רודולף הרטמן עובר צד פרק מספר 29
- Gidi Gilboa
- 10 באפר׳ 2025
- זמן קריאה 4 דקות
רודולף הרטמן עובר צד
פרק מספר 29
בית קפה קטן בתחנת גמונד אם־טגרנזה.
ריח קפה שרוף וסיגריות.
בחוץ ערפל נמוך על המסילה.
קצין ה – SS רודולף הרטמן נכנס.
מעיל עור שחור באורך ברך.
כפתורי ניקל נוצצים.
מדים שחורים מתוחים.
סמל העיט על הזרוע.
גולגולת על הכובע.
שלוש פיפיות כסף של Hauptsturmführer. על דש הצווארון.
מגפיים מצוחצחים עד כדי השתקפות.
פגיון שירות קצר בנדן.
תיק מסמכים קשיח ביד שמאל, כפפות עור כהות ביד ימין.
לא מישהו שאנשים ירצו להסתבך איתו.
על השולחן שליד החלון ישב סדרן התחנה, אוטו שרם.
חולצה כחולה עם כתם שמן ישן ותיק עור מרופט לצדו.
״מקום פנוי ?״ שאל הרטמן.
"כמובן", אמר שרם וידע שהוא בצרות.
שתי דקות של שתיקה. שעון קיר תקתק. רכבת חיוורת חלפה בלי לעצור.
הרטמן פתח את התיק והניח מעטפה חומה דקה. ״אני צריך חלון תחזוקה בצומת דרומי, מסוט 11, ‘בדיקת נעילה כפולה’ מ־03:45 עד 08:00״.
שרם הרים עיניים. ״באמצע הלילה ?״
״זה משום שפחות צפוף״.
״אין ‘פחות צפוף’ בזמן מלחמה״.
הרטמן שלף טופס מודפס. שתי שורות מלאות בדיו, למטה חותמת עבה של מפקדת האס אס וחתימה ברורה R. Hartmann. הוא דחף את הדף בעדינות אל שרם. ״זה בשביל הכיסוי שלכם. אתם עובדים לפי טפסים״.
שרם לא נגע. ״מה הבעיה במסוט (המתקן שמסיט את המסילה)?״
״‘נעילה כפולה’ — אתם מכירים את זה״.
שרם הכיר. זו לשון שמכסה כמעט כל חסימה חוקית. אם יטרחו לשאול — אומרים ״בדיקה שגרתית", מראים חותמת והיום ממשיך לו.
"אתה יודע מה זה אומר ?" אמר שרם ספק אמירה ספק שאלה.
"זה אומר שהמפצל יהיה סגור בשני מקומות: במגדל ובמסילה. לכן הכול יעמוד".
״מה יוצא מזה ?״ שאל שרם.
הרטמן הביט בו ישירות. ״בשמונה ורבע אמורה לצאת ממינכן רכבת מאסרים עם ‘משולשים אדומים’ לקו ההמשך. אם הפקק ייסגר כאן, היא לא תקבל את החלון שלה ותישאר יום נוסף בעיר. זה חלון שמישהו צריך״.
שרם שתק. הוא ידע בדיוק מי הם ה - 'משולשים אדומים'. הוא גם ידע מה שווה עבורם יום אחד ברכבת עומדת. ניסה לנחש מה הגסטפו מרוויח מהבלגאן הזה. בסוף החליט שהרייך יודע בדיוק מה הוא עושה ולקח את הטופס.
״אם זה על הראש שלך — זה על הראש שלך״, אמר.
״נכון״.
03:32 ערפל מתעבה על המנורות.
בביתן הקטן תנור ברזל מפיח חום עמום.
שרם כתב בגיר על הלוח: חסימת מסוט 11 — בדיקת נעילה כפולה — 03:45–08:00.
הוסיף מספר טופס וראשי תיבות של בעל הסמכות.
על הרציף חיכה קטר עזר קטן.
שרם סימן ביד, הקטר התגלגל לאיטו על פני הצומת ונעצר בדיוק על החציה.
בלם היד ננעל.
ביומן התקלות כתב ״תקלה בקטר עזר״.
עוד שורה מוכרת.
ליד מסוט 11 משך סיכת אבטחה זעירה מן הידית, סובב רבע סיבוב והחזיר.
עכשיו הידית ״תקועה״ — לא שבורה, אבל לא נענית בלי מפתח.
זה נראה כמו ספר הנהלים, גם כשהוא לא.
03:48 הטלפון הפנימי צלצל.
״החסימה מאושרת אצלך ?״ שאל האחראי האזורי.
״מאושרת לפי טופס 17/43", אמר שרם וקרא את המספר מן הדף.
״קיבלתי״.
04:15 צפירה חדה במורד הקו.
רכבת משא כבדה נכנסה לאיטה — עשרים קרונות תחמושת.
הקטר עצר מול האדום. אין עקיפה. אין מסילה פנויה.
הקטר שרק קצרות, אחר כך אחד ארוך.
שרם הרים שפופרת. ״חסימה טכנית. ‘נעילה כפולה’.
טופס ביד. להמתין״.
05:10 עוד רכבת ממינכן נתקעה מאחור.
05:40. רכבת פחם עמדה בתוך מנהרה קצרה וצפצפה בעצבנות.
06:00. האחראי האזורי ביקש לעקוף דרך הולצקירכן — שם הודיעו על עומס.
אי אפשר לדחוף רכבת תחמושת אחורה בעלייה. זה לא יקרה.
״בטיחות תחילה", קרא שרם בעלון הרשמי של נהלים.
ביומן: עיכוב טכני — מסוט 11 — בדיקת נעילה כפולה — 03:45–08:00. חתימה. שעה.
06:25 סייר מסוטים יצא עם פנס ופטיש, דפק שלוש דפיקות על הלשונות, מלמל ״לא זז״ וחזר. הכול לפי הספר.
07:50 הרטמן הגיע. מעיל רכוס, כובע מצחייה. עמד מאחורי הזכוכית, לא דיבר. הסתכל על השעון.
08:00 שרם הפך את השלט. ירוק. הקטר הקטן שוחרר, הידית ״נענתה״.
רכבת התחמושת שרקה קצרות והתנשפה — אבל מלפנים ומאחור כבר עמד טור.
ההוראה מלמעלה: להוציא אותה לשוליים בתחנת משנה, למלא מים, לבדוק דיווח על מיסב חם. עוד עשרים וארבע שעות בחוץ — חוקי, רשום, מסומן.
הערפל התרומם.
לוח הזמנים ״תוקן״.
הפקק התפוגג לאיטו.
רכבת המאסרים ממינכן — זו שהייתה צריכה לחלוף בחיבור בשמונה ורבע — לא קיבלה חלון.
בסיכום היומי רשמו "אין מסילה פנויה".
היא נשארה באזור המעצרים העירוני עד מחר.
הרטמן ושרם עמדו בביתן מול הלוח הנקי.
״זה עבר", אמר שרם.
״זה עבד", אמר הרטמן.
״ומה עכשיו ?״
״עכשיו הם לא זזים", אמר הרטמן וידע שבערב ייצא דף תיקון לרשימת השילוחים: “נגרעו 2 שמות - סך הכול 118 במקום 120 - סיבה: רִישּׁוּם חוזר / חקירת משטרה/ אשפוז / שיבוץ עבודה” מחק את המיותר.
יש חותמת וחתימה. מישהו שילם כסף.
״בפעם הבאה מסוט 7, 02:10–04:00", אמר הרטמן.
שרם הנהן. ״קפה ?״
״לא היום״.
הרטמן עטה כפפות. יצא אל האור הדליל. ה־ BMW נהם. הוא נסע.
שרם נשאר עם תנור פועל ופיסת מתכת זעירה על המדף — סיכת האבטחה שהוציא בבוקר.
עדות קטנה לכך שהכול היה אפשרי: לא פיצוץ, לא גיבורי על — טופס, חותמת, סיכת ברזל בגודל של ציפורן, ויום נוסף שקנה חופש לאנשים ללא חלון.
באותו ערב, בחדר צר עם תריסים חצי סגורים, קתרינה פתחה מחברת תווים והוסיפה שורה.
היא לא הזכירה רכבות. היא לא הזכירה שמות. היא ידעה שרק שני מספרים חסרים יופיעו מחר במקום אחר,
ברשימת משוחררים זמניים ממרפאה עירונית.
היא הבינה שהרעש הגדול הוא הפקק, והמטרה היא הדממה: שני אנשים שפשוט לא יופיעו ברשימה הנכונה בזמן הנכון.
בבוקר שלמחרת, מחוץ לאולם המעצרים, עמדו שני גברים בחזות סתמית. אחד מהם הביט בשמיים האפורים ולחש ״תודה״.
תגובות