תעלומה בהר-הבית

" כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי. וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע" דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה ספר יצירה בהר הבית מבוא ספר זה נכתב על-מנת לקיים נדר. במהלך הכתיבה התברר כי הספר מוּכְתב יותר משהוא נִכְתב. הישות שהכתיבה אותו מעולם לא הציגה את עצמה. התהיות בספר הן שלי – הפסיקות הן שלה. גידי (גדעון גדליהו מרדכי) גלבוע מי כתב את ספר יצירה ומתי ? לפני עידן ועידנים   (במאה השמונה עשרה לפני הספירה (תקופת האבות) או במאה הראשונה לספירה, או בשנייה או ב

פיענוח מקדים של צפנים (פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) #  המשנה הפותחת את ספר יצירה מציבה בקדמת הבמה את שמות האל המפעימים את נפש הקורא התמים, ובה בעת מסיחים את דעתו מן הרמזים המוצפנים במילה 'פליאות', כמו גם במילים 'בשלושה ספרים'. #  המילה ' פליאות ' במשמעות של מכוסות ונשגבות, רומזת על תכניו החידתיים והמסתוריים של ספר יצירה כפי שנפגוש בהם בהמשך, שהרי הכול אפשרי תחת כותרת מעין זו. #  צמד המילים ' בשלושה ספרים '   רומז על תעלומה בת שישה ספרים אשר שלוש

פיענוח מקדים של צפנים (פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) # המילים 'עשר ספירות בלימה'  צופנות מגוון של כלי קודש המשמשים במשכן ובבית המקדש. # המילים 'שלוש אמות'  צופנות את 'הר הבית'  ואת בית המקדש . #  המילים 'שבע כפולות'  צופנות את משיחי השקר שהובילו את העם אל מפלתו ואל חורבן הבית. בהמשך, מתהפך הגלגל ותמורת גואל שקר, נולד גואל אמת. #  המילים 'שתים עשרה פשוטות'  צופנות את שניים-עשר שבטי ישראל עליהם מוטלת מלאכת שיקום ההריסות ובניית בית המקדש. פרק א' מ

פיענוח מקדים של צפנים (פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) #  המשנה הנוכחת צופנת מהויות שמימיות המכונות כרובים,  הפורשות את כנפיהן ( עשר אמות הנחלקות לחמש וחמש ) על ארון הברית  המונח ביניהן ( באמצע ) ומכיל את לוחות הברית ( עשרה  דברים שהם חמישה לעומת חמישה ), ונושא עליו את המכסה (הכפרת), ומבין שני הכרובים  ( באמצע ) האל מדבר עם משה. # האמור דלעיל הינו על פי הפסוק "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִ

פיענוח מקדים של צפנים (פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) # המילים 'הבן בחכמה וחכם בבינה'  מצוות על הקורא לאמור: התחכם והפעל תחבולות עורמה ורד אל שורשן של קריצות ומליצות, על-מנת שתוכל לפענח ולפצח חידות ומשלים שפתרוניהם ונמשליהם מוצפנים בתוך המילים ובין השורות. # המילים 'בחון בהם וחקור מהם'  פונות אל הקורא ואומרות: אל תהיה פתי שמאמין לדברים כפשוטם. היה עָרוּם  והבן דבר מתוך דבר. פעל על פי תהליך שיטתי של בחינה, חקירה ובילוש במטרה להעמיד דברים על דיוקם

פיענוח מקדים של כוונות (פיענוח הכוונות דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) המילים 'מושל בכולם ממעון קדשו' באות להכין את הקורא לקראת תקומת הר-הבית בטיעון לפיו יהוה מנהיג את כולם מבית הקודש שלו, הלוא הוא בית המקדש, וראה ספר תהילים כ"ד ג': " מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ ". ראה גם תהילים כ"ו ח': " יְהוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ  וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ  ."   פרק א' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות המילים עשר ספירות בלימה =   ע

פיענוח מקדים של כוונות (פיענוח הכוונות דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) #  הביטויים 'כמראה הבזק' , 'רצוא ושוב'  ו – 'לפני כסאו הם משתחווים' , מצוטטים ביד נדיבה מחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, ומצביעים על הכרובים ועל הפסוק: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ". # אשר על כן אמר "והשב יוצר על מכונו", קרי: הושב יוצר על הר-הבית, בבית

פיענוח מקדים של צפנים (פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) # המילים 'נעוץ סופן בתחילתן – ותחילתן בסופן'  צופנות שיטת צפנים של היפוך אותיות האלפא-ביתא, וחילופי אותיות בין ראש לבין סוף ולהיפך: א' מתחלפת עם ת', ב' מתחלפת עם ש', ג' מתחלפת עם ר' וכך הלאה. # השיטה מכונה א"ת-ב"ש  והיא תהיה זו שתביא אל תוך הספר את הר-הבית, כמו גם את נביאי השקר שהובילו אל החורבן.   פרק א' משנה ז' – ניתוח הדברים (אנליזה) עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשור

פיענוח מקדים של צפנים וכוונות (פיענוח הצפנים והכוונות דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר) # המשפט 'בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום',  צופן התרחשות מסתורית שפליטות פה לא אחראיות עלולות לסכן את הוצאתה אל הפועל.  על פי התפתחות אירועי ספר יצירה, נראה כי ההתרחשות דנן מקיימת זיקה ישירה עם הביטוי 'והשב יוצר על מכונו'. קרי, השב יוצר על הר-הבית. # המילים 'והחיות רצוא ושוב'  מחזירות את הקורא אל חזון המרכבה של הנביא יחזקאל, וממילא אל הכרובים המס

פרק א' משנה ט' – ניתוח הדברים (אנליזה) משנה ט' הנוכחת היא רישא לארבע משניות: ט' עד י"ב המשתלשלות זו מזו ומשפיעות זו על זו, וכל אחת מהן נוטלת תחת חסותה ספירה אחת מארבע ספירות אשר שמן כתר, חוכמה, בינה וחסד, אשר שלוש האחרונות מרכיבות את סיפור ארבעת היסודות הקמאיים שהם: אוויר, מים, אש ואדמה (את יסוד האדמה במרומז). במשנה י"ד מצטרפות אליהן שש הספירות הנותרות ויחד הן משלימות מניין של עשר ספירות.   נקדים את המאוחר ונציין כי השתלשלות ארבע המשניות הינה כדלקמן: ·      במשנה ט' (הנוכחת)

פרק א' משנה י' – ניתוח הדברים (אנליזה) שתים רוח מרוח כינויה של הספירה השנייה במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה, הינו רוח מרוח, ושמה באילן הספירות הוא ' חוכמה '. הכינוי 'רוח מרוח' מעיד עליה כי היא עצמה נאצלה מרוחה של הספירה הראשונה אשר עסקנו בה במשנה הקודמת ט', ושמה היה 'כתר' אשר ינקה את עוצמתה ועצמותה מ- 'רוח אלוהים חיים' שחופפת לשם 'אין סוף'. הספירה הנוכחת 'חוכמה' עוסקת ביסוד האוויר שהוא רוח שנאצלה מ – 'רוח הקודש' ומספירת כתר.   חקק חוקק חוקים בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה .

פרק א' משנה י"א – ניתוח הדברים (אנליזה) משנה י"א נוטלת את ההובלה מן המשנה הקודמת י' שעסקה ביסוד האוויר, ומובילה את הבריאה אל תהליך הקורם עור וגידים בסיועם של יסודות המים והאדמה (יסוד האדמה במרומז). כלומר, מן האוורירי אל המוצק. מן הרוח אל החומר. מן החלל שאין לו גבולות אל עצם בעל נפח. במקביל, קשה להתעלם ממשמעות המילים אותן בחר מחבר ספר יצירה להניח לפתחנו (תהו ובהו, רפש וטיט), מה שעשוי לרמוז כי הטוהר והצלילות נשמרים ברוח, וככל שזו משתלשלת וגולשת כלפי מטה, כך מצטמצם הטהור ומתעצם

פרק א' משנה י"ב – ניתוח הדברים (אנליזה) ארבע אש ממים כינויה של הספירה הרביעית במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה הינו ' אש ממים ', ושמה באילן הספירות הוא ' חסד '. הכינוי 'אש ממים' מעיד עליה כי היא עצמה נאצלה מרוחה של הספירה השלישית אשר עסקנו בה במשנה הקודמת י"א, ושמה היה בינה או 'מים מרוח'. הספירה הנוכחת 'חסד' עוסקת ביסוד האש. הספירה הנוכחת שואבת מאירוע תנכ"י בו אש ומים דרים בכפיפה אחת, ואף ייתכן כי הוא (האירוע) מכיל סממנים נוספים המקיימים זיקה עם תכנים ייחודיים מן המשנה, כגו

פרק א' משנה י"ג – ניתוח הדברים (אנליזה) המשנה הנוכחת באה לאחר הופעתן של ארבע הספירות כתר, חוכמה, בינה וחסד ומשלימה לעשר את מניין הספירות. המילים ' חמש חתם ' וגו' מציינות את תחילת מניינן של שש הספירות הנותרות כפי שנראה בהמשך.     בירר בירר =   לבור מוץ מבר = לעשות סדר בדברים = להפריד בין עיקר לטפל. ראה דניאל פרק י"א פסוק ל"ה: "וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד" . ראה גם תוספתא - מסכת ברכות פרק ו' הלכה ה': "כ

פרק א' משנה י"ד – ניתוח הדברים (אנליזה) אלו עשר ספירות בלימה (אחת) רוח אלהים חיים רוח מרוח מים מרוח אש ממים רום ותחת מזרח ומערב צפון ודרום אלו הן עשר (10) ספירות שהן עשרה היקפים עגולים ותחומים. סגורים, מלאים וגדושים: ·      הספירה הראשונה יונקת מרוח אלוהים חיים ושמה 'כתר'. ·      הספירה השנייה היא רוח מרוח ושמה 'חוכמה'. ·      הספירה השלישית היא מים מרוח ושמה 'בינה'. ·      הספירה הרביעית היא אש ממים ושמה 'חסד'. ·      הספירה החמישית (על-פי סדר חותמיו של האל – ראה משנה קודמת

פרק ב' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה) עשרים ושתיים אותיות יסוד   22 מציאויות (מהויות, הוויות) המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).   שלוש אמות שלוש אותיות  בעלות מוצא משותף ועבר משותף אשר מהוות תמיכה, יסוד ומקור לכל שאר האותיות והן אותיות אמ"ש.   ושבע כפולות ושבע (7) אותיות  רפויות שהן עצמן גם שבע (7) אותיות דגושות ועל-כן מכונות כפולות והן אותיות בג"ד כפר"ת.   ושתים עשרה פשוטות ושתים עשרה האותיות שנותרו לאחר שחיסרנו א

פרק ב' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה) עשרים ושתיים אותיות יסוד עשרים ושתיים מציאויות (מהויות, הוויות) המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).   חקקן אפשרות א' : קבע בהן חוקים בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה . בהרחבה, ניתן להתייחס למונח זה גם בכוונת תקנות, הוראות, הנחיות וכללים. כלומר, שלב התכנון שלפני הביצוע. בימינו אלה ניתן להרחיב אף למונחים 'תכנת' ו – 'הוראות הפעלה'. אפשרות ב' : סימן בתוך מצע היולי עשרים ושתיים מהויות שהן

פרק ב' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) עשרים ושתיים אותיות יסוד עשרים ושתיים מציאויות (מהויות, הוויות) מייסדות המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).   לאחר הרישא הידועה, המִשנה הנוכחת עוסקת בשלושה רכיבים מופשטים (שכבר פגשנו במשנה ט' שבפרק א') המוצגים כמהויות בעלות הוויה גשמית והם קול, רוח ודיבור , גם אם גשמיותם אינה ניתנת לצפייה בבחינת עצמים בעלי צורה ונפח. התיבה 'בפה' מופיעה במשנה זו כמילה נרדפת למילה 'בדיבור'. יחסו של

פרק ב' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) כוונותיו ותפישת עולמו של בעל ספר יצירה נחשפות טיפין טיפין, ומתברר והולך כי העמימות השורה על הכתוב הינה בכוונת מכוון, שזו גם ברירת מחדל הגיונית לכתב החידה. מכיוון שכך, מן הראוי לבחון את הכתובים גם על בסיס הנחה לפיה נכתב אשר נכתב כדי להצביע על החורבן ועל הגלות שפקדו את עם ישראל, כמו גם על עידוד תפילה לפעולה שתביא גאולה.   המִשנה הנוכחת תיבחן בשני אופנים: אופן א':  המשנה תיבחן על בסיס הנחה לפיה עמימות הכתוב צופנת מילות קוד הממוקדות בחורבן ש

פרק ב' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) כיצד צרפן שקלן והמירן משמעות המילה צרפן: אפשרות א': זיקקן והתיכן, הסיר מהן סיגים: ראה ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ט: "נָחַר מַפֻּחַ [מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף  וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם. ראה ישעיהו פרק א' פסוק כ"ה:  "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ  וְאֶצְרֹף  כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ". אפשרות ב': חיבר אותן זו לזו: ראה תלמוד בבלי ברכות נ"ה א': "אמר רב יה

פרק ב' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה) יצר תורת הקבלה נוטה לייחס למונח בריאה  את התהוות הדברים בבחינת יש מאין  (אף כי ה – 'אין'  המוחלט אַצוּר בתוך ה- 'אין סוף'  שלא זה המקום לעסוק בו), ואילו למונח יצירה  שמורה ההתהוות בבחינת יש מ- יש  בתהליך של הענקת גשמיות (היולית ככל שתהיה) למופשט. מכיוון שכך, היה מותר להניח כי המונח  'יצר'  ירמוז על פעילות בתוך 'יש'  כלשהו, שהוא ההפך מ – ' אין ' (ויהיה זה 'יש' היולי ככל שיהיה), ומכאן היה נכון להמשיך ולהניח כי המילה 'תהו',  המופיעה בהמשך,

פרק ג' משנה א'  – ניתוח הדברים (אנליזה) המשנה הנוכחת מופיעה בשלמותה כחלק ממשנה א' שבפרק ב', מילה במילה, ויהיה זה מן התבונה להניח כי המחבר עושה כן בכוונת מכוון, מכיוון שהוא מייחס לה (למשנה) חשיבות רבה בתוך סך כל משניות הספר. הפרשנות למשנה הנוכחת מופיעה בהרחבה במשנה א' שבפרק ב' (ראה שם), כולל עבור האותיות המסתוריות אמ"ש שכה ייחודיות לספר יצירה עד שאין להן מקבילה בספר אחר כלשהו (להוציא זוהר), בוודאי לא במשמעות המוקנית להן בספר זה, הצופנת את המילה 'בית' בשיטת א"ת ב"ש, לפי ש' מתחל

פרק ג' משנה ב'  – ניתוח הדברים (אנליזה) ספר יצירה כתוב וערוך במתכונת של כתב חידה, וככזה הוא שופע רמזיי רמזים, צפניי צופנים ושפע של מילות קוד, שמטרתם לאתגר את הקורא אך גם לסייע לו בפיענוח המסרים המוצפנים. אותם מסרים מובלעים ומוצפנים בתוך הכתוב באמצעות (בין היתר) היפוך אותיות בבחינת "סופן בתחילתן ותחילתן בסופן", כמו גם בהפניות מרומזות אל פסוקיי תנ"ך ידועים ומוכרים, ואל תמלילים שהמחבר מביאם כסמלים מייצגים אך נמנע מן המסוּמלִים המיוּצגִים, כגון (פרק א' משנה ג') אותן עשר מהויות הנ

פרק ג' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) שלש אמות אמ"ש (אוויר מים אש)   המשנה הנוכחת מציגה מסכת אירועים בה נוטלים חלק היסודות אוויר, מים ואש החווים תהליך של חיקוק, חציבה, צירוף, שקילה והמרה שבסופו (בסוף התהליך) הם מחוללים תמורות במרחב, בזמן ובפרט. תחילת מסכת האירועים כאמור לעיל מתרחשת בעולמות אצילות, בריאה ויצירה, שם אותיות אמ"ש נחקקות, נחצבות, נצרפות, נשקלות ומומרות, ומשתלשלות אל עולם העשייה ואל המרחב, הזמן והפרט. החיים על פני כדור הארץ לא היו יכולים להיווצר ללא (בין היתר) היס

פרק ג' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות הביטוי שלש אמות אמ"ש בעולם אויר מים אש =   שלוש אמות אמ"ש במרחב : אוויר, מים אש.   מכריע התנ"ך מייחס למילה 'מכריע' משמעות של 'מכניע', וראה שמואל ב' פרק כ"ב פסוק מ': " וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי ". בתקופות שלאחר חתימת התנ"ך זכתה המילה 'מכריע' למשמעות של 'מחליט ובוחר' וראה סדר נזיקין – מסכת סנהדרין – פרק ט' ב': "יוסיפו הדיינים עד שיכריע אחד לזכוּת ו – ב' לחובה...."   בינתים על אף שבימינו עשויה תיבה

פרק ג' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות הביטוי שלש אמות אמ"ש בשנה = שלוש אמות אמ"ש בזמן.   חום קור רויה בהנחה כי מחבר ספר יצירה היה מלומד ואיש אשכולות, יש מקום לשער כי היה חשוף לתיאוריות פילוסופיות שרווחו באגן הים התיכון, ועל כן ראוי להזכיר מלומד יווני בשם אריסטו (המאה הרביעית לפנה"ס) שהסביר כי תופעות הטבע הינן בִּיטוּיים של כוחות מנוגדים אך משלימים, המבוססים על איכויות קוטביות אך משלימות, שהמרכזיות בהן הן: חום, קור, יובש ורטיבות/לחות/רוויה . הראשוניות שמורה לאיכויות הק

פרק ג' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה) בכל מקום בספר יצירה בו מופיעה המילה ' אמ"ש ', ראוי לציין כי ברוח מחבר הספר ועל פי צופן א"ת-ב"ש, יש להמירה במילה ' בית ' או בצמד המילים ' בית   המקדש '. על בסיס רעיון זה יש להמיר את המילה ' אמות ' (מלשון אמות הסִפִים) במילה ' עמודים ' או במילה ' עמודי '. עתה תיראה המשנה כך: שלושה עמודי בית המקדש בנפש זכר ונקבה. ראש ובטן וגווייה. ראש נברא מאש, בטן נבראת ממים, וגווייה מרוח מכריע ביניהם. גויה = גווייה = אזור הריאוֹת שבין הצוואר לבין הבטן.  

פרק ג' משנה ז' (בבא א') – ניתוח הדברים (אנליזה) המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר קשירת כתרים לראשי אותיות התבצעה בשני אופנים: אופן א':  באמצעות תגי קישוט ייחודיים אשר סופרי סת"ם נהגו להוסיף לראשי אותיות בשעת כתיבת ספרי תורה או מזוזות:   הכתרים נרשמו כקווים דקיקים שבראשיהם נקודות עגולות. משך הזמן התקבעו כללים. לדוגמה: על אותיות שעט"ז ג"ץ משרטטים שלושה כתרים.   ·       ראה בבלי שבת – דף פ"ח:  "באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים . אחד כנגד 'נעשה' ו

פרק ג' משנה ח' (בבא ב')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות מ' במים וקשר לו כתר ? ראה משנה קודמת ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. המליך אות מ' במים ראה ספר הבהיר פ"ה: "ומאי מ"ם ? אל תקרי מ"ם אלא מים  ! מה המים הללו לחים, אף הבטן  לח לעולם !". בהמשך מסביר בעל ספר הבהיר כי ה – 'ם' הסתומה היא זכרית, בעוד ה – 'מ' הפתוחה היא זכרית ונקבית גם יחד. עוד קודם לכן (פ"ד) בא ההסבר הבא הקושר בין האות 'ם' לבין צורת הבטן האנושית: "מ"ם סתומה מאי, עשויה היא כמין בטן מלמעלה".

פרק ג' משנה ט' (בבא ג')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ש' באש וקשר לו כתר ? ראה פרק זה משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'.   המליך אות ש' באש על עניין הזיקה בין האות ש' לבין ה – אש ראה ספר הפליאה:  ·      אמר לו רבי למה נקרא שמים בעבור ש - מים לימינו ואש לשמאלו והוא באמצע ומקבל משניהם ועושה שלום וזהו גיבל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהן שמים והוא הנקרא אמת והוא הרחמים (ספירת דעת או תפארת) ומקבל מהחסד (ספירת חסד) ומהפחד (ספירת גבורה המכונה 'פחד יצ

פרק ד' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה) משנה זו עוסקת בכפילויות כפי שמעידה עליה הרישא, ועל כן הגיוני להניח כי הייתה חביבה על בעל ספר יצירה, שהרי כפילויות היו אבני יסוד במשנתו. שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות  הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי: מודגש ורפה, ועל כן מכונות 'כפולות'. מקובל כי הן שש האותיות בג"ד כפ"ת. 'שבע כפולות', כדברי המשנה, הן שש אותיות בג"ד כפ"ת + האות השביעית ר'  שאליבא דבעל ספר יצירה מצטרפת לאותן שש אותיות ויחד הן בג"ד כפר"ת. על מנת לרדת לעמק

פרק ד' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי, מודגש ורפה, ועל כן מכונות 'כפולות'. מקובל כי הן שש האותיות בג"ד כפ"ת. 'שבע כפולות' הן שש אותיות בג"ד כפ"ת + האות ר' שאליבא דבעל ספר יצירה מצטרפת לאותן שש אותיות ויחד הן בג"ד כפר"ת. מאידך ועל-פי רוח ספר יצירה, יש להכפיל את משמעות המילה 'כפולות', שהרי כפילות היא בסיס משנתו של המחבר כפי שהתבאר עד הנה וכפי שיתבאר בהמשך.   שבע כפולות בג"ד כפר"ת יסודן יסודן = ב

פרק ד' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) לכפילויות בספר יצירה יש יותר משתי פנים אך שתיים הן הליבה (לעת עתה): ·      הכפילות באותיות אמ"ש באה לידי ביטוי במשמעות הדואלית (שנִיוּת) של מילים, לפיה כל מילה הינה בעלת שתי משמעויות למצער, כגון: נפש המצויה בקטגוריה של רוח ונשמה, לעומת נפש  שהיא גוף פיזי שהינו חלק מתוך עם או עמים. ·      הכפילות באותיות בג"ד כפר"ת תבוא לידי ביטוי בניגודים. כלומר, בצמדי מילים של 'דבר והיפוכו', כגון: עושר לעומת עוני, או חיים לעומת מוות.   בדבור ובתמורה ואו

(ראה להלן פרק א' משנה ה' ומשניות י"ג י"ד)   פרק ד' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'. מאידך ועל-פי רוח ספר יצירה, יש להכפיל את משמעות המילה 'כפולות', שהרי כפילות היא בסיס משנתו של המחבר כפי שהתבאר עד הנה, וכפי שיתבאר בהמשך.   מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום הדמיון (שלא לומר, הזהות) בין מילותיו של מדרש תמורה ובין אלו של ספר יצירה, מתקיים גם במשנה הנוכחת הנסמכת על מילותיה של

***נקדים את המאוחר ונאמר כי המספר 7 הוא ייחודי גם בחישובי מספרי עצרת (נגיע לזה במשנה ט"ז בפרק ד') שם הוא מניב את המספר 5040 הנחשב למספר אידיאלי הודות להיותו מספר מורכב פריק במיוחד, אשר מספר המחלקים שלו עולה על מספר המחלקים של כל מספר אחר הקטן ממנו. בתכונתו זו המספר 7 עצרת גובר הן על המספר 6 עצרת והן על המספר 8 עצרת.   פרק ד' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה) (השווה עם פרק א' משנה ד')   המשנה הנוכחת מתפצלת לשלושה רבדים: הרובד הראשון ממשיך להדגיש את החשיבות שהמחבר מייחס למשמעות ה

פרק ד' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה)   שבע כפולות בג"ד כפר"ת אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'.   יסוד המילה יסוד  מופיעה בתנ"ך במשמעות של  בסיס : ראה ספר ויקרא פרק ד' פסוק ז' – " וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן-הַדָּם עַל-קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר, בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וְאֵת כָּל-דַּם הַפָּר, יִשְׁפֹּךְ אֶל- יְסוֹד  מִזְבַּח הָעֹלָה, אֲשֶׁר-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד".  כמו גם משלי פרק י' פסוק כ"ה – " כַּעֲבוֹ

פרק ד' משנה ז' – ניתוח הדברים (אנליזה) שבעה כוכבים בעולם שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי = סטורן, צדק = יופיטר, מאדים = מרס, חמה = שמש, נוגה = ונוס, כוכב = מרקורי, לבנה = ירח. במשנה הנוכחת המחבר מגלה בקיאות (שונה מן המקובל אמנם) בשמות גרמי השמיים האסטרולוגיים, וכפי שנראה בהמשך, הוא עושה כן בכוונת מכוון על מנת להסיר ספק בדבר הבנתו בנושא...שהרי יהדות ואִצטגנינות מעולם לא פסעו שלובות ידיים. בעניין זה ראה זוהר – דברים – האזינו – דף רפ"ז ע"א שם מונה רבי יהודה שמות של שבעה

פרק ד' משנה ח' (בבא א')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ב' בחכמה וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.   וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה

פרק ד' משנה ט' (בבא ב')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ג' בעושר וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.   וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה

פרק ד' משנה י' (בבא ג')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ד' בזרע וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.     וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה

פרק ד' משנה י"א (בבא ד') – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות כ' בחיים וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.   וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה

פרק ד' משנה י"ב (בבא ה')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות פ' בממשלה וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.     וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת:

פרק ד' משנה י"ג (בבא ו')  – ניתוח הדברים (אנליזה) מה משמעות הביטוי המליך אות ר' בשלום וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.   וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה

פרק ד' משנה י"ד (בבא ז')  – ניתוח הדברים (אנליזה)   מה משמעות הביטוי המליך אות ת' בחן וקשר לו כתר ? ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'. קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם   ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.     וצרפן זה בזה אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ר

פרק ד' משנה ט"ו – ניתוח הדברים (אנליזה) שבע כפולות בג"ד כפר"ת שבהן נחקקין אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'. המילים "שבהן נחקקין" באות לומר אחת מן השתיים: ·      שבהן נחרטים תבניותיהם של שבעה עולמות, שבעה רקיעים וכן הלאה. ·      שבהן נחקקים חוקים להתוויית סדרים בשבעה עולמות וכן הלאה.   שבעה עולמות:  "שבעה עולמות שאדם רואה בחייו: בן שנה דומה למלך [...] בן שנתיים דומה לחזיר [...] בן עשר קופץ כגדי [...] בן עשרים כסוס [...] נשא אי

פרק ד' משנה ט"ז – ניתוח הדברים (אנליזה)   שתי אבנים בונות שני בתים [...] [...] [...] [...] [...] שבע אבנים בונות חמשת אלפים וארבעים בתים     המשנה הנוכחת מציגה שיטה מתמטית ששמה 'עֲצֶרֶת'  מלשון 'עצירה' (לא מלשון התכנסות), העוסקת במכפלת מספרים טבעיים, החל מ – 1 ועד למספר נתון בו עוצרים, ההופך להיות מספר עצרת. דוגמה א' : אם נבחר לומר כי המספר 4 הינו מספר עצרת, יש להבין מזה כי הכפלנו את המספר 1 ארבע פעמים בסדר עולה בדרך הבאה: 1 כפול 2 כפול 3 כפול 4 = 24 (ראה "ארבע אבנים בונות אר

פרק ה' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה) להלן תמצית עיקרי דברי ספר יצירה עד הנה: משנה א' שבפרק א' (ראה שם) קובעת כי   בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה חקק האל [...] וברא את עולמו בשלושה ספרים בספר וספר וסיפור. משנה ב' שבפרק א' (ראה שם) מציגה את 'כלי העבודה' שסייעו לבריאה והם: ·      עשר ספירות בלימה. ·      שלוש אותיות שהן אמות: א' מ' ש'. ·      שבע אותיות כפולות: ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת'. ·      שתים עשרה אותיות פשוטות: ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק'.  משנה י' שבפרק א' (ר

פרק ה' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות המילים ושתים עשרה פשוטות  = שתים עשרה (12) אותיות שנותרו מתוך 22 האותיות העבריות לאחר שחיסרנו מהן את שלוש אותיות האמות ואת שבע האותיות הכפולות = האותיות הפשוטות הן ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק.   יסודן שנים עשר גבולי אלכסון   גבול מזרחית רומית (גבול מזרחית עליונה = רום) גבול מזרחית צפונית גבול מזרחית תחתית (גבול מזרחית תחתונה)   גבול דרומית רומית (גבול דרומית עליונה = רום) גבול דרומית מזרחית גבול דרומית תחתית (גבול

פרק ה' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה) משמעות המילים ושתים עשרה פשוטות  = שתים עשרה (12) אותיות שנותרו מתוך 22 האותיות העבריות לאחר שחיסרנו מהן את שלוש אותיות האמות ואת שבע האותיות הכפולות = האותיות הפשוטות הן ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק. מה משמעות המילה יסודן ? ראה פרק ב' משנה א' בה משמעות המילה 'יסודן' עוררה התלבטות בין: "האותיות מייסדות את" ובין: "האותיות מיוסדות על". נאמר שם כי על פי ההקשרים יש לייחס לה משמעות של "האותיות מייסדות את". על פי משמעות זו נראה

פרק ה' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה) המשנה הנוכחת מציגה את שניים עשר המזלות האסטרולוגיים על-פי סדר הופעתם בגלגל המזלות, וכאן המקום להביא קמצוץ שבקמצוץ מתוך מקורות יהודיים ויחסם לתחום עתיק ושנוי במחלוקת זה: התנ"ך חד וברור בגישתו לעניין וראה ספר דברים פרק ד' פסוק י"ט:  "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְ