ספר יצירה פרק א' משנה י"א 12

פרק א' משנה י"א – ניתוח הדברים (אנליזה)

משנה י"א נוטלת את ההובלה מן המשנה הקודמת י' שעסקה ביסוד האוויר, ומובילה את הבריאה אל תהליך הקורם עור וגידים בסיועם של יסודות המים והאדמה (יסוד האדמה במרומז).

כלומר, מן האוורירי אל המוצק. מן הרוח אל החומר. מן החלל שאין לו גבולות אל עצם בעל נפח.

במקביל, קשה להתעלם ממשמעות המילים אותן בחר מחבר ספר יצירה להניח לפתחנו (תהו ובהו, רפש וטיט), מה שעשוי לרמוז כי הטוהר והצלילות נשמרים ברוח, וככל שזו משתלשלת וגולשת כלפי מטה, כך מצטמצם הטהור ומתעצם הטמא. 

שלש מים מרוח

כינויה של הספירה השלישית במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה הינו 'מים מרוח', ושמה באילן הספירות הוא 'בּינה'.

הכינוי 'מים מרוח' מעיד עליה כי היא עצמה נאצלה מרוחה של הספירה השנייה אשר עסקנו בה במשנה הקודמת י', ושמה היה 'חוכמה'. הספירה הנוכחת 'בּינה' עוסקת ביסודות המים והאדמה (יסוד האדמה במרומז) שמהווים מקור לקיום גשמי.

חקק

חוקק חוקים בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. בהרחבה, ניתן להתייחס למונח זה גם בכוונת תיקן תקנות, הוריד הנחיות וקבע כללים. כלומר, שלב התכנון שלפני הביצוע. ברוח ימים אלה ניתן להרחיב אף למונחים 'תכנת' ו – 'הוראות הפעלה'.

שלש מים מרוח חקק

הספירה השלישית שכינויה הוא 'מים מרוח' ושמה 'בינה', נחתמה בידי האל במערכת של חוקים וכללים.

וחצב

המילה חצב מופיעה בתנ"ך במשמעות של חפר או כּרה וראה ספר מלכים א' פרק ה' פסוק כ"ט: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר".

וחצב בהן

אפשרות א': צורת הרבים בעת השימוש במילה 'בהן' בא מכיוון שאין למים צורת יחיד, מה שאומר שמחבר ספר יצירה אינו עושה הבחנה בין ספירת 'בּינה' לבין יסוד המים.

על כן יהיה זה נכון לפרש: חפר וכּרה בתוך המים (או בתוך ספירת בינה או בשניהם), ויצר תבניות שהן 22 צורות של האותיות העבריות. צורת הרבים חולפת במשנה זו כחוט השני יחד עם דילוגים בין מין זכר למין נקבה.

אפשרות ב': המשנה שלפנינו עוסקת בשני יסודות שהם מים ואדמה, ועל כן צורת הרבים 'בהן' עשויה להלום גם אפשרות זו.

שלש מים מרוח חקק וחצב בהן כ"ב אותיות

הספירה השלישית שכינויה בספר יצירה הינו 'מים מרוח', ושמה ב – 'אילן הספירות' הוא 'בּינה', נחתמה בידי האל במערכת של חוקים והוראות הפעלה, למען יוכל האל לחפור ולכרות בתוכה, על מנת ליצור 22 תבניות בעלות צורות שונות זו מזו, שהן 22 האותיות העבריות.

ספירת 'בּינה' מכילה אמנם מהויות חומריות אך מרקמן טרם התגבש סופית, ועל כן היא, כשתי אחיותיה 'כתר' ו – 'חוכמה', אינה בגדר של צפיית אנוש, גם לא עבור רואי נסתרות.

מתהו ובהו

עניין התהו ובהו עלול ליצור בלבול ויש מקום להבהיר את סדר השתלשלות הדברים על פי ספר בראשית תחילת פרק א':

א.   "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ": בזה תם תהליך הבריאה יש מאין.

ב.   "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם": אותה ארץ שזה עתה נבראה יש מאין, הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.

הערה: המונח התנכ"י 'תהו ובהו' נותר מעורפל וכלל לא ברור כי הוא מייצג חוסר סדר או בלגאן בשפת הרחוב. על פי ההקשר מותר להניח כי מחבר ספר יצירה עושה בו שימוש במשמעות של חומר שניתן לעבדו וליצור בו צורות. מאידך, על פי רוח המשנה נראה כי הוא מייחס לתהו ובהו גשמיות שאינה חביבה עליו (על המחבר). (ראה בהמשך פרק ב' משנה ו').  

רפש וטיט

ראה יחזקאל פרק ל"ד פסוקים י"ח – י"ט: "הַמְעַט מִכֶּם הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם וּמִשְׁקַע מַיִם תִּשְׁתּוּ וְאֵת הַנּוֹתָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן. וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה".

טיט הוא בוץ שטרם התקשה וראה ירמיהו פרק ל"ח פסוק ו': "וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט".

ראה גם ישעיהו פרק נ"ז פסוק כ': "וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט".

רפש וטיט מופיעים גם בזוהר – שמות – קפ"ו – ע"א ומציינים שם של מקום בתוך יוון המצולה בה טובעים החוטאים שלא העבירו טינופת מרוחם לכפר עליה. האירוע עצמו מתרחש ביום כיפור. 

כך או כך נראה כי כוונת המחבר הייתה להצביע על סוגי חומרים אשר גשמיותם ניצבת ביחס הפוך לרוחניותם. בשפת הקבלה יש לומר כי עוצמת 'הכלי' שבהם ניצבת ביחס הפוך לעוצמת 'האור' שבהם.

חקקן

למונח 'חקק' שתי משמעויות:

א.   חיקוק חוקים וראה משלי פרק ח' פסוק ט"ו: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק".

ב.   חפירה וחציבה וראה ישעיהו פרק כ"ב פסוק ט"ז: "מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ".

על פי ההקשר מדובר הפעם בחפירה ובחציבה.

חקקן כמין ערוגה

חפר אותן כמין תוואי עמוק בקרקע.

ראה שיר השירים פרק ה' פסוק י"ג: "לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר".

כמין (ערוגה)

כמין = מעין = סוג של...

ראה ספר ויקרא י"א ט"ז: "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ".

ראה סדר נזיקין – מסכת עבודה זרה פרק ו' א': "העשוי כמין דרקון אסור...".

חצבן כמין חומה = הציב אותן ויצר מהן חסימה גבוהה.

סיבבם כמין מעזיבה

סובב אותם כמעין גג או משטח אשר יש עליו טיח.

ראה משנה – סדר טהרות – מסכת כלים – פרק כ' – משנה ה': "מפץ שנתנו על גבי הקורות, קבעו ולא נתן עליו את המעזיבה, נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו, טמא".

ראה רמב"ם – על סוכה – משנה ז': תקרה שאין עליה מעזיבה = תקרה היא גג או סכך מעצים. ומעזיבה היא הטיט או העפר או הסיד שנותנים על הנסרים.

ויצק עליהם שלג ונעשה עפר

להלן תמצית השתלשלות סדר הפעולות במשנה זו עד עתה:

·      הספירה השלישית שכינויה הוא 'מים מרוח' ושמה 'בּינה', נחתמה בידי האל במערכת של חוקים וכללים.

·      לאחר מכן האל חפר וכּרה בה ויצר 22 תבניות שהן 22 צורות של 22 האותיות העבריות שעובדו מתוך חומרים גשמיים.

·      נחרטו לעומק.

·      הוגבהו לגובה וזכו בכיסוי לראשיהן.

·      על מנת להפוך את כל אלה למוצק, נוצק עליהם שלג אשר בהיותו מעורבב עימם נעשה עפר.

בעצם, עסקינן במלט.

שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ

מחבר ספר יצירה מצטט מספר איוב ל"ז ו': "כִּי לַשֶּׁלֶג, יֹאמַר-- הֱוֵא-אָרֶץ". הפסוק במלואו ובמקור הינו בן עשר תיבות, ובא לפאר את יכולות האל המורה לשלג, שהוא בבחינת נוזל קפוא, להפוך לארץ שהיא בבחינת מוצק הנמנה עם יסוד האדמה.

מילים מרוממות אלו חותמות משנה המשרה אווירה קודרת משהו, שהרי המילה 'ארץ' על-פי רוח המשנה הנוכחת, מבשרת על יסוד האדמה ועל תשתית שתאפשר את הולדת החומר הנתפש אצל אנשי הרוח כשורש כל רע.

גם המילים תהו ובהו, רפש וטיט, לא תורמות להתרוממות רוח.  

בהמשך ניווכח כי דווקא היעדרן של המילים 'ארץ', 'אדמה' ו - 'עפר' ממשניות בהן היה ניתן לצפות כי תופענה, אומר דרשני או – בשפת המחבר - 'בחון בהם וחקור מהם'.

פרק א' משנה י"א הרכבת הדברים (סינתזה)

שלש מים מרוח חקק וחצב בהן כ"ב אותיות מתהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה חצבן כמין חומה סיבבם כמין מעזיבה ויצק עליהם שלג ונעשה עפר שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ = כינויה של הספירה השלישית במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה הינו 'מים מרוח', ושמה באילן הספירות הוא 'בּינה'. היא עוסקת ביסודות המים והאדמה (אדמה במרומז בלבד) שמהווים מקור לקיום גשמי, ונחתמה בידי האל במערכת של חוקים וכללים. האל חפר וכּרה בתוך המים (או בתוך ספירת בינה או בשניהם), ויצר תבניות שהן 22 צורות של האותיות העבריות שרכיביהן היו תהו ובוהו, ומי מדמנות ובוץ. הוא חצב את האותיות כמעין תוואי עמוק בקרקע. חפר בהן ויצר חסימה גבוהה. סובב אותן כמעין גג או משטח מטויח, ויצק עליהן שלג אשר בהיותו מעורבב עימם נעשה עפר. ועל כן יש לפאר את יכולות האל המורה לשלג, שהוא בבחינת נוזל קפוא, להפוך לארץ שהיא בבחינת מוצק הנמנה עם יסוד האדמה.