ספר יצירה פרק א' משנה י"ב 13

פרק א' משנה י"ב – ניתוח הדברים (אנליזה)

ארבע אש ממים

כינויה של הספירה הרביעית במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה הינו 'אש ממים', ושמה באילן הספירות הוא 'חסד'.

הכינוי 'אש ממים' מעיד עליה כי היא עצמה נאצלה מרוחה של הספירה השלישית אשר עסקנו בה במשנה הקודמת י"א, ושמה היה בינה או 'מים מרוח'. הספירה הנוכחת 'חסד' עוסקת ביסוד האש.

הספירה הנוכחת שואבת מאירוע תנכ"י בו אש ומים דרים בכפיפה אחת, ואף ייתכן כי הוא (האירוע) מכיל סממנים נוספים המקיימים זיקה עם תכנים ייחודיים מן המשנה, כגון זיקה בין המספרים ארבע ושלוש המופיעים בשני המקומות גם יחד.

ראה ספר מלכים א' פרק י"ח פסוקים כ"א – ל"ט: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר [...] וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ. וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים. וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם. וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך   [וּבִדְבָרְךָ] עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית. וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה. וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים.

בעניין זה הגדיל עשות תלמוד בבלי (יומא – כ"א – ב') ומנה שישה סוגי אש:

·      אש אוכלת ואינה שותה.

·      אש שותה ואינה אוכלת.

·      אש אוכלת ושותה.

·      אש אוכלת לחין כיבשין. 

·      אש דוחה אש.

·      אש אוכלת אש.

יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן שותה ואינה אוכלת דחולין אוכלת ושותה דאליהו דכתיב: "וַתִּפֹּל אֵשׁ יְהוָה וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה".

אש בוקעת מתוך מים עולה מעשר מכות מצריים לאמור "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי". שמות ט' כ"ד.

ראה גם תופעות טבע בהן בוקעת אש ממים:

תהילים ק"ה ל"ב: "נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם".

תהילים י"ח י"ב – י"ג: "יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ".

תהילים י"ח י"ד: "וַיַּרְעֵם בַּשָּׁמַיִם יְהוָה וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קֹלוֹ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ".

"יחזקאל ל"ח כ"ב:" וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ".

הזוהר מספר כי לאחר ברית המילה של אברהם אבינו, הוא עוטר באות ה' עליונה בסודם של מים ורוח, שהוציאו ממנו את יצחק בסודם של אש ממים. זוהר – בראשית – וירא - ק"י ע"א.

בין אם כך ובין אם כך, בעל ספר יצירה שתל כאן בדל של רמז להיפוך סדרים (אש ממים), המבשר על תופעות יוצאות דופן המתעתדות להגיע בהמשך הספר

חקק

חוקק חוקים בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. בהרחבה, ניתן להתייחס למונח זה גם בכוונת תיקן תקנות, הוריד הנחיות וקבע כללים. כלומר, שלב התכנון שלפני הביצוע. בימינו אלה ניתן להרחיב אף למונחים 'תכנת' ו – 'הוראות הפעלה'.

ארבע אש ממים חקק

הספירה הרביעית שכינויה הוא 'אש ממים' ושמה 'חסד', נחתמה בידי האל במערכת של חוקים וכללים כקודמותיה.

וחצב בה כסא הכבוד שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת

המילה חצב מופיעה בתנ"ך במשמעות של חפר או כּרה וראה ספר מלכים א' פרק ה' פסוק כ"ט: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר".

חפר וכּרה בתוכה (באש) ויצר תבניות של כיסא הכבוד, שרפים, אופנים, חיות הקודש ומלאכי השרת.

כיסא הכבוד הוא רכיב המופיע בספר יחזקאל פרק א' פסוק כ"ו:" וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". מופיע שם גם בפרק י' פסוק א': "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם".

כיסא הכבוד מופיע גם בספר ישעיהו פרק ו' פסוק א': "בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל".

הנביא ירמיהו מתחנן בפני האל לקיים את הברית שבינו ובין עם ישראל: ראה ירמיהו י"ד כ"א:" אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ". מופיע שם גם בפרק י"ז פסוק י"ב בהקשר של בית המקדש: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ".

שרפים הם מהויות אלוהיות כדוגמת כרובים ואופנים וראה ישעיהו פרק ו' פסוק ב': "שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף".

חיות הקודש הן ישויות אלוהיות אשר הרמב"ם מציב אותן בראש פירמידת הכּוחות המשרתים את יהוה: "ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול".

במילים "למעלה מן הכול" הרמב"ם מבדיל בין 'חיות הקודש' לבין 'אופנים', 'אראלים', 'חשמלים', 'שרפים', 'מלאכים', 'אלוהים', 'בני אלוהים', 'כרובים' ו – 'אישים'....ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת 'חיות'...". (ממש כך במשנה תורה – ספר המדע – הלכות יסודי התורה – פרק ב').

מלאכי השרת הם ישויות אלוהיות אשר שמם מופיע בתלמוד: ראה תלמוד בבלי – שבת – פ"ח – ב': "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע (ריבונו של עולם) מה לילוד אישה בינינו ? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם".

ומשלושתן יסד מעונו

האל יסד את מעונו משלושת היסודות אוויר, מים ואש אשר עמדנו עליהם החל ממשנה ט'. נראה כי יסוד האדמה נפקד בכוונת מכוון בגין היותו חומרי וגשמי אך קיימת לזה סיבה נוספת שתיחשף בהמשך.

מגמה זו של נידוי יסוד האדמה ממשנתו של בעל ספר יצירה, נרמזה בעבר ותימשך גם להבא.

עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט

בעל ספר יצירה קובע שלוש קטגוריות נוספות אשר מהן האל ייסד את מעונו והן:

·      כיסא הכבוד.

·      שרפים ואופנים וחיות הקודש.

·      מלאכי השרת.

המחבר מקשר בין שלושת אלה ובין הפסוק "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".

הווה אומר כי 'רוח' ו – 'אש' הינם היסודות היותר נעלים מבין הארבעה ושמורים עבור פמליית האל, בעוד מחוזות פחות נעלים, סמוכים על שולחנם של 'אדמה' (ארץ) ו-'מים' הממשיכים את הפסוק לאמור: "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד. תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם". תהילים ק"ד.

מילים אלו מחזקות ומסכמות את אשר נאמר עד כאן בעניין ארבעת היסודות אוויר, מים, אש ואדמה ויש להתייחס אליהן כאל מראה-מקום ממנו ניתן להשקיף על הדברים, וראה תהילים פרק ק"ד פסוקים א'- ה': "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה יְהוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲ‍לִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ. עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט. יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד".

בזיקה לדברים אלה מן הראוי לעבור אל פרשת בראשית שבספר הזוהר – זוהר חדש - בה אומר הכתוב כי האל ברא את עולמו מארבעה יסודות הנבדלים זה מזה והם אש, אוויר, מים ואדמה ואו אז הוא מספר כי בתחילה הייתה הארץ תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, ורואה (הכתוב) את ה – 'תוהו' כמילה נרדפת לאש ("מקום יש בכרכי הים שקורין לאש תוהו וזהו היסוד הראשון"), ואילו את ה – 'בהו' כמילה נרדפת למים, בעוד החושך הינו מילה נרדפת לאדמה מכיוון שנאמר "ובחושך שמו יכוסה" (קהלת פרק ו' פסוק ד').

וקובע (הכתוב) כי הדברים מכוונים לגוש אדמה של ממש, וכמוהו גם הרוח הינה רוח של ממש.

אמור מעתה: תוהו ובהו הם אש ומים.

אמור גם: גוף נולד מגוף (מגוש אדמה) - ונפש נולדת מנפש (מרוח).

ועל פי הזוהר יש להבין כי אותם ארבעה יסודות נחלקים בתוכם לקדושים וטמאים:

·      כך יש מים מתוקים של קדושה לעומת מים ארורים שהם יצר הרע.

·      יש אש קדושה לעומת אש זרה.

·      יש רוח קדושה לעומת רוח טומאה.

·      ויש אדמה (עפר בלשון הזוהר) לעומת אדמה טמאה.

ראה זוהר - ספר בראשית - פרשת לך לך - סתרי תורה - דף פ' - עמוד א'.  

ועדיין בעניין זה שואל רבי יהודה מדוע הזכיר הקב"ה את בריאת השמים והארץ לפני בריאת כיסא הכבוד והמלאכים, שהרי אלה האחרונים נבראו תחילה ? ועונה רבי יהודה ואומר "כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מן העין ואשר לא גילה בראש", שאלו הן מילים שאינן זרות לרוחו של ספר יצירה. ראה זוהר חדש פרשת בראשית.

פרק א' משנה י"ב הרכבת הדברים (סינתזה)

ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט = כינויה של הספירה הרביעית במניין השתלשלות הספירות בספר יצירה הינו 'אש ממים', ושמה באילן הספירות הוא 'חסד' והיא עוסקת ביסוד האש אשר הנביא אליהו הוכיח כי הוא ניתן לחבירה עם יסוד המים, ומכות מצריים הוכיחו כי ניתן לחלצו מתוך ברד. האל חתם ספירה זו במערכת של חוקים וכללים וגילף בה תבניות בדמות כיסא הכבוד, שרפים, אופנים, חיות הקודש ומלאכי השרת, וייסד בהם את מעונו, כמו גם (במשמע) משלושת היסודות אש, אוויר ומים שנאמר 'עושה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט'.