ספר יצירה פרק ו' משנה א' 65

פרק ו' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה)

ממבט ראשון נדמה כי הרישא במשנה הנוכחת מסכמת את עיקרי דברי ספר יצירה כפי שהתבהרו עד הנה - אך לא היא. רחוק מזה. היא דנה אמנם באמות, באבות, ביסודות ובתולדות, אלא שהפעם יש בדברים משום עליית מדרגה אל רבדים מטאפיזיים נשגבים מאלה שנסקרו עד עתה.

במקביל, הסיפא, שהיא המילה האחרונה במשנה הנוכחת, סוגרת מעגל עם הרישא, שהיא המילה הראשונה במשנה הפותחת את ספר יצירה.

הווה אומר, המילה "לב" החותמת את המשנה הנוכחת, מכוונת אל המילים "בשלשים ושתים" הפותחות את ספר יצירה, כפי שיבואר בהמשך, שהרי ל"ב = 32 בגימטרייה.

אלו הם שלש אמות אמ"ש

את שלוש אמות אמ"ש פגשנו לראשונה במשנה ב' שבפרק א', וביתר פירוט במשנה י"ג בה נאמר כי בעל ספר יצירה מכיר סוד בנוגע לשלוש אותיות בעלות מוצא משותף ועבר משותף המהוות תמיכה, יסוד ומקור לכל שאר האותיות, והן אותיות אמ"ש (אלף, מם ו - שין) המייצגות את שלושת יסודות הבריאה שהם אוויר, מים ו– אש, הממלאים בספר יצירה תפקיד שווה לזה של ארבעת היסודות: אוויר, מים, אש ועפר, אף כי המחבר העדיף לנדות ולהתעלם מיסוד העפר, אשר בעת העתיקה היווה מילה נרדפת למילים 'ארץ' ו – 'אדמה'.

בניתוח משנה א' שבפרק ב' נכתב כי האותיות המסתוריות אמ"ש, שכה ייחודיות לספר יצירה, צופנות את המילה 'בית' בשיטת א"ת ב"ש, לפי ש' מתחלפת עם ב', מ' מתחלפת עם י', ו – א' מתחלפת עם ת'.

זאת ועוד, שהרי גימטרייה קטנה עבור המילה 'בית' עולה למספר 7 שכה חביב על בעל ספר יצירה.

וכבר נאמר כאן כי למילה 'בית' עם או בלי 'הא' הידיעה, הייתה משמעות אחת ואין בלתה עבור יהודים, בין אם גלו מאדמתם ובין אם נותרו כאודים ניצולים מאש בארץ הקודש.

משמעות זו הייתה ונותרה 'בית המקדש', ממש כשם שבימינו אין צורך להסביר לאיזה הר מתכוונים כאשר אומרים 'הר הבית'.

ויצאו מהם שלשה אבות

במשנה ב' שבפרק ג' כתוב כי שלוש אמות אמ"ש הוציאו מתוכן את היסודות אוויר, מים ואש שמהם נולדו אבות ומאבות נולדו תולדות.

להלן סדר השתלשלות האירועים כפי שהופיע שם:

·      שלוש אמות אמ"ש תחילה.

·      לאחר מכן אוויר, מים ואש.

·      בהמשך אבות.

·      ולסיום תולדות. 

ואילו במשנה הנוכחת כתוב כי שלוש אמות אמ"ש הוציאו מתוכן שלושה אבות שהם עצמם אוויר, מים ואש. אותם שלושה אבות הולידו תולדות.

להלן סדר השתלשלות האירועים כפי שמופיע כאן:

·      שלוש אמות אמ"ש תחילה.

·      לאחר מכן שלושה אבות = אוויר, מים ואש.

·      ולסיום תולדות.

מכאן יוצא כי תולדות נבעו מן האבות, כמו גם מאוויר, מים ואש שהם, בעצם, היינו הך, שהרי אלה זהים לאלה (כך עולה מהכתוב).

במשנה ב' שבפרק ג' מופיעים ה - 'אבות' ללא ציון מספרם, ואילו המשנה הנוכחת מציינת כי הם שלושה במספר.

כלומר, מתוך שלוש האמות 'אלף' 'מם' 'שין', נבעו שלושה אבות, הזהים לשלושת יסודות הבריאה אוויר, מים ואש, שמהם בקעו (או השתלשלו) תולדות.

נקדים ונזכיר כי כבר ביארנו (פרק ג' משנה ב') את המילה 'תולדות' וכבר אמרנו כי לעיתים היא מופיעה בכוונת 'ביוגרפיה', ולעיתים הוראתה היא 'תוצאות'.

עניין שלושת האבות שהם עצמם גם שלושה יסודות, אינו זר לפילוסופיה ה – 'זוהרית' שאדרבא, רואה את הישויות הללו יצוקות אלו בתוך אלו ויוצרות מקשה אחת, וראה זוהר (ספר בראשית – פרשת וירא – ק"ד ע"א בתרגום חופשי), הדן בשלושת המלאכים שהתגלו לאברהם ותוהה האמנם היו שם שלושה ? כלומר (תוהה הזוהר) האם ייתכן כי מלאך אחד היה אש, ומלאך שני היה מים, והשלישי רוח ? (הא תלת מלאכין הוו: האי אשא. והאי מיא. והאי רוחא ?) ומיד משיב ואומר כי הכול הינו אחדות אחת (כך משתמע) שעל כן כל אחד מהם היה ספוּן בתוך חברו.

ואם יקשה המקשה ויאמר כי כך הם פני הדברים בשלושה מלאכים אך לא בשלושה אבות, הרי מיד מתברר כי לא זו בלבד שעסקינן באבות, אלא אף זו שהם עצמם (האבות) מלאכים היו, וראה שם דף צ"ט ע"א הדן בפסוק "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (בראשית י"ח ב'), ומסביר הזוהר כי מדובר באברהם וכי המילים "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם" מתייחסות לאב אברהם מדרגת העולם התחתון, שנחפז לקבל את פניהם של... אברהם, יצחק ויעקב מדרגת העולם העליון. כלומר, אברהם נחפז לקבל את פניו שלו עצמו ואת פני בנו ונכדו שטרם נולדו.

אם נריץ בתוך מנהרת הזמן את דברי הזוהר, נקבל את תאוריית 'היקומים המקבילים', המכונה גם תאוריית 'ריבוי העולמות', לפיה לכל אחד ואחד מאתנו קיים העתק בדמותו ובצלמו באין סוף יקומים.

נראה כי הזוהר הלך צעד נוסף קדימה, וגילה תעוזה רבה אף יותר מפיסיקאים בני זמננו, בקבעו מדרג של איכויות בין היקומים, שממנו משתמע כי ה – 'אני' שביקום ההוא, עשוי להתברר כנעלה וטהור יותר מן ה – 'אני' שביקום הזה, מה שמטיל אחריות רבה על ה – 'אני' שביקום הזה, לנסות להידמות ל – 'אני' שביקום ההוא, או ל – 'אנִיִים' שביקומים ההם. (שם דף צ"ט ע"א).

ומאבות תולדות

בעניין זה ראה פרק ג' משנה ב' בה אמרנו כי הוראתו של המונח 'תולדות' עשויה להתייחס הן למילה 'ביוגרפיות' (קוֹרוֹת) והן למילה 'תוצאות'.

במקביל, ראה זוהר חדש פרשת בראשית, בה מסביר ר' יצחק כי היום בו נבראה הארץ, היה גם היום בו היא (הארץ) התעברה מכל אשר הולידה.

רבי יצחק מבסס את קביעתו על הפסוק 'בראשית ברא וגו', שבהמשכו כתוב 'והארץ הייתה תהו ובהו וחושך... ורוח', שהוא רואה בהם ארבעה יסודות שהם אש, מים, רוח ו...חושך (אדמה), שהולידו את תולדותיה של הארץ ומהם נוצר כל אשר קיים, כולל תולדות. אמור מעתה 'יסודות מולידים תולדות שמולידות תולדות'.

אפשר לראות את הדברים בדרך מורכבת אף יותר ולומר כי יסודות מולידים תולדות בכוונת תוצאות, שמולידות תולדות בכוונת ביוגרפיות.

מכאן עשוי להישמע כי אין מוקדם או מאוחר בפסוק: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". (בראשית ב' ד').

כְּהַאי לִשָּׁנָא בזוהר: "אר"י כִּוְורָדִין שֶׁל שִׁלְיָא דְּאִשָּׁה, דְּמָלְיָיאן מִן זַרְעָא דְּבַּר נָשׁ, דְּאִית בֵּיהּ הַיְסוֹדוֹת כֻּלָּם (אמר רבי יצחק: כמו וורידים בשלייה של אישה שמלאים מזרעו של אדם המכיל את יסודותיו של העולם כולו), כָּךְ הָאָרֶץ, בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאת, בּוֹ בַּיּוֹם נִתְעַבְּרָה, מִכָּל מַה שֶּׁהוֹלִידָה, דִּכְתִיב (כמו שכתוב) (בראשית א') בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּמִיָּד וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְרוּחַ. הֲרֵי בְּכָאן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם: אֵשׁ. מַיִם. רוּחַ. חשֶׁךְ. וְאֵלּוּ הוֹלִידוּ כָּל תּוֹלְדוֹתֶיהָ, וּמֵאֵלּוּ נִתְיַיסְדוּ כּוּלָּם. וְכָל הַתּוֹלָדוֹת נִתְהַוּוּ מִכֹּחוֹת אֵלּוּ". (זוהר חדש י"ח ע"א).

מכל אלה עולה כי על פי הזוהר, 'תולדות' הוא מונח שמייצג את המהות שמולידה, כמו גם את המהות שיולדת, כמו גם את קורותיה של המהות שנולדה או של זו שתיוולד.

שלושה אבות ותולדותיהם

אוויר, מים ואש ותולדותיהם, שהרי נאמר בפתיח כי שלושת האבות הם שלושת היסודות ועל-כן אוויר, מים ואש.

שבעה כוכבים וצבאותיהם

(ראה פרק ד' משניות ו' – ז') "שבעה כוכבים בעולם שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה".

המילה 'צבאותיהם' מתייחסת לצמד המילים 'צבא השמיים' הנושא משמעות כפולה: כזו שטהורה וכזו שאינה טהורה:

·      טהורה – הפמליה של האל:" וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְהוָה רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ". מלכים א' כ"ב י"ט.

·      שאינה טהורה – עבודת כוכבים ומזלות:" וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם". דברים ד' י"ט.

ושנים עשר גבולי אלכסון

שהם שתים עשרה יחידות גבול שצורתן אלכסונית. תרשים העונה על קביעה זו, הוא תרשים קלאסי של גלגל המזלות, כפי שהוא בימינו שלנו וכפי שהיה בימי הקדמונים. ראה פרק ה' משנה ב'.

שלושה אבות

שבעה כוכבים

שנים עשר גבולות

ביטויים אלה מכילים את המספרים 3, 7 ו – 12 הנחשבים למספרים טיפולוגיים. מספר טיפולוגי הוא זה אשר נושא משמעות ייחודית עבור תרבות כלשהי, או  דת כלשהי, או שהוא שב וחוזר על עצמו ביצירה ספרותית כלשהי, עד כדי הפיכתו לסמל רב חשיבות.

המספרים 3, 7 ו – 12 נחשבים למספרים טיפולוגיים עבור אנשים שהתנ"ך הוא לחם חוקם, וכזה הוא גם מקומם בספר יצירה.

שלושה יסודות בריאה, שבעה כוכבים מכוננים ושניים עשר גבולות התוחמים את גזרותיו של גלגל המזלות.

תכניה של המשנה הנוכחת חופפים במידה רבה את תכניו של ספר יצירה כולו שהם:

·      שלושה יסודות בריאה שקיימת זיקה בינם ובין שלוש אותיות מכוננות (אמ"ש).

·      שבעה כוכבים מכוננים שקיימת זיקה בינם ובין שבע אותיות כפולות (בג"ד כפר"ת).

שנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות שקיימת זיקה בינם ובין שתים עשרה אותיות פשוטות (ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק).

בעשרים ושניים הרכיבים דלעיל ניתן לִצְפּוֹת בתוך יריעות המרחב (עולם), בחביוני הזמן (שנה), ובמסתוריה של הטריטוריה הפרטית (נפש), אשר אף הם (הרכיבים) כפופים לחוקים המושתתים על המספרים 3, 7 ו - 12. לזה כוונו המילים:

·      ראייה לדבר עדים נאמנים:

·      בעולם שנה נפש.

·      ושנים עשר חק ושבעה ושלושה.

חק

המילה חק מופיעה בתנ"ך פעמים רבות במשמעות של חוֹק. ראה תהילים פ"א ה': "כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". 

מכאן עולה כי נוסף על אותם עדים נאמנים (עולם, שנה, נפש שהם: מרחב, זמן וטריטוריה פרטית) אשר קיימת זיקה בינם ובין האבות (היסודות), הכוכבים והגבולות – קיימת זיקה כזו גם בין שלושת האחרונים ובין 22 מערכי חוק המתפצלים ל – 3 חוקים + 7 חוקים + 12 חוקים.

פקדן

המילים 'פקדן' או 'פקדם' בצורתן זו לא מופיעות בתנ"ך.

השורש פ.ק.ד עשוי להלום את המקרים הבאים:

·      בכוונת פיקדון - תהילים ל"א ו': "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי".

·      בכוונת מִינוּי – ישעיהו ס"ב ו': "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים".

·      בכוונת מִפְקד – במדבר ג' ט"ו:" פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם".

משלושת אלה נראה כי המונח פיקדון נמצא בהלימה טובה כלפי המילים בתלי וגלגל ולב.

כלומר, החוקים הנובעים משלושת היסודות, ומשבעת הכוכבים, ומשנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות - הופקדו בתלי, ובגלגל ובלב.

מאידך נראה כי גם המונח הפקדתי בכוונת מִינִיתִי, עשוי למצוא את עצמו משובץ בפסקה הנדונה לעיל.

דהיינו, החוקים הנובעים משלושת היסודות, ומשבעת הכוכבים, ומשנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות - הופקדו על מרחבי התלי, ועל תנועת הגלגל ועל פעולת לב.

תלי

התלי הינו ציר יקומי וירטואלי הנע בתנועה סיבובית על פני גלגל המזלות. כינויו האסטרולוגי של התלי הינו 'ראש הדרקון וזנבו', שהן שתי נקודות אסטרונומיות בהן, מנקודת מבט מכדור הארץ, נראה כאילו חוצה מסלולו של הירח את מסלולה של השמש פעמיים בחודש.

החצייה המתבצעת כאשר הירח בדרכו צפונה, מכונה ראש הדרקון או ראש התלי. ואילו החצייה המתבצעת שבועיים לאחר מכן, כאשר הירח בדרכו דרומה, מכונה זנב הדרקון או זנב התלי.

ספרות הסוד היהודית שומרת עבור התלי את הכינויים: 'נחש-בריח', 'נחש-עקלתון' ו – 'תנין-גדול'.

וכך כתוב בספר רזיאל המלאך: "ונחש בריח הוא מזל תנין הנקראים בלשון חכמים מזל תלי לפי שתלויים בו י"ב מזלות [...] פעמים מבריח את השמים מקצה לקצה ולכן נקרא נחש בריח, ופעמים מתעקם ומכניס זנבו לתוך פיו כנחש עקלתון".

"והכל תלוי בתלי שברא הקב"ה [...] ברא את התלי מראש ומאש וממים בדמות תנין גדול כנחש עקלתון ועשה לו ראש וזנב [...] ונטה מקצה לקצה כבריח הנחש עקלתון [...] וכל הכוכבים והמזלות אדוקים בו וכל הכוכבים ושני המאורות וי"ב מזלות".

"הוא נתמנה מלך על כולם לנהגם בין טוב ובין רע. והוא מכהה אורן של ב' המאורות וז' כוכבים. והוא המוליך והמביא את המאורות והמזלות ממזרח למערב וממערב למזרח [...] ואינו נראה לעין כי אם ממסורת הסופרים הקדמונים אנו מוצאים לדעת את התלי וכוחו וממשלתו ומלכותו ויראתו וטובתו ורעתו והכרת פני הנולדים בו".

התלי, כמו רכיבים רבים אחרים בספר יצירה, נושא בשורה בעלת שני קטבים מנוגדים באיכויותיהם: ראש הדרקון מבשר על מזל והצלחה, ואילו זנבו נושא בשורות רעות.

כאמור במשנה הנוכחת, החוקים הנובעים משלושת היסודות, ומשבעת הכוכבים, ומשנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות – הופקדו בתלי או על מרחבי התלי.

המונח 'תלי' כשם עצם מופיע בתנ"ך בהטיה וללא קשר לענייננו: ראה בראשית כ"ז א'- ג': "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד[". כלומר התלי (תליך) הוא הכלי (האמצעי) הנושא את החיצים ואוגד אותם. גם ייתכן כי התלי הוא כלי שבעזרתו משליכים את הרומח, ואו אז הוא בא מלשון הטלה – להטיל - להשליך.

גלגל

הגלגל הוא גלגל המזלות וראה פרק ה' משנה ב'.

גלגל המזלות מוגדר כרצועה במרחב אשר במרכזה נמצא מסלול השמש. הוא (הגלגל) משתרע על פני רצועה בת 8 מעלות מצד צפון ומצד דרום של השמש, ונחלק ל -  12 פלחים (גזרות) שווים בני 30 מעלות כל אחד. כל פלח מייצג אחד מתוך שנים עשר המזלות.

ראה ספר רזיאל המלאך: "והגלגל המגלגל המאורות והכוכבים והמזלות ממזרח למערב, וממערב למזרח, להוליכה מטלה לשור, ומשור לתאומים, וכן עד דגים. מתחיל וגומר עד שנות דור ודור. מעלה ומוריד את שני המאורות הגדולים והם הכוכבים מדרום לצפון ומצפון לדרום".

כאמור במשנה הנוכחת, החוקים הנובעים משלושת היסודות, ומשבעת הכוכבים, ומשנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות – הופקדו גם בגלגל המזלות עצמו או מונו עליו כמי שפוקחים עין על תנועתו.

לב

לב = ל"ב = 32 בגימטרייה. 

הלב הוא אותן 'שלושים ושתיים נתיבות פליאות' הפותחות את ספר יצירה (פרק א' משנה א') עליהן אמרנו כי הן דרכים נסתרות, נשגבות, פלאיות, מופלאות, נפלאות, מכוסות, מסתוריות וחכמות, עימן יהוה חוקק חוקים, קבע כללים, תיקן תקנות וחולל הוויה נצחית שאין לה סוף, אשר התגשמה באמצעות שלוש פקודות שהראשונה בהן מורה על כמויות (חומר), השנייה עוסקת במרחבים (מרחב-זמן), ואילו השלישית מצביעה על שינויים.

כאמור במשנה הנוכחת, החוקים הנובעים משלושת היסודות, ומשבעת הכוכבים, ומשנים עשר גבולותיו של גלגל המזלות – הופקדו גם באותן שלושים ושתיים נתיבות פליאות. כלומר, ב – לב.

במקביל ייתכן כי הופקדו (מוּנוּ על-מנת) לעקוב אחר פעולותיהן של אותן שלושים ושתיים נתיבות פליאות.

ספר הבהיר שהוא מאבני היסוד של תורת הקבלה, משרטט את גלגל המזלות ואומר (פסוק צ"א): 

 "ואילן אחד יש לו להקב"ה ובו שנים עשר גבולי אלכסונין:

גבול מזרחית צפונית.

גבול מזרחית דרומית.

 גבול מזרחית רומית.

 גבול מזרחית תחתית.

גבול מערבית דרומית.

 גבול מערבית צפונית.

 גבול מערבית רומית.

גבול מערבית תחתית.

גבול דרומית רומית.

 גבול דרומית תחתית.

גבול צפונית רומית.

גבול צפונית תחתית.

ומרחיבין והולכין עד עדי עד והם זרועות עולם".

עד כאן שרטוט גלגל המזלות אותו פגשנו, בניסוח שונה, גם במשנה שחתמה את פרק ה', ומכאן חלוקה פנימית של הגלגל (ספר הבהיר פסוק צ"ה): 

ובפנים בהם הוא האילן, ובכל אלו האלכסונין יש כנגדם פקידים והם שנים עשר י'. (שהם שניים עשר מזלות בחלוקה פנימית לעשיריות [י' = 10] כפי שיוסבר מיד).

"וגם בפנים בגלגל י"ב פקידים.

 אלה שלושים ושישה פקידים עם האלכסונים.

 ולכל אחד יש אחד כדכתיב (כפי שכתוב) (קהלת ה' ז) כי גבוה מעל גבוה שומר.

 נמצא לרוח מזרחית תשעה.

 לרוח מערבית תשעה.

 לרוח צפונית תשעה.

לרוח דרומית תשעה.

והיינו י"ב וי"ב וי"ב שהם פקידים בתלי, וגלגל ולב.

 והם ל"ו.

וכלם ל"ו מל"ו שכוח האחד בחברו.

 ואע"פ ששנים עשר בכל אחד ואחד מן השלשה, כולם אדוקין (הדוקים) זה בזה.

וכל השלושים ושישה כוחות נמצאים בראשון שהוא תלי.

אם תדרשם בגלגל תמצאם אותם עצמם.

ואם תדרשם בלב תמצא אותם עצמם".

להלן הסבר לדברי ספר הבהיר:

גלגל המזלות נחלק ל – 12 מזלות בני 30 מעלות כל אחד וסה"כ 360 מעלות.

ספר הבהיר מחלק כל מזל ומזל בחלוקה פנימית לשלושה חלקים (לשלושה פלחים) בני 10 מעלות כל חלק.

שיטה אסטרולוגית זו מכונה שיטת העשיריות או שיטת הדקדות. 

דקדה DEKADA  היא צירוף של עשרה משתנים, ולענייננו מדובר במעלות.

בכל צד מארבע כנפות תבל משובצים שלושה מזלות ויחד שנים עשר מזלות.

כל מזל משלושת המזלות הללו הינו בן 30 מעלות, ונחלק בתוכו לשלוש יחידות בנות 10 מעלות כל יחידה, ויחד תשע יחידות בנות תשעים מעלות בכל אחת מארבע כנפות תבל.

יוצא מזה כי בכל כנף יש תשע יחידות שספר הבהיר מכנה בשם 'פקידים'.

עולה מכאן כי בארבע כנפות תבל יש שלושים ושש יחידות שהן שלושים ושישה פקידים = ל"ו פקידים.

חלוקה מספרית זו (36), אומר הבהיר, זהה לחלוקה הרגילה (36 אף היא) של 12 מזלות + 12 מזלות + 12 מזלות המופקדים, על פי הסדר: בתלי, בגלגל ובלב.

בין אם כך ובין אם כך, ממשיך הבהיר, החשבון עולה לסך 36 המתקבל בראשונה על פי 9 כפול 4, ובשנייה על פי 12 כפול 3.

ומסביר הבהיר כי אותם 36 פקידים, הכלולים זה בתוך זה, הם, בעצם, 36 כוחות (חוקים) השולטים בתלי, כמו גם בגלגל המזלות וכמו גם באותן 32 (ל"ב) נתיבות פליאות הפותחות את ספר יצירה.

ספר הבהיר מדלג על צופנים ועל קידודים ואומר ישירות (פסוק קי"ב): "ואלו הן השמות המפורשות היקרות והמפוארות שהם שתים עשרה לשנים עשר שבטי ישראל אהציצה"רון אכליתה"רון שמקת"רון דמושה"רון וצפצפסית"רון הורמי"רון ברחיה"רון ער"ש גדר"און בסאו"ה מנא"הון חז"הויה הוהי"רי הא"ה אהי"ה והראית"הון. וכולם נכללים בל"ב השמים (32 נתיבות פליאות)  ומתחלקין לכ"ד (24) שמות (12 זכריים + 12 נקביים), ובהם כלול זכר ונקבה, ופקודים בתלי וגלגל ולב, והם מעיינות החכמה".

כלומר, 12 שבטי ישראל שספר הבהיר מזכה אותם בכינויים השמורים למלאכי מרום, כלולים ב – 32 נתיבות פליאות, ומתבטאים ב – 24 דרכים שמחציתן זכרית ומחציתן נקבית, ומופקדים בתלי, בגלגל-המזלות ובאותן 32 נתיבות פליאות.

ואין לתמוה כיצד דבר מופקד בתוך עצמו, שהרי העניין כבר הובהר לעיל תחת הכותרת "ויצאו מהם שלשה אבות" שם נאמר כי "אברהם אבינו נחפז לקבל את פניו שלו עצמו ואת פני בנו ונכדו שטרם נולדו".

אפשרות נוספת לבחינת הדברים היא הדרך הבאה:

אלו הם שלש אמות אמ"ש

המילה "אֻמּוֹת" מופיעה בספר במדבר פרק כ"ה פסוק ט"ו בו כתוב: "ושֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא".

כלומר, שמה של האישה המוכה המדיינית הינו כזבי, שהיא הבת של אדם ששמו צור, שהוא עצמו עומד בראש אנשים בעלי מוצא ועבר אחד שמהווים יסוד ומקור לאומה המדיינית. ראה פרק א' משנה ב'.

התנ"ך מכיר שלוש נשים שהפכו להיות 'ראש אמות' והן: תמר כלתו של יהודה. נעמי חמותה של רות המואבייה ורות עצמה, אשר ייסדו את בית דוד וממילא את בית המשיח.

ויצאו מהם שלשה אבות

תמר ילדה את פרץ, שהוליד את חצרון, שהוליד את רם, שהוליד את עמינדב, שהוליד את נחשון, שהוליד את שלמה (שלמון), שהוליד את בעז, שהוליד את עובד, שהוליד את ישי, שהוליד את דוד המלך. ראה מגילת רות פרק ד'.

רות, אשתו של בֹּעז, חתמה את ענף אילן היוחסין של שלושת הנשים (תמר, נעמי ורות) שהן 'ראש אמות', ופתחה ענף חדש באילן היוחסין שהוא בן שלושה גברים והם עובד, ישי ודוד שהם האבות.

והנה התבאר שלוש אמות (תמר – נעמי – רות) שיצאו מהן שלושה אבות (עובד – ישי – דוד).

ואם יאמר האומר כי לא נעמי ילדה אלא תמר ורות ילדו, ומשום כך אין להביאה בכללן... ראה מגילת רות – פרק ד' י"ג – י"ז:

·      וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן. 

·      וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל.

·      וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲ‍שֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים.

·       וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת.

·       וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד. 

הווה אומר כי התנ"ך מכיר בנעמי כאילו היא זו אשר ילדה את עובד. וראה בבלי – סנהדרין י"ט ב': "ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". 

ולצורך כך פירש רש"י כי עובד היה יתום מכיוון שאביו בעז נפטר בליל כלולותיו לאחר שבא אל רות.

ולא זו בלבד אלא גם זו, לפיה רות נישאה לגואל אשר על אף שאין הכוונה למשיח, עדיין עומדת כאן כוונת הסמליות. ראה שאלת בעז את רות וראה תשובתה – רות פרק ג' פסוק ט': "וַיֹּאמֶר מִי אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה".

ואותו גֹאל שהוא בעז, העניק את שמו לאחד משני עמודי בית המקדש. ראה מלכים א' ז' כ"א: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז". הוא השם בו הכתיר המלך שלמה את עמוד בית המקדש על שם אביו של סבא רבא שלו.

ועל כך אומר רד"ק: "ובועז לשון עוז, והיא מלה מורכבת: בו-עז. כלומר: שיתן האל בו עוז וקיום כמו שנאמר: "יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" תהילים כ"ט י"א.

הערה: המילה גֹאֵל הינה בכוונת פּוֹדה מלשון פּדְיוֹן, ואילו המילה גואל הינה בכוונת משיח וראה "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיהו נ"ט).

והם אויר מים אש

ועל שום מה האבות הם אויר, מים ואש ? על שום היותם בשר מבשרה של נעמי שאמרה לכלותיה (רות וערפה) "אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא" (רות – א' כ') שהם מר"א, שהם מים – רוח – אש. שהרי קשה להאמין כי מחבר ספר יצירה התעלם משם מזמין זה (מָרָא) עבור ראשי התיבות 'מים' 'רוח' 'אש'.

ומאבות תולדות

אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד. רות ד' י"ח – כ"ב.

שלשה אבות ותולדותיהם

מכיוון שכתוב "ויצאו מהם שלשה אבות והם אויר מים אש", הרי ששלושת האבות הם אחדות אחת עם שלושת היסודות, ועל כן עסקינן ביסודות משום שמהם נובעות התולדות, וכבר ביארנו העניין במשנה זו תחת הכותרת 'ומאבות תולדות'', שם אמרנו – בין היתר – כי 'תולדות' הוא מונח שמייצג את המהות שמולידה, כמו גם את המהות שיולדת, כמו גם את קורותיה של המהות שנולדה או של זו שתיוולד.

במקביל וברוח ספר יצירה נראה כי בחינת הדברים וחקירתם, מובילות אל אירועי חורבנו או בנייתו של בית המקדש כפי שהוצפנו ופוענחו בפרקים הקודמים.

בחינה וחקירה אשר כזו תיתכן באמצעות מעקב אחר תולדות השושלת שנוסדה על ידי שלושת האבות: עובד – ישי – דוד.

שושלת זו מורכבת ממלכי יהודה שכולם כאחד יוצאי חלציו של דוד המלך: דוד – שלמה – רחבעם – אביה – אסא – יהושפט – יהורם – אחזיה – יואש – אמציה – עוזיה – יותם – אחז – חזקיהו – מנשה – אמון – יאשיהו – יהואחז – יהויקים – יהויכין – צדקיהו שבימיו חרב בית המקדש הראשון ומלכות יהודה גלתה מארצה.

דמות חשובה ממשיכי שושלתם של שלושת האבות הינה זרובבל בן שאלתיאל, שהיה נכדו או נינו של המלך יהויכין ואחד ממנהיגי שיבת ציון שלאחר חורבן בית המקדש הראשון.

זרובבל הוא האיש אשר אליו כיוון מלאך האל באמרו לנביא זכריה: "יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". זכריה ד' ט'.

ושבעה כוכבים וצבאותיהם

פרק ד' בספר זכריה פותח בדו שיח בין מלאך האל ובין זכריה, בו שואל המלאך "מה אתה רואה" ?

וזכריה משיב:

·      רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ.

·      וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ.

·      וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי.

והמלאך מסביר לזכריה ואומר: "שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ" (שהם שבעת כוכבי הלכת שהיו ידועים לקדמונים).

וזכריה מקשה ואומר:

·      וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב.

·      וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי.

·       וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.

ומי הם אותם שני בני היצהר ?

ראה ספר מלכים א' ו' כ"ג העוסק בכלי הקודש בבית המקדש: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ".

יצהר = שמן זית.

שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר = שני בני עץ הזית = שני הכרובים בבית המקדש.

עֲצֵי שָׁמֶן = עצי עץ זית.

אמור מעתה: שלושה אבות הם: עֹבֵד שהוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי שהוֹלִיד אֶת דָּוִד. ושבעה כוכבים וצבאותיהם הם: "שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְהוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ".

ושנים עשר גבולי אלכסון

וממשיך הבהיר את עניין שנים עשר האלכסונים שהם גבולותיו של גלגל המזלות ואומר:

דברי הבהיר עם פירושים בסוגריים: הלכך (אשר על כן) לכל אחד (לתלי, לגלגל וללב) ל"ו וכלם אינם יותר מל"ו צורות.

הסבר לבהיר: אשר על מתברר כי בכל אחד מן השלושה, שהם: תלי, גלגל ולב, משובצות 36 צורות שהן אותן 36 צורות בכל אחד מהם.

דברי הבהיר עם פירושים בסוגריים: וכלם נשלמו בל"ב מסור (צורף, חובר) ל - ל"ב ל"ב ונשארו ארבעה (שהם ל"ו שמפחיתים מהם ל"ב) והם ס"ד צורות.

הסבר לבהיר: והתהליך כולו הושלם באותן 32 נתיבות שחוברו וצורפו אל 32 נתיבות נוספות שהן יחד 64 נתיבות.

דברי הבהיר עם פירושים בסוגריים: מנלן (ומאיפה אנו יודעים) דנמסר (שצורף, שחובר) ל"ב ל - ל"ב ?

הסבר לבהיר: ומהיכן אנו יודעים כי אכן חוברו 32 אל 32 ?

דברי הבהיר עם פירוש בסוגריים: דכתיב (שכתוב) כי גבוה מעל גבוה שומר, א"כ היינו ס"ד.

הסבר לבהיר: שהרי כתוב בקהלת כי 'גבוה מעל גבוה שומר' ועל כן 32 מעל 32 בהיררכיה היקומית הם 64.

דברי הבהיר: חסר שמונה לע"ב שמותיו של הקב"ה.

הסבר לבהיר: למספר 64 חסרות 8 תיבות על מנת להגיע למספר 72 המייצג את שם ע"ב של הקדוש ברוך הוא.

דברי הבהיר עם פירוש בסוגריים: והיינו דכתיב (שכתוב) וגבוהים עליהם, והם ז' ימי השבוע.

הסבר לבהיר: אלא שכתוב בקהלת 'וגבוהים עליהם' ומכאן שאפשר להוסיף למניין ה – 64 גם את 7 ימות השבוע ולקבל את המספר 71.

דברי הבהיר עם פירוש בסוגריים: וחסר א' והיינו דכתיב (שכתוב) "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא] הוּא] מֶלֶךְ".

הסבר לבהיר: אלא שמתברר כי חסרה תיבה אחת על מנת להשלים ל – 72 ועל כן יש להתבונן מקרוב בספר קהלת פרק ה' פסוק ח' שם כתוב: "וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא] הוּא] מֶלֶךְ", בו קיימת כפילות של תיבה המופיעה 'היא' וגם 'הוא' [כך במקור], ונראה כי הבהיר מתעתד ליטול אחת מהן להשלמת ה – 72.

דברי הבהיר עם פירוש בסוגריים: ומאי יתרון (ומהו היתרון), מקום שמשם נחצב הארץ, והוא יתרון ממה שהיה, ומאי ניהו (ומה הוא) יתרון כל דבר שבעולם (?) כשאנשי העולם ראויים לקחת מזיוו אז הוא יתרון. 

הסבר לבהיר: הבהיר סוטה מן הפירושים המסורתיים לפסוק זה, ורואה יתרון בעובדת יכולתו לחצוב לעצמו מילה עודפת מן המקום שמשם נחצבת הארץ, שהרי יתרון ראוי לשמו הוא זה המאפשר לאנשים ראויים ליטול דבר מה מן השפע שבו.

דברי הבהיר עם פירוש בסוגריים: ומאי ניהו (ומה היא) ארץ שנחצבה ממנו שמים והוא כסאו של הקב"ה, והוא אבן יקרה, והוא ים החכמה וכנגדה תכלת בציצית, דאמר (שאמר) ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין (צבעים) מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כ"ד י') ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, ואומר (יחזקאל א' כו) כמראה אבן הספיר דמות כסא.

הסבר לבהיר: מילים אלו של הבהיר מבהירות את אורח החשיבה האסוציאטיבית של חז"ל שעשוי להיראות מוזר בעינינו אך שירת נאמנה את קדמונינו:

·      ומה היא ארץ שנחצבו ממנה שמים והיא כסאו של הקב"ה.

·      והיא אבן יקרה.

·      והיא ים החוכמה וכנגדה תכלת בציצית.

·      כמו שאומר ר' מאיר: במה שונה תכלת מכל הצבעים ?

·      ומסביר שהתכלת דומה לים.

·      והים דומה לרקיע.

·      והרקיע דומה לכיסא הכבוד שנאמר (שמות כ"ד י'): "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".

·      ועל זה אומר יחזקאל (יחזקאל א' כ"ו): כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא.

 ונראה כי כך או אחרת הדברים חוזרים אל חזון המרכבה, וממילא אל הכרובים ואל עבודת הקודש בבית המקדש.