ספר יצירה פרק א' משנה ב' 3

פיענוח מקדים של צפנים

(פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר)

# המילים 'עשר ספירות בלימה' צופנות מגוון של כלי קודש המשמשים במשכן ובבית המקדש.

# המילים 'שלוש אמות' צופנות את 'הר הבית' ואת בית המקדש.

# המילים 'שבע כפולות' צופנות את משיחי השקר שהובילו את העם אל מפלתו ואל חורבן הבית. בהמשך, מתהפך הגלגל ותמורת גואל שקר, נולד גואל אמת.

# המילים 'שתים עשרה פשוטות' צופנות את שניים-עשר שבטי ישראל עליהם מוטלת מלאכת שיקום ההריסות ובניית בית המקדש.

פרק א' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה)

ראה זוהר – פרשת שמות – דף ס' – עמוד א' (תרגום חופשי): "אמר רבי אבא, אשרי מי שנמצאו זכאים לשורר דברי שירה בעולם הזה, שהם זכאים לשורר אותה גם בעולם הבא, מכיוון ששירה זו נוצרה בעשרים ושתיים אותיות חקוקות ובעשר אמירות, והכול נכתב בשם הקדוש". 

שכיחותו של המספר עשר (10) בספרות הסוד, יש לה אחיזה בימים קדומים, עת בני אדם הסתייעו באצבעות ידיהם בשעות של מקח וממכר. סוחרים נהגו להתייצב לצד מרכולתם ולהכריז על מחירה באמצעות הנפה כזו או אחרת של אצבעותיהם.

הלקוחות, שהיו ערב רב של בני לאומים שונים דוברי שפות שונות, ניהלו אף הם משא ומתן בשפה שהייתה מוכרת להם ולבעלי העסקים, קרי שפת האצבעות.

מקורה של השיטה העשרונית הינו במניין אצבעות הידיים. אילו היה מניינן תריסר, מותר להניח במידה רבה של וודאות כי המספר 12 היה רווח באורחות חיינו הרבה יותר מאשר המספר 10.

הזיקה בין עשר אצבעות הידיים ובין המסתורין האופף את תורת הסוד, נובע מרעיון הצלם.

מאליו ברור כי אם נבראנו בצלמו, חייב להיות בנמצא דפוס תבניתי המגשר בין  מספר אברי גופנו ובין מספר מהויותיו. בכלל זה גם מניין אצבעותינו, כולל המילה 'מניין' המצביעה על עשרה מתפללים. ראה בראשית א': "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".

בדרך זו אנו מכירים את:

·      עשרת שמות האל: יה – אהיה – אהיה אשר אהיה – יהוה – אל – אלהים – צבאות – אדון – שדי - אלוֹהַ.

·      עשרת המשמשים בקודש: מלאכים. אראלים. שרפים. חיות. אופנים. חשמלים. אלים. אלהים. בני אלהים. אישים.

·      עשרה דברים שמנה רבי חנינא כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם: ששון – אחד. שמחה – שתיים. חתן – שלוש. כלה – ארבע. גילה, דיצה, אהבה, אחווה, שלום ורעות – עשרה.

·      עשרת המינים (המכשפים): קוסם. קסמים. מעונן. מנחש. מכשף. חובר. חבר. שואל אוב. ידעוני. דורש אל המתים.

·      עשר חופות שעתיד לעשות הקב"ה לצדיקים בעולם הבא.

·      בעשרה מיני שבח שיבח דוד את הקב"ה.

·      עשרה ימים שבין ראש השנה ליום כיפור.

·      עשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת).

·      עשרה מאמרות בהם נברא העולם.

·      עשרה דברים שנבראו בערב שבת.

·      עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה.

·      עשרת לבושי קנאה של המשיח.

·      עשר יריעות המשכן.

·      עשרת הדברות.

·      עשרה שליטים ממונים.

·      עשרה שמות חקוקים.

·      עשרה רקיעים.

·      עשרה כרוזים.

·      עשרה יאוֹרים.

·      ועוד ועוד ועוד....

עשר ספירות בלימה

צירוף זה של שלוש מילים אלו לא היה מוכר בספרות הסוד היהודית טרם היוֹת ספר יצירה. 

עשר = 10

ניתן להניח בבטחה כי מחבר ספר יצירה הכיר מקרוב את משנתם של הפיתגוראים (חסידי פיתגורס) אשר ייחסו חשיבות רבה למספר עשר ותלו בו תכונות של שלמות וקדושה, משום (בין היתר) שהוא מורכב מסכומם של ארבעת המספרים הראשונים: אחת, שתיים, שלוש וארבע (1 + 2 + 3 + 4).

הפיתגוראים קיבעו את המספר עשר בתוך משולש בדמות פירמידה שכונתה Tetractys אשר הפכה עבורם לסמלה הקדוש של האלוהות: 

Tetractys כסמל קדוש ייצג עבור הפיתגוראים את ארגון המרחב

השורה העליונה ייצגה אפס ממדים = נקודה.

השורה השנייה ייצגה ממד אחד = קו המחבר בין שתי נקודות.

השורה השלישית ייצגה שני ממדים = שטח = אורך ורוחב.

השורה הרביעית ייצגה שלושה ממדים = נפח = אורך, רוחב וגובה.

https://en.wikipedia.org/wiki/Tetractys#/media/File:Tetractys.svg

 public domain User: Jossifresco

ספירות

המילה ספירות בצורתה זו לא מופיעה בתנ"ך.

סְפֹרוֹת: המילה "סְפֹרוֹת" מופיעה בתנ"ך – ראה תהילים פרק ע"א פסוק ט"ו: "פִּי יְסַפֵּר צִדְקָתֶךָ כָּל הַיּוֹם תְּשׁוּעָתֶךָ כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת" = הפה שלי יספר את צדקותיך ואת ישועותיך מכיוון שאני עצמי איבדתי את מניינם ולא יכולתי לספור אותם משום שהיו כה רבים.  

וְסָפַר: המילה "וספר" מופיעה בתנ"ך – ראה ויקרא פרק ט"ו פסוק י"ג: "וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר". כך גם בלשון נקבה "וְסָפְרָה" בפסוק כ"ח וכך גם בלשון רבים "וּסְפַרְתֶּם "ו – "תִּסְפְּרוּ" בפרק כ"ג פסוקים ט"ו – ט"ז.

קיימת סברה כי מקור המילה ספירות הוא בשמות פרק כ"ד פסוקים ט עד י: "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר".

כמו גם ביחזקאל פרק א' פסוק כ"ו – "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה".

המילה ספירות (ספירה) קיימת בשפה היוונית (SPHAIRA μπάλα) ומשמעותה כדור שמימי. 

המילה ספירה בהגייתה היוונית מופיעה במדרש רבה (תקופת האמוראים) במדבר – נשא - פרשה י"ד – "אמר רבי ברכיה הכהן כדור של בנות, כהדא ספירה של תינוקות, שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן". השפה העברית הושפעה מן השפה היוונית וכך או אחרת מדובר בהיקף עגול ותחום.

הערה: כדור משחק יווני בעת העתיקה היה עשוי משני חצאי עיגולים שנתפרו האחד אל האחר, כפי שמתארת אפרודיטה שמבטיחה כדור כזה לבנה ארוס. מכאן עולה כי שני החצאים, בהשיקם זה לזה, נדמו כזוג כנפיים עוד בטרם נתפרו זה אל זה. 

אפשרות ראשונה למשמעות המילה ספירות = מונח הבא להצביע על מהויות כלשהן שעיקרן מניין כלשהו.

אפשרות שנייה למשמעות המילה ספירות = היקפים כדוריים, עגולים ותחומים שכל אחד מהם עשוי משני חצאי כדורים אשר בהשיקם זה לזה נדמים כזוג כנפיים.

הערה: ייתכן כי שתי האפשרויות קבילות והמחבר עושה שימוש בכל אחת מהן על פי צרכיו.

בלימה

המילה בלימה בצורתה זו לא מופיעה בתנ"ך.

המונח "בלי-מה" מופיע באיוב פרק כ"ו פסוק ז':  "נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" = תולה את הארץ בחלל ללא משענת.

מאידך ראה ספר תהילים פרק ק"ד פסוק ה' שם מופיע רעיון קוטבי בזו הלשון: "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד". המילה מכוניה הינה בכוונת מכון במשמעות של בסיס.

המילה בלום מופיעה בתלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס"ז: "לכשירצה ר' טרפון גל של אגוזין ר' ישמעאל חנות מיוזנת ר"ע (רבי עקיבא) אוצר בלום ר' יוחנן בן נורי קופת הרוכלים רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים".

בלום = סגור = מלא וגדוש.

משמעות המילה בלימה = סגורה, מלאה וגדושה.

משמעות המילים עשר ספירות בלימה = עשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים.

ועשרים ושתים אותיות יסוד

צירוף זה של ארבע מילים אלו מופיע אך ורק בספר יצירה.

המילים ועשרים ושתיים = ו – 22.

אותיות

המילה אותיות בצורתה הנוכחית לא מופיעה בתנ"ך.

המילה "הָאֹתִיּוֹת" מופיעה בישעיהו פרק מ"ה פסוקים ט' עד י"ב: 

·      "הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין יָדַיִם לוֹ" ? = הייתכן כי פסל ישוחח עם מי אשר ייצר אותו ? הרי הפסל שייצרת, הוא עצמו חסר יכולת יצירה !

·      "הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה תְּחִילִין" = אוי לך קוסם קסמים ומכשף המנבא לאבות את מין עובריהם, ולנשים את עוצמת חבלי לידתן.

·      "כֹּה אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי" = (ברוח הפסוק הקודם) אוי לכם הבאים לדבר בשם האל ולדרוש ניבוי עתידות באמצעות קסם האותיות. שהרי רק "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי".

בפסוקים אלה מופיעות האותיות, תחת שפה מקנטרת ולועגת, כמציאויות יוצרות כביכול, ובוראות כביכול, שביכולתן כביכול, לנבא עתידות.

המילה "הָאֹתִיּוֹת" מופיעה בישעיהו פרק מ"א פסוקים כ"א עד כ"ג: "קָרְבוּ רִיבְכֶם יֹאמַר יְהוָה הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב. יַגִּישׁוּ וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ. הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ וְנִשְׁתָּעָה ונרא  [וְנִרְאֶה] יַחְדָּו".

בפסוקים אלה מופיעות האותיות כמציאויות בעלות יכולת של תנועה בזמן (לפנים ולאחור) בהיבט של נבואה וראיית עתיד. גם אם הדברים נאמרים בקנטור, עדיין הם חושפים הנחה עתיקת יומין אשר לפיה סיבובן של אותיות מהכא אל התם ומהתם אל הכא, עשוי לחשוף את הצפוי להתרחש.

בהקשר זה וברוח זו ראה גם ספר ישעיהו פרק מ"ד פסוקים ו'- ז': "כֹּה אָמַר יְהוָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים. וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ". 

המילה אות ביחיד מופיעה בתנ"ך במשמעות של תו וסימן. ראה ספר בראשית פרק ד' פסוק ט"ו:  "וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ".

כך גם בספר ישעיהו פרק ז' פסוקים י' עד י"ב: "וַיּוֹסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר. שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה. וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יְהוָה". 

כמו כן בספר שמות פרק ל"א פסוקים י"ב עד י"ג:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם". 

המילה "אֹתוֹת" ברבים מופיעה בתנ"ך (בכתיב חסר) במשמעות של ראיות והוכחות שאינן ניתנות לערעור. ראה ספר דברים פרק כ"ו פסוק ח': "וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים".

משמעות המילה אותיות = מציאויות המופיעות בצורת תווים וסימנים, בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).

הערה: העוצמות הגנוזות בעשרים ושתיים האותיות העבריות אינן בבחינת חידוש עבור שלומי אמוני תורת הסוד. כך היום וכך גם בימים קדומים וראה מדרש אותיות דרבי עקיבא השלם נוסח ב' עמוד א': אמר רבי עקיבא: אלו כ"ב אותיות שבהן נתנה תורה כולה לשבטי ישראל. והן חקוקות בעט שלהבת על כתר נורא ואיום של הקדוש ברוך הוא. ובשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם, מיד ירדו כולן ועמדו לפני הקדוש ברוך. זו אומרת לפניו בי תברא עולם (וזו אומרת לפניו בי תברא עולם וכך הלאה עד האות ת').

ספר הזוהר (פרשת שמות דף ט' עמוד ב') מסביר כי הקדושה בעשרים ושתיים האותיות באה מן המילה "בָּך" שהיא עצמה מסוּכּמת ב- 22 במניין גימטרי (ב = 2 + ך = 20), ובפסוק "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּך" (בראשית פרק ל"ב פסוק י"ג). שמע מינה 'נשבעת להם ב – עשרים ושתיים'. 

האותיות לגבי דידו של בעל ספר יצירה אינן בבחינת תווים גרפיים סמליים המייצגים הברות בעלמא, אלא ישויות גלומות הבאות לידי ביטוי כעצמים מוחשיים או מופשטים, כפי שנראה בהמשך.

יסוד

המילה יסוד מופיעה בתנ"ך במשמעות של בסיס: ראה ויקרא פרק ד' פסוק ז': "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". כמו גם משלי פרק י' פסוק כ"ה: "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם". משמעות המילה יסוד = בסיס.

במקביל, המונח 'אותיות יסוד' עשוי לשקף את משמעותה הכפולה של המילה היוונית STOICHEIA שמובנה אותיות ויסודות גם יחד. גרשום שלום פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה ע' 390.

משמעות המילים ועשרים ושתיים אותיות יסוד = ו – 22 מציאויות בסיסיות המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).

משמעות המילה שלש = שלוש = 3.

אמות

המילה אמות מופיעה בתנ"ך ובמקורות במובן (לרוב) של מידות אורך משוערות מן המרפק ועד לקצה האצבעות, משהו בסביבות 40 ס"מ.

המילים "אַמּוֹת הַסִּפִּים" מופיעות בישעיהו פרק ו' פסוק ד': "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" = וזזו העמודים הניצבים בפתח (בסף) הבית ותומכים בגג, והבית התמלא בעשן.

המילה "אֻמּוֹת" מופיעה בספר במדבר פרק כ"ה פסוק ט"ו:  "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא" = ושם האישה המוכה המדיינית הינו כזבי שהיא הבת של אדם ששמו צור שהוא עצמו עומד בראש אנשים בעלי מוצא ועבר אחד שמהווים יסוד ומקור לאומה המדיינית. 

בפסקה הקודמת הופיעו ברצף ובכוונת מכוון המילים "רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב" – ובעניין זה ראה גם תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק י"ט: "אמר להן כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. ר' זעירה בשם ר"א כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה" = כל תורה שאין לה מקור (יסוד) אינה תורה.

אפשרות ראשונה למשמעות המילה אַמּוֹת = עמודי תמיכה הניצבים בפתחי (על ספי) מבנים.

אפשרות שנייה למשמעות המילה אֻמּוֹת = מוצא משותף ועבר משותף שמהווים יסוד ומקור לכל השאר.

משמעות המילים שלש אמות = שלוש (3) אותיות בעלות מוצא משותף ועבר משותף אשר מהוות תמיכה, יסוד ומקור לכל שאר האותיות.

הערה: כפי שנראה בהמשך, שלוש האותיות המכונות כאן אמות הן אותיות אמ"ש המיוחסות לשלושת יסודות הבריאה שהם אוויר, מים ו– אש הממלאים בספר יצירה תפקיד (כמעט) זהה לזה של ארבעת היסודות (אוויר, מים, אש ואדמה) בפילוסופיה היוונית העתיקה.

משמעות המילים ושבע כפולות = ושבע (7) אותיות רפויות שהן עצמן גם שבע (7) אותיות דגושות ועל-כן מכונות כפולות.

הערה: כפי שנראה בהמשך, שבע האותיות הכפולות (לדברי מחבר ספר יצירה) הן בג"ד כפר"ת. 

מובן מאליו כי בין שבע אותיות אלו יוצאת דופן היא האות 'ר' שלכאורה לא אמורה לזכות בדגש קל, שהרי דגש קל בא אך ורק באותיות ב' ג' ד' כ' פ' ת' כאשר הן מופיעות בראש מילה או באמצע מילה אחרי שווא נח.

לתופעה זו אין תקדים בכל התנ"ך מראשיתו ועד סופו, ואין לה אח ורע בכל הספרות העברית הקדומה.

בימינו שומעים את הדגש הקל רק באותיות ב=B/V, כ=K/CH ו – פ = P/F ואילו היגוי האותיות ג' – ד' – ת' אינו שונה מהיגויין כאשר הן רפויות, אך בעבר גם לאותיות אלו היה היגוי שונה דגושות או רפויות.

משמעות המילים ושתים עשרה פשוטות = שתים עשרה (12) אותיות שנותרו לאחר שחיסרנו את שלוש אותיות האמות ואת שבע האותיות הכפולות. האותיות הפשוטות הן ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק.

אותיות אמות כפולות פשוטות

תמצית הדברים עד כאן וכפי שנראה גם בהמשך:

א' מ' ש' שלוש אותיות אמות מייצגות את יסודות הבריאה.

ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת' שבע אותיות כפולות מייצגות מיני הפכים.

ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק' שתיים עשרה אותיות פשוטות מייצגות מיני דברים רגילים ושכיחים.

חומר למחשבה:

·      האם ייתכן כי מחבר ספר יצירה מפצל לשלוש רשויות (אמות, כפולות ופשוטות) את עשרים ושתיים האותיות על מנת שיתאימו לרעיונות שבכוונתו להטמיע ?

·      האם ייתכן כי הוא עושה כן על אף שפיצול מעין זה אינו מוכר בכללי הוראת השפה העברית ?

·      אם כן, על שום מה ולמה ?

פרק א' משנה ב' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות = מתוך אותן 32 דרכים עלומות ומופלאות מן המשנה הקודמת א', עשר (10) הינן ספירות שהן היקפים עגולים ותחומים. סגורים, מלאים וגדושים. ו – 22 הינן מציאויות (הוויות) המופיעות בצורת אותיות, תווים, סימנים וסמלים בסיסיים (קמאיים) המצביעים על יכולת בריאה (בכוונת התהוות יש מאין) ותנועה בזמן, שמתוכן (מתוך המציאויות הללו) שלוש מציאויות מכונות 'אמות' שהן אותיות בעלות מוצא משותף ועבר משותף אשר מהוות יסוד ומקור לכל שאר האותיות + שבע מציאויות המכונות 'כפולות' שהן שבע (7) אותיות רפויות שהן גם שבע (7) אותיות דגושות ולכן מכונות כפולות + 12 מציאויות המכונות 'פשוטות' שהן שתים עשרה (12) האותיות שנותרו לאחר שחיסרנו את שלוש אותיות האמות ואת שבע האותיות הכפולות.