ספר יצירה פרק ג' משנה ה' 26

פרק ג' משנה ה' – ניתוח הדברים (אנליזה)

משמעות הביטוי שלש אמות אמ"ש בשנה = שלוש אמות אמ"ש בזמן.

חום קור רויה

בהנחה כי מחבר ספר יצירה היה מלומד ואיש אשכולות, יש מקום לשער כי היה חשוף לתיאוריות פילוסופיות שרווחו באגן הים התיכון, ועל כן ראוי להזכיר מלומד יווני בשם אריסטו (המאה הרביעית לפנה"ס) שהסביר כי תופעות הטבע הינן בִּיטוּיים של כוחות מנוגדים אך משלימים, המבוססים על איכויות קוטביות אך משלימות, שהמרכזיות בהן הן: חום, קור, יובש ורטיבות/לחות/רוויה.

הראשוניות שמורה לאיכויות הקוטביות חום ו – קור מכיוון שהן הסיבה להיווצרותן של שתי התופעות המשניות יובש ורטיבות (לחות/רוויה).

תיאוריה זו מניחה כי מתוך ארבעת היסודות:

·      האש חמה ויבשה.

·      האוויר חם רטוב/לח/רווי.

·      המים קרים ורטובים.

·      האדמה (עפר/ארץ) קרה ויבשה.

משמעות המילה רויה = רוויה = לחות/רטיבות. 

חום קור ורויה: חום נברא מאש, קור נברא ממים, ורויה מרוח מכריע בינתיים

נראה כי המתיחות בין החום שבאש לבין הקור שבמים, לא שככה במעבר אל משנה זו מן המשנה הקודמת, ובדומה (אך לא זהה) לקודמת יוּשבה המחלוקת בסיוע לחות שבאה מן הרוח.   

הזוהר נתן דעתו לעניין דומה והסביר כי הרוח היא חמה ולחה כאחת. חמה בצדה האחד ולחה בצדה האחר, ועל כן יש בכוחה להשיק לאש בצדה החם, ולהשיק למים בצדה הלח, ובדרך זו להתייצב ולהפריד ביניהם על מנת למנוע מחלוקת (ואפריש מחלוקת דאשא ומיא). ראה זוהר – שמות – דף כ"ד - ע"א.

דברים דומים אמרנו בפרק זה במשנה ג', על אודות הרוח האנושית שהינה רכיב מטאפיזי הטובל בחלקו התחתון בתוך הנפש ומסייע לה למשוך חיים וחיוּת (ויטאליות) אל תוך הגוף הפיזי, ואילו בחלקו העליון הוא ניזון מן הנשמה ועל כן יש בו את היכולת להרוות את הנפש בהשראה שהיא מתנת האל ואינה נחלת הכלל.

יוצא מזה כי הרוח היא מעין צינור היונק מן הנשמה ומשפיע משפעה על הנפש המקיימת את הגוף.

בכל מקום בספר יצירה בו מופיעה המילה 'אמ"ש', ראוי לציין כי ברוח מחבר הספר ועל פי שיטת הקידוד א"ת-ב"ש, יש להמירה במילה 'בית' או בצמד המילים 'בית המקדש'.

על בסיס רעיון זה יש להמיר את המילה 'אמות' (מלשון אמות הסִפִים) במילה 'עמודים' או במילה 'עמודי'.

עתה תיראה המשנה כך:

שלושה עמודי בית המקדש בזמן: חום, קור ורוויה. חום נברא מאש. קור נברא ממים. ורוויה מרוח מכריעה ביניהם