ספר יצירה פרק ד' משנה ו' 36

פרק ד' משנה ו' – ניתוח הדברים (אנליזה)

שבע כפולות בג"ד כפר"ת

אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'.

יסוד

המילה יסוד מופיעה בתנ"ך במשמעות של בסיס: ראה ספר ויקרא פרק ד' פסוק ז' – "וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן-הַדָּם עַל-קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר, בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וְאֵת כָּל-דַּם הַפָּר, יִשְׁפֹּךְ אֶל-יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, אֲשֶׁר-פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד". כמו גם משלי פרק י' פסוק כ"ה – "כַּעֲבוֹר סוּפָה, וְאֵין רָשָׁע; וְצַדִּיק, יְסוֹד עוֹלָם".

משמעות המילה יסוד = כן ובסיס.

שבע כפולות בג"ד כפר"ת יסוד

שבע אותיות הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי המהוות (כפי שמתברר בהמשך) בסיסים לשבעה גרמי שמיים ידועים, כמו גם למקטעי זמן (שבועות) בני שבעה ימים, ולשבעה פתחים בגלגלותיהם של גברים ונשים.

מה משמעות המילים חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן ?

ראה פרק ב' משנה ב' בה הופיעו מילים אלו בזיקה לעשרים ושתיים האותיות, וליצירת תבניות עבור כל אשר עתיד להיווצר.  

מה משמעות המילים וצר בהם ?

ראה פרק ב' משנה ב' בה הופיע ביטוי זה.

מכאן ואילך מספרת המשנה על אודות שלושה עצמים מופשטים אשר האל צר בתוכם תבניות של כוכבים, ימים ושערים והם (העצמים): עולם, שנה ונפש שהמקובלים נוהגים לכנותם בראשי תיבות עש"ן.

המשותף לשלושת העצמים המופשטים עולם, שנה ונפש הוא בהיות שלושתם בעלי משמעות כפולה. כך כל אחד ואחד מהם כפי שראינו בפרק ג' משנה ג'.

ראה העמקה בדברים בפרק ג' משנה ג'.

שבעה שערים בנפש זכר ונקבה

נפש של יהודי הינה מהות מטאפיזית שהיא חלק ממהות מגה-מטאפיזית ששמה 'עם'. כך על פי הקביעה: 'ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה'. ראה "מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" במדבר  ט"ו ל'.

יתר על כן, גם אותה מהות מגה-מטאפיזית ששמה 'עם', הינה (כך נראה) חלק ממהות סוּפּר – מגה מטאפיזית ששמה 'עַמֶּיהָ'. ראה: "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ". ויקרא פרק ז' פסוק כ"ז.

בחטאים שעונשם כרת לנפש, מופיעה במילה 'ההוא' אות ו' במקום י'. ראה ספר ויקרא ז' כ"ז: "כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ". וראה ויקרא י"ט ח': "וְאֹכְלָיו עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ".

שמונה פעמים מופיע בתנ"ך המונח "מֵעַמֶּיהָ" בכוונת עונש כרת לנפש. שש פעמים מתלווה לכרת הנפש המילה "הַהִוא" = "הַנֶּפֶשׁ הַהִוא".

המילה 'וְנִכְרְתָה' מופיעה בלשון נקבה ואילו המילה 'הַהִוא' בלשון זכר.

דהיינו, אין מדובר במהות זכרית או נקבית אלא בכזו שהיא נטולת מין השוכנת בבני אנוש. כך ברוב המקומות, אף שהתמליל עצמו מתייחס אל הנפש כאל נקבה וראה: "כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ". במדבר ט"ו ל"א.

גם "הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ". דברים י"ב כ"ג. מכאן עולה כי הדם הוא התגשמות פיזית של הנפש המטאפיזית.

קהלת (ג' כ"א) מדבר על רוח ולא על נפש: "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" – כלומר הנפש היא לא הרוח, אך בנשימה אחת מתברר כי גם לבעלי חיים, כדוגמת בהמות, יש רוח.

מאידך ייתכן כי אין להם נשמה, אלא אם כן מעניקים משמעות מרחיבה לפסוק: "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" (בראשית ז' כ"ב) המתאר את תוצאות המבול.

הפסוק "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" מצביע על האדם כעל פְּרט בתוך כלל בעלי החיים - ובזה הוא שייך לעולם החי - אך בנשמתו הוא שייך למעמד רם ונשגב כמו גם לאל אשר נפח באפיו "נִשְׁמַת חַיִּים".

מכאן ייתכן כי בבעלי-חיים שוכנת "נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים" ואילו בבני אדם שוכנת "נִשְׁמַת חַיִּים".

ועומד רב חייא על הפסוק "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט') ומסביר כי מי אשר שופך דם, כאילו מגמד ומצמצם ופוגם בדמות ובצלם העליונים, שהם דמותו וצלמו של מי שמכונה 'האדם העליון' (אדם עלאה) שנברא בצלמו של האל. זוהר – שמות – צ' – ע"א. ומכיוון ש – 'הדם הוא הנפש' הרי שקיימת זיקה בין הנפש ובין הצלם.

ומכיוון שהצלם הוא בבחינת "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם", הרי שנתן את צלמו רק באחד שהוא שניהם.

ומכאן עולה כי "שבעה שערים בנפש זכר ונקבה", זהה ל – 'שבעה שערים בנפש שבצלם".

ומספר הזוהר על אודות שבע צורות קדושות אשר יש לבורא לטובת בריאת האדם שנאמר: "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" ואלו הן:

·      שוקי ימין ושמאל.

·      יד ימין ויד שמאל.

·      גוף וברית ויחד שש.

·      אשתו היא השביעית והיו לבשר אחד (שבע הוי באשתו והיו לבשר אחד).

כך בזוהר – בראשית – מ"ז ע"א.

ועוד בעניין הצלם מתברר כי בשעת הזדווגותו של אדם עם זוגתו, יורדת ושורה עליו רוח קדושה הכלולה מזכר ומנקבה, ויורד עימה צלם אחד על פי התבנית שמעליו, ובצלם זה גדל האדם ובצלם זה הוא מתהלך בעולם, שכתוב "בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ". תהילים ל"ט.

וכל עוד הצלם שרוי עימו, עומד האדם בעולם הזה. משמע, עובר לעולם הבא כאשר הצלם נפרד ממנו.

הזוהר אינו מהסס לפסוע צעד נוסף לפנים ומספר כהאי לישנא: "ובספר הכשפים של אשמדאי מצאנו, שמי שמבקש לכשף כשפים מצד שמאל ולהידבק בהם, יעמוד לאור הנר, או במקום שיראו הצלמים שלו, ויאמר את הדברים הערוכים לכשפים אלה, ויקרא את כוחות הטומאה ההם בשמותיהם הטמאים, וישביע צלמיו לאותם שקרא ויאמר, שהוא נכון בחפצו להם, לפקודתם. אותו אדם יצא מרשות קונו ונתן פיקדונו לכוח הטומאה". ראה משנת הזוהר בתרגום פרופסור תשבי ב' עמוד ק"ה.

מכל אלה מתבררת בזוהר זיקה בין צלם האדם ובין הצללים שגופו מטיל, והדברים נובעים מן הפסוק "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים". שיר השירים ב'.

העמקה בעניין 'גוף-נפש' ראה פרק ד' משנה ח' בבא א', ובהמשך פרק ה' משנה ז' בבא א' מהראשונה

שבעה כוכבים בעולם - שבעה ימים בשנה - שבעה שערים בנפש = שבעה כוכבים במרחב + שבעה ימים בזמן + שבעה פתחים בתוך טריטוריות פיזיות ורוחניות בעלות איכויות זכריות ונקביות