ספר יצירה פרק א' משנה י"ג 14

פרק א' משנה י"ג – ניתוח הדברים (אנליזה)

המשנה הנוכחת באה לאחר הופעתן של ארבע הספירות כתר, חוכמה, בינה וחסד ומשלימה לעשר את מניין הספירות.

המילים 'חמש חתם' וגו' מציינות את תחילת מניינן של שש הספירות הנותרות כפי שנראה בהמשך.

בירר

בירר = לבור מוץ מבר = לעשות סדר בדברים = להפריד בין עיקר לטפל.

ראה דניאל פרק י"א פסוק ל"ה: "וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים יִכָּשְׁלוּ לִצְרוֹף בָּהֶם וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עַד עֵת קֵץ כִּי עוֹד לַמּוֹעֵד".

ראה גם תוספתא - מסכת ברכות פרק ו' הלכה ה': "כמה יגע אדם הראשון לא טעם מלוגמא אחת עד שחרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה....".

בירר שלש אותיות מן הפשוטות

הפריד שלוש אותיות (הו"י) מסך 12 האותיות הפשוטות שהן: ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק.

בסוד שלש אמות אמ"ש

בעל ספר יצירה מכיר סוד הנוגע לשלוש אותיות בעלות מוצא משותף ועבר משותף אשר מהוות תמיכה, יסוד ומקור לכל שאר האותיות, והן אותיות אמ"ש (אלף, מם ושין) המיוחסות לשלושת יסודות הבריאה שהם אוויר, מים ו– אש הממלאים בספר יצירה תפקיד דומה לזה של ארבעת היסודות אוויר, מים, אש ואדמה, אף כי המחבר העדיף להשמיט ולהתעלם מיסוד האדמה החומרי, אשר בעת העתיקה היווה מילה נרדפת למילים 'ארץ' ו – 'עפר', ויש לדבר חשיבות רבה כפי שנראה בהמשך.

ראשוניותה של האות א' נובעת מתפישה קבלית לפיה היא אימן הורתן של שאר האותיות או, למצער, מכילה אותן בקרבה. ראה זוהר חדש – שיר השירים – "בשעה שהאות ההיא (אלף) פרחה באוויר, עלו ובאו אלף ומאה עולמות ונכללו בתוך דיוקן קוסמי מבורך של זכר ונקבה, והאותיות האחרות נרשמו וגולפו בסמיכות לאותו דיוקן, והוא עוטר בעטרה גלופה הכוללת כל העולמות".

בעל הזוהר מחדד את עניינה של האות א' וקובע כי "עשרים ושתיים אותיות מתפשטות ומתחילות להאיר מראש המאור הקדום הראשוני  ברזי הייחוד, כי משם מתחילות האותיות להיחשף ומשם מאירות האותיות וצפות כלפי מעלה. כולן באות מן האלף שהיא סוד כל האותיות בסוד האחד". (א' רזא דכל אתוון ברזא דאחד) ראה זוהר חדש – שיר השירים.

אותו 'מאור קדום' בעל תכונת האור שבו, נמצא בזיקה אסוציאטיבית עם 'אור אין סוף' שהוא מושג קבלי ראשוני טרום בראשיתי, החופף למונח 'רוח אלוהים חיים', ומכאן גם הקשר עם יסוד האוויר (רוח/אוויר) המיוצג על ידי האות א'. ראה לעיל פרק א' משנה ט'.

בעניין זה ראה גם זוהר – שמות - פרשת וארא – דף כ"ד עמוד ב': (תרגום חופשי) "כל ארבעת היסודות שהזכרנו (אש, אוויר, מים ואדמה), על אף שהם מחוברים זה עם זה ומקיימים את העולמות העליונים והתחתונים, הרי שקיומו הראשוני של העולם מותנה ברוח, משום שהכול קיים הודות לה, שהרי אין הנפש יכולה להתקיים בלעדיה אף לא רגע אחד" ("נפשא בלא רוחא לאו איהו טוב ולא יכלא לאתקיימא").

בנוגע לאות מ' שזכתה לייצג את יסוד המים, ראה ספר הבהיר פ"ה: "ומאי מם ? אל תקרי מם אלא מים". ומה היא אות מם ? אל תקרא מם אלא מים.

ייתכן כי האות ש' זכתה לייצג את יסוד האש הודות לשלוש שלוחותיה הגרפיות המזדקרות מבסיסה כלפי מעלה ומזכירות להבות אש, כפי שמסביר ר' דוד בן זמרא (מקובל מאוחר בן המאה ה – 16) בספרו 'מגן דוד'.

בעל ספר יצירה עורך הקבלה בין ההוויות הסודיות המוּבְנוֹת בתוך שלוש אותיות אמ"ש, ובין ההוויות הסודיות המקובעות בשלוש האותיות הו"י בהן האל בחר, מתוך 12 האותיות הפשוטות, על מנת לקבען בשמו הגדול.

בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אותיות אמ"ש וקבעם בשמו הגדול

·      אפשרות א': השם הקדוש הוי"ה מכיל ארבע אותיות אשר אחת מהן חוזרת על עצמה וזו האות ה'. מכאן עולה כי שורש שם זה הינו בן שלוש אותיות והן הו"י. מחבר ספר יצירה רומז כי שלוש אותיות אלו שקולות כנגד שלוש אותיות אמ"ש המייצגות את יסודות האוויר, המים והאש.

·      אפשרות ב': האל הפריד שלוש אותיות (הו"י) מסך כל האותיות הפשוטות, וייחס להן סגולות שנצפו על ידו בשלוש אותיות המכונות אמות שהן אותיות אמ"ש. שלוש האותיות הפשוטות שהופרדו הן הו"י הסופגות איכויות משלוש אותיות אמ"ש ומיסודות האוויר, המים והאש.

וחתם בהם ששה קצוות

משמעות המילה וחתם = הותיר רישום ייחודי במעין חריטה, המעיד על יוצרו ועל בעליו. הותרת שישה רישומים מעידה על הוויה בעלת ריבוי פנים.

צמד המילים 'ששה קצוות' מייצג במשנה הנוכחת את עולם החומר שהינו בעל מבנה של קובייה בעלת שש פאות: מעלה, מטה וארבע רוחות השמיים.

המילים 'שישה קצוות' היו עשויות לרמוז גם על מונח קבלי ושמו 'זעיר אנפין' (פנים קטנות) המכיל שש ספירות המכונות 'וו קצוות' שהן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד - אלא שכאן לא ייתכן הדבר, מכיוון שבראש אותן שש ספירות של 'זעיר אנפין', ניצבת ספירת חסד שכבר עסקנו בה במשנה הקודמת י"ב, ואילו בראש שש הספירות שעסקינן בהן עתה, מתייצבת ספירת גבורה יחד עם חמש הספירות תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. 

הקבלת ששת הקצוות במשנה הנוכחת עם 'זעיר אנפין', הייתה מצביעה על שש ספירות שהראשונה בהן היא חסד, מה שהיה מבטל את שאמרנו על אודות המשנה הקודמת י"ב, בנוגע להיותה מייצגת את ספירת חסד - שהרי לא תתכנה שתי ספירות חסד.

הקבלה מעין זו גם הייתה מעבירה את המונח 'אש ממים' מספירת חסד אל ספירת מלכות, מה שלא הגיוני להניח, אלא אם כן תומכים בהשערה לפיה מתקיים דילוג קשתי של יסוד (אש ממים) המתחיל בספירת בינה השלישית מלמעלה ומסתיים בספירת מלכות העשירית בתחתית.

חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו בהי"ו. שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בוי"ה. שמונה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בוה"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו"י

ארבע המשניות הקודמות ט' – י"ב הציגו ארבע מתוך עשר ספירות: כתר, חכמה, בינה וחסד.

המשנה הנוכחת מציגה את שש הספירות הנותרות החל מן החמישית בהן. אשר על כן פתח במילים "חמש חתם....". כלומר, מכאן ואילך שש ספירות שהן גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות או, על-פי תרשים הזרימה המנציח את השתלשלות סדר חותמיו של האל כפי שהופיעו במשנה הנוכחת:

·      יה"ו = ספירת תפארת (חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו)

·      הי"ו = ספירת מלכות (שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו בהי"ו)

·      וי"ה = ספירת נצח (שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בוי"ה)

·      וה"י = ספירת הוד (שמונה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בוה"י)

·      יו"ה = ספירת יסוד (תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה)

·      הו"י = ספירת גבורה (עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו"י)

ויחד עם המשניות הקודמות ט' – י"ב:

·      רוח הקודש = ספירת כתר

·      רוח מרוח = ספירת חוכמה

·      מים מרוח = ספירת בינה

·      אש ממים = ספירת חסד

·      יה"ו = ספירת תפארת

·      הי"ו = ספירת מלכות

·      וי"ה = ספירת נצח

·      וה"י = ספירת הוד

·      יו"ה = ספירת יסוד

·      הו"י = ספירת גבורה

האל מותיר שישה מרישומיו שהם שמותיו, על שש ספירות שהן שש מהויות, אשר כל אחת מהן זוכה ברישום ובשם ייחודי משלה, המכיל שלושה רכיבים, שהם שלוש אותיות, אשר שינויי מיקומיהן בתיבות מחוללים משמעויות בעלות אופי שונה אלו מאלו.

המשנה הנוכחת עולה בקנה אחד עם הפילוסופיה של המחבר לפיה 22 האותיות העבריות טעונות בעוצמה אלוהית, וממילא נודעת חשיבות למיקום כל אחת מהן בתיבות השונות. שינויי מיקומים של אותן אותיות עצמן, יובילו בהכרח לשינויים במשמעות התיבות. כזאת ראינו בספר יצירה בעבר, וכזאת נראה גם בהמשך.

פרק א' משנה י"ג הרכבת הדברים (סינתזה)

בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש וקבעם בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות. חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו בהי"ו. שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בוי"ה. שמונה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בוה"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו"י = האל בחר שלוש אותיות שהן האותיות הו"י המהדהדות בתוך שלוש האמות שהן אותיות אמ"ש, ושיבץ אותן בשמו הגדול שהוא הוי"ה, וחרט אותן בשישה אופנים שונים בשש נקודות שונות במרחב, שהן שש מהויות אלוהיות, שהן גם שש התגלויות ושש ספירות המייצגות את פניו הגלויים של האל.