ספר יצירה פרק א' משנה ו' 7

פיענוח מקדים של כוונות

(פיענוח הכוונות דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר)

# הביטויים 'כמראה הבזק', 'רצוא ושוב' ו – 'לפני כסאו הם משתחווים', מצוטטים ביד נדיבה מחזון המרכבה של הנביא יחזקאל, ומצביעים על הכרובים ועל הפסוק: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

# אשר על כן אמר "והשב יוצר על מכונו", קרי: הושב יוצר על הר-הבית, בבית המקדש אל בין הכרובים אשר על ארון העדות.

פרק א' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה)

משמעות המילים עשר ספירות בלי מה = עשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים אשר מראייהם כמראה כנפי הכרובים.

עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק

מילים אלו מקיימות זיקה ישירה עם ספר יחזקאל ועם כשרונו הפיוטי של הנביא, אשר במספר מצומצם של מילים הוא מצליח לתמצת מחזה לפיו ישויות אלוהיות, המכונות 'חיות', מבזיקות בתזזיות ברקית כתוצאה מתנועה תנודתית השבה וחוזרת על עצמה. 

ברור לחלוטין כי נסלל כאן נתיב המחבר בין המונח 'ספירות' ובין המונח 'כרובים', שהם 'החיות' כפי שיובהר בהמשך. עוד נחזור אל פסוק זה כאשר ונעסוק במשנה ח' להלן. ראה ספר יחזקאל פרק א' פסוק י"ד: "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק". 

ותכליתן אין להם קץ

מחברו האלמוני של ספר יצירה רומז כי על אף כתיבת הדברים בכוונת מכוון, וגם אם הם סתומים ומעורפלים, יש לזכור כי מדובר בישויות אלוהיות, וככאלו אין המוח האנושי מסוגל לרדת לחקרן או לפענח את תכליתן שהם אין סופיים. ראה פסוק בעל שני סימני שאלה סמויים בספר איוב י"א ז': "הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא".

ודברו בהן ברצוא ושוב

אין כמו ארבע מילים אלו כדי לאשש את הטיעון המניח קשר ישיר בין המונח 'ספירות' שבספר יצירה, ובין המונח 'כרובים' כפי שהוא מופיע בתנ"ך וכפי שיידון בהמשך משנה זו. ראה ספר יחזקאל פרק א' פסוק י"ד:" וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק". החיות הן הכרובים, כפי שיובהר בהמשך.

ומסביר הזוהר (זוהר חדש -  שיר השירים) כי המילים רצוא ושוב מתייחסות לשם המפורש הקדוש יהוה ולשתי אותיות ה' אשר בו, הניצבות משני עברי האות ו' החוצצת ביניהן.

על-פי הכתוב, המילה 'רצוא' מתייחסת אל האות ה' הראשונה היונקת עוצמות עליונות, ואילו תוצאת המילה 'ושוב' היא בהרעפת אותן עוצמות על האות ה' האחרונה באמצעות האות ו' המתווכת הנדמית כאן למלאכי מרום (החיות שבחזון המרכבה).

ולמאמרו = ולמצוותו = ולציווייו = ולפקודתו

ראה ספר אסתר פרק א' פסוק ט"ו: "כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה וַשְׁתִּי עַל אֲשֶׁר לֹא עָשְׂתָה אֶת מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּיַד הַסָּרִיסִים".

ראה ספר אסתר פרק ב' פסוק כ': "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ"

כסופה ירדופו

קטע זה, כמו המשנה עצמה, יונק מחזון יחזקאל כמתואר בפרק א' שבספרו, המציב לנגד עיני הקורא תופעה אלוהית על-טבעית בעלת אופי גועש כפי שיוסבר בהרחבה בהמשך משנה זו. מכל מקום, צמד מילים זה בא להדגיש את אופיין הנסער של ישויות אלוהיות (כרובים כפי שיתברר בהמשך) בצאתן לבצע את שליחות האל.

ראה ספר יחזקאל פרק א' פסוקים ד' – ה':" וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן [...]".

ולפני כסאו הם משתחוים

אותן ישויות אלוהיות (כרובים כפי שיתברר בהמשך) מהוות הדום לרגלי האל וממילא ברור כי מדובר בקידה והשתחוויה, כפי שעולה גם מספר נחמיה המכנה את פמליית האל בשם 'צבא השמיים'.

ראה תחילה יחזקאל א' כ"ו: "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה".

וראה בהמשך יחזקאל י' י"ח – י"ט:" וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים. וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה".

ולבסוף ראה נחמיה ט' ו': "אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ את [אַתָּה] עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים".

פרק א' משנה ו' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשר ספירות בלי מה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ ודברו בהן ברצוא ושוב ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הם משתחוים = עשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים אשר מראייהם כמראה כנפי הכרובים, מבזיקים בתזזיות ברקית כתוצאה מתנועה מהירה השבה וחוזרת על עצמה. ואין המוח האנושי מסוגל לרדת לחקרם או לפענח את תכליתם שהם אין סופיים (והוזכרו בחזון הנביא יחזקאל), בצאתם נסערים לבצע את פקודות האל אשר לפני כסאו הם משתחווים.

במקביל לכל אלה, ומאחר ועיקר עניינם של פרק זה ומשנה זו הינו בספירות, וממילא בכרובים ובכנפיהם כפי שהם באים לידי ביטוי בתנ"ך ובספר זה, מן הראוי לבחון את הדברים ביתר תשומת לב. אשר על כן נעבור אל התנ"ך ונפתח בספר בראשית

המערכה השלישית (פרק ג') שבמחזה (בספר) 'בראשית' חושפת את החטא ועונשו של המין האנושי המגורש בבושת פנים ממעדניה עמוסה כל טוב, אל הלא נודע.

התמונה האחרונה במערכה מספרת על ישויות תבוניות ששמן 'כרובים' שהופקדו בידי יהוה האלוהים כשומרי סף בקדמת גן העדן - בחברותא עם להט החרב המתהפכת - על מנת להגן (וככל הנראה לחסום) את הדרך אל עץ החיים: ראה ספר בראשית פרק ג' פסוק כ"ד:" וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

זו הפעם הראשונה והאחרונה בחמשת חומשי תורה בה הכרובים מופיעים כישויות בעלות כוח חיוּת (ויטאליוּת), שכן מכאן ועד לספרי הנביאים הם יופיעו כגופים או עיטורים, מעשה ידי אדם, המפארים את המשכן (אוהל מועד) בו שוכן ארון-הברית ולימים את בית המקדש:

ראה ספר שמות פרק כ"ה פסוקים י"ח – כ':" וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים".

בהמשך אף מתברר כי כבוד האל מתגלה למשה בין שני אותם כרובים השוכנים מעל המכסה (הַכַּפֹּרֶת) המונח על ארון הברית:

ראה ספר שמות פרק כ"ה פסוק כ"ב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

אשר על-כן מונחת לפתחנו קושייה גדולה שמעוררת אי נוחות (שלא לומר חרדה) אצל לא מעט יהודים האמונים על הדיבר השני שבעשרת הדברות המצווה 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה'.

ראה ספר שמות פרק כ' פסוק ג': "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ".

למגינת הלב אי-אפשר לפטור את סוגיית הכרובים במשיכת כתף ולהפטיר כי הדיבר השני, הנדון לעיל, מופיע בחומש לאחר 'ועשית שניים כרובים', ועל-כן הוא תקף רק מכאן ולהבא אך לא מכאן ולאחור (כשם, לדוגמה, יש המתרצים באמירה מעין זו את הפגיעה באיסור חלב ובשר בידי אברהם אבינו, וראה ספר בראשית פרק י"ח פסוק ח': "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ") שהרי כאן מתרחש ההיפך מכיוון שפרק כ' מופיע לפני פרק כ"ה.

יתר על כן, הכרובים מופיעים בהמשך גם ככלי קודש בבית המקדש של שלמה המלך לצד דיוקנאותיהם של אריות ובני בקר:

ראה ספר מלכים א' פרק ז' פסוקים כ"ז – כ"ט: "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד".

מאידך נראה כי יש מקום לסברה הגורסת כי הפּקעת ניתנת להתרה, שהרי כבר היו דברים מעולם והשמיים לא נפלו, ולדוגמה ענייני קסמים למיניהם אשר אף עליהם חל איסור תורה בלשון 'לא ימצא בך קוסם קסמים...ומכשף', ואף-על-פי-כן מה שמוגדר אצל אחדים כ - 'אותות ומופתים', עלול להצטייר בעיני אחרים כמאגיה, שלא לומר כישוף וקסם.

ובכן מה ?

כמו תמיד הגאונות היא בפשטות ותחת אשר להתפלפל ולהתפתל, מוטב לפסוק כי אין דין האל כדין בני אדם, ומה שמותר לו – אסור לנו, ובא לציון גואל.

במילים אלו ניפרד מפלוגתא ושמה 'לא תעשה לך...' ולא נשוב אליה בספר זה.

הכרובים ככלי קודש

לענייננו מתברר כי הכרובים מהווים סמל פולחן רב חשיבות בעבודת הקודש, ונוסף על היותם סוככים בכנפיהם על ארון-הברית, דיוקנאותיהם מתנוססים על יריעות המשכן ועל הפרוכת.

ראה ספר שמות פרק כ"ו פסוק א': "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם".

ראה ספר שמות פרק כ"ו פסוק ל"א:" וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים". 

ראה ספר שמות פרק ל"ו פסוק ח':" וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם".

ראה ספר שמות פרק ל"ו פסוק ל"ה: "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים".

תבנית הכרובים

מכאן ואילך מסתייע גדול נביאי ישראל באמן ששמו בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר אשר רוח אלוהים בו, ושוקד יחד עימו על עיצוב הכרובים והצבתם במשכן, אשר למרבה התמיהה אין בידנו תיאור מקראי ברור בנוגע למראם ואף לא באשר לגודלם, מה שמוביל לשאלה המקשה היאך ידע משה להתקין את תבניות דיוקנאותיהם ואף לשתף במידע זה את האמן בצלאל בן אורי בן חור ? 

התשובה נמצאת בספר שמות פרק כ"ה המתאר אחת לאחת את מלאכת ייצור כלי הקודש והכרובים בכלל זה, כפי שמנחה יהוה את משה במילים הבאות: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר". מכאן נובע כי משה ראה ועל כן הכיר את מראה פני הכרובים ומשום כך היה יכול לתארם בפני בצלאל. 

אשר על כן, שנים הרבה לאחר מכן מצווה המלך דוד לבנו שלמה ואומר: "רְאֵה עַתָּה כִּי יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה".

ועל פי אילו תבניות תהיה העשייה ? על פי: "אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה" ועל פי: "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית". (דברי הימים א' כ"ח).

מעשה הכרובים

סיפור העלילה לוקח אותנו אל מרגלות הר סיני, מקום בו מלאכת היצירה והצורפות נעשית בידי האמן בצלאל בן אורי וסגנו אהליאב בן אחיסמך:

ראה ספר שמות פרק ל"ז פסוקים  ז' – ט': "וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו  [קְצוֹתָיו] וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים".

ראה ספר במדבר פרק ז' פסוק פ"ט:"  וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו".

הידוע אודות הכרובים

אם נרצה לסכם את אשר ידוע לנו על עד עתה על אודות הכרובים בקדמת גן העדן ובמשכן, יראה סיכום זה כך:

א.   הכרובים בקדמת גן העדן הם ישויות המשרתות את האל.

ב.   הכרובים בקדמת גן העדן חוסמים את הדרך אל עץ החיים.

ג.    הכרובים במשכן הם זוג.

ד.   הכרובים במשכן עשויים זהב.

ה.  הכרובים במשכן עשויים מקשה אחת = גוש אחד.

ו.      הכרובים במשכן ניצבים משני עבריי המכסה (הכפרת) המונח על ארון הברית.

ז.    הכרובים במשכן פורשים כנפיהם כלפי מעלה. 

ח.   פני הכרובים במשכן פונים איש כלפי אחיו.

ט.   פני הכרובים במשכן פונים גם כלפי הכפורת (סוגיה שעוד ידובר בה).

י.      במשכן משה שומע את קולו של האל מדבר אליו מבין שני הכרובים.

יא. הכרובים במשכן מפארים בדיוקנאותיהם את היריעות ואת הפרוכת.

הנסתר אודות הכרובים

אם נרצה לסכם את אשר לא ידוע לנו על אודות הכרובים במשכן, יראה סיכום זה כך:

א.   לא ידוע לנו מה היה גודלם.

ב.   לא ידוע לנו מה היה מראה פניהם.

ג.    לא ידוע לנו מה הייתה צורת כנפיהם.

ד.   לא ידוע לנו מה היה מראה גופם.

ה.  לא ברור כיצד ייתכן כי פניהם היו איש אל אחיו ובה בשעה היו פניהם גם אל הכפורת. אין ברצוננו להקדים את המאוחר ולכן רק נרמוז כי סוגיה זו עשויה למצוא את פתרונה בהמשך באמצעות מה שמכונה 'ריבוי עיניים' ו- 'ריבוי פנים'.

מן הכתובים עולה כי בתקופת אירועי ספר שופטים שהה ארון ברית האלוהים בבית-אל אך הכרובים אינם מוזכרים באירועים אלה:

·      ראה ספר שופטים פרק כ' פסוקים כ"ו – כ"ז: "וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְהוָה. וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיהוָה וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם".

בספר שמואל אנו שבים לפגוש את הכרובים בעיר שִילֹה בעיצומה של מפלה צבאית עקובה מדם בין ישראל לפלישתים, בה נופלים חלל כשלושים וארבעה אלף חיילים עבריים ואילו ארון הברית (עם הכרובים, כך נראה) נלקחים שלל בידי פלישתים. במקביל, יש לשים לב כי על אף היות הכרובים נזכרים בשמם בפסוק הבא, לא נאמר בו במפורש כי הם עצמם הובלו אל שדה המערכה:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ד' פסוק ד':" וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס".

ומיד לאחר מכן ראה פסוקים י' – י"א בהם אף לא מילה אחת על גורל הכרובים אלא על גורל הארון לבדו:" וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס" (עוד קודם לכן נהרגו ארבעת אלפים חיילים עבריים).

הארון והכרובים (כך נותר לנו להניח) נלקחים בידי פלישתים אל העיר אשדוד ומוצבים בבית האליל דגון, ובגין פשע זה הם מוכּיִם בלא פחות מאשר טחורים:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ה' פסוק ו':" וַתִּכְבַּד יַד יְהוָה אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בעפלים [בַּטְּחֹרִים] אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיה".

בצר לפלישתים באשדוד בשל מכת הטחורים שספגו, הם מבינים כי ארון האלוהים הוא זה אשר ממיט עליהם את הצרה, ועל כן נרקמת בליבם מזימה שבעקבותיה הם משגרים אותו אל העיר הפלישתית גת הסופגת אף היא את נחת זרועו של האל:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ה' פסוקים ז' – ט': "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ. וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ וַתְּהִי יַד יְהוָה בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם עפלים] טְחֹרִים]".

הארון ומגפת הטחורים ממשיכים לחבוט בפלישתים ועוברים אל העיר הפלישתית עקרון:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ה' פסוקים י' – י"ב:" וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי. וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקֹמוֹ וְלֹא יָמִית אֹתִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא מֵתוּ הֻכּוּ בעפלים [בַּטְּחֹרִים] וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם".

אל תחלואת הטחורים והמוות הפוקדים את הפלישתים מתווספת גם מגפת עכברים, ועל כן הם מטכסים עצה ומחליטים להשיב את הארון לבני ישראל בתוספת קנס שהם גוזרים על עצמם בצורת מטילי זהב מאגיים:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ו' פסוקים א' – ה': "וַיְהִי אֲרוֹן יְהוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהוָה הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ. וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לֹא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם. וַיֹּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה עפלי  [טְחֹרֵי] זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עפליכם [טְחֹרֵיכֶם] וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם".

כך עובר הארון אל העיר העברית בית-שמש אך מתברר כי כל מי אשר צופה בו ללא הרשאה, סופו רע ומר גם אם עברי הוא:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ו' פסוק י"ט: "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה".

משום כך נועצים ביניהם אנשי בית שמש ומחליטים להזעיק את אנשי קריית יערים לבוא וליטול אליהם את הארון אחר כבוד:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ו' פסוקים כ' – כ"א: "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה הָאֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ. וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמֹר הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהוָה רְדוּ הַעֲלוּ אֹתוֹ אֲלֵיכֶם".

מתברר כי אנשי קריית יערים ניחנו בקדושה כלשהי, אשר המקרא לא נוטה להיכנס לפרטיה, שמאפשרת להם להחזיק בארון הקדוש מבלי להינזק:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ז' פסוקים א' – ב': "וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמֹר אֶת אֲרוֹן יְהוָה. וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהוָה".

חולפות עשרים שנים ודוד בן ישי נמשח למלך תחת המלך שאול שנפל בקרב מול פלישתים בגלבוע, ולאחר שהוא עצמו מכה בהם בשתי מערכות מוצלחות, הוא מחליט כי הגיע זמנו של ארון-הברית הוא ארון-האלוהים, לעלות מקריית יערים אל עיר דוד:

·      ראה ספר שמואל ב' פרק ו' פסוק ב': "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו".

כדאי לשים לב לדקויות הכתוב שאינו מספר כי הכרובים נמצאים פיזית על גבי הארון (על הכפורת), אלא מערפל את דבריו ומדווח כי נהוג למסור את שמו של הארון בנשימה אחת עם שמו של האל יושב הכרובים.

יתר על כן, הדברים בפסוק זה נאמרים בנקודת זמן שהיא טרום המפגש בין דוד ובין הארון, בבחינת 'קם והלך' (ויקום וילך דוד), שכן מיד לאחר מכן 'נעלמים' הכרובים מן המסופר בפרק, אף כי הארון ממשיך להופיע בו עוד ארבע עשרה פעמים.

האם ייתכן כי לכרובים אירע דבר מה שהביך את הסופר המקראי עד כדי לגרום לו להעניק לדברים כפל משמעות ולהותירם פתוחים לפרשנויות ? נעמוד על כך בהמשך.

בהמשך הפרק מסופר כי דוד שיווה לשיבת הארון אופי צוהל וחוגג:

·      ראה ספר  שמואל ב' פרק ו' פסוקים ג' – ה': "וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים".

והנה מגיע הארון אל מקום ששמו 'גֹּרֶן נָכוֹן' כאשר אדם ששמו עֻזָּה תומך בו לבל יישמט מעל העגלה, ועל כן מכה אלוהים בעזה וימת שם:

·      ראה ספר שמואל ב' פרק ו' פסוקים ו' – ז':  "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".

בו ברגע קולט דוד את אשר מיוחס לבנו שנים הרבה לאחר מכן, כי "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם", ועל כן הוא בולם את העלייה לירושלים ומנווט את הארון אל ביתו של אדם ששמו עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי ומפקידו בידיו.

·      ראה ספר שמואל ב' פרק ו' פסוקים ט' – י': "וַיִּרָא דָוִד אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה. וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהוָה עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי".

כעבור שלושה חודשים ולאחר שמגיעות אל דוד שמועות לפיהן יהוה מרעיף ברכה על ביתו של עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי ועל כל אשר לו, הוא שב אל הארון ומעלהו בקול תרועה אל עיר דוד ואל אוהל ייחודי אשר נטה עבורו:

·      ראה ספר  שמואל ב' פרק ו' פסוקים י"א – ט"ו/י"ז: "וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה. וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר [...] וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד".

ייתכן כי פסוק (לכאורה) תמים זה צופן רמז דקיק בנוגע לטרגדיה שפקדה את העיר שילה וייתכן כי לא פסחה גם על אוהל מועד ואף על הכרובים, שהרי לא ברור מדוע דוד מעלה את הארון אל עיר דוד ולא אל אוהל מועד (המשכן בשילה) שהוא המקום ממנו נלקח בראשונה. מאידך ייתכן כי לאור ניסיון העבר החליט המלך כי מוטב לו להציב את הארון במקום בו יוכל לפקוח עליו עין. כך או אחרת, נשוב לעסוק בזה בהמשך.

בן שלושים שנים היה נעים זמירות ישראל במלכו, ומלך ארבעים שנים, ובשלהי מלכותו הוא שר את השירה הזו לאל מושיעו ואינו שוכח לשבץ בה את מוטיב הכרובים אשר ראה במו עיניו על גבי הכפורת אשר על ארון האלוהים: "וַיְדַבֵּר דָּוִד לַיהוָה אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל יְהוָה אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל. וַיֹּאמַר יְהוָה סַלְעִי וּמְצֻדָתִי וּמְפַלְטִי לִי. אֱלֹהֵי צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי מֹשִׁעִי מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי [...] וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ" - ראה ספר שמואל ב' פרק כ"ב. ראה גם ספר תהילים פרק י"ח פסוק י"א:"  וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ".  

פסוקים אלה אומרים דרשני מכיוון שהמלך דוד הכיר לכאורה את מראה הכרובים, שהרי הוא היה זה אשר נדד עם הארון מקריית-יערים אל בֵּית עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי, ומשם אל האוהל שהקים למענו (למען הארון וממילא למען הכרובים) בעיר דוד, מה שהיה אמור לגרום לו לראות בהם (בכרובים) פריטי קודש דוממים – אך מתברר כי לא כך הוא.

ולא זו בלבד שהוא מייחס להם כוח חיוּת, אלא אף רואה בהם כלי רכב עבור יהוה. ועל כן, גם אם נגלה פתיחות ורוחב לב כלפי מה שמכונה 'תפארת המליצה', עדיין ניוותר עם מלך שמייחס לכרובים יכולת תעופה ואף מציין כי האל בכבודו ובעצמו מסתייע ביכולת זו. עניין זה יקבל תשומת לב רבה בהמשך, בעיקר כאשר נדון בכרובים בזיקה לחזון הנביא יחזקאל.

כל שנאמר לעיל נכון, אלא אם כן דוד ידע פרט כלשהו אשר נסתר מעינינו, לפיו אירע לכרובים דבר מה שהיה עלול להביך את המלך ואף לרמוז כי, בעצם, הוא מעולם לא ראה את הכרובים הדוממים אשר היו אמורים להימצא על הכפורת. אפשר כי הד קלוש למבוכה זו ניתן למצוא במילות ההמשך (הפסוקים הבאים) לשני הפסוקים שהובאו לעיל ועוסקים במעוף הכרובים:

·      ראה ספר שמואל ב' פרק כ"ב פסוק י"ב: "וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת...".

·      ראה ספר תהילים פרק י"ח פסוק י"ב: "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ".

בהנחה כי המילים 'ישת חושך' מתייחסות להתרחשות אפלה ומפחידה, ואילו המילה 'סוכּה' נרדפת למילים 'אוהל' ו- 'משכן', ייתכן כי דוד מבכּה אירוע טרגי שבעטיו אבדו הכרובים אשר על הכפורת. גם ייתכן כי משום כך נעדר שמם במסע שערך הארון מאשדוד אל גת ואל עקרון ואל בית-שמש ואל קריית-יערים, עבוֹר דרך פרץ עוּזה ובית עובד אדום הגיתי אל עיר דוד. נושא זה יידון בהמשך.

עדיין בשלהי מלכות דוד, המקרא מספר על התקהלות רבת משתתפים אשר המלך מקהל את כל שרי ישראל, שרי השבטים, שרי המחלקות, שרי האלפים, שרי המאות, ושרי רכוש ומקנה למלך ולבניו עם הסריסים והגיבורים, על מנת להודיעם קבל עם ועדה על העברת השלטון אל בנו שלמה, בצירוף הבשורה שלפיה מתברר כי האל בחר בשלמה להיות זה אשר יבנה בית למקדש.

כלומר לא את בית המקדש אלא בית למקדש, מה שאומר כי המקדש עצמו כבר היה קיים לכאורה (הארון, הכפורת, {הכרובים ?} ושפעת כלי הקודש מתקופת הנביא משה) ואילו עתה יש לבנות בית עבורו.

·      ראה ספר דברי הימים א' פרק כ"ח פסוק י': "רְאֵה עַתָּה כִּי יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה". אבחנה זו בין בית המקדש לבין בית למקדש הינה רבת חשיבות ואין לפטור אותה בבחינת סמנטיקה גרידא, כפי שמיד ניווכח.

בהמשך הפרק מפרט האב באוזני בנו את תכנית הקודש האדריכלית אלוהית הכוללת את עיצוב הבית על רהיטיו וכליו.

הפרק הבא (שם כ"ט) מחדד את הדברים ומבהיר כי לא מדובר בשרטוטים אדריכליים ריקים מכיסוי תקציבי, אלא בכאלה אשר מצטרפת אליהם ירושה נכבדה של מטילי זהב, כסף, נחושת, ברזל, אבנים טובות, אבני-שיש ועצים שהמלך דוד מוריש לשלמה.

על מנת לשוב אל עניין הכרובים נתמקד בהנחיות האדריכליות והתקציביות של דוד לשלמה כפי שבאו לידי ביטוי בפסוק י"ח שבפרק כ"ח שבספר דברי הימים א' שזו לשונו:" וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה". מפסוק זה עולות שלוש תהיות:

א.   האם יש לראות מקשה אחת בשלושת המילים "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים" או שמא "וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה" לחוד ו –"הַכְּרֻבִים" לחוד:

·      אם מקשה אחת, הרי זו הפעם הראשונה בה אנו מתבשרים על מרכבה מסתורית המצטרפת אל הכרובים אשר עליה (על המרכבה) אומר רש"י "הם הכרובים שהשכינה רוכבת עליהם". כלומר רש"י קושר בין המילים 'המרכבה' ו – 'רוכבת'. אך אם אכן כך הוא, מדוע ראה המקרא לנכון להוסיף את המילה 'תבנית', תחת אשר להסתפק במילה 'מרכבה' לבדה, אף שגם בזה יוותר העניין תמוה.

·      אם לחוד, נראה כי מדובר במרכבה, ובלשון רבים במרכבות שהיוו רכיבים במערכת מתוחכמת של עשרה בסיסים מתניידים (על גבי מרכבות) עבור עשרה כיורים (מכלים קעורים) שהכילו מים אשר שימשו (על דעת רוב הפרשנים) לטהרת ידי ורגלי הכוהנים העובדים בקודש וראה ספר מלכים א' פרק ז' פסוק ל"ג: "וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק". גם סברה זו מותירה את העניין סתום קמעה מכיוון שלא ברור מדוע המילה "המרכבה" השיקה למילה "הכרובים" (וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה)  ושתיהן נמסרו בנשימה אחת, שהרי (לכאורה) אין בין זו לבין זו ולא כלום.

ב.   מדוע ראה דוד לנכון למסור לבנו שלמה את תבניות הכרובים, שהרי אלה (הכרובים) כבר שוּכּנוּ (לכאורה) באוהל הארעי בו שיכן דוד את ארון הברית אשר העלה מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם הגיתי שנים רבות קודם לכן. יתר על כן, הוא עצמו היה זה שהודיע לבנו "רְאֵה עַתָּה כִּי יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה". כלומר, הפריטים הקדושים (מנורת הזהב, שולחן לחם הפנים, מזבח הקטורת, והפרוכת החוצצת בינם לבין הארון המכיל את עשרת הדברות יחד עם הכרובים שעל הכפורת אשר מקום משכנם הינו קודש-הקודשים) כבר קיימים וכל שנותר הוא לבנות בית עבורם ומכל מקום, לא עולה הדעת כי כוונת דוד הייתה לנטוש את הכרובים אשר יצר משה, ולהמירם בכרובים אשר עתיד ליצור שלמה...או שמא אין לו חלופה טובה יותר...? נשוב לזה בהמשך.

ג.    מדוע ראה דוד לנכון לפרט ולהרחיב בעניין הכרובים ואמר כי הם "פֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה", בעוד אשר נמנע מפירוט ומהרחבה כאשר ציין את שמות שאר כלי הקודש ? מדוע לא אמר בפשטות 'הכרובים זהב' ? האם ייתכן כי קיימים כרובים נוספים אחרים שאינם 'פורשים וסוככים על ארון ברית יהוה' ? האם ייתכן כי הוא מציג בפני שלמה תבנית כרובים מכיוון שאין ביכולתו להציג בפניו את הכרובים המקוריים עצמם.

נוסף על תהיות אלו קיימת אי בהירות (שלא לומר תעלומה) בנוגע למקומו הגיאוגרפי של אוהל מועד (המשכן) האמור להעניק מחסה לארון ולכרובים: האם הוא בשילה או שמא בגבעון ?

לכאורה אוהל מועד (המשכן) נטוי בשילה:

·      ראה ספר יהושוע י"ח פסוק א': "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם".

·      ראה ספר יהושוע פרק י"ט פסוק נ"א: "אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ."

·      ראה ספר שמואל א' פרק ד' פסוק ד':" וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס".

לפתע פתאום אוהל מועד (המשכן) מדלג אל גבעון מבלי לזכות את הקורא במילות הסבר:

·      ראה דברי הימים א' פרק ט"ז פסוק ל"ט: "וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן".

·      ראה ספר דברי הימים א' פרק כ"א פסוקים כ"ח - כ"ט:" בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם. וּמִשְׁכַּן יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן".

·      ראה ספר דברי הימים ב' פרק א' פסוקים א' – ו'/י"ג: "וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד עַל מַלְכוּתוֹ וַיהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וַיְגַדְּלֵהוּ לְמָעְלָה. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְלַשֹּׁפְטִים וּלְכֹל נָשִׂיא לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי הָאָבוֹת. וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן כִּי שָׁם הָיָה אֹהֶל מוֹעֵד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בַּמִּדְבָּר. אֲבָל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הֶעֱלָה דָוִיד מִקִּרְיַת יְעָרִים בַּהֵכִין לוֹ דָּוִיד כִּי נָטָה לוֹ אֹהֶל בִּירוּשָׁלָ‍ִם. וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר שָׂם לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה וַיִּדְרְשֵׁהוּ שְׁלֹמֹה וְהַקָּהָל. וַיַּעַל שְׁלֹמֹה שָׁם עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר לְאֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו עֹלוֹת אָלֶף....  וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלַ‍ִם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל".

עלילות אוהל מועד (המשכן), הארון והכרובים מסתבכות והולכות בכל הנוגע למיקומם הגיאוגרפי:

·      ראה ספר מלכים א' פרק ח' פסוקים א' – ד': "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם". 

וזה מוזר מכיוון  שלכאורה הארון היה אמור לשכון באוהל הארעי אשר המלך דוד נטה עבורו בעיר דוד לאחר שהעלהו מבֵּית עֹבֵד-אֱדֹם הַגִּתִּי, ואילו אוהל מועד היה אמור להיות בשילה או בגבעון אך לא יחד עם הארון.

·      בנוסף ראה מלכים א' פרק ח' פסוקים ו' – ח':" וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". 

וגם זה מוזר מכיוון שמכאן משתמע כי הביאו את הארון (סוֹלוֹ) והכניסו אותו אל מתחת לכנפי כרובים שכבר שכנו שם. שהרי אם לא כן הוא, היה על הכתוב לומר כי הביאו את הארון יחד עם הכרובים. ונשאלת שאלה היכן נמצאים הכרובים שלכאורה היו אמורים להימצא עם הארון מלכתחילה ? אלה שמשה ובצלאל עיצבו במדבר בהוראת יהוה ואשר מקומם הטבעי הינו מעל מכסה הארון המכונה כּפוֹרת.

אט אט נוצר רושם אשר לפיו תעלומת המשכן, הארון והכרובים דומה במהותה לתעלומת 'ספר יצירה' עצמו, באשר שתיהן מאתגרות את הקורא וכאילו מפצירות בו להעניק מבט נטול פניות אל תוך הרבדים החלולים שבין המילים ובין השורות, ולשער מה לא נאמר באותן מילים ובאותן שורות ומדוע. כלומר, מה מנסה הכותב (או הכתוב) להסתיר ועל שום מה ולמה הוא נוהג כך ?

על מנת לפזר מעט את הערפל יש לשוב אל אותה מפלה צבאית עקובה מדם בין ישראל לפלישתים, בה נופלים חלל כשלושים וארבעה אלף חיילים עבריים ואילו ארון הברית (עם הכרובים ?) נלקחים שלל בידי פלישתים:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ד' פסוק ד': "וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס".

·      ומיד לאחר מכן ראה פסוקים י' – י"א:" וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס". (עוד קודם לכן נהרגו ארבעת אלפים חיילים).

על-פי הרמזים הסמויים הפזורים על פני הפסוקים שהוצגו עד כה, נראה כי האסון הצבאי שפקד את עם ישראל היה כה רע ומר, עד כי גם מילותיו הקשות של הסופר המקראי בדבר אותם עשרות אלפי חללים ואובדן ארון האלוהים לפלישתים, אין בהן כדי לתאר נכונה את עוצמת הטרגדיה שהכתובים מנסים להבליע בחצי פה, אך מקור מהימן שופך אור על גודל החורבן ומתמקד בחורבנה של העיר שִילֹה (שִילוֹ = שִלֹה) שהייתה אמורה לארח את המשכן ואת הארון וממילא גם את הכרובים ואת שאר כלי הקודש.  

·      ראה ספר ירמיהו פרק ז' פסוק י"ב: "כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל." הפסוק עוסק בחורבן העיר שילה ויש לשים לב למילים: "אשר שיכנתי שמי שם בראשונה".

·      ראה ספר ירמיהו פרק כ"ו פסוק ו': "וְנָתַתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת הָעִיר הזאתה [הַזֹּאת] אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". כלומר, העיר שִׁלֹה כבר מהווה דוגמה לחורבן איום ונורא.

·      ראה ספר ירמיהו פרק כ"ו פסוק ט': ...  "כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב".

·      כירמיהו גם ספר תהילים פרק ע"ח פסוק ס': "וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם."

פסוקים אלה מחזקים את הסברה לפיה אירע דבר-מה איום ונורא לאוהל מועד (המשכן) ולחלק מכלי הקודש והכרובים בכלל זה. דבר-מה שהוא כה טרגי במהותו עד כי הסופר המקראי מתקשה לבטאו במילים, וכל שנותר לו הוא לארוג מסכת מילים החושפת טפח אך מעלימה טפחיים.

נראה כי מעבר לפרשיות עלוּמוֹת ולהתרחשויות מִסְתוֹרִיוֹת, הכרובים צופנים גם כתב חידה בנוסח של: 'כיצד מאכילים ארבעה ילדים בשלושה תפוחים וכל ילד זוכה לאכול תפוח שלם' ?

ברוח זו להלן חידה מקראית הלקוחה מספר דברי הימים ב' פרק ג' פסוקים ח' – י"ג:" וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְרָחְבּוֹ אַמּוֹת עֶשְׂרִים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת. וּמִשְׁקָל לְמִסְמְרוֹת לִשְׁקָלִים חֲמִשִּׁים זָהָב וְהָעֲלִיּוֹת חִפָּה זָהָב. וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב. וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר. וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר. כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת".

הבה ננסה לפשט את הדברים:

א.   המלך שלמה בונה בבית-המקדש קודש קודשים (הדביר) שמידותיו הן 20 אמות אורך ו – 20 אמות רוחב.

ב.   בקודש קודשים זה המלך מציב 2 כרובים אשר מוטת כנפיו של כל אחד מהם הינה 10 אמות לפי 5 אמות כל כנף ויחד 20 אמות עבור 4 כנפיים של שני הכרובים.

ג.    כל אחד מן הכרובים פורש כנפיים: כנף אחד הכרובים, שאורכה 5 אמות, נוגעת בקיר הדביר הסמוך אליו, ואילו כנפו האחרת, שאף אורכה שלה 5 אמות, נוגעת בכנף הכרוב האחר, שאף אורכה שלה 5 אמות. כנפו השנייה של כרוב זה, שאף אורכה שלה 5 אמות, נוגעת בקיר הנגדי לקיר בו נוגעת כנפו של הכרוב הראשון. מסורבל אך ניתן להבנה: 

·      כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים אָרְכָּם אַמּוֹת עֶשְׂרִים.

·      כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ מַגַּעַת לְקִיר הַבַּיִת.

·      וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר.

·       וּכְנַף הַכְּרוּב הָאֶחָד אַמּוֹת חָמֵשׁ מַגִּיעַ לְקִיר הַבָּיִת.

·      וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר.

·       כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת.

ד.   בעצם מתקיים כאן מצב לפיו לכל אחד משני הכרובים יש כנף הנוגעת באחד מקירות הדביר, וכנף נוספת הנוגעת בכנפו של הכרוב האחר.

ה.  מכאן ברור לחלוטין כי הם לא ניצבים האחד מול האחר אלא זה לצד זה.

ו.      עד כאן עסקינן ב- מוטת כנפיים משותפת בת 20 אמות הנפרשת על פני 20 אמות, ואם אכן כך הוא, יש להקשות ולשאול לאן נעלמו גופי הכרובים שאף להם אמורות להיות מידות רוחב כלשהן ?

סוגיה זו טרדה את מנוחת חכמינו זכרם לברכה שפטרו אותה ופתרו אותה בפתרונות כגון "הכרובים עמדו על אות ונס", הווה אומר 'ניסים ונפלאות' שאין להרהר אחריהם (זוהר – שמות – קמ"ח ע"א) ו – "כנפיהם היו ככנפי תרנגולים שמצמחים כנפיים מאחור" (בבא בתרא צט א).

ייתכן כי ניתן ליישב את הדברים באמצעות שורת הפסוק האומרת "וְהַכָּנָף הָאַחֶרֶת אַמּוֹת חָמֵשׁ דְּבֵקָה לִכְנַף הַכְּרוּב הָאַחֵר", ולראות במילה 'דְּבֵקָה' כאילו באה לומר 'מעוּרה' או 'משולבת' או 'חופפת' אך לא בהכרח משיקה או נושקת.

יפה ! ברם לפתע מופיע פסוק, תמים לכאורה, אך עשוי להיות זה המתיר את הסבך, אלא שקודם לכן יש להסביר כי ב - 'ארון הברית' היו קבועות (יצוקות) ארבע טבעות זהב, שתיים לעומת שתיים, שלתוכן הושחלו מוטות (כלונסאות) עץ מצופים זהב אשר שימשו לנשיאתו.

במקביל קיים ציווי של האל האוסר על הוצאת המוטות מתוך הטבעות, מה שהופך את הארון להיות זמין ונייד לנשיאה מהירה בכל עת. ראה שמות כ"ה ט"ו: "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ".

מוטות אלה מכונים 'בַּדִּים'. זה שמם: 'בַּדִּים'.

והנה, כך מספר המקרא בתמימות, לאחר הצבת הכרובים שסוככו בכנפיהם על הארון ועל הבדים (שהם המוטות), התברר כי הבדים בולטים מן הקודש על פני הדביר: "וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה". (מלכים א' ח' ח').

הווה אומר כי מוטות נשיאת הארון בלטו מעל ומעבר למתוכנן, ומכיוון שחל איסור לשלפם מתוך הטבעות, ממילא לא היה ניתן לקצרם, והם נראו "מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר" אך "לֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה".

ועל זה תוהה הגמרא ושואלת כיצד ייתכן כי 'הבדים' בלטו, אך לא נראו כלפי חוץ ? ומיד מיישבת את הסוגיה (בתמיכת רש"י שנים רבות לאחר מכן) באמרה כי הבדים דחקו בפרוכת (הווילון שחצץ בין הקודש ובין קודש הקודשים) ונראו על פניה כשתי פטמות של אישה. (תלמוד בבלי – גמרא – יומא נ"ד א') "ולא יראו החוצה הא כיצד ? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה". 

ומכיוון שמסופר כי כנפי הכרובים סוככו על הארון וגם על הבדים, הרי הדעת נותנות כי גם הן (הכנפיים) דחקו בפרוכת (לאחר נגיעתן בקירות) וגם הן לא נראה כלפי חוץ, על אף שבלטו מן הדביר, מה שעשוי ליישב את חידת הפרשי המידות.

בכל הנוגע לכרובים (מלאכים) ולכנפיהם ראה ספר מלכים א' פרק ו' פסוקים כ"ג – כ"ח:  

·      "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ. וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו. וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים. קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי. וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף. וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב". 

נראה כי מפאת גודלם של הכרובים הכניסו תחילה את גופם אל תוך הדביר, ורק לאחר מכן את כנפיהם ולכן נאמר:" וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים", מה שאומר כי הכנפיים לא היו פרושות עם כניסת הכרובים לדביר אלא נפרשו בו לאחר ייצובם של האחרונים. 

פסוקים אלה מבססים את ההשערה לפיה הכרובים שבפרק זה המגולפים בעצי זית (עץ שמן = עץ זית) ומצופים זהב, לא מתייחסים לכרובים שבספר שמות פרק ל"ז פסוק ז' העשויים מקשה אחת של זהב כפי שכתוב" :וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת", ואף לא לאלה אשר תבניתם נמסרה למלך שלמה מפי המלך דוד שלא נרמז בהם ולו בדל של רמז כי יהיו עשויים עץ-זית אלא זהב, ועל כן מותר להניח כי גם תפקידם היה שונה מתפקידם של ההם. מה גם שבפרק המקביל (ספר דברי הימים ב' פרק ג') בו עסקנו קודם לכן, נאמר כי כרובים אלה העשויים עץ-זית עמדו על רגליהם ופניהם אל תוך הבית, מה שלא כך הכרובים שעל הכפורת העשויים זהב אשר פניהם היו איש אל אחיו.

מהשתלשלות האירועים עד כה עולה כי במקדש המלך שלמה ניצבו בדביר (בקודש הקודשים) שני כרובים עשויים עצי זית מצופים זהב, גוף וכנפיים נפרדים אך מתחברים ביניהם.

שניים אלה ניצבו סמוכים זה לזה, גבם אל הקיר המערבי של הדביר ופניהם אל המזרח, אל הארון, אל ההיכל, אל האולם, אל המזבח ואל שער ניקנור.

מקריאת רמזי רמזים שמובלעים בתוך המילים ובין השורות, בעיקר מתוך מה שלא כתוב, עולה כי שני כרובים אלה היוו תחליף לשני כרובי הזהב שנוצקו בידי משה במדבר וככל הנראה אבדו במערכה מול פלישתים.

דמות הכרובים כבשה לה מקום של כבוד בלב העם עד כדי אמירת שם האל בסמיכות לשמם שלהם תוך כדי שימוש במונח "יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים" ואנו נשוב בהמשך אל אמירה מופלאה זו:

·      ראה ספר שמואל א' פרק ד' פסוק ד':" וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים."

·      ראה ספר שמואל ב' פרק ו' פסוק ב': "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו."

·      ראה ספר מלכים ב' פרק י"ט פסוק ט"ו:"  וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ". פסוק מעניין המזכיר את שם האל ושם הכרובים, ללא הזכרת הארון עצמו. כך גם בפסוק הבא מספר ישעיהו.

·      ראה ספר ישעיהו פרק ל"ז פסוק ט"ז: "יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ."

·      ראה ספר תהילים פרק פ' פסוק ב': "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה."

·      ראה ספר תהילים פרק צ"ט פסוק א': "יְהוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ." כך לפתע 'כרובים' ללא 'הא' הידיעה.

·      ראה ספר דברי הימים א' פרק י"ג פסוק ו': "וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְהוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם." 

חלפו כ - 400 שנים והגיע חורבן בית ראשון ! בשנת 586 לפני הספירה ומסיבות שלא כאן המקום לעמוד עליהן, בא לירושלים נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל והחריב אותה ואת בית מקדשה !

·      ראה ספר מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים ח' – ט': "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם. וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ‍ִם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ".

על ממדי ההרס והגזל ניתן להתרשם מן הפסוקים בהמשך פרק כ"ה:" וְאֶת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית יְהוָה וְאֶת הַמְּכֹנוֹת וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְׁתָּם בָּבֶלָה. וְאֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם לָקָחוּ. וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים. הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְהוָה לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה [אַמּוֹת] וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה".

מפסוקים קשים אלה גם בוקעת וזועקת השאלה 'ומה עלה בגורל הארון והכרובים' ?

על אלה אף לא מילה ! דממה ! אלם ! התעלמות ! הייתכן כדבר הזה ?! ארון האלוהים והכרובים שהם לב ליבה של האומה חווים תופת, בעוד הסופר המקראי ממלא פיו מים באשר לגורלם ?! אכן כן ! שתיקה רועמת שמעידה על אחת מן השתיים:

·      הארון והכרובים נגנזו והועלמו מעל פני האדמה בידי כוהני המקדש עוד טרם החורבן.

·      הארון והכרובים נלקחו לבבל כשלל מלחמה ועל כן מהדהדת שתיקתו המביכה של הסופר המקראי השואף להדחיק ולטשטש את עוצמת התבוסה ותוצאותיה.

רמז לחיזוק ההנחה לפיה נגנז הארון טרם החורבן, ניתן למצוא אצל המלך יאשיהו אשר האמין לנבואות הזעם של חולדה הנביאה, וייתכן כי הודות להן הורה להחביא את הארון:

·      ראה דברי הימים ב' פרק ל"ה פסוק ג':" וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִים] לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" .

מפסוק מעורפל זה עולה כי המלך יאשיהו מורה ללויים 'מביני עניין' להחביא את הארון בתוככי בית המקדש (מחילות ?), שהרי הארון גופא כבר שוהה בבית זה ועל כן נראה כי יש יסוד להנחת הגניזה וההעלמה.

מקורות נוספים לחיזוק סברת גניזת הארון והכרובים ניתן למצוא ברשומות השלל של המלכים נבוכדנצר מלך בבל וכורש מלך פרס או יותר נכון, בפריטים שאינם מופיעים ברשומות אלו שהם הארון והכרובים, שהרי הדעת נותנת כי אילו היו נלקחים שלל, בוודאי היה שמם מוזכר בבתי האוצרות והגנזכים.

גם אצל עולי בבל לירושלים לאחר הכרזת כורש אין זכר לכלי קודש אלה שמאז ועד היום נעלמו כאילו בלעתם האדמה תרתי משמע.

·      ראה ספר עזרא פרק א' פסוקים ז' – י': "וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלַ‍ִם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו. וַיּוֹצִיאֵם כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עַל יַד מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה. וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף. כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלָ‍ִם".

ומה בדבר הארון והכרובים ? שקט ! הס ! היו ואינם !

מן הראוי לציין כי באוהל מועד ובבית המקדש הראשון התנוססה פרוכת שחצצה בין הקודש לבין קודש הקודשים, והסתירה את הארון והכרובים ששכנו בו. ואילו תפקידה של הפרוכת בבית שני היה להסתיר את החלל הריק ובעקבותיו את הבושה, בגין נפקדותם של הארון והכרובים.

וכמו בכל תעלומה עסיסית שאין ולו קצה-חוט המוביל אל פתרונה (כלומר, מה אירע לכרובים ?), נהוג להיתלות גם בשמץ של רמז של בדל מידע שעשוי להועיל (גם אם הוא עצמו בגדר חידה), ועל כן יעלה ויבוא הנביא יחזקאל השופך את זעמו על ראשו של לא פחות מאשר מלך צור, ולאחר תזכורת בה הוא מעורר נשכחות לפיהן הוא (מלך צור) היה ככרוב פורש כנפיים בהר הקדוש של אלוהים, עד אשר תאוות בצע (המכונה כאן רְכֻלָּתְךָ = מרכולתך = המסחר שלך) גרמה לו לחטוא, ועל כן הוא (אותו מלך צור) מגורש מהר האלוהים ומושמד:

·      ראה ספר יחזקאל פרק כ"ח פסוקים י"ד/ט"ז: "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ" [...] "בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ מָלוּ תוֹכְךָ חָמָס וַתֶּחֱטָא וָאֶחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָאַבֶּדְךָ כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ".

אכן חידה היא מדוע בחר הנביא בדימוי של כרוב דווקא (שהוא מלאך וישות אלוהית) כדי להנחית נבואת חורבן על מלך צור. האם ייתכן כי הנביא עצמו היה כה דאוּב וכאוּב מאירועי חורבן המקדש, עד כי אלה פלשו והשתרבבו אל כלל שרעפיו ופרצו בלי משים אל תוך נבואה שעניינה הוא מלך צור ולא מלך יהודה ?

שהרי אין במקרא מרישא עד סיפא מי שבקיא יותר מיחזקאל בהלכות מלאכים וכרובים, תחום שאין בו בר סמכא גדול יותר ממנו כפי שנראה בהמשך.

בנוגע למוצאו של יחזקאל הדעות חלוקות: יש הרואים בו כהן בן כהן ששמו היה בּוּזִי אשר יש המייחסים אותו לשושלת בית אלעזר הכהן שהיה בנו השלישי של אהרון הכהן, ויש המייחסים אותו לשושלת איתמר הכהן שהיה בנו הרביעי.

ייתכן מאוד כי הוא עצמו היה בין כוהני בית המקדש הראשון, ואף הגיוני להניח כי הכיר מקרוב את מראה הארון והכרובים, כמו גם את מראה שאר כלי הקודש – נתון שהוא רב משמעות לענייננו כפי שיוכח בהמשך.

כך או אחרת, יחזקאל חי ופעל בתקופת בית ראשון, היה עד לחורבנו וגלה אל בבל בגלות יהויכין מלך יהודה. בגולה התגורר סמוך לנהר כּבר שם גם ניבא.

המעיין בספר יחזקאל נשאב בעל כורחו אל חלקיו האזוטריים אשר היוו מעיין של מים חיים לאלפי שלומי אמוני תורת הסוד היהודית לדורותיה. חלקים אזוטריים אלה הסעירו ועדיין מסעירים רבדים של שוחרי מיסטיקה שמצאו בהם מזון רוחני וחיבור אל עולמות עליונים. זו גם הסיבה לחיבה היתירה שהנביא יחזקאל זוכה בה בספרות תורת הסוד לעומת שאר הנביאים, ולמצער נראה כי שמו שלו מוזכר בה יותר מאשר שמות כל הנביאים גם יחד, בעיקר בסמיכות ליהלום ספרותי ששמו 'מעשה מרכבה'.

השם 'מעשה מרכבה' מתייחס לספרות סוד ענפה שעוברת כחוט השני בין דורות של תנאים (המאות 1 – 2 לספירה) שניסו לפענח את צפונותיה של מרכבה מסתורית בה צפה (לכאורה) הנביא יחזקאל, ולשדך בינה ובין מרכבה שנוצקה כ- 400 שנים קודם לצפייתו בידי המלך שלמה עבור בית המקדש שהקים.

ספר מלכים א' מפרט אחד לאחד את פריטי וכלי הקודש אשר המלך שלמה יוצר ומפאר בהם את בית-המקדש. בין יתר הפריטים מופיעה מרכבה וברבים מרכבות, נושאות בסיסים (ששמם מכוֹנוּת) עבור כיורי מים המטהרים את ידי ורגלי המשמשים בקודש:

·      ראה ספר מלכים א' פרק ז' פסוקים כ"ז – ל"ג: "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר נְחֹשֶׁת אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת לָהֶם וּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת יְצֻקוֹת מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה כֵן אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה וְגַם עַל פִּיהָ מִקְלָעוֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק".

עתה נעבור אל הנביא יחזקאל היושב בבבל על נהר ששמו 'כּבר' כאשר לפתע נפתחים השמיים ו....ראה ספר יחזקאל פרק א':

·        "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם [...] וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן [...] וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן".

ובאותו עניין עצמו ראה ספר יחזקאל פרק י' פסוקים ט' – י"ז:

·        "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ. וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. בְּלֶכְתָּם אֶל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם. וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם. לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר. וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר. וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ לֹא יִסַּבּוּ הָאוֹפַנִּים גַּם הֵם מֵאֶצְלָם. בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם".

גם עיון חטוף והשוואה על רגל אחת בין הנאמר בספר מלכים א' בנוגע לכלי הקודש בבית המקדש, לבין החיזיון הנפרש לעיני יחזקאל, מוכיחים כי קשה להתעלם מן הדמיון שבין כתובים אלה (לדוגמה ראה בשניהם את המילים אופן ואופנים).

אשר על כן לא פלא כי קיימת טענה לפיה החיזיון שיחזקאל צפה בו, אינו אלא התרפקותו הנוסטלגית על מראות שנחשף להם בעת היותו בבית המקדש כמשרת בקודש, והשלכה של מראות מנחמים אלה על אירועים שפקדו אותו בגולה.

שהרי קשה להתנער מן הרושם כי מי אשר אומר "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר", אינו מנותק לחלוטין ממי שאמר:" וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר", וזו רק דוגמה אחת מיני רבות המוצאות הקבלה בין תבניות כלי הקודש אשר למלך שלמה, לבין פריטים דומים המופיעים בחזיונות הנביא יחזקאל.

לטענת הטוענים אף מותר להניח כי חיזיון יחזקאל אינו אלא קטע מתוך דפי 'קורות-חיים' של אדם שכיהן בקודש.

מאידך ניתן להציג את הדברים גם ב - איפכא מסתברא ! לצורך כך יש לשאול מה קדם למה והאם ייתכן כי החיזיון בו צפה הנביא יחזקאל, גם אם הושתת על כלי הקודש שראה בבית המקדש, הרי שהם עצמם (אותם כלי קודש) שאבו את תבניתם מעולמות עליונים (עולמות האצילות, הבריאה והיצירה) שפתחו את שעריהם בפני הנביא, ממש כשם שהטביעו את רישומם על צוואת דוד לשלמה המורה לו ומראה לו את תבניתם של כלי הקודש וחותמת במילים "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְהוָה עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א' – כ"ח – י"ט), מה שמוכיח כי מקורן של תבניות הכלים הינו באותה 'יד יהוה' ובאותם שמיים שנפתחו בפני יחזקאל בשבתו על נהר כבר.

חיזוק לדברים ניתן למצוא בהתרחשות שהתקיימה שנים רבות קודם לכן, עת האל הורה למשה כיצד עליו ליצור את כלי הקודש למשכן, וחתם את הנחיותיו במילים: "כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות כ"ה ל"ט – כ'). 

מכאן עולה כי שורשי תבניות כלי הקודש יונקים את לשדם מעולמות עליונים, ואינם בבחינת סקיצות פשטניות של עצמים דוממים. כך המנורה, כך המרכבה, כך הכיורים, כך האוֹפנִים וכך גם הכרובים.

מדברים אלה יש להקיש גם בנוגע לתואר "יְהוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים", ולהבין כי לא מדובר בכרובים שהם בבחינת עצמים גרידא, אלא בכאלה אשר רוח האלוהים שורה עליהם ופועמת בתוכם.

אשר על כן מן הראוי להעניק הצצה נוספת לחזיונות יחזקאל כפי שהובאו בפרקים הראשון והעשירי שבסִפרו, המתארים התרחשויות בעלות אופי טכני לכאורה, הנסובות סביב תרשים מכני כביכול של כּלִי רכב מסתורי, אשר זכה בכינוי 'מרכבה' הודות לרכיביו המוצגים במילים 'אוֹפנִים', 'אוֹפן בתוך אוֹפן', 'גלגלים' ו-'נחושת קלל', המקבילים בשמותיהם לרכיבי כלי קודש במקדש המלך שלמה, שמכילים פריט ששמו 'מרכבה', שלא מופיע בשם זה (מרכבה) ולו פעם אחת בספר יחזקאל, מה שלא הפריע ללא מעט יודעי ח"ן לראות במכלול שבספר יחזקאל מעין עגלה הנעה בין תחתונים לעליונים, דבר שגרם לרבים להאמין כי מדובר בכלי תחבורה (שלא לומר חללית) שניתן לרכוב עליו מכאן לשם.

אך האמנם כך הוא ?

מבט יותר מעמיק חושף את אשר לא נחשף בראשונה, ואף מנטרל רעיונות תחבורתיים שהתקבעו וצוטטו בהתלהבות בפי פרשנים חובבי חוּצנִים.

אותו מבט מעמיק מגלה כי המונחים 'חיות', 'כרובים', 'אופנים' ו- 'גלגלים' אינם אלא מהויות אלוהיות רוטטות ומהבהבות המקיימות ביניהן היררכיה פנימית כדברי קהלת ה' ז': "גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם", ואך הגיוני להניח כי היוו בסיס למונח 'ספירות' כפי שיוסבר בהמשך.

חזיונות הנביא יחזקאל שופכים אור גם על שתי פלוגתות שהעסיקו את חכמינו שלומי אמוני תורת הסוד היהודית:

א.   כיצד ייתכן כי פני הכרובים במשכן פונים איש אל אחיו ובה בעת גם כלפי הכפורת שהיא המכסה המונח על ארון הברית ?

ראה ספר שמות פרק ל"ז פסוק ט': "וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים".

ב.   מדוע הכרובים אשר במשכן שבספר שמות (הפסוק הקודם) ניצבים איש אל אחיו, ואילו הכרובים שבבית המקדש אשר לשלמה ניצבים ופניהם אל הבית ?

ראה ספר דברי הימים ב' פרק ג' פסוק י"ג:" כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת".

על מנת ליישב את סוגיית פני הכרובים "אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת", נשוב אל חזיונות יחזקאל המוסרים דיווחים מפורטים על אודות מפגשי הנביא עם ישויות אלוהיות בעלות 'ריבוי עיניים' ו – 'ריבוי פנים':

·      ראה ספר יחזקאל פרק י' פסוקים ט' – י"ד: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ. וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. בְּלֶכְתָּם אֶל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם. וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם. לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי. וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר".

·      ראה ספר יחזקאל פרק מ"א פסוקים י"ח – י"ט:" וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב. וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב".

דיווחים מפורטים אלה מהווים מעין 'פרוטוקול' במפגש בין הנביא ובין ישויות שלא מן העולם הזה, אשר ניחנו – בין היתר – במספר רב של עיניים ובדרך כלל בלא פחות מאשר שתי פנים, ומכיוון שהכרובים היו בכלל אותן ישויות, הרי שלא מן הנמנע כי הישירו מבט זה אל פניו של זה, ובה בעת הביטו גם אל הכפורת.

כך גם בסוגיית 'ופניהם איש אל אחיו' לעומת 'ופניהם אל הבית', שהרי מי אשר עיניים רבות לו ומספר פניו הוא שניים למצער, יכול להשקיף אל כיוונים רבים בעת ובעונה אחת.

לא רק כיוון מבטי הכרובים העסיק דורות של יודעי ח"ן, אלא גם השערות בנוגע למראה פניהם ומספר כנפיהם הולידו סוגיות אשר מן הראוי להתחבט בהן.

אם נכנוס אל תוך אסופה אחת את סך כל פסוקי התנ"ך בהם מוזכרות המילים כרוב ו/או כרובים, יש להניח כי מסקנתנו תהיה כי מדובר בשם כולל לישויות אלוהיות אשר שמן מלאכים, אלא אם כן יוכח כי מתקיימת בהן (בישויות) אחת מן השתיים:

א.   שוררת בתוכן היררכיה המדרגת אותן על פי:

·      מספר עיניהן.

·      מספר פניהן.

·      מספר כנפיהן.

ב.   הן ניחנו ביכולת של שינוי צורה.

כל אחת משתי האפשרויות דלעיל מובילה אל מסקנה כי המילה כרובים אינה שם כולל לישויות אלוהיות, אלא הם עצמם ישויות אלוהיות ייחודיות הנושאות שם ייחודי שהוא כרובים.

ביטול אפשרויות אלו ואי קיומן, מוביל אל מסקנה לפיה המונח כרובים הינו שם כולל לישויות אלוהיות ואינו ייחודי לסוג מסוים של מלאכים.

חיזוק להנחה לפיה 'כרובים' הינו שם כולל לישויות אלוהית (מלאכים) ניתן למצוא בפסוקים י"ט – כ' שבפרק י' ביחזקאל בהם מתאר הנביא את התנהגות הישויות שפגש, ומסיים את דבריו במילים תמוהות לפיהן מתברר כי השם כרובים ניתן להן (לישויות) הודות להשוואה בינן לבין הישויות שפגש בפרק א' שבתחילת הספר, אף כי בהתרחשות ההיא לא השתמש במילה כרובים אף לא פעם אחת.

כלומר, הידיעה כי מדובר בכרובים הבזיקה במוחו רק לאחר שהקביל בין שתי ההתרחשויות. וכך מספר הנביא:" וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה. הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה".

אם אכן כך הוא, הרי את ארבע המילים האחרונות שבפסוק זה ניתן לקרוא גם כך 'ואדע כי ישויות אלוהיות המה'. 

הזמה (התנגדות) לדברים שנכתבו זה עתה וטיעון שכנגד ניתן למצוא בפרשנות שונה לאותו פסוק עצמו, כלומר: "הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה", דרשו האמוראים והסבירו כי המילה "מתהפכת" (בביטוי "להט החרב המתהפכת" הנמצא בסמיכות לכרובים שבגן העדן) כוונתה דומה למילים "רצוא ושוב", והוראתה היא "פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים". בראשית רבה – כ"א י"ג – י"ד. 

הווה אומר כי 'כרובים' הינם ישויות בעלות יכולת לשינוי צורה, ומכיוון שכך הם ישויות ייחודיות בפני עצמן.

מכל מקום ברור כי דיוקנאות זוג הכרובים הניצבים על גבי הארון משני צדי הכפורת ויצוקים זהב, אינם כדיוקנאות זוג הכרובים העשויים עצי זית ומצופים זהב הניצבים על רגליהם בתוך הדביר,   ודיוקנאותיהם של שני זוגות אלה אינם כדיוקנאות הכרובים שנגלו לנביא יחזקאל, ולו רק אם נביא בחשבון את מספר הכנפיים שהוא שתיים אצל כרובי הדביר, וארבע אצל כרובי חזיונות הנביא.

מאידך הגיוני להניח כי קיימת חפיפה בין אלה לבין אלה, גם אם אין ברשותנו אישוש או הזמה לחפיפה מעין זו.

באשר למראה פני הכרובים ומתוך השוואה בין שני פסוקים מספר יחזקאל, נראה כי לכאורה היו אלה פני שור, כפי שיש מי שמפרשים (לדוגמה, רש"י): 

·      ראה ספר יחזקאל פרק א' פסוק י': "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן".

·      ראה ספר יחזקאל פרק י' פסוק י"ד: "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר." 

שהרי אם נציב בפסוקים אלה את המילים 'אדם' לעומת 'אדם', 'אריה' לעומת 'אריה', ו – 'נשר' לעומת 'נשר', ניוותר עם 'שור' לעומת 'כרוב' – מה שכביכול מוכיח, על דרך האלימינציה, כי פני הכרוב כפני השור, אך למען האמת לא כך הוא כפי שיוכח בהמשך.

נראה כי הדברים מורכבים קצת יותר בנוגע למספר פני הכרובים שלעיתים הוא ארבעה ולעיתים שניים, וראה ספר יחזקאל פרק מ"א פסוקים י"ח – י"ט: "וְעָשׂוּי כְּרוּבִים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בֵּין כְּרוּב לִכְרוּב וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב. וּפְנֵי אָדָם אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ וּפְנֵי כְפִיר אֶל הַתִּמֹרָה מִפּוֹ עָשׂוּי אֶל כָּל הַבַּיִת סָבִיב סָבִיב".

ריבוי פנים, ריבוי עיניים וריבוי כנפיים מעיד על היררכיה פנימית בתוך רובד הכרובים, כמו גם על יכולתם לשנות צורה

פרקים א' ו – י' בספר יחזקאל הינם מעיין נובע לעניין הכרובים

יחזקאל פרק א'

וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּרְבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים. בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ הִיא הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לְגָלוּת הַמֶּלֶךְ יוֹיָכִין. הָיֹה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי הַכֹּהֵן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים עַל נְהַר כְּבָר וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד יְהוָה

צמד המילים 'יד יהוה' מופיע בתנ"ך פעמים רבות ובדרך כלל קודם לאירוע חריג המתרחש לאחר הופעתו. לעיתים הוא מבשר על מצב רוח טרנסצנדנטי שנוצר הודות לו. ראה ספר מלכים ב' פרק ג' פסוק ט"ו: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהוָה".

***

וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ

הנביא מתאר תופעה קוסמית המגיחה מן הצפון ונראית כענן שמתוכו פורצת אש וסביבו בוהק עז. המילה חשמל הייתה ונותרה בלתי מפוענחת ואיש אינו יודע את פשרה, אך סביר להניח כי מדובר בזוהר ובוהק עזים. ראה יחזקאל ח' ב': "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה"

***

וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה

ומתוך האש (או מתוך החשמל המסתורי/ת) מופיעות ארבע דמויות המכונות חיות, כפי שמיד יתברר על שום מה, אשר צורתן צורת אדם.

***

וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם

ולכל אחת מן הדמויות יש ארבעה פנים וארבע כנפיים.

***

וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל

ורגלי החיות ישרות (ייתכן כי הן נטולות ברכיים) וכפות רגליהן ככפות רגלי עגלים אך בשונה מהן, אלו נוצצות ומבהיקות כנחושת ממורטת.

***

וידו]  וִידֵי] אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם. חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ כַּנְפֵיהֶם לֹא יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ

ומתחת כנפיהן יש לחיות ידי אדם, ומכיוון שכל אחת מן החיות מתפצלת לארבעה חלקים, הרי שלכל חלק יש ידי אדם משלו, ומכל נקודת תצפית נראה כי פניהן מחוברים האחד אל פני האחר, ומכל נקודת תצפית ניתן להתבונן בכנפיהן המחוברות זו אל זו ואינן מרפרפות בלכתן. כאשר החיות נעות הן עושות כן בקווי שתי וערב ללא תנועה מעגלית. תנועתן מתבצעת בקווים ישרים שהם המשכם של פניו של כל אחד ואחד מהם. מכאן משתמע כי מסלולי תנועתן הם ישרי זווית (כמסעות המְלכוֹת במשחקי שח-מט).

***

וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן

בצדה הימני של כל אחת מארבע החיות מופיעים פני אדם ופני אריה, ואילו בצדה השמאלי של כל דמות כזו מופיעים פני שור ופני נשר. כך בנויה כל אחת ואחת מהן. זו גם הסיבה למונח 'חיות' המופיע בפרק זה.

***

וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹתֵיהֶנָה

פני החיות נפרדים מכנפיהן. זוג כנפיים עליון משמש לתעופה, ככל הנראה, וזוג נוסף לכיסוי גופן. ראה גם ספר ישעיהו פרק ו' פסוקים א'-ב': בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף.

***

וְאִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן

הנביא חוזר ומדגיש את תנועת השתי והערב של החיות על גבי צירי אורך ורוחב ללא תנועה מעגלית. המניע לכיוון תנועתן הינו כיוון תנועתה של אותה רוח סערה שהופיעה בתחילת הפרק.

***

וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק

והדמויות המכונות חיות רושפות כגחלי אש, ואף נראה כאילו לפידי אש חולפים ועוברים בינן לבין עצמן, ומתוך האש הבוהקת פורץ ברק.  

***

וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק

כשרונו הפיוטי של הנביא נוסק כאן לשחקים ובמספר מצומצם של מילים הוא מצליח לתמצת מחזה לפיו החיות מבזיקות בתזזיות ברקית כתוצאה מתנועה מהירה השבה וחוזרת על עצמה. עוד נחזור אל פסוק זה כאשר נשוב אל 'ספר יצירה' ונעסוק במשנה ח' שבפרק א'.

***

וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו

ובעת ההתבוננות בחיות נחשפת לצִדן או בתחתיתן, מהות מסתורית שהנביא מכנה בשם 'אופן', וגם למהות זו יש ארבעה פנים כפי שיש למי שמכונים 'חיות', וכשם שיתברר כאשר נעסוק בפרק י' שיצוטט בהמשך. 

***

מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ

ומראה אותם 'אופנים' ומעשיהם מעניקים תחושה של תרשיש שהוא שמה של אבן טובה בעלת גוון ירקרק הנוטה לתכלת שזכתה למספר שמות Aquamarim)  Chrysolite  (Topaz המעניקה למתבונן בה תחושה של תנועת גלי ים.

ברוח זו דיבר עליה גם רב סעדיה גאון שאמר כי 'היא כדמות גלי הים בעת יתרוממו' בהתייחסו לנאמר בספר דניאל פרק י' פסוקים ד' – ו' שנראים כלקוחים מספר יחזקאל: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל. וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז. וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן".

***

וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן וּמַרְאֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן

ואותם אופנים לובשים צורה זהה ואחידה ומתנהגים כאילו היו שרויים זה בתוך זה (כדוגמת בובות רוסיות המכונות 'בבושקות'), שהוא תיאור אשר בא להמחיש פעימות, תנודות ורטטים של מהויות עגולות שזכו בשם אופנים הודות לצורתן, וגם ייתכן כי צורה זו הינה בעלת רכיבים הנדמים כחישורים.

***

עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן

גם תנועת האופנים שבחלוקה פנימית מתפצלים לארבעה רבעים, הינה כתנועתן יישרת הזווית של החיות, ואף הם אינם מבצעים תנועה מעגלית אלא פניות חדות בנות 90 מעלות.

***

וְגַבֵּיהֶן וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם וְגַבֹּתָם מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן

נראה כי יחזקאל עושה שימוש במילה 'גביהן' במשמעות של מקום גבוה וראה יחזקאל פרק ט"ז פסוק כ"ד: "וַתִּבְנִי לָךְ גֶּב וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה בְּכָל רְחוֹב". במקביל, ייתכן כי השימוש במילה זו ובמילה 'גבֹתם' מתייחס למסגרת העגולה של האופן אשר עליה מלבישים את החישוק וראה ספר מלכים א' פרק ז' פסוק ל"ג: "וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם הַכֹּל מוּצָק". כך או כך, הנביא מתאר ארבע מהויות תמירות וטמירות שניחנו בעיניים רבות המקובעות סביב להן, והמראה כולו מעורר חלחלה ופחד בלב הצופה.

הערה: עד לנקודה זו התוודענו לשני סוגי מהויות: האחת עוסקת בדמויות המכונות 'חיות', ואילו האחרת עניינה הוא במהויות ששמן 'אופנים'.

***

וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים

כאשר החיות נעות, נעים גם האופנים, ובעת בה החיות ממריאות, ממריאים עימן האופנים. כלומר, תנועת החיות קודמת לתנועת האופנים ונראית כסיבה לעומת מסוּבב ובוודאי לא להיפך.

***

עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת וְהָאוֹפַנִּים יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים

הנביא שב להדגיש כי המניע לכיוון תנועתן של החיות הינו כיוון תנועתה של אותה רוח סערה שהופיעה בתחילת הפרק, כאשר לפתע מצטרפת למחזה תופעה אנרגטית שהנביא מכנה 'רוח החיה' השורה בתוך ומפעילה את האופנים, שהם עצמם ממריאים במקביל ולעומת החיות.

מפסוק זה עולה כי האופנים עוקבים אחרי תנועת החיות ונעים במקביל להן, אך האנרגיה המפעילה אותם הינה אותה 'רוח החיה', בה בשעה שהמונח 'חיה' לכשעצמו הינו שם כולל לחיות או לאופנים או לשניהם גם יחד כפי שנראה בהמשך.

***

בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ

המילים 'בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו' באות להדגיש את תנועתן המושלמת, החדה, ההחלטית, הנמרצת והנחרצת של החיות הנעות ללא סרבול כלשהו. פסוק זה הינו גם שופרא דשופרא של כישרון פיוטי.

***

וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּאוֹפַנִּים

הנביא שב לספר כי כאשר החיות ממריאות, ממריאים גם האופנים הודות לאותה 'רוח החיה' הפועמת בקרבם.

***

וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה

פסוק זה הינו בעל משמעות רבה לצורך פיענוח התמליל כולו מכיוון שזו הפעם הראשונה בה נוצר חיבור בין המונח 'חיה' לבין המונחים 'חיות' ו – 'אופנים', אם כי לא ברור אִם מונח כוללני זה מתייחס לחיות או לאופנים או לשניהם גם יחד. כך או כך, מופיע רכיב חדש בצורת שמיים קפואים ומעוררי השתאות הפרושים על ראשי החיות ועל ראשי האופנים, ולמצער או על אלה או על ההם.

***

וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם

ותחת אותם שמי קרח הנביא מתבונן בכנפי החיות וקובע כי הן ישרות וכי זוג כנפיים אחד מכסה (ככל הנראה) את פלג גופן העליון, והזוג האחר מכסה את פלג גופן התחתון.

***

וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן

לאחר המחזות הנשגבים מגיעה המולת הקולות שנוצרת כתוצאה ממשק כנפי החיות, הנשמעת באוזני הנביא כרעמים של מפלי מים גועשים וכקולו של האל. תנועת החיות מחוללת המולה כצלילי מחנה הומה שוקק אדם. כאשר החיות נעמדות הן מרפות את כנפיהן.  

***

וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן

הנביא שומע קול המהדהד מעל אותו רקיע קפוא הנטוי על ראשי החיות אשר פסקו לנוע וריפו את כנפיהן.

***

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה

ומעל אותו רקיע מופיעה דמות של כיסא שמראהו כמראה אבן חן (ספיר) ועליו דמות הנראית כאדם.

***

וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב

והדמות ממותניה ומעלה עטופה במעין בוהק עז וזוהר, ואילו המראה ממותניה ומטה כמראה אש שסביבה נוגהת הילה.

***

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר

ההילה הנוגהת והבוהקת מתפצלת לגווני הקשת שבענן ביום של גשם (ספקטרום), וכזה הוא גם מראה דמות כבוד יהוה. כזאת רואה הנביא הנופל על פניו ושומע קול מדבר.

יחזקאל פרק י'

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם

הנביא מתבונן בשמיים הנטויים מעל ראשי הכרובים ומבחין בכיסא זוהר כאבן חן (ספיר) שכבר צפה בו לקראת סיומו של פרק א'.

***

וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי

פסוק זה ממשיך את אירועי פרק ט' בו מוצגת קבוצה בת שישה אנשי 'הוצאה לפועל' (ישויות אלוהיות) המקיימים שליחות אלוהית, שמתוכם אחד החברים המכונה 'לבוש הבדים', משמש מעין רשם פרוטוקול, אך גם מוציא לפועל ודובר.

אירועי פרק ט' מתרחשים סמוך למזבח הנחושת (מזבח העוֹלה להבדיל ממזבח הקטורת) אשר בבית המקדש שניצב בחצר הפנימית שמחוץ לאולם ומחוץ להיכל ומחוץ לקודש הקודשים.

אף כי בפרק ט' מופיע כרוב אחד יחיד, פרק י' פותח במונח 'כרובים' ברבים וייתכן כי הוא מסנן ופוסח על חלק מן האירועים שהתרחשו במעבר מפרק ט' אליו.

הפסוק שלפנינו מביא את דברי האל המו­ֹרה למי שמכונה "לבוּש הבדים", להיכנס אל בינות מהוּת שטרם היכרנו המכונה 'גלגל' (ייתכן כי מדובר באופן כפי שנראה בהמשך) הנמצאת תחת אחד הכרובים (ייתכן כי מדובר בכרוב הבודד שבפרק ט', וייתכן כי מדובר באחד הכרובים מן הפסוק הקודם), למלא את חופניו בגחלי אש מבין הכרובים ולהשליכם על ירושלים לנגד עיני האל.

***

וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית

והכרובים ניצבים מימין לבית כאשר 'לבוש הבדים' מגיע, וענן יורד לשכון על החצר הפנימית שבבית המקדש. (נתיב התנועה בבית המקדש היה על פי הסדר: חצר חיצונית – חצר פנימית – אולם – היכל – קודש הקודשים).

***

וַיָּרָם כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה

ואז צף כבוד יהוה מעל הכרוב שניצב על מפתן הבית, בעת בה הבית עצמו הכיל את הענן, ואילו החצר מלאה את הזוהר הבוקע מכבוד יהוה.

***

וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ

ומשק כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונית כקולו של אל שדי בדברו.

***

וַיְהִי בְּצַוֹּתוֹ אֶת הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים לֵאמֹר קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאוֹפָן

וכאשר ציווה האל את 'לבוש הבדים' ליטול אש מבין הגלגל ומבין הכרובים, 'לבוש הבדים' עשה כן ונעמד סמוך למהות ששמה אופן.

***

וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא

והכרוב שלח את ידו מבין הכרובים אל האש אשר בין הכרובים, והרים ושפך גחלי אש מלוא כפות ידי 'לבוש הבדים' אשר נטלם ויצא.

***

וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם

נראה כי הנביא רואה חובה להבהיר את הפסוק הקודם ולהסביר כי לא מדובר בסתם ידי אדם, אלא בתבנית דמוית ידי אדם תחת כנפי הכרובים.

***

וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב אֶחָד וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ

המחזה הנגלה לעיני הנביא ממשיך להתגלגל ומעורר זיכרון אסוציאטיבי ששורשיו נטועים בפרק א', הודות לארבעה אופנים הנמצאים סמוך לכרובים, אופן לכל כרוב, ומראה האופנים כמראה אותה אבן חן ירקרקה-כחולה ששמה תרשיש וכבר דנו בה.

 וּמַרְאֵיהֶם דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן

ומראה זהה ואחיד לכל ארבעת האופנים, כאילו אופן 'מוליד' אופן וכבר דִימִינוּ את הדברים למראה בובות רוסיות ששמן 'בבושקות' השוכנות זו בתוך זו.

***

בְּלֶכְתָּם אֶל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִפְנֶה הָרֹאשׁ אַחֲרָיו יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם

הנביא מקדים לציין פרט שהוא מרחיב עליו בהמשך ומספר כי תנועת האופנים, אשר כל אחד ואחד מהם נחלק לארבעה רבעים, הינה כתנועת החיות שפגשנו בפרק א', לאמור: תנועה של שתי וערב המתבצעת במסלולים ישרי זווית ותמיד בכיוון אליו פונים ראשיהם ללא תנועה מעגלית.

***

וְכָל בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם וְהָאוֹפַנִּים מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם

ומלפנים ומאחור ועל ידיהם ועל כנפיהם, מקובעות עיניים רבות סביב ארבעת האופנים.

***

לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי

ואף נשמע קול קורא באוזני הנביא לאמור כי שמם של האופנים הוא גלגל, מה שמחזק את הסברה כי מדובר במהויות אלוהיות בעלות תבנית עגולה.

***

וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר

ולאופנים הללו יש ארבעה פנים כשם שהיו לחיות שבפרק א', אך עם שינוי משמעותי שכן כאן יש להם פני כרוב, ופני אדם, ופני אריה ופני נשר, ואילו לחיות היו פני אדם, ופני אריה, ופני נשר ופני שור. השוני הוא בפני הכרוב שיש לאופנים ואין לחיות, ובפני השור שיש לחיות ואין לאופנים.

במקביל, ייתכן כי פסוק זה מצמיח השערה חדשה לפיה המונח 'כרובים' שמור עבור ישות ייחודית היוצאת דופן בהשוואה לשאר הישויות האלוהיות, מכיוון שעבורם הנביא משתמש בשם "הכרוב" ב- 'הא' הידיעה, ואילו עבור השאר הוא שומט את 'הא' הידיעה ומציין בפשטות פני אדם, פני אריה, פני נשר.

***

וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר

הסיפא של ההסבר הקודם ישמש כרישא להסברת קטע זה הפונה נגדו ומחזק את הטיעון לפיו 'כרובים' הינו שם כולל לישויות אלוהיות, מכיוון שהוא (קטע זה) מוצא זהות בין 'הכרובים' ובין 'החיה' שהיא, כך נראה, מייצגת את סך כל המכלול שנחשף לעיני הנביא בנהר כבר. כך או כך, הקטע מספר כי לנוכח הכרובים הממריאים, הנביא השתכנע כי אכן מדובר בחיה שנגלתה לעיניו כפי שמסופר בפרק א'.

***

וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ לֹא יִסַּבּוּ הָאוֹפַנִּים גַּם הֵם מֵאֶצְלָם

וכאשר מתבצעת תנועת הכרובים, מתבצעת גם תנועת האופנים הצמודים אליהם, ובעת המראת הכרובים, ממריאים עימם גם האופנים. 

***

בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם כִּי רוּחַ הַחַיָּה בָּהֶם

פעם נוספת מתאר הנביא ומתפעל מתנועתם החדה והנחרצת וככל הנראה גם היעילה, של הכרובים העומדים ללא ניע וממריאים כהרף עין ללא סרבול, הודות לאנרגיה עלומה ששמה 'רוח החיה' הפועמת בתוכם.

***

וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים

ויצא כבוד יהוה מעל מפתן הבית ויעמוד על הישויות המכונות כרובים.

***

וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה

או אז הרימו הכרובים את כנפיהם והמריאו לעיני הנביא והאופנים לעומתם, והתייצבו בפתח שערו המזרחי של בית יהוה (בית המקדש) וכבוד יהוה מעליהם.

קדמוני = מזרחי. לדוגמה, ים המלח הוא הים הקדמוני וראה יחזקאל מ"ז י"ח: "וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה". 

***

הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה

ברגע בו המכלול השלם של המהות האלוהית שהנביא מכנהו 'חיה', ניצב לנגד עיניו תחת אלוהי ישראל, הוא משתכנע כי כבר צפה בו בנהר 'כבר' (פרק א') וכי מדובר בישויות אלוהית שהוא מכנה 'כרובים', אף כי בפרק א' שם זה לא מופיע כלל.

***

אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאֶחָד וּדְמוּת יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם

הנביא מנמק את הקביעה שקבע בקטע הקודם לפיה בפרקים א' ו – י' עסקינן בישויות זהות, ומסביר כי לכל כרוב מארבעת הכרובים שבפרק י' יש ארבעה פנים וארבע כנפיים ודמות (ככל הנראה תבנית) ידי אדם תחת הכנפיים, ממש כשם שהדברים התגשמו בארבע החיות שבפרק א'.

***

וּדְמוּת פְּנֵיהֶם הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר מַרְאֵיהֶם וְאוֹתָם אִישׁ אֶל עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ

הנביא ממשיך לנמק ואומר כי לא זו בלבד שמספר החיות בפרק א' (ארבע) הינו כמספר הכרובים שבפרק י' (ארבעה), ולא זו בלבד שכל חיה וכל כרוב ניחנו בארבעה פנים, ובארבע כנפיים, ובתבניות דמויות ידי אדם תחת כנפיהם, אלא אף מראה פניהם זהה ואף סגנון תנועתם אחיד, כלומר תנועה בצירי שתי וערב ישרי זווית (איש אל עבר פניו ילכו).

מסקנות קפוּצוֹת וחסכניות במילים

חזון הנביא יחזקאל כפי שבא לידי ביטוי בפרקים א'/י' שדלעיל, שופך אור על סדרת אירועים קדומה בהרבה, הקשורה בנביא משה, שתחילתה בציוויים האלוהיים לאמור:

·      וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר [...]

·      וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב [...]

·      וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם [...]

·      וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן [...]

·      וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות כ"ה י"ז – כ"ב).

אשר על כן:

·      "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". (במדבר ז' פ"ט).

ומכאן אל יחזקאל:

·      וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ [...]

·      רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ [...]

·      מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.

·      וַיָּרָם כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב [...]

·      וַיֵּצֵא כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים. (יחזקאל א' כ"ה – כ"ח + י' ד'/י"ח)

הווה אומר כי מעשה המשכן ככלל והכרובים כפרט, אינו אלתור בעלמא אלא מסמל חוקיות יקומית לפיה מה שלמעלה, משתקף במה שלמטה ומעטיר עליו משפעו.

כפועל יוצא עולה כי הדברים נמצאים בשלמותם, רק אם מתקיים מצב בו העליונים משתקפים בתחתונים ומשפיעים עליהם.

אמור מעתה כי באין ארון ובאין כפורת ובאין כרובים – גם אין יכולת לשחזר את: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

אשר על כן אמר "והשב יוצר על מכונו"