יוהן שטראוס הבן שובר את הקרח פרק מספר 56

יוהן שטראוס הבן שובר את הקרח

פרק מספר 56

צוהרי היום הביאו שיחת טלפון אל בבאד טֶלְץ, בשכונת גריס (Gries) — אל תוך בית לבן עם תריסים חצי-סגורים ושביל חצץ, עם שלט ״קראוס״ על הגדר.

השיחה בישרה לאליזבת כי אבי בנה שוהה בברלין, תחת השגחתה של קתרינה, ואילו היא, אליזבת, מוזמנת לעשות את כל שהיא חושבת לנכון.

בדיוק בנקודה הזו נותק הקו, בגלל הפצצה מן האוויר, וגם החשמל כבה, שאלה היו סימנים שאליזבת זיהתה בהם יד אלוהית שמורה לה לצאת משכונת גריס ולשים פעמיה אל ברלין.

אשר על כן הגיפה את התריסים. מילאה בקבוק זכוכית במים, והניחה בסל נקניק לצד פרוסות לחם שחור ומטפחת. מן המגירה העליונה הוציאה את המחברת האפורה, הצמידה אליה חפץ קטן עטוף נייר, וקשרה בחוט דק. על השולחן השאירה פתק קצר לשכנה. ״נסעתי. אחזור מתי שהוא״.

לבשה מעיל צמר כהה, נעלה נעלי הליכה ולקחה את צעיף הפשתן הדק. הקפידה על המסמכים: תעודת הזהות, אישור כתובת, תלושי המזון. הכניסה אותם לכיס הפנימי, הבריחה את הדלת פעמיים ובדקה את הידית.

בחוץ האוויר היה קריר ולח. השביל חרק מתחת לעקביה. בקצה הרחוב נשמעו פעמוני כנסייה, לא בקצב קבוע. היא פנתה לתחנת הרכבת, ראש ישר, מבט קצר אל המדרכה. אם ישאלו, תאמר ״ביקור משפחה״. אם יתעקשו, תראה את האישור.

על הרציף עמדה קבוצה קטנה של נוסעים שנשאו תיקים צנועים. אליזבת עמדה בצד, הצמידה את התיק אל גופה ושמרה על המחברת שבתוכו. כשנכנסה הרכבת, היא עלתה בלי למהר, מצאה מושב ליד חלון, הניחה את הסל על ברכיה וסגרה את היד על הרצועה.

הרכבת יצאה באיחור. בקרון ישבו חייל בחופשה, זוג עם תינוק ותופרת עם סל מחטים. אליזבת שמרה על המושב ליד החלון, התיק בין הרגליים. כשהכרטיסן עבר וביקש לראות כרטיס ותעודת זהות, הושיטה את שניהם. הוא הנהן והמשיך. אחרי התחנה הבאה נכנסו שניים עם סרטי זרוע; אחד שאל "לאן ?"

“ברלין. ביקור משפחה". לא ביקש עוד.

במינכן החליפה רכבת. במסדרון היה צפוף. היא נצמדה לקיר, חיכתה שיפנו מקום, עלתה לקרון השני. גם במסדרון הזה היה צפוף; דלי פח לניקיון הוצב ליד הדלת. נוסעים חלפו, נאחזו במוט והמשיכו.

בדרך צפונה הרוח רטטה בזגוגיות. מדי פעם הקטר האט, אחר כך חזר למהירות סבירה. בתחנה אחת נאמר ברמקול שאין מים חמים. נוסעים ירדו לקנות לחם שחור ובצעו אותו בידיהם. אליזבת לא ירדה. היא שמרה על המחברת.

בשעת ערב נגלו פרוורי ברלין. אל רציף פרוהנאו ירדו מעט אנשים. אליזבת עברה את האולם בלי לעצור ובלי לפתוח בשיחה עם איש. היא יצאה אל הרחוב הרטוב שהתרוקן כמעט.

כשהגיעה אל הבית שבפרוהנאו, לחצה פעם אחת על הפעמון והקשיבה לצעדים המתקרבים. חריר ההצצה נפתח ונסגר. הדלת נפתחה לסדק ואז ליותר. היא עמדה דוממת על הסף. בפנים נשמע שעון.

לבסוף נכנסה והניחה את התיק לרגלי הכיסא.

המעיל נשאר עליה לרגע ועלה על קולב.

רודולף זז קצת שמאלה כדי לפנות לה מקום.

דויד קם וחזר לשבת.

קתרינה קרבה כיסא ריק אל השולחן ושמרה על מבט סתמי.

כוס המים הוזזה מעט.

רודולף דחף את העיתון פנימה אל בית שחיו.

הכפתור השני בז׳קט של דויד נגע במשטח העץ ונותר סגור.

אף אחד לא שאל. אף אחד לא דיבר.

אליזבת אמרה ״שלום״ בקול רגיל.

היא התיישבה, לא קרוב מדי.

שעון הקיר השמיע צליל קצר.

לאחר מכן לא הוסיפו דבר עד לרגע בו קתרינה התיישבה לפסנתר והחליטה להמר על Tritsch-Tratsch-Polka"“ של יוהן שטראוס הבן וזה בדיוק מה שהיא עשתה.

קתרינה התיישבה אל הפסנתר, גב זקוף, והניחה אצבעות על הקלידים. ״תנו לי רק דקה״, אמרה.

יד שמאל פתחה בקצב קופצני וברור, כמו צעדים קלילים על רצפת עץ; יד ימין קפצה בצלילים קצרים ועליזים — Tritsch-Tratsch-Polka.

בהתחלה חרישית, ואז הנעימה מתרחבת, ממלאה את החדר בלי לצעוק. אליזבת ניגשה אל הפסנתר; הושיטה אצבע אחת ארוכה אל קצה הקלידים והצטרפה למלודיה, קוטפת את הקו העליון בחיוך קטן. לפעמים מפספסת בכוונה וכולם מבינים שזה משחק.

רודולף שומר על הקצב. תחילה בהקשה רכה על שולי השולחן — פעם פעמיים בכל תיבה — ואז מוסיף עקב של רגל קלה על הרצפה. לא יותר מזה.

דויד לא זז הרבה. הוא משחרר סוף־סוף את הכפתור השני בז׳קט ונשען מעט קדימה. כוס המים מתקרבת אליו, אבל הוא לא שותה.

קתרינה העלתה הילוך, גלגלה מעבר קצר וחזרה לנושא, שמאל מחזיקה את הבית, ימין מציירת את הצחוק שבתוך היצירה. שני אקורדים נקיים חתמו את הנעימה. שקט.

קתרינה הניחה את כפות ידיה על ברכיה. אליזבת החליקה אצבע אחת מעל הקליד האחרון. רודולף הפסיק בדיוק יחד איתה. לא מחיאות כפיים. רק נשימה ששבה לה לקצב הרגיל. הקרח נשבר. קתרינה ניצחה. גם יוהן סבסטיאן הבן.