אור השחר עולה על דויד הלפרין פרק מספר 54

‏אור השחר עולה על דויד הלפרין

פרק מספר 54

‏אור שחר אפרפר נמרח על הקירות הבהירים ונח בתוך הגומחה. תמונתה של אליזבת תלויה נמוך; הזכוכית הדקה החזירה ברק קריר של בוקר במקום כתם הזהב של המנורה.

‏שמיכת הצמר האפורה על מיטת הברזל בקיטון הייתה מתוחה מחדש, צד אחד שקוע מעט. על הכרית הדקה נמשך קמט ארוך. ליד המיטה עמד שרפרף עץ, כוס מים חצי מלאה וטבעת לחות בהירה שנקבעה על המשטח.

‏על הכיסא הסמוך לשולחן ישב דויד לבוש באותה חליפה מהודרת שהחליפה את בגדי האסיר. לידו נח כובע קצינים כהה. תג המתכת קפא באפרורית החיוורת של הבוקר. על משענת הכיסא התדלדל שרוול מעיל מעוטר דרגות; כפתור שנשמט המתין ליד שפת המפה.

‏השולחן עצמו שמר על שתיקה יחד עם רודולף וקתרינה שהתארחו אצלו: מפה בהירה עם קפל אלכסוני, קופסת תה סגורה, פחית סוכר חרוקה בקצה, שתי כוסות זכוכית שקופות — באחת נראתה הילה חלבית דקה מן הלילה. סכין לחם נקייה, ופירור יחיד מונח בצילה.

‏דויד התבונן בתנור האריחים הלבן שעמד דומם. שכבת אבק עדינה על האריח העליון ציירה חצי עיגול במקום בו עמד פעם סיר. דלתון המתכת היה סגור; פיח דק צייר מסגרת כהה סביב הקצה.

‏דויד התרומם, ניגש אל התנור, חרט באצבעו בתוך האבק את שמו: "דויד הלפרין", וכמעט שחזר לשבת אלא שהתחרט, חזר לאבק, רשם "דוקטור דיטר הלמן", העביר איקס מחיקה, ובהה אל עבר השניים כמי ששואל: "ידעתם את זה?"

‏במטבחון הלהבה כבתה. קומקום האמייל הלבן התקרר מעט; אדי הלילה כבר התפוגגו. כיור החרס נשא פסי רטיבות דקים, וקרש הייבוש אִירַח צלחת שעמדה על צידה.

‏רודולף קם, ניגש אל משטח האבק, רשם "R, הבן של אליזבת", וחזר לשולחן.

‏דויד העביר את עיניו אל קתרינה שממקום מושבה אמרה: "אני קתרינה שמדברת, ואתה לא תאמין מה אני יודעת על אירוס הארגמן שלך". את שם הפרח אמרה בעברית.

‏דויד נראה כמי שמנסה לחבר בעצמו ולעצמו את אירועי היממה האחרונה, עד שהעז, בפעם הראשונה, לשאת עיניים אל R ולשאול בנימה של תקווה: "היא חיה?"

‏קתרינה שהגיעה למסקנה כי אם לא היא תיטול לידיה את המשך השיחה, נראה שהגברים ילכו בה לאיבוד, ולכן מיהרה לומר: "אליזבת חיה, ורודולף הוא הבן שלך".

‏עכשיו הגיע תור הגברים לנעוץ בה מבטים עוינים שאמרו: "מה בער לך כל כך !?"

‏"אם זה היה תלוי בשניכם", הסבירה קתרינה שלא נראתה תקופת אשמה. "היינו מעבירים פה את הכריסטמס בלי לדעת מי הוא מי".

‏וילונות ההאפלה הכהים כיסו את החלון הכפול אל גינת האורנים. בין שולי הבד נכנסה נשימה קרירה של שחר; ריח שרף טרי התערבב בניחוח דק של תה וסוכר. שעון קיר תיקתק ומדד את החדר.

‏על המדף ניצבה שורה קצרה של תיקיות קרטון. גב אחד סומן בעיפרון רך — אותיות דהויות ותאריך חצי מחוק. צידי התיקיות נשארו באפור מאופק ושמרו קו ישר.

‏רודולף אסף את התיקיות, הניחן בפני דויד ואמר: "כאן נמצאת כל היסטוריית החילוץ שלך, ותאמין לי שאתה לא רוצה לדעת מי אישר אותה".

‏הדירה איזנה את עצמה בשחר: מתכת שקיררה, עץ שספג, בד שהתכהה, חרס שהאיר חלש. מן הזגוגיות נכנס קור דק, ובמעבר הרחוק נשמעה הנהימה המתמשכת של רכבת הפרברים — ישרה ונקייה.