ספר יצירה פרק א' משנה ד' 5

פיענוח מקדים של צפנים

(פיענוח הצפנים דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר)

# המילים 'הבן בחכמה וחכם בבינה' מצוות על הקורא לאמור: התחכם והפעל תחבולות עורמה ורד אל שורשן של קריצות ומליצות, על-מנת שתוכל לפענח ולפצח חידות ומשלים שפתרוניהם ונמשליהם מוצפנים בתוך המילים ובין השורות.

# המילים 'בחון בהם וחקור מהם' פונות אל הקורא ואומרות: אל תהיה פתי שמאמין לדברים כפשוטם. היה עָרוּם והבן דבר מתוך דבר. פעל על פי תהליך שיטתי של בחינה, חקירה ובילוש במטרה להעמיד דברים על דיוקם !

# המילים 'והעמד דבר על בוריו – והשב יוצר על מכונו' מסבירות כי כל זה אינו אלא על-מנת להחזיר את יהוה אל מקום משכנו (מכונו) מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת (שמות כ"ה כ"ב). קרי, אל בית המקדש אשר על הר-הבית.

פרק א' משנה ד' – ניתוח הדברים (אנליזה)

עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה

שתי המשניות הקודמות (ב' – ג') נראו כמשוחחות לתומן על אודות עשר ספירות מפורסמות הנהירות לקוראים, אשר על-כן אין צורך לערוך היכרות בינן לבינם, אלא, לכל היותר, להוסיף להן מעט גוונים וצבע.

כך היו פני הדברים גם אם הקוראים עצמם נותרו פעורי פה וקצרי נשימה מחמת התמליל שמנקודת מבטם היה ונותר סתום וחסום.  

לא כך מתנהלת משנה ד' שלפנינו, מכיוון שלפתע נדמה כי המחבר נמלך בדעתו והחליט להבהיר את עניין הספירות ובעיקר את סוגיית מניינן.

הדברים אמורים בהצהרה נחרצת לפיה מניין הספירות הינו עשר ולא תשע ואף לא אחת עשרה.

ובשפת המחבר: "עשר ספירות בלימה ! עשר ולא תשע ! עשר ולא אחת עשרה !".

נראה כי המחבר מפציר בקורא (שלא לומר מתרה בו) ומבקשו (שלא לומר דורש ממנו) להפנים ולזכור כי לא זו בלבד שעסקינן בעשר ספירות, אלא אף זו שמניינן אינו תשע ואף לא אחת עשרה.

דא עקא שעל פניו נדמה כי הושגה תוצאה הפוכה לזו שהתבקשה, שכן המחבר נמצא מערפל בבואו להבהיר.

שהרי אין בנמצא סיבה הגיונית שבגינה נחלץ המחבר להדגיש הדגשה יתירה את מניין הספירות, בניסוח כה תמוה לפיו מניינן אינו תשע ואף לא אחת-עשרה אלא עשר.

אכן כך הוא, אלא אם כן יש בניסוח הדברים משום ניסיון ללכוד את תשומת לב הקורא ולעורר בו זיכרון אסוציאטיבי שעשוי להובילו אל תמליל דומה שכבר פגש בעבר ואשר יש בו כדי להעיד על עיסתו של כלל ספר יצירה.

זיכרון אסוציאטיבי מעין זה מציף אל פני השטח את פרשת תרומה מתוך ספר 'הזוהר' העוסקת, בין היתר, בהתפלפלות סביב סוגיית מניינם של רקיעים היוליים, ספירות רוחניות ויריעות המשכן, ואף בה, ממש כמו במשנה שלפנינו, מתקיימת הדגשת המספר עשר (בזיקה לספירות) תוך כדי שלילת המספרים תשע ואחת-עשרה.

זוהר פרשת תרומה דף קס"ה ע"א: "רבי יוסי אמר: תשע רקיעין אינון, ושכינתא איהי עשיראה, דאי תימא בגין דכתיב עשר, בר משכינתא איהו. אי הכי, שכינתא חד סרי איהי, דקיימא על עשר. אלא ודאי תשע אינון, ואינון תשע יומין שבין ראש השנה ליום הכפורים, ואיהי עשיראה, כגוונא דא משכן איהו עשר יריעות".

עברית בתרגום חופשי: רבי יוסי אמר: קיימים תשעה רקיעים ויחד עם השכינה הם עשרה. אבל אם יעלה בדעתך לומר כי יש עשרה רקיעים בנוסף על השכינה, ויחד איתה אחד עשר רקיעים, דע לך כי השכינה, שכביכול נספרת כאחת עשרה, היא בעצם העשירית המשלימה לעשרה את תשעת הימים שבין ראש השנה ובין יום כיפור, וכל זה הינו משל לעשר יריעות המשכן. 

האם ייתכן כי יש בדברים מעין ציווי מרומז לקיום חשבון נפש ברוח עשרת 'הימים הנוראים' שבין ראש השנה ליום הכיפורים ?

מכל מקום, יש לדעת כי רקיעים וספירות נתפשים בזוהר כחליפיים אלה באלה, ולעיתים כמשלים ונמשלים. ראה זוהר חדש מדרש רות המסמן את הספירות כאימם הורתם או, למצער, סיבת קיומם של רקיעים, כוכבים, ארצות, ימים ותהומות.

לרעיה מהימנא (הרועה הנאמן) שבזוהר יש התייחסות ישירה לעניין "עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה", המבוססת על הפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָה. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". ספר שמות פרק ל'.

מפסוקים אלה מתברר כי 1 שקל הינו שווה ערך ל – 20 גרה, ולכן מחצית השקל הינה שוות ערך ל – 10 גרה, ומכאן:

·      "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה" = העשיר לא יעלה ל – 11 גֵּרָה.

·      "וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" = הדל לא ירד אל 9 גֵּרָה.

הזוהר רואה את 10 ה - גֵּרָה (שהם מחצית השקל) כאילו היו משל ל – 10 הספירות שבספר יצירה.

בין אם כך ובין אם כך, הדברים סובבים סביב עבודת הקודש ואוהל מועד שהוא המשכן.

וכך כתוב בזוהר: "והכי אתמר בספר יצירה, עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר. והדל לא ימעיט, דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע, ממחצית השקל, דאיהו י'". ראה  זוהר שמות – קפ"ז – ע"ב - פרשת כי תשא - רעיה מהימנא.

כפי שכבר נאמר כאן בעבר, אין זה מעניינו של ספר זה לעסוק בפרשנות לספר 'הזוהר', אלא בפרשנות לספר יצירה. אשר על-כן התמקדנו בפרשת תרומה ובתכנים המשיקים לענייננו המצביעים על הקשר שבין המונח 'ספירות', ובין הדגשת מניינן והעמדתו על המספר עשר ביחס למספרים תשע ואחת-עשרה, וממילא על יריעות המשכן ובית-המקדש.

כמו כן הדעת נותנת כי רעיונות פילוסופיים/תאולוגיים (קבליים) נוטים להתגלגל שנים ואף דורות עד שהם מוצאים את ביטויים בכתב, ועל כן יש יסוד להנחה לפיה מחבר ספר יצירה היה חשוף להם.

שהרי יהיה זה לא חכם לאשר את קיומה המתגלגל ומשתלשל של תורה שבעל-פה, ובאותה נשימה לדרוש מובאות ומראי מקום.

גם רעיונות שעלו בכתב אינם עשויים מקשה אחת מקולמוסו של הוגה דעות אחד, ולדוגמה ראה 'ספר הפליאה' שנראה כי נכתב במאה ה – 14 אף כי הכתוב בו עתיק בהרבה מיום ראותו אור, ומבוסס על לקט מאמרי יודעי ח"ן מדוֹרוֹת קדוּמִים, מבלי לציין את שמם. כך גם ספר 'רזיאל המלאך', ספר הקנה וספרות ההיכלות.

במקביל נראה כי ככל שמעמיקים חקר בספר יצירה, כך מתגבשת והולכת הסברה כי המחבר שואף לתמרן את הקורא אל נתיב העולה אל בית-המקדש ואל הברית שיהוה כרת עם עמו ישראל, ועושה כן (המחבר) באמצעות שימוש במונח 'ספירות' שלעיתים מוביל אל כנפי כרובים במקדש, לעיתים אל אותיות הכורתות ברית, לעיתים אל עשרת הדברות...אל בסיסי כיורי נחושת במקדש...אל כיורי נחושת במקדש...אל מנורות במקדש...אל שולחנות במקדש...אל פתחים במקדש ואל יריעות במשכן.

עד כה נראה כי כל הדרכים מובילות אל בית-המקדש ואל הברית אשר האל כרת עם עמו.

על חשיבות הדיוק של "לא יותר ולא פחות" בספרות הסוד, ניתן לעמוד גם אצל 'יורדי המרכבה' (ספְרוּת ההיכלות שעיקרה הינו אוסף מתכונים לצפייה באלוהות) בהנחיותיהם את הטירון שזה מקרוב בא, ומשתוקק לחזות בזיו פני אל.

ראה 'היכלות רבתי' פרק ט"ז אותיות ד' – ה':

·      "וכיוון שהיה אדם מבקש לירד למרכבה, היה קורא אותו לסורי"ה שר הפנים ומשביעו מאה ושנים עשר פעמים בטוטרוסיא"י ה' שהיה נקרא טוטרסיא"י צורט"ק טוטרכיא"ל טופג"ר אשרויליא"י זבודיא"ל וזהרריא"ל טנדא"ל שוק"ד הוזי"א דהיבורי"ן ואדירירו"ן ה' אלקי ישראל".

·      "שלא יוסיף על מאה ושנים עשר פעמים ולא יגרע מהם. או מוסיף או גורע דמו בראשו ! אלא פיו יוצא שמות, ואצבעות ידיו (מונות וסופרות) מאה ושנים עשר יספרו... מיד יורד ושולט במרכבה".

הבן בחכמה וחכם בבינה

לכאורה נדמה כי המחבר משתעשע במשחק מילים תמים בנוסח של "הבן בחכמה וחכם בבינה", אך מהיכרותנו את סגנונו הקפוץ והלקוני, כדאי לכבד את שליטתו במכמני השפה העברית, ודווקא משום כך יש לגלות ערנות כלפי דקויות כגון זו.

מבט חקרני מעלה אפשרות לפיה המחבר מייעץ לקורא להתחכם ולהבין דבר מתוך דבר, ואף לקרוא בין השורות, גם ובעיקר, את שאינו כתוב.

ראה ספר משלי פרק א' פסוקים א – ז:

 מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

 לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה

לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים

לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה

 יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה

לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם

יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ

ראה שם פרק ז' פסוק ד': "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא. לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".

דברי מחבר ספר יצירה עולים בקנה אחד עם פסוקי ספר משלי המעודדים תחבולות עורמה במצבים בהם יש לרדת לעמקם של משלים ומליצות, ואף לפתור דברי חכמים וחידותיהם.

ספר דניאל הנחשב למורה-דרך לחישובי בוא הגאולה וקץ הגלות, מבסס את האמור לעיל.

ראה דניאל פרק ט' פסוקים כ"א – כ"ג: "וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב. וַיָּבֶן וַיְדַבֵּר עִמִּי וַיֹּאמַר דָּנִיֵּאל עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה. בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ יָצָא דָבָר וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה". כדאי לחזור פעם נוספת על הסיפא: "וּבִין בַּדָּבָר וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה". 

מיד לאחר מכן מופיעים חישובי הקץ ובשוֹרת המשיח.

עניין החוכמה והבינה הצופנות סוד שראוי לחקור בו, מופיע גם באיוב כ"ח כ' – כ"ח, ואף מכיל את שלושת היסודות אוויר (רוח), מים ואש המהווים רכיב חשוב במשניות ספר יצירה כפי שנראה בהמשך: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה. אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ. אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה. לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה. בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת. אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ. וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה".

הערה: חזיז הוא ברק במשמעות הבזק של אש. שהרי נאמר 'עושה לחזיז קולות' ומכאן עולה כאילו אמר 'עושה לברק קולות של רעם'.

ברוח זו מופיעים הדברים גם בספר שמות י"ט ט"ז:" וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה". כלומר, קולות לחוד וברקים לחוד ומכאן, רעם לחוד וברק לחוד, ועל כן חזיז (אש) לחוד וקולות (רעם) לחוד. 

בחון בהם וחקור מהם

המילים בחון בהם = היצמד אל תהליך שיטתי שנועד לחשוף מידע אשר הדברים אוצרים בתוכם. ראה ספר ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ז: "בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם".

המילים וחקור מהם = היצמד אל תהליך שיטתי שנועד לחלץ מידע ממי שמנסה להסתירו. ראה ספר שמואל ב' פרק י' פסוק ג': "וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ".

מכאן עולה כי המילים בחינה וחקירה הן בחזקת בדיקה ובילוש.

והעמד דבר על בוריו

צמד המילים על בוריו בצורתו זו לא מופיע בתנ"ך. כך גם המילה הבודדה בוריו.

המילים והעמד דבר על בוריו = לך בדוק דברים לעומקם והעמידם על דִיוּקם. ראה תלמוד בבלי גיטין פ"ט ב': "והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני".

בוריו נגזר מ – 'בריאות' והוא היפוכו של חוליו: "תינוק שחדל לינוק מתוך בּורְיוֹ – גומלים אותו, אבל אם חדל מתוך חוֹלְיוֹ – מחזירים אותו" שולחן ערוך יורה דעה סימן פ"א סעיף ז'

מכאן עולה כי המצב הקיים משול למחלה שהקורא מתבקש להביא לו צרי ומרפא.

והשב

אפשרות א': תיתכן אפשרות לפיה המילה והשב תנוקד וְהָשֵׁב במשמעות של וְהַחְזֵר (לְהַחְזִיר), כגון "והשב עטרה ליושנה" = החזר עטרה ליושנה. ראה ספר נחמיה פרק ג' פסוק ל"ו: "שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל רֹאשָׁם וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה".

וראה ספר שמות פרק כ"ג פסוק ד': "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ".

אפשרות ב': תיתכן אפשרות נוספת לפיה כוונת המילה והשב היא וְהוֹשֵב במשמעות של ישיבה. ראה ספר ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ג: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

דיון: לכאורה, על מנת לבחור באפשרות א' היה על הכתוב להיראות כך: "והשב יוצר אל", ולא כך "והשב יוצר על" כפי שמשתמע מאפשרות ב'.

במקביל ובזיקה לסגנונו של מחבר ספר יצירה ומתוך מודעות לחיבתו כלפי משחקי מילים, ייתכן כי יש מקום לשתי האפשרויות גם יחד.

מכאן משתמע כי קיימת אפשרות לפיה והשב יוצר = וְהַחְזֵר יוצר כמו גם וְהוֹשֵב יוצר.

נקדים את אשר יתברר בהמשך ונצטט מספר שמואל א' פרק ד' פסוק ד' "וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים".

ראה גם ספר שמואל ב' פרק ו' פסוק ב': "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו".

ראה גם ספר מלכים ב' פרק י"ט פסוק ט"ו: "וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".

ראה גם ספר ישעיהו פרק ל"ז פסוק ט"ז: "יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".

וכל אלה על שום מה ולמה ? על שום האמור בפסוק כ"ב בפרק כ"ה שבספר שמות המהווה בסיס לעניין כהאי לישנא: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

והשב = וְהַחְזֵר כמו גם וְהוֹשֵב המוביל אל (גוף יחיד נוכח) יֹשֵׁב

יוצר

ראה ספר ישעיהו פרק מ"ג פסוק ז': "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו".

ראה ספר ישעיהו פרק מ"ה פסוק ז': "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה".

במשנה א' שבפרק זה עמדנו על ההבדלים והשוני שבין המילים 'בריאה' ו-'יצירה' והסברנו כי המקובלים נוטים לייחס למונח בריאה את התהוות הדברים בבחינת יש מאין, ואילו למונח יצירה שמורה ההתהוות בבחינת יש מ- יש בתהליך של הענקת גשמיות (חומריות) למופשט.

מאידך, נראה כי פסוק תנכ"י אשר לפיו משתמע כי האל יוצר אור ובורא חושך, עשוי להיתפש כהופך את היוצרות מכיוון שהפסוק הראשון בתנ"ך קובע כי "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר." 

פסוק זה עלול לעורר בלבול ועל-כן מן הראוי להסביר כי יש לקרוא את השתלשלות האירועים על-פי הסדר הבא:

א.   "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". 

בזה תם תהליך הבריאה יש מאין.

ב.   "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם". 

כלומר, אותה ארץ שזה עתה נבראה יש מאין, הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.

ג.    "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר".

ומכאן משתמע כי התרחשות זו של התהוות האור התקיימה לאחר אירוע הבריאה, ועל כן היא בבחינת יצירה של התהוות הדברים יש מיש.

משמעות המילה יוצר בספר יצירה = הווייה אלוהית שהדעת אינה משגת המחוללת התהויות יש מיש (יצירה), כאשר קודם לכן חוללה התהויות יש מאין (בריאה) = היוצר הוא יהוה.

על מכונו

צמד המילים על מכונו מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד בספר עזרא פרק ב' פסוק ס"ח: "וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת בְּבוֹאָם לְבֵית יְהוָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ‍ִם הִתְנַדְּבוּ לְבֵית הָאֱלֹהִים לְהַעֲמִידוֹ עַל מְכוֹנוֹ". זו גם הפעם היחידה שהמילה מכונו בצורתה זו מופיעה בתנ"ך.

פרק זה לכשעצמו דן בשיבת ציון ומספר כי: "אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור [נְבוּכַדְנֶצַּר] מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ". 

מכון

המילה מכון בצורתה זו מופיעה בתנ"ך עשר (10) פעמים ולרוב בזיקה למקום מושבו של יהוה ולעיתים למקומו של בית המקדש.

המילה מכון מופיעה בתנ"ך פעמיים בניקוד מָכוֹן ושמונה פעמים בניקוד מְכוֹן.

ראה ספר מלכים א' פרק ח' פסוק י"ג: "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים."

ראה ספר תהילים פרק פ"ט פסוק ט"ו: "צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ."

בכל עשר הפעמים בהן מופיעה המילה מכון בתנ"ך היא באה לתאר כַּן ובסיס. כך גם ברבים ובלשון נקבה (מְּכוֹנָה) ותמיד בזיקה לכלי בית-המקדש.

ובהרחבה ראה מלכים א' פרק ז' פסוק כ"ז: "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ".

משמעות המילה מכון = כַּן ובסיס.

והשב יוצר על מכונו = והוֹשב את יהוה מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת (שמות כ"ה כ"ב).

פרק א' משנה ד' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה הבן בחכמה וחכם בבינה בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו = דע לך כי מדובר בעשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים אשר מראייהם כמראה כנפי הכרובים. עשרה ולא תשעה ! עשרה ולא אחד-עשר ! נסה להבין על שום מה ולמה אני מתעקש על כינוי זה (ספירות) ועל מספר זה (10). התחכם והפעל תחבולות עורמה ורד אל שורשן של קריצות ומליצות (כפי שהן מופיעות בספר זה) על-מנת שתוכל לפענח ולפצח חידות ומשלים שפתרוניהם ונמשליהם מוצפנים בתוך המילים ובין השורות. אל תהיה פתי שמאמין לדברים כפשוטם. היה עָרוּם והבן דבר מתוך דבר. פעל על פי תהליך שיטתי של בחינה, חקירה ובילוש במטרה להעמיד דברים על דיוקם ! כל אלה על-מנת להחזיר את יהוה אל מקום משכנו (מכונו) מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת (שמות כ"ה כ"ב).