ספר יצירה פרק ב' משנה ב' 17

פרק ב' משנה ב' – ניתוח הדברים (אנליזה)

עשרים ושתיים אותיות יסוד

עשרים ושתיים מציאויות (מהויות, הוויות) המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן).

חקקן

אפשרות א': קבע בהן חוקים בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. בהרחבה, ניתן להתייחס למונח זה גם בכוונת תקנות, הוראות, הנחיות וכללים. כלומר, שלב התכנון שלפני הביצוע. בימינו אלה ניתן להרחיב אף למונחים 'תכנת' ו – 'הוראות הפעלה'.

אפשרות ב': סימן בתוך מצע היולי עשרים ושתיים מהויות שהן עשרים ושתיים צורות ותבניות. ראה ספר איוב פרק כ"ו פסוק י': "חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם עַד תַּכְלִית אוֹר עִם חֹשֶׁךְ" שפירושו: סימן עיגול על פני המים שעל גבי היקפו ייפגשו אור וחושך. (חֹק - חקק - חקקן).

חצבן

המילה חצב מופיעה בתנ"ך במשמעות של חפר או כּרה וראה ספר מלכים א' פרק ה' פסוק כ"ט: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר".

לאחר שסימן עשרים ושתיים מהויות בתוך מצע היולי, כרה (חפר ושלף) אותן החוצה.

צרפן

אפשרות א': זיקקן, התיכן והסיר מהן סיגים:

·       ראה ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ט: "נָחַר מַפֻּחַ [מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם".

·       ראה זכריה פרק י"ג פסוק ט':" וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אֹתוֹ אָמַרְתִּי עַמִּי הוּא וְהוּא יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהָי".

·      ראה ישעיהו פרק א' פסוק כ"ה: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ".

אפשרות ב': חיבר ביניהן:

·       ראה תלמוד בבלי ברכות נ"ה א': "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ".

שקלן

בחן את כובדה של כל אחת ואחת מהן. ראה ספר בראשית פרק כ"ד פסוק כ"ב: "וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם".

והמירן

החליף ביניהן. ראה ירמיהו ב' י"א: "הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל". למילה זו חשיבות עצומה מכיוון שהיא מקנה תוקף לכל אשר נאמר עד כאן ועוד יאמר, בדבר המרת אותיות אלו באלו, בבחינת (בין היתר) אותיות א"ת ב"ש במשמעות 'סופן בתחילתן ותחילתן בסופן'.

בעל ספר יצירה קובע בזה כי חילופי אותיות באופן כזה או אחר, יש בהם כדי לתמרן את הוויות העולם לחילופי צורות באופן כזה או אחר אף הן. במקביל למבואר לעיל, המילה 'והמירן' טעונה אף יותר ואין הדברים כה פשוטים כפי שנדמה, ועל כן יתבארו בהמשך. 

וצר בהם

ובאמצעותן עיצב צורות. ראה תלמוד בבלי – מסכת בבא מציעא – דף ס"ט ב': ספינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פעמים שמפריז על חנות לצור בה צורה ספינה, לעשות לה איסקריא (כלונס מפרש של ספינה) חנות לצור בה צורתא.

את כל היצור

כל אשר נוצר במשמעות יצירה. לאו דווקא יצורים חיים. מן הראוי לציין כי המקובלים נוטים לייחס למונח בריאה את התהוות הדברים בבחינת יש מאין, ואילו למונח יצירה שמורה ההתהוות בבחינת יש מ- יש בתהליך של הענקת גשמיות (חומריות) למופשט.

ואת כל העתיד לצור

ואת כל אשר עתיד להיווצר במשמעות יצירה שהיא התהוות של יש מ- יש. מילים אלו מובילות אל מסקנה לפיה העתיד כבר כאן בצורתו ההיולית.

פרק ב' משנה ב' הרכבת הדברים (סינתזה)

עשרים ושתים אותיות יסוד חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן וצר בהם את כל היצור ואת כל העתיד לצור = עשרים ושתיים מציאויות (מהויות, הוויות) המופיעות בצורת תווים וסימנים בסיסיים (קמאיים), בעלות יכולת של בריאה וניבוי עתיד (תנועה בזמן), אשר האל סימנן וכרה אותן מתוך מצע היולי. זיקק אותן, התיך אותן, הסיר מהן סיגים, בחן את משקלן והחליף בין אלו לאלו בכוונת אותיות א"ת ב"ש, במשמעות 'סופן בתחילתן ותחילתן בסופן'. או אז עיצב באמצעותן את כל אשר נוצר ואת כל אשר עתיד להיווצר.