל את קיומו בפועל".

"בעיני המישהו הזה זה כן יבטל", אמר רודולף שהדיון הזה החזיר לו את תאבונו.

"ואם נחזור אל אורסולה", אמר דויד שניסה לנווט את הדברים אל תכלית כלשהי. "ואם האמת עבורה היא מה שהיא מגדירה כאמת - אז ג'וזף הוא בנה".

"סוף דיון", הכריזה אליזבת והחביאה בתיקה תפוחי אדמה אפויים ופרוסות לחם שיפון – "זה לערב", הסבירה.

"ואני אלך לקנות את היין", הודיע דויד, והזמין לעצמו את מבטיהם החקרניים של קתרינה ורודולף. גם אליזבת לא נמלטה מהמבטים הללו.