ספר יצירה פרק א' משנה ח' 9

פיענוח מקדים של צפנים וכוונות

(פיענוח הצפנים והכוונות דלהלן מקדים את זמנו ויפורט בהרחבה בהמשך הספר)

# המשפט 'בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום', צופן התרחשות מסתורית שפליטות פה לא אחראיות עלולות לסכן את הוצאתה אל הפועל. על פי התפתחות אירועי ספר יצירה, נראה כי ההתרחשות דנן מקיימת זיקה ישירה עם הביטוי 'והשב יוצר על מכונו'. קרי, השב יוצר על הר-הבית.

# המילים 'והחיות רצוא ושוב' מחזירות את הקורא אל חזון המרכבה של הנביא יחזקאל, וממילא אל הכרובים המסוככים על ארון העדות  שהוא מקום מושבו של ה – 'יוצר'.

# המילה 'ברית' מופיעה שש פעמים בספר יצירה וכוונתה לאשרר את ההבטחה "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם". בראשית י"ג.

 פרק א' משנה ח' – ניתוח הדברים (אנליזה)

עשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום

מחבר ספר יצירה דן במהויות (ספירות) שהן נוכחויות הנשגבות מבינת אנוש, שכול מי אשר קרב אליהן, מוטב לו לגזור אלם על עצמו (בלום פיך) ואף לדומם את החשיבה אשר הורגל בה (ולבך להרהר).

ומי אשר חטא ועבר על כללים אלה, כדאי לו לחזור בו, כדברי המחבר "שוב למקום" שהוא מונח אשר אין לנחש את כוונתו. ייתכן כי סופו של ההרפתקן יהיה כסופה הטרגי של אשת לוט שהתבוננה במה שאסור להתבונן בו.

כך הם פני הדברים כאשר בן תמותה מתקרב אל רקיעים מסוג מסוים, המשולים ליריעות המשכן, שהן עצמן משולות לספירות, המשולות לחיות, המשולות לכרובים בבחינת מהויות אלוהיות המכונות מלאכים בשם כולל.

ובזה דברי 'ספר יצירה' כִּיוונוּ אל הנאמר ב- 'ספר הזוהר' הקדוש או שמא להיפך, ומכל מקום נראה כי שני הספרים היו בראש אחד ושניהם ינקו מן התנ"ך ומפרק א' שבספר יחזקאל. 

בעניין זה ראה זוהר – שמות - פרשת תרומה קס"ד – ע"ב (תרגום חופשי): וקיימים שבעה רקיעים צפוּנים וגנוזים במטמון עליון, ורקיע אחד נטוי על ראשיהם והוא נטוּל גוונים וצבע כאילו היה שקוף. והרקיע השמוּר הזה מאיר לרקיעים האחרים את דרכם ומדריך אותם במסעיהם, כל רקיע על פי ערכו. ומן הרקיע הזה ואילך אין עוד מי אשר עשוי לדעת או להשגיח על מי שצופה ומתבונן, ועל כן שומה על האדם לסתום את פיו (למסתם פומיה) ולא לדבר (ודלא למללא) ולא לנסות להשיג דברים באמצעות שכלתנות (ולהסתכלא בסוכלתנו). ומי אשר יביט או יתבונן, יחזור לאחור (מאן דיסתכל אהדר לאחורא) מכיוון שאין מי אשר מורשה לדעת את המתרחש מן הרקיע הזה ואילך.

וממשיך הזוהר ומסביר (תרגום חופשי) כי עסקינן בעשר יריעות שהן עשרה רקיעים. ומי הן אותן עשר יריעות המשכן העומדות להציג את עצמן בפני חכמי הלב ? ובכן, אלו הן עשר ספירות אשר כל מי שמבין בהן מתבונן בחוכמה גדולה ובסודות כבירים של מרחב וזמן, והוא מסתכל למעלה אל מקום שכל אחד ואחד עשוי להשיגו ואף לחוות אותו, להוציא שני רקיעים הניצבים מימין ומשמאל שהם ספירות חוכמה ובינה הצפונות ושמורות עם השכינה.

את האמור לעיל בספר הזוהר יש להשוות עם דברי הנביא יחזקאל (יחזקאל פרק א') ולהתמקד במוטיב הרקיע אשר מעליו נגלית האלוהות בכבודה, ועל כך באות האזהרות שבספרי יצירה וזוהר המבוססות על חרדת הנביא: "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה. וְתַחַת הָרָקִיעַ כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם. וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר". (הסיפא של פסוקים אלה לוקחת אותנו אל המשנה הבא ט').

יש לשים לב כי בתחילת הפרק, הנביא נוקט במילה 'שמים' וראה: "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים", לעומת סוף הפרק בו הוא נוקט במילה 'רָקִיעַ', מה שרומז כי מעלת הרקיע גבוהה מזו של השמיים וכך גם איכותו. אף ייתכן כי אין מדובר בשמות עצם זהים וראה תהילים י"ט ב': "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ".

דניאל הולך בעקבות יחזקאל ואף הוא מייחס לרקיע נגוהות אור שאינן מיוחסות לשמיים וראה דניאל פרק י"ב פסוק ג': "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

שלוש המילים "בלום פיך מלדבר" אוצרות בחובן גם רכיב מאגי לפיו דיבור עלול לבזבז אנרגיה מכוּונת מטרה, ולהשפיע לרעה על התוצאה המבוקשת.

בעניין זה ראה מלכים ב' פרק ד' כ"ט, שם מסופר על הנביא אלישע השולח את גיחזי נערו אל בית האישה השונמית על מנת להחזיר לחיים את ילדה המת, וכך כתוב: "וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר".

מכאן ניתן להסיק כי עצם הדיבור יש בו משום החלשת העוצמה הטמונה בברכת הנביא, וייתכן אף החלשה בכל סוג של עוצמה.

שלכך נאמר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית

המעמיקים בספר יצירה שהם בעלי נפש חופשית החפה מדעות קדומות ומאמונות טפלות, עשויים להבחין בהתגנבותה של אדווה הומוריסטית המרחפת על פני הכתוב ומהתלת בקורא.

נראה כי המחבר (במקביל להמיית ליבו) מתענג על המסתורין לפיו הוא חושף טפח ומכסה טפחיים, וכאילו קורץ  ל- 'מחפשיי המטמון' הבוהים ב – 'כתב החידה' וחשים כי 'כבר ביקרו במקום זה' ואכן...

ואכן כבר ביקרו בו כאשר פילסו לעצמם דרך במשנה ו' שבפרק זה בה נאמר כי כשרונו הפיוטי של הנביא (יחזקאל) נוסק לשחקים ובמספר מצומצם של מילים הוא מצליח לתמצת מחזה לפיו החיות מבזיקות בתזזיות ברקית כתוצאה מתנודה מהירה השבה וחוזרת על עצמה.  

ואותן חיות הן הכרובים אשר יחד מהווים נדבך (או נדבכים) בהיררכיה של מהויות אלוהיות, עם האופנים והגלגלים (ובהמשך גם עם השרפים), אשר במשנה זו מצטרפים אליהן (אל המהויות האלוהיות) גם עשרה רקיעים ועשר יריעות, וכולם-כולם בחזקת עשר ספירות, אשר דיוקנאות הכרובים שבהן מעטרות את ארון הברית מעל הכפורת.

בעניין זה ראוי לציין כי הרמב"ם רואה את הדברים באופן אחר, ומייחס את השוני בשמות למעלת נושאיהם ואומר: "ולפיכך (הם) נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול". במילים 'למעלה מן הכול", הרמב"ם מבדיל בין 'חיות הקודש' ובין ה- "אופנים', 'אראלים', 'חשמלים', 'שרפים', 'מלאכים', 'אלוהים', 'בני אלוהים', 'כרובים', ו – 'אישים'....ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת 'חיות'...". (משנה תורה – ספר המדע – הלכות יסודי התורה – פרק ב').

פרק א' משנה ח' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום שלכך נאמר (יחזקאל א') והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית = עשרה היקפים עגולים, תחומים, סגורים, מלאים וגדושים אשר מראייהם כמראה כנפי הכרובים, אשר כל הקרב אל אחדים מסוימים מהם, מוטב לו לגזור אלם על עצמו ואף לדומם את חשיבתו. ומי אשר חטא ועבר על כללים אלה, כדאי לו לחזור בו, שהרי כך הם פני הדברים כאשר בן תמותה מתקרב אל מהויות אלוהיות אשר דיוקנאות הכרובים שבהן מעטרות את ארון הברית מעל הכפורת ומעל לוחות הברית השוכנים בו.