ספר יצירה פרק ג' משנה ב' 23

פרק ג' משנה ב'  – ניתוח הדברים (אנליזה)

ספר יצירה כתוב וערוך במתכונת של כתב חידה, וככזה הוא שופע רמזיי רמזים, צפניי צופנים ושפע של מילות קוד, שמטרתם לאתגר את הקורא אך גם לסייע לו בפיענוח המסרים המוצפנים.

אותם מסרים מובלעים ומוצפנים בתוך הכתוב באמצעות (בין היתר) היפוך אותיות בבחינת "סופן בתחילתן ותחילתן בסופן", כמו גם בהפניות מרומזות אל פסוקיי תנ"ך ידועים ומוכרים, ואל תמלילים שהמחבר מביאם כסמלים מייצגים אך נמנע מן המסוּמלִים המיוּצגִים, כגון (פרק א' משנה ג') אותן עשר מהויות הנחלקות בתוכן לחמש מהויות לעומת חמש מהויות, הנמשלות בתנ"ך לפריטי בית המקדש או לבריתות אשר האל כרת עִם עמו ישראל.

מכיוון שכך לא מפליא על כי המחבר דוחק בקהל קוראיו ומפציר בו להבין דבר מתוך דבר. ראה מילותיו שלו:

·      ספר יצירה פרק ד' משנה ט"ז: "מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע...". 

·      כמו גם ספר יצירה פרק א' משנה ח': "בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר, שוב למקום...".

·      לא כל שכן ספר יצירה פרק א' משנה ד': "הבן בחכמה וחכם בבינה. בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו...".

משום כל אלה ומשום הנוספים עליהם, יש לבחון את המשנה הנוכחת על פי הוראותיו של בעל הספר עצמו.

שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה

על משמעות המילים 'שלוש אמות אמ"ש' עמדנו בהרחבה בפרק א' משנה י"ג, ובפרק הנוכח במשנה הקודמת א' – ראה שם.

משמעות המילים "סוד גדול מופלא ומכוסה" נותרה בעינה מחתימת התנ"ך עד ימינו, ומשמעותן בימים קדומים כמשמעותן היום. דהיינו: רז כביר, טמיר ומוסתר.

מילים אלו כופלות את עצמן בנוסח: "את בנך ! את יחידך ! אשר אהבת ! את יצחק !", ובאות לחזק את ציווי המחבר שהורה "בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו".

אשר על כן יש להניח כי תעלומה רבתית מונחת לפתחנו, ואין להבין המילים כפשוטן אלא לבחון בהן ולחקור מהן ולחפש את הסודי, הגדול, המופלא והמכוסה.

והנה התברר כי האותיות המסתוריות אמ"ש שכה ייחודיות לספר יצירה, צופנות את המילה 'בית' בשיטת א"ת ב"ש בהיפוך אותיות, לפי ש' מתחלפת עם ב', מ' מתחלפת עם י', ו – א' מתחלפת עם ת'.

זאת ועוד, שהרי גימטרייה קטנה עבור המילה 'בית' עולה למספר 7 שכה חביב על בעל ספר יצירה.

למילה 'בית' עם או בלי 'הא' הידיעה, הייתה משמעות אחת ואין בלתה עבור יהודים, בין אם גלו מאדמתם ובין אם נותרו כאודים ניצולים מאש בארץ הקודש. משמעות זו הייתה ונותרה 'בית המקדש', ממש כשם שבימינו אין צורך להסביר לאיזה הר מתכוונים כאשר אומרים 'הר הבית'.

פיענוח סוד אותיות אמ"ש בכוונת 'בית' מעניק משמעות חדשה לכל מילה ולכל פסקה שנכתבו עד הנה ושעוד ייכתבו.

חתום

המילה 'חתוּם' מופיעה בתנ"ך בכוונת 'סגור' ו- 'נצור'. מעין דבר-מה שהוא זר לעיני המתבונן ההזוי או התם (ישעיהו), כשם שהוא מסתורי ועלום עבור המתבונן המשתוקק (שיר השירים).

ראה ישעיהו כ"ט פסוקים ט' – י"ב: "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר. כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר] סֵפֶר] לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא. וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר."

ראה שיר השירים פרק ד' פסוק י"ב: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם".

בשש טבעות ויצאו מהם אויר מים אש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות

בסוגיה זו נצביע על מראה מקום המחזיק ברכיבים (במשתנים) הבאים: שש, טבעות, אויר, מים, אש, אבות ותולדות.

מראה מקום אשר כזה ירמוז על המקורות להשראתו של המחבר, גם אם עלו בכתובים לאחר ספר יצירה.

ראה זוהר – שמות – דף קל"ו – ע"א (תרגום חופשי תמצית שבתמצית): מתפתח בזוהר דיון העוסק (בין היתר) במילות הפסוק (תהילים י"ט – ג') "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת" והשתלשלות הדברים בזוהר נראית כך:

·      'יום ליום' (יומא ליומא) – כך בעל הזוהר – דהיינו כאילו אמרנו 'טבעת לטבעת' (עזקא לעזקא). 

·      כלומר: יום ליום שקול כנגד טבעת לטבעת, ומכאן עולה כי ששת ימי הבריאה שקולים כנגד שש טבעות.

·      הטבעות בּוֹהקות יחד עם השמים שנוצצים וזוהרים כאבני ספיר, ואותם שמיים הם עצמם אש ומים כדברי הזוהר במקומות רבים ולדוגמה ראה זוהר – שמות - קס"ד - ע"ב.

·      מכאן עובר הדיון אל האור העליון הבוהק לאמור 'יום ליום ומדרגה למדרגה מביעים אֹ­מר' בכוונת:

·      האות א' (במילה אֹ­מר) שמייצגת את המילה 'אבא' וגם את יסוד האוויר על פי ספר יצירה.

·      האות מ' שמייצגת את המילה 'אימא' ואת יסוד המים עפ"י ספר יצירה.

·      והאות ר' שמייצגת את 'ראש הבן הבכור' על פי ספר הזוהר.

שלושתם יחד מאוחדים באור הבוקע מהם ושלושתם הם אחד. והם – כך נראה – האבות הקדומים.

סופו של עניין בזוהר הוא בדף קל"ז וברקיע בוהק המרעיף שפע לכבודו של אל זה ("להאי כבוד אל"), על מנת לעשות "תּוֹלָדוֹת".

המילה 'תולדות בזוהר' מנוקדת שונה מן האופן בו היא מנוקדת בתנ"ך ומשמעותה בזוהר היא 'תוצאות' (אות למד קמוצה).

בהמשך מתברר כי צמד המילים 'יום ליום' מציין את אשר הזוהר מכנה 'מרכבה עליונה' שמייצגת עולמות עליונים, בעוד הצמד 'לילה ללילה' אמון על 'המרכבה התחתונה' שמייצגת עולמות תחתונים.

צמד המילים 'יחוה דעת' שקול כנגד 'יחיה דעת' ולכן 'יחוה' = 'יחיה', על פי הפסוק:" וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי". ראה בראשית ג'. על כן (בשל האות ו' שבאה תחת האות י') קובע הזוהר כי חוה וחיה אחת הן. מכל מקום, לענייננו עסקינן באבות שהם אדם וחוה.

מכאן מתגלגלים הדברים אל השמיים וקובעים להם שישה כיוונים (שושנת הרוחות) השקולים כנגד המספר 6 שהוא גימטרייה קטנה של המילה 'דעת', שהזוהר מצמיד לה ולשמיים את המילה 'תולדות'.

כל אשר אמרנו עד כאן הוא בבחינת סוד כמוס שהשתיקה יפה לו (כך בזוהר), וראוי שיהיה עטוף בדממה. וכל כך על שום מה ולמה ? על שום "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (תהילים י"ט ד'). כך בזוהר.

גלגולם של הדברים הינו בפנייה אל השם המפורש שהוא "יהוה יהוה" וכך שש פעמים על שום ששת הכיוונים העליונים (שושנת הרוחות או שש פאות של קובייה) שהם רזי רזיו של השם העליון.

בדרך זו נסגר מעגל שנפתח בפסקאות הסיפא של פרק א' משנה א', וראה שם את סוגיית "בספר וספר וסיפור" ולהלן אשר נמסר שם: זוהר – שמות – דף קל"ז – עמוד ב: (תרגום חופשי) "ועל כך יהוה יהוה שש פעמים, על שום ששת הכיוונים העליונים, שהם רזי רזיו של השם העליון (....) השמיים נוטלים ממקור החיים הבראשיתי, והם מאירים ומתקנים לכבוד העליון מתוך הרזים של הספר העליון שהוא האבא של כולם. ומרזי הספר של האימא העליונה. ואלה הם רזי הסיפור. ולכן מספרים, כפי שאמרנו, ברזי שלושת השמות האלה, ששולטים ביום השבת על כל שאר הימים":

·      הספר העליון שהוא האבא של כולם רומז על ספירת חוכמה שבעולם האצילות, המכונה 'אבא עליון' בשפת הקבלה.

·      הספר של האימא העליונה רומז על ספירת בינה בעולם האצילות, המכונה 'אימא עליונה' בשפת הקבלה.

·      "ואלה הם רזי הסיפור" רומז על מונח קבלי ששמו 'וו קצוות' או 'שישה קצוות', כמו גם זעיר-אנפין (פנים קטנות) או חג"ת נה"י שהם ראשי תיבות לשש ספירות ששמותיהן הם: חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד ו – יסוד, שהן הלב הפועם של אילן הספירות או בפשטות, הן-הן הסיפור עצמו, קרי ההתרחשויות.

·      שש הספירות הללו מכונסות בתוך מבנה בן (לכאורה אך לא בדיוק) 'שישה קצוות' ונפרדות משלוש הספירות העליונות כתר, חוכמה ובינה, כמו גם מן הספירה התחתונה מלכות. 

·      תפקידן של שש ספירות אלו הוא ליצור מערכת של יחסי גומלין בין האל הבורא לבין האדם הנברא בצלמו, לפיה האדם הופך למעין בורא קטן המשפיע ולא רק מושפע, כאשר המילים משפיע ומושפע הינן בכוונת שפע.

ומתברר בזוהר כי אותם ששת ימי בראשית (יומא ליומא) זהים לצמד המילים 'שֵׁשׁ מָשְׁזָר', ועשויים מעשר אמירות ומשלושים ושניים נתיבים ומ – ל"ב פעמים בהם מוזכר שם אלהים במעשה בראשית. (תיקוני זוהר – י"ב ע"א).

עניין זה מביא אל פתחנו את המונח "שֵׁשׁ מָשְׁזָר" שעל דרך הפשט מתאר חוטים צבעוניים שזורים יחדיו אשר שמשו מעשי רקמה במשכן ובבית המקדש, וסביב מניינם (ארבעה, שישה או שמא שמונה) קיימים תלי תילים של ויכוחים.

ראה ספר שמות כ"ו ל"א: "וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים".

שם ל"ו: וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם.

כך על דרך הפשט, אך מתברר כי אותו 'שֵׁשׁ מָשְׁזָר' צופן את ארבעת היסודות על-פי דברי יוסף בן מתתיהו (המאה ה – 1 לספירה) אשר סיפר לקוראיו כי המסך בבית המקדש היה "עשוי מעשה חושב: תכלת, ובוץ (שש), ותולעת-שני וארגמן" – שהקבילו לארבעת היסודות.

לדבריו (ציטוט מדויק) "עבודת המסך הייתה נפלאה, כי תערובת המינים האלה לא נעשתה בלי דעת ותבונה, כי-אם להראות את צלם העולם, ועלה במחשבה לתת בתולעת-השני את סמל האש, ובבוץ (שש) את סמל האדמה. בתכלת את סמל האוויר, ובארגמן את סמל הים. אלה (תולעת השני והתכלת) נבחרו לזה לפי דמות צבעיהם, והשש והארגמן על-פי מוצאם, כי את הראשון מצמיחה האדמה, והשני בא מן הים. והפרוכת הייתה רקומה תבנית כל השמים וצבאם, מלבד החיות (מזלות גלגל החמה) ". (ספר מלחמות היהודים עם הרומאים – ספר חמישי – פרק חמישי – פסקה ד').

כל האמור לעיל שריר וקיים, אך כבר למדנו כי דרכו של בעל ספר יצירה אינה חולפת בקו ישר בין שתי נקודות, אלא נוטה להתפתל בינות לתהומות ומצוקים שממבט אקראי נראים כנוף פסטוראלי עבור עיני הקורא התמים.

על כן יש לשוב ולבחון (במצוות 'בחון בהם וחקור מהם') את מילות המשנה הנוכחת, בעיקר את אלו שמיקומן הינו חריג ויוצא דופן במשפט, ולנסות להבין אל מה ואל מי הן חותרות.

נראה כי המילה 'תולדות'  החותמת את המשנה, משובצת במיקום תמוה באופן בו היא סמוכה למילה 'אבות'.

למען האמת אין כאן עניין של ביצה או תרנגולת בבחינת איזו קדמה לאיזו, שהרי ברור כי האבות הם אלה שמולידים תולדות, בין אם בכוונת 'ביוגרפיות' ובין אם בכוונת 'תוצאות'.

ממילא וכפועל יוצא גם ברור כי לא ביוגרפיות ולא תוצאות מולידות אבות, שהרי הדבר לא ייתכן. 

אך האמנם ? בעניין זה ראה בהמשך פרק ו' משנה א' המפנה את הקורא אל (בין היתר) זוהר חדש – פרשת בראשית ואל הציטוט של רבי יצחק האומר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּמִיָּד וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וְרוּחַ. הֲרֵי בְּכָאן אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם: אֵשׁ. מַיִם. רוּחַ. חשֶׁךְ. וְאֵלּוּ הוֹלִידוּ כָּל תּוֹלְדוֹתֶיהָ, וּמֵאֵלּוּ נִתְיַיסְדוּ כּוּלָּם. וְכָל הַתּוֹלָדוֹת נִתְהַוּוּ מִכֹּחוֹת אֵלּוּ". (חושך = אדמה).

מדברי רבי יצחק עולה כי ארבעת היסודות (שהם עצמם תולדות של מעשה הבריאה) הם-הם האבות שהולידו את כל תולדות הארץ, שמהן נוסד הכל. וכל מה שהוא בחזקת תולדות התהווה מהם ומהן.

יש לשים לב כי המילה 'הוֹלִידוּ' קודמת למילה 'נִתְיַיסְדוּ' שהיא עצמה קודמת למילה 'נִתְהַוּוּ'.

משמע, קיימת היררכיה המעידה על בכירות התוצר, ובה (בהיררכיה) 'הולדה' נמצאת במדרגה גבוהה מזו של 'נוסדו', הנמצאת במדרגה גבוהה מזו של 'התהוו'.

מכל אלה עולה, בין היתר, כי 'תולדות', שהוא מונח קמאי, מייצג את המהות אשר מולידה, כמו גם את המהות שיולדת, כמו גם את המהות שנולדה או תיוולד.

למרות תקינותו התחבירית וההגיונית של המשפט "ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות", הרי שהוא מנוסח באופן שונה מכלל פסוקי התנ"ך המכילים את המילים תֹּלְדֹת או תּוֹלְדֹת או תֹּלְדוֹת או תּוֹלְדוֹת שהן (המילים) ארבעה אופני רישום מקראיות לאותה מילה עצמה, המופיעה בתנ"ך כנשוּא ואילו בספר יצירה כנוֹשא.

אותיות ה – 'למד' בכל ארבעת אופני הרישום המקראיות מנוקדות בשווא. התמליל בספר יצירה אינו מנוקד כלל.

ראה תנ"ך:

·      בראשית פרק כ"ה פסוק י"ב: וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם.

·      בראשית פרק י' פסוק א': "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל".

·      בראשית פרק ל"ו פסוק א':" וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם"

המילה 'תולדות' כפי שהיא רשומה במשנה הנוכחת, מופיעה בתנ"ך פעמיים בלבד:

·      בראשית פרק ב' פסוק ד': "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".

·      מגילת רות פרק ד' פסוקים י"ח – כ"ב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד".

על פי 'בחון בהם וחקור מהם', לא תהיה זו טעות להניח כי בעל ספר יצירה שיבץ את המילה 'תולדות' בצורתה זו במיקום מסקרן במקצת, תוך שהוא מצפה מקוראיו לבחון ולחקור את התגשמויותיה השונות, בעיקר את זו אשר בסיפא שלה מופיע בן ישי שממנו יבוא המשיח.  

תּוֹלְדוֹת במובן ביוגרפיה לעומת תּוֹלָדוֹת במובן תוצאות, ממשיכות מסורת 'יצירתית' של מילים בעלות כפל משמעות שכה חביבות על בעל ספר יצירה.

על פי הזוהר (זוהר שמות כ"ג ע"ב – כ"ד ע"א) קיימת אפשרות נוספת - נועזת ומאתגרת ככל שתהיה - לפיה האבות הינם ארבעת היסודות בדרך הבאה:

ארבע כנפות תבל התחברו בנקודת הציון עליה הוּצב בית המקדש, ויצרו את היסודות אש, אוויר מים ואדמה, אשר בורא עולם התקין מהם גוף אנושי אחד שנוצר משני עולמות: עליון ותחתון.

ומסביר רבי שמעון בר יוחאי כי אותם ארבעת היסודות הינם ארבעה אבות שמהם יוצאים זהב, כסף, נחושת וברזל.

ארבעת היסודות ניצבים בארבע כנפות תבל לפי: אש לצפון, רוח למזרח, מים לדרום, ועפר למערב.

מכאן עולה כי מתכות הן סוג של תולדות, אך ייתכן כי רבי שמעון נקט לשון "אבות" בכוונת 'מקורות גרידא' שאינה קשורה לענייננו.

ומתברר בזוהר כי כך או אחרת היו נולדות תולדות הודות לציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", אך אילו לא היה בא הנחש על חוה, ואילו לא חטאו ישראל בעגל, היו התולדות טהורות ללא זוהמה. אלא מכיוון שבא הנחש ומשום שחטאו ישראל, דבק בתולדות (כך ניתן להסיק) הסטרא אחרא. זוהר – במדבר - קפ"ט ע"א.

בכל מקום בספר יצירה בו מופיעה המילה 'אמ"ש', יש לציין כי ברוח מחבר הספר ועל פי שיטת הקידוד א"ת-ב"ש, ראוי להמירה במילה 'בית' או בצמד המילים 'בית המקדש'.

על בסיס רעיון זה יש להמיר את המילה 'אמות' (מלשון אמות הסִפִים) במילה 'עמודים' או במילה 'עמודי'.

עתה תיראה המשנה כך:

שלושה עמודי בית המקדש הם סוד גדול מופלא

 ומכוסה וחתום בשש טבעות

 ויצאו מהם אויר מים אש

 ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות