רודולף הרטמן מישלינג (בן תערובת) פרק מספר 38

רודולף הרטמן מישלינג (בן תערובת)

פרק מספר 38

הראשון שגלגל את השמועה כלפי מעלה היה החוקר המחוזי זאכבארבייטר — קארל פוגל...

שהזרים את הידיעה אל ראש המחלקה המחוזית רפראטס לייטר / אבטיילונגס לייטר — אריך שולץ...

שמצידו לחש על אוזנו של הבכיר ממנו מפקד לשכת הגסטפו המחוזית לייטר דר שטאטס פוליציי לייטשטלה — וילהלם קראמר...

שהקיש על דלת משרדו של ראש האגף במשרד הראשי לביטחון הרייך RSHA — Amtschef דיטריך הופמן...

ומשם הישר אל ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך שף דר זיכרהייטס פוליציי אונד דס אס דה — פרידריך הרטוויג... עד לאוזניו של הימלר שרצה לדפוק לעצמו כדור בראש, אך החליט לוותר עד שיוחלט אחרת.

אין איש יודע כיצד אותו חוקר מחוזי קארל פוגל עלה על העניין, וממילא גם לא ייוודע לעולם, מכיוון שמיד לאחר מכן הוא נשלח לחזית המזרחית, שם מת מות גיבורים וזכה לעיטור כבוד לאחר מותו ההרואי.

יחד איתו נפל בחזית אוברשטורמבאנפיהרר קארל הירש, שלא מת מות גיבורים, ולכן לא זכה לעיטור כבוד לאחר מותו הלא הרואי, שהתרחש כתוצאה מטביעתו במחראה החטיבתית וקבורתו תחת שק סיד לחיטוי.

באשר להימלר, הוא התרוצץ מקיר אל קיר, מנסה לשכנע את הכיסאות, כי כבר יש לו די והותר צרות עם גרינג על שליטה כלכלית, וחתול שחור מול גבלס בגלל ענייני מעצרים וצנזורה, עד כדי שלא מגיע לו להיות מובך בגלל ה – "יהודון המחורבן הזה".

"חצי יהודי אתה אומר ?" ניסה להבין את רוע הבשורה.

"מישלינג מיין רייכספיהרר", נענה המזכיר האישי.

"של יהודים ?"

"לצערי מישלינג של יהודים מיין רייכספיהרר".

"ואין סיכוי שזו טעות ?"

"כך נאמר לי מיין רייכספיהרר".

"כמה נשים אתה אומר ?"

"82 מיין רייכספיהרר", נענה המזכיר.

"וכולן בלבנסבורן ?"

"כך הבנתי מיין רייכספיהרר", אמר המזכיר.

"והילדים ?"

"אומצו כחוק מיין רייכספיהרר", דיווח המזכיר, ותהה אם זה העיתוי הנכון להציג את המכתב שהגיע בבוקר, בו הרטמן מזהיר את הימלר, כי אם יאונה לו רע כלשהו, יתפרסם מכתב באנגליה, ובו פרטים מלאים על מעלליו שלו בלבנסבורן, הכוללים 82 ילדים חצי יהודים שאומצו בידי משפחות אריות.

המזכיר החליט להמתין לשעת כושר טובה יותר, וזו הגיעה ביולי 1943 במינויו של הימלר לשר הפנים של הרייך.

מאותו ערב השמועה קיבלה מספר תיק.

בשבוע שלאחר מכן הגיע אליהם מכתב.

בפנים: "הגנה אושרה", "דירה בברלין–פרוהנאו", "איש קשר יגיע פעמיים בשבוע". שלוש שורות מודפסות באותה אות; בלי חתימה אישית; חותמת מחלקתית בתחתית.

כעבור יומיים הם עברו. חדרים פשוטים, חלון לחצר פנימית, שולחן וכיסאות.

קומה שנייה, מפתח אחד בלבד.

בלי חוזה גלוי: המים זרמו, החשמל פעל, ובעל הבית לא שאל שאלות.

איש הקשר הקריא כללים: "אין מעצרים", "אין חקירה", "תצפית בלבד". "ביקור רופא אחת לשבוע". "אין דואר". "יש טלפון". "מסלול הליכה קבוע". "קצבה קבועה".

הוא דיבר באיטיות, הצביע על כל סעיף, וביקש מהם לאשר בעל פה שהבינו. לא מסר ניירות נוספים.

אליזבת הועברה להשגחה רפואית ליד מינכן. ביקורים באישור מראש. ההודעה הגיעה דרך לשכת המחוז; צורפה רשימת שעות מצומצמת לביקור, בכפוף לאישור מוקדם.

בערב ישבו מול הרשימה. "נעמוד בכללים", אמר רודולף. "נבקש ביקור אצל אליזבת". הם העתיקו עותק נוסף, קבעו מקום קבוע למסמך, והניחו לידו עט ונייר ריק לבקשות.

ביום השלישי איש הקשר חזר. "שאלות ?" הוא בדק את שעון הכיס, רשם בתדריך "שקט", וסקר בקצרה את החדר.

"קתרינה מבקשת פסנתר", אמר רודולף. — "מותר בשעות היום". הוא ציין טווח שעות, הזכיר התחשבות בשכנים, וביקש להודיע מראש אם יוכנס כלי חדש לדירה. אישור כתוב לא הונפק.

רודולף מסר הודעה קצרה: "אם תיפגע שלמותנו, ייפתחו כתבי ההפקדה מחוץ לרייך". הוא לא דיווח על מיקומים ולא על שמות. נמנע מתאריכים ומפרטי גישה לנאמנים.

האיש רשם במחברת השירות ויצא. הדלת נסגרה, והמסדרון נשאר שקט עוד דקה ארוכה.

הם נעלו את הדלת. הרשימה נשארה על השולחן. לצדה הונחה כוס מים, החלון נסגר, ורודולף אמר: "עכשיו אני רוצה למצוא את האיש שהכניס את אימא שלי להיריון".

קתרינה בהתה בו, הסירה את משקפיה, נשפה עליהם בהבל פיה, צחצחה אותם בחולצתה, הרכיבה אותם על אפה ואמרה: "אפילו אני שמעתי שלא אמרת 'אבא'".

"ועוד משהו", אמר רודולף ושינה את כיוון השיחה. "מחר אדרוש שיחזיר לי את האופנוע שלי".

האור כבה והלילה עבר בלי אירוע נוסף.