ספר יצירה פרק א' משנה ג' 4

פיענוח מקדים של צפנים

(פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר)

# המשנה הנוכחת צופנת מהויות שמימיות המכונות כרובים, הפורשות את כנפיהן (עשר אמות הנחלקות לחמש וחמש) על ארון הברית המונח ביניהן (באמצע) ומכיל את לוחות הברית (עשרה דברים שהם חמישה לעומת חמישה), ונושא עליו את המכסה (הכפרת), ומבין שני הכרובים (באמצע) האל מדבר עם משה.

# האמור דלעיל הינו על פי הפסוק "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 

פרק א' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה)

עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש 

לכאורה עסקינן בעשר ספירות במניין עשר אצבעות הידיים, הנחלקות לחמש וחמש משני צדי הפה והלשון, וממילא בברית שבדיבור + עשר אצבעות הרגליים הנחלקות אף הן לחמש וחמש משני צדי הערווה (המעור) הזכרית הנימולה, וממילא בברית שבמעשה.

אכן רק לכאורה מכיוון שהתבוננות חדה יותר חושפת רבדים נעלמים כפי שיוסבר להלן.

יש לשים לב כי עשר מהויות הנחלקות (מתפצלות) בתוכן לחמש מהויות לעומת חמש מהויות, מופיעות בתנ"ך לעיתים נדירות, אך תמיד נוטלות חלק בעבודת הקודש בבית המקדש או בברית אשר האל כרת עִם עם ישראל, כפי שנראה בהמשך.

להלן המהויות הבאות בכלל זה:

·      מידות כנפי כרובים (מלאכים).

·      אותיות בעלות עוצמה מאגית (האות ה' אצל אברהם ושרה).

·      עשרת הדברות.

·      בסיסי כיורי נחושת בבית המקדש.

·      כיורי נחושת בבית המקדש.

·      מנורות בבית המקדש.

·      שולחנות בבית המקדש.

·      פתחים בבית המקדש.

·      יריעות במשכן (באוהל מועד). 

כל אחד ואחד מאלה מופיע בתנ"ך במניין של עשרה עצמים, המתפצלים בתוכם לחמישה מן העבר האחד ולחמישה מן העבר האחר.

וקובע ספר הזוהר (זוהר – שמות - מ"א - ע"ב) כי עניין אותן עשר אצבעות שהן "חמש כנגד חמש", מקורו בשם הקדוש יהוה, שהינו מקור ושורש למהויות המכוּנוֹת 'חיוֹת הקודש' (יחזקאל פרקים א', י'), כמו גם מקור ושורש לכל בריאה שנבראה (כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו – ישעיהו מ"ג):

·      האות י' בשם הקדוש מייצגת את תבנית ראשי כל היצורים שנבראו. כך בזוהר.

·      האות ה' הראשונה בשם הקדוש מייצגת את תבנית חמש אצבעות כף יד ימין של כל בריאה שנבראה, ואילו האות ה' השנייה מייצגת את תבנית חמש אצבעות כף ידה השמאלית. כך בזוהר.

·      האות ו' בשם הקדוש מייצגת את תבנית גוום (דיוקן הגוף) של כל יצורי תבל. כך בזוהר.

הזיקה בין האצבעות ובין המספרים עשר וחמש, מתקיימת בזוהר גם בסוגיית 'אצבע אלהים', ונאמר שם (זוהר – שמות – פ"ד – ע"ב) כי מניינה ההיולי של כל אחת מאצבעות האל הינו עשר, מה שמסביר (על-פי הזוהר) את "הַיָּד הַגְּדֹלָה" שראו בני ישראל (שמות י"ד). 

אותן 'חיות הקודש' שצוינו לעיל, מקיימות קשרים ישירים ( בספר יחזקאל) ועקיפים (בספר מלכים) עם מהויות אלוהיות ששמן 'כרובים', אשר מידות כנפיהן עונות על האמירה "חמש כנגד חמש".   

על מידות כנפי הכרובים ראה בספר מלכים א' פרק ו' פסוקים כ"ג – כ"ח: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ. וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו. וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים. קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי. וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף. וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב".

פסוקים אלה יונקים את תקפותם מן הציווי האלוהי אשר יהוה מצווה את משה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". ובהמשך, (שמות פרק כ"ה פסוקים י"ז – כ"ב): "וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

ספר הזוהר בהתייחסותו לעשר הספירות, מדמה את כנפי ריאותיו של אדם לכנפי הכרובים, ומספר כי שורה בהן רוח הקודש, ועליהן נאמר: "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה" (ישעיהו י"א), שהוא ציטוט המציג את שמותיהן של ארבע מתוך עשר הספירות. (זוהר – תיקוני זוהר – ק"מ – ע"ב). (גם 'דעת' היא ספירה כפי שיתברר בהמשך הספר).

בהמשך מונה הזוהר את מספר כנפי המלאכים: שש כנפיים כנגד שש מעלות לכיסא הכבוד, וארבע כנפיים כנגד כיסא מרובע = עשר כנפיים המשולות – על פי שנאמר קודם - לעשר הספירות.

מכל אלה משתמע כי קיימת אפשרות לפיה המילה ספירות רומזת על כנפי הכרובים = כנפי מלאכים = מהויות אלוהיות = ייתכן כי על הכרובים עצמם.

המספר 'עשר' המתפצל ל – 'חמש כנגד חמש', שזוּר גם בהוראות להקמת המשכן:" וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת [...] חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ [...] וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד". (שמות כ"ו).

ומתברר בזוהר כי אותן עשר יריעות, הן עצמן עשרה רקיעים המתגלים ליודעי ח"ן בעשר ספירות, אשר שתיים מתוכן רמוזות בספירות חכמה ובינה הניצבות מימין ומשמאל, ונחלקות (עשר הספירות) לשלוש ספירות נשגבות (כתר, חכמה ובינה), ולשבע ספירות הבאות בסודם של שבעה רקיעים עליונים ושבעה תחתונים. (זוהר – שמות – קס"ה – ע"א).

החלוקה הפנימית בספירות לשלוש ולשבע יוצרת מצבים לפיהם קדושת שלוש הספירות הנשגבות, מובילה בזוהר לאי הזכרתן כלל. כך, לדוגמה, מופיעות שבע ספירות המאצילות מתוכן שבעה רקיעים, שבעה כוכבים, שבע ארצות, שבעה ימים ושבע תהומות – ללא אזכור שלוש הספירות הנשגבות. (זוהר חדש – מדרש רות).

מאידך, קובע הזוהר, כי קדוּשה שְלמה ומוחלטת (טוטאלית) מתקיימת בלא פחות ולא יותר מאשר עשרה. התפילה העולה אל בורא עולם חייבת להקיף ולקחת עימה את כל עשרת הספירות, מכיוון ש...אין קדושה בפחות מעשרה. (זוהר – שמות – קכ"ט – ע"ב).

נוסף על כל אלה מתברר כי שְמן של יריעות המשכן הוא 'רקיעי החיות של המשכן הקדוש' (יריעות המשכן אינון יריעות דאקרון רקיעי חיוון דמשכנא קדישא), ובמקביל להם קיימים גם רקיעים ששמם 'רקיעי החיות', שהם בסוד של עשרים ושתיים אותיות היוצאות מתוך רקיע השוֹרה על גבי 'החיות העליונות' (דעל גבי חיוון עלאין). זוהר שמות רי"ג ע"א.

ויש לדעת כי בתורת הקבלה המונח 'חיות' הנאמר בנשימה אחת עם המונח 'קודש', מצביע על חיות המרכבה המופיעות בפרקים א' ו – י' שבספר יחזקאל וממילא על ה – 'כרובים'. 

הערה א': אין זה מעניינו של ספר זה לעסוק בפרשנות לספר 'הזוהר', אלא בפרשנות לספר יצירה. אשר על-כן התמקדנו אך ורק בתכנים המשיקים לענייננו ומצביעים על קשר בין המונח 'ספירות' ובין המונחים 'יריעות', 'רקיעים' ו – 'כרובים' וממילא על עבודת המשכן ובית-המקדש.   

הערה ב': בין אם חוּבּר ספר הזוהר בידי רבי שמעון בר יוחאי, ובין אם בידי רבי משה די ליאון, הדעת נותנת כי רעיונות תאולוגיים (קבליים לענייננו) נוטים להתגלגל שנים ואף דורות עד שהם מוצאים את ביטויים בכתב. אשר על כן יש יסוד להנחות שהוצגו לעיל בדבר קיומה של זיקה בין הספירות, הכרובים והיריעות.

דוגמה לביסוס טיעון זה של זרימת רעיונות אל וּמעִם, ניתן למצוא בשני פסוקיי תנ"ך הקובעים קביעה (כמעט) זהה משתי עמדות תצפית שונות שנכתבו בידי מחברים שונים:

·      יחזקאל ל"ז ו': "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה". 

·      איוב י' י"א: "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי".

לעת עתה נותיר את פרשנות הכרובים על כנה ונבחן אפשרויות נוספות לעניין 'חמש כנגד חמש'.

אפשרות נוספת (ב') מתמקדת באות 'ה' הנחשבת לבעלת עוצמה מאגית:

לעניין אותן עשר מהויות (ספירות) הנחלקות לחמש כנגד חמש, קיימת אפשרות נוספת, אף כי פתלתלה ומורכבת, אך מכיוון שעסקינן בתמליל פתלתל ומורכב (בבחינת רזא דרזין) הרי שהרשות נתונה להוכיח את הדברים עקב בצד אגודל.

לצורך הוכחת הטיעון נידרש לאדם ולחוה המשמשים לעיתים כישות אחת, וראה ספר בראשית פרק א' פסוק כ"ז: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".

ומיד לאחר מכן ראה ספר בראשית פרק ב' פסוק כ"ד: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

עתה נעבור לתורת הגימטריה שהייתה ידועה בתקופת כתיבת התלמוד ונבחן את הזוג הקדמון על פי השיטה הגימטרית (א=1, ב=2, ג=3 וכן הלאה):

אדם + חוה = 1 + 4 + 40 + 8 + 6 + 5 = 64 = 6 + 4 = 10 = י' = עשר.

מכאן עולה כי ערכם הגימטרי של אדם וחוה הוא 10.

נשוב לציין כי רעיונות אזוטריים נוטים לנדוד שנים ולעיתים אף דורות, עד שהם מוצאים את ביטויים בכתב. ברוח זו נפנה אל ר' חיים ויטאל (תלמידו של האר"י) ואל 'ליקוטי תורה' שלו הרואים בשרה אימנו את גלגולה של חוה אם כל חי.

במקביל, בפרשת בהר שבספר הזוהר כתוב כי אברהם אבינו הוא גלגולו של אדם הראשון.

התנ"ך עצמו רואה באברהם ובשרה (נוסף על אדם וחוה) מעין ישות אחת, וראה ספר ישעיהו פרק נ"א פסוק ב': "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ".

לאור האמור לעיל נראה כי:

·      אדם + חוה = אחד (בשר אחד).

·      אברהם + שרה = אחד (אחד קראתיו).

·      אדם + חוה = אברהם + שרה (גלגולי נשמות).

·      אדם = אברהם (גלגול נשמות).

·      חוה = שרה (גלגול נשמות).

מכיוון שהווייתם של אדם וחוה יונקת מן הערך הגימטרי עשר, הרי גם הווייתם (ערכם הגימטרי) של אברהם ושרה יונקת ממספר זה, וכל שנותר לברר הינו עניין הפיצול לחמש ולחמש כאמור במשנה שלפנינו.

לצורך זה נדפדף בתנ"ך אל ספר בראשית פרק י"ז: "וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ [...] וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ [...] וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם [...] "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ".

מפסוקים אלה מתברר כי יהוה רואה באות 'ה' מעין מהות ייחודית בעלת עוצמה ויכולת מאגית לשינוי נתיבי גורל.

יש לדעת כי בתקופה בה נכתב ספר יצירה (בין אם במאה הראשונה, השישית או אפילו התשיעית לספירה) לא הייתה ידועה השיטה המִסְפרִית הנהוגה היום (0 – 1 – 2 – 3 ..... 10) והיהודים רשמו מספרים בסיוע אותיות עבריות:

·      בדרך זו קיבל הערך המספרי 'חמש (5)' את האות 'ה'.

·      תשע האותיות הראשונות (א'-ט') ייצגו את תשעת המספרים הראשונים.

·      תשע האותיות הבאות בתור (י'-צ') ייצגו את העשרות.

·      ארבע האותיות האחרונות (ק'-ת') ייצגו את ארבע המאות הראשונות.

במקביל יש לשים לב למספר הרב של הפעמים בהם המילה 'ברית' מופיעה בבראשית י"ז, כמו גם להיותה דומיננטיות במשנה הלקונית בה אנו עוסקים, מה שאומר כי ניתן לשלב בין הנאמר בתנ"ך כפי שצוטט למעלה, ובין הנאמר במשנה הנוכחת.

על פי פרשנות זו ניתן להניח כי "עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש" = עשר מהויות בעלות עוצמה מאגית אשר מניינן כמניין עשר אצבעות שמספרן הוא 'ה' כנגד 'ה'.  לעת עתה נותיר פרשנות זו על כנה והיא תתמודד מול שאר הפרשנויות.

אפשרות נוספת (ג') מצביעה על שני לוחות הברית:

לעניין אותן עשר המהויות (הספירות) הנחלקות לחמש לעומת חמש, קיימת אפשרות נוספת: ראה ספר שמות פרק ל"א פסוק י"ח: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים".

ראה ספר שמות פרק ל"ב פסוקים ט"ו – ט"ז: "וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת".

ראה ספר שמות פרק ל"ד פסוק כ"ח: "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים".

פסוקים אלה מכילים את המילה 'עשר(ת)' בנשימה אחת עם המונח 'ברית' + פיצול לשניים (שני לוחות) ומכאן חמש וחמש.

על פי פרשנות זו ניתן לשער כי "עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש" = עשרה דברים = עשרת הדברות = עשרה ציוויים (חמישה לעומת חמישה) המהווים קודקס חוקים לעם ישראל.

לעת עתה נותיר פרשנות זו על כנה והיא תתמודד מול שאר הפרשנויות.

אפשרות נוספת (ד') עוסקת בכלי קודש בבית המקדש:

לעניין אותן עשר מהויות (הספירות) הנחלקות לחמש כנגד חמש, קיימת אפשרות נוספת וראה ספר דברי הימים ב' פרק ד' פסוקים ו' – ח':" וַיַּעַשׂ כִּיּוֹרִים עֲשָׂרָה וַיִּתֵּן חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול לְרָחְצָה בָהֶם אֶת מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה יָדִיחוּ בָם וְהַיָּם לְרָחְצָה לַכֹּהֲנִים בּוֹ. וַיַּעַשׂ אֶת מְנֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטָם וַיִּתֵּן בַּהֵיכָל חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול. וַיַּעַשׂ שֻׁלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאול וַיַּעַשׂ מִזְרְקֵי זָהָב מֵאָה".

על פי האמור בפסוקים אלה לא ניתן לשלול את ההנחה לפיה אותן עשר מהויות (ספירות), הנחלקות לחמש ולחמש, הינן כלי קודש המשמשים בעבודת הכוהנים בבית המקדש. 

לעת עתה נותיר פרשנות זו על כנה והיא תתמודד מול שאר הפרשנויות.

אפשרות נוספת (ה') רומזת על פתחי בית המקדש:

לעניין אותן עשר מהויות (הספירות) הנחלקות לחמש כנגד חמש, קיימת אפשרות נוספת וראה ספר יחזקאל פרק מ"א פסוק ב': "וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ".

פסוקים אלה עשויים לכוון אל חזונו של הנביא יחזקאל וממילא אל החלל המקיף את קודש הקודשים אשר בבית המקדש.

לעת עתה נותיר פרשנות זו על כנה והיא תתמודד מול שאר הפרשנויות.

אצבעות

המונח 'אצבעות' בא להורות על אברי גוף, אך שימש גם כמידת אורך. ראה ירמיהו פרק נ"ב פסוק כ"א: "וְהָעַמּוּדִים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קומה [קוֹמַת] הָעַמֻּד הָאֶחָד וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יְסֻבֶּנּוּ וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב". (תיאור חורבן בית המקדש הראשון וביזתו בידי הבבלים). 

בזיקה לעניין זה יש לציין כי מידות אורך מקראיות הן: זרת, אצבע, טפח ואמה וברבים אמות. משום כל אלה ייתכן כי המילה אצבעות באה לרמוז על המילה אמות המציינת את מידת כנפי הכרובים.

מן האמור לעיל עולה אפשרות לפיה המשנה הנוכחת צופנת רמז המצביע על כנפי הכרובים כעל המהויות המסומלות בעשר הספירות.

כל אחד משני הכרובים (קרוב לוודאי דמויות של מלאכים) נושא מוטת כנפיים בת עשר אמות (עשר ספירות) המתפצלות לחמש אמות (חמש אצבעות) מזה ולחמש אמות (חמש אצבעות) מזה.

אותם כרובים סוככים בכנפיהם על מכסהו (הכפרת) של ארון הקודש המכונה "ארון העדות" שהוא 'ארון הברית' המייצג את ההסכם שבין יהוה לבין עם ישראל. 

וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור

אם נכונה ההנחה לפיה הספירות הינן הכרובים הסוככים בכנפיהם על מכסהו של ארון הברית אשר בבית המקדש, הרי ייתכן כי המונח 'ברית' בא להצביע על הארון עצמו (ארון הברית) המכיל את לוחות הברית ואת עשרת הדברים, אשר על-פי המסורת נחלקים אף הם לחמישה דברים לעומת חמישה דברים, אשר לראשונה היו כתובים באצבע אלוהים.

אלא שיש בדברים הרבה יותר מזה וראה ספר שמות פרק כ"ה פסוקים כ – כ"ב:" וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 

פסוקים אלה מציירים תמונה לפיה שתי מהויות שמימיות המכונות כרובים, פורשות את כנפיהן (עשר אמות הנחלקות לחמש וחמש) על ארון הברית המונח ביניהן (באמצע) ומכיל את לוחות הברית (עשרה דברים שהם חמישה לעומת חמישה), ונושא עליו את המכסה (הכפרת), ומבין שני הכרובים (באמצע) האל מדבר עם משה.

משמעות המילה יחיד = אחד ואין בלתו וראה ספר בראשית פרק כ"ב פסוק ב': "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק".

משמעות המילים וברית יחיד = בריתו של האחד שאין בלתו = בריתו של יהוה.

מכוון 

בחלק מגרסאותיו הרבות של ספר יצירה מופיעה מילה זו כך: 'מכוון', ואילו בגרסאות אחרות היא מופיעה כך: 'מכוונת'. יש בזה כדי להעלות חשד כי במקור הופיעה כך: 'מכון' ובלבלה את המעתיקים שהשתדלו להעניק לה משמעות על-פי דרכם והוסיפו לה אות 'ו' שניה ולעיתים גם אות 'ת'.

המילה 'מכוון' בצורתה זו לא מופיעה בתנ"ך.

אפשרות ראשונה למשמעות המילה מְכֻוָּן בניקוד זה: ייתכן כי במקור הופיעה מילה זו בכוונת 'מה שנעשה מתוך כוונה ובמחשבה תחילה'. כגון: "כיוון ר' גמליאל ברוח הקודש". (סדר נזיקין – מסכת עבודה זרה – דף ז' – ב' – פרק א' – הלכה ט' – גמרא).

אפשרות שנייה למשמעות המילה מָכוֹן בניקוד זה: מילה זו מופיעה בתנ"ך פעמים רבות ולרוב בזיקה למקום מושבו (הבסיס/בסיסו) של האל, וראה ספר דברי הימים ב' פרק ו' פסוק ב': "וַאֲנִי בָּנִיתִי בֵית זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים".

מפסוק זה עולה כי מכון הוא אזור בתוך המקדש המשמש מקום מושב עבור האל, ועל פי המשנה הוא (המקום) נחלק לשניים בין לבין. וראה שוב את הפסוק:" וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". ועוד נשוב לדון במילה חשובה זו בהמשך.

הערה: בין אם כך ובין אם אחרת, לעת עתה נראה כי המילה 'מכוון' או 'מכון' או 'מכוונת' מקיימת קשר הדוק עם הנקודה הרוחנית השוכנת מעל מכסהו של ארון הברית (הכפרת) בין שני הכרובים (מהויות אלוהיות) המסוככים עליו.

משמעות המילה באמצע = בתווך = חלוקה שווה בין לבין

ראה ברית בין הבתרים על-פי ספר בראשית פרק ט"ו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר [...] וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה".

במילת הלשון = חוזה הנכרת באמצעות מילים (בדיבור)

ראה ספר שמואל ב' פרק כ"ג פסוקים א' – ה':" וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. רוּחַ יְהוָה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי. אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ .כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ כִּי לֹא יַצְמִיחַ".

ראה גם ספר בראשית פרק ט"ו פסוק י"ח: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".

ראה ספר בראשית פרק י"ז פסוק ג': "וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם".

ובמילת המעור = חוזה הנכרת באמצעות ברית-מילה

ראה ספר בראשית פרק י"ז פסוקים י' – י"א: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם".

משמעות המילה המעור = הערווה וראה חבקוק פרק ב פסוק ט"ו:  "הוֹי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל מְעוֹרֵיהֶם".

משמעות המילים במילת הלשון ובמילת המעור = משחק מילים שבא כתזכורת על חוזה (ברית) שנכרת באמצעות דיבור (מילת הלשון) ובסיוע מעשה (ברית-מילה).

הערה: משחק מילים זה מעלה השערה לפיה זו לא הפעם האחרונה בה מחבר ספר יצירה העניק מספר משמעויות למילה אחת מסוימת. אם השערה זו נכונה, הרי גם המילה 'ספירות' כפי שהיא מופיעה בפרק זה, עשויה להתחבר עם יותר מאשר נתיב אחד ויש להביא זאת בחשבון בסיכום הדברים.

פרק א' משנה ג' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשר ספירות בלימה במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור = עשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים אשר מראייהם כמראה כנפי הכרובים, ומניינם כמניין עשר אצבעות (בעצם 20 = 10 אצבעות הידיים + 10 אצבעות הרגליים) שמספרם הוא 'ה' כנגד 'ה' (5 לעומת 5 בידיים וכך גם ברגליים) + חוזה שניתן מאחד שאין שני לו מכוון באמצע (האל המדבר בין שני הכרובים אשר על ארון הברית), ומתבסס על מילת הבטחה שניתנה בלשון (בפה) ובברית מילה שנכרתה בעריה הזכרית.