דויד הלפרין - האזרח האפור פרק מספר 55
- Gidi Gilboa
- 17 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
דויד הלפרין - האזרח האפור
פרק מספר 55
דויד עדיין ישן כאשר קתרינה יצאה למסע קניות, וכשחזרה, התחילה בו מלמטה כלפי מעלה.
הנעליים הונחו ליד המיטה, נעלי שרוכים שחורות בסגנון אוקספורד. היא תחבה פנימה גרבי צמר שחורים, העלתה אותם עד השוק, ולחצה קלות על העקב שייכנס.
המכנסיים האפורים נוערו פעם אחת ונמשכו במעלה רגליו. הקפל הקדמי התיישר כמו מסילה. היא השחילה חגורת עור שחורה בלולאות וסגרה אבזם קטן שהשמיע קליק אחד.
חולצת כותנה לבנה החליקה על כתפיו. הצווארון הסתדר מתחת לאצבעותיה. היא ענבה עניבה אפורה כהה, קשרה קשר כפול והידקה עד שנח בדיוק במקום. הז׳קט האפור התואם ונרכס בשני כפתורים.
על משענת הכיסא המתין מעיל צמר כהה קצר. היא עטפה אותו בו, יישרה דשים, והכניסה אצבע לכיס לבדוק שלא נשאר דבר. כפפות עור שחורות דקיקות עטפו את ידיו אחת לאחת. צעיף צמר דק אפור עשה סיבוב סביב צווארו וסגר עניין.
המשקפיים העגולים התיישבו על שורש האף. הכובע, לבד כהה עם שוליים צרים, הונח במדויק בלחיצה קלה משני הצדדים.
״תן לי לראות אותך״, אמרה.
הוא עמד, והיא סידרה קמט קטן בז׳קט, מחקה גרגר אבק דמיוני מן הכתף, ונסוגה צעד להתבונן בכולו.
״אזרח אפור ונקי שמוכן לצאת לשכונה בלי לעורר חשד״.
רודולף הוסיף עיתון מקומי מקופל בבית השחי, Berliner Zeitung, ופנקס קטן עם עט נובע.
״אם פונים אליך״, אמרה קתרינה, ״אתה אומר 'Tag'.
בבוקר 'Morgen'.
בערב 'Abend'.״
״אם שואלים משהו, אני מדברת״, אמרה. ״אתה שותק ורק מהנהן.
ככה זה כשהסבא הזקן שלי קצת מבולבל״, הוסיפה וצחקה.
״אם מדברים על גיל״, אמר רודולף, ״הוא היה יכול להיות גם אבא שלך״.
״נכון״, אמרה קתרינה. ״רק חבל שזקסנהאוזן הוסיפה לו עשר שנים״.
"מחר נקנה לך לבנים חדשים", אמר רודולף. "את ההם זרקנו".
הם נשארו בחדר לעוד רגע קט.
כל אחד עם מה שלא נאמר.
קתרינה קיפלה את מחברת התווים והניחה אותה על קצה השולחן.
דויד יישר את שפת המפה והחזיר את הכוס למקומה כך שההילה החלבית עמדה שוב במרכז.
רודולף העביר אצבע על שדרת הפנקס וסגר אותו בלי לכתוב.
סכין הלחם נותרה נקייה, הפירור היחיד לא זז מצילו.
מתנור האריחים עלה ריח קל של אבק חמים.
מאחורי הווילונות נכנס אוויר דק של שרף.
על המדף עמדו התיקיות בקו ישר, גב אחד דהוי יותר מן השאר.
השעון מדד חצי דקה ועוד חצי.
הרכבת הרחוקה נהמה ונבלעה.
רודולף הניח את הכובע במקום שלא יפריע.
דויד לקח נשימה קצרה.
זה היה הסדר שנקבע להיום.
מחר יחליטו אם הגיע זמנן של השאלות וכיצד לשאול אותן.
"תודה לכם", אמר דויד שסוף סוף הצליח להתחבר לקולו.
"העונג הוא שלנו", אמר רודולף ויצא לחפש טלפון שלא מצותתים לו.
תגובות