ספר יצירה פרק ד' משנה ט"ו 45

פרק ד' משנה ט"ו – ניתוח הדברים (אנליזה)

שבע כפולות בג"ד כפר"ת שבהן נחקקין

אותיות כפולות הן אלו הדגושות בדגש קל ונהגות בשני אופני היגוי ועל כן מכונות 'כפולות'.

המילים "שבהן נחקקין" באות לומר אחת מן השתיים:

·      שבהן נחרטים תבניותיהם של שבעה עולמות, שבעה רקיעים וכן הלאה.

·      שבהן נחקקים חוקים להתוויית סדרים בשבעה עולמות וכן הלאה.

שבעה עולמות: "שבעה עולמות שאדם רואה בחייו: בן שנה דומה למלך [...] בן שנתיים דומה לחזיר [...] בן עשר קופץ כגדי [...] בן עשרים כסוס [...] נשא אישה הריהו כחמור [...] הוליד בנים הריהו ככלב [...] הזקין הריהו כקוף" (קהלת מדרש רבה א' ב').

שבעה רקיעין: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות (זוהר – דברים - האזינו – דף רפ"ז – ע"א).

שבע ארצות: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, תבל (ויקרא – רבה – פרשה כ"ט – י"א).

שבעה ימים: ביטוי עתיק לציון שבעה מקווי מים שהיו ידועים לקדמונים והם (ככל הנראה): הימים האדריאטי, השחור, הכספי, התיכון, סוף, האגאי והערבי.

שבעה נהרות: לשון מליצה שבאה להורות על פרק זמן ממושך הדרוש לביצוע משימה ייחודית כלשהי, כאילו יש בה כדי לחצות שבעה נהרות (תלמוד בבלי – עבודה זרה – י"ז א').

שבעה מדברות: שעברו בני ישראל בדרכם אל ארץ כנען והם: שור, סין, סיני, פארן, צץ, מדבר 'אתם' המקביל למדבר שיר, ומדבר קדש.

שבעה ימים: שבעת ימי השבוע. שבעת ימי בראשית.

שבעה שבועות: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. (דברים ט"ז ט' – י').

שבע שנים:" וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" (ויקרא כ"ה ח').

שבע שמיטין: שבע שנות שמיטה, שהן שבע פעמים שבע שנים, ויחד ארבעים ותשע שנים המובילות אל יובל שהוא השנה החמישים: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ" (ויקרא כ"ה י' – י"א).

שבעה יובלות: שבעה מחזורים בני חמישים שנה כל מחזור: "ויחוג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו" (ספר היובלים ו' כ"ו).

כאמור במשנה ב' שבפרק זה, הקדוּשה על-פי תורת הסוד היהודית שורה לא רק על המספר שבע בבדידותו, אלא גם על העלאתו בחזקה למניין ארבעים ותשע, וראה זוהר חדש (ספרא תנינא) העוסק בפסוק: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" (ויקרא כ"ה ח') וקובע (שם) כי שבע שבתות הן כנגד שבעת השמות (כל צמד הוא שם אחד): אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"א, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת. שבכל אחד מהם יש שש אותיות כנגד ששת ימי השבוע, שהם כנגד שש כנפי השרפים עליהם נאמר "שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד" (ישעיהו ו') והדברים מתגלגלים אל שלוש דרגות עליונות שהן: "שרפים, וחיות ואופני הקודש" (ותלת דרגין אנון עלאין - שרפים וחיות ואופני קדש) ובזה הזוהר משלב בין הנביאים ישעיהו ויחזקאל.

המשנה הנוכחת ממוקדת בתכנים שעניינם המספר שבע והדואליות (השנִיוּת) האצורה בו, הנובעת משבע האותיות הדואליות בג"ד כפר"ת הנהגות רפות או דגושות.

בתוך כל אלה נראה כי צמד המילים 'היכל הקדש' הינו כנטע זר על רקע ה- 'שביעיות' המופיעות בתמליל. ולא היא ! שהרי היכל הקודש הוא ההיכל השביעי שהוא קודש הקודשים וראה זוהר – שמות – פקודי – היכל קודש הקדשים דזעיר דבריאה - דף רנ"ח ע"ב – דף רנ"ט ע"א: (תרגום חופשי) "ההיכל השביעי הינו כמוס מכל כמוסים, נסתר מכל נסתרים, סודי מכל הסודיים, שפרוסה בו פרכת על טמיר הטמירים, במקביל לכפרת המכסה על הנסתרים העליונים, להצפנת הסתומים שהם סודיים ונעלמים. ובתוך כך, סמוך לכפרת, קיים מחבוא סתרים ליד נהר שופע...והדברים מתגלגלים אל פריון והתעברות קוסמית שמתעכבת עד לבוא המלך המשיח" (כך בזוהר).

"ההיכל השביעי, היכל זה אין בו דמות ממש, הכול הוא בהעלם. בתוך רז הרזים פרוכת פרוסה, שלא יראו שני הכרובים. לפנים ממנה עומדת הכפורת, הדיוקן של קודש הקודשים. לפיכך היכל זה נקרא קודש הקודשים". ראה ספר משנת הזוהר לפרופסור תשבי – א' עמוד תל"ז – מעשה מרכבה.

ועוד בזוהר בעניין הסודות הכמוסים באותו היכל שביעי ראה זוהר שמות – דף רס"א ע"א: (תרגום חופשי) "ההיכל השביעי הוא רז הרזים, שכּוּלו צקון לחש שחלילה שם הרמת קול. ומה ששולט בו הוא רצון הלב השואף להתעלות אל האין סוף, ולחבר שם את השביעי עם השביעי, על מנת למשוך ברכות מההיכל השביעי שהוא מקור החיים, והכול בשאיפת הלב ובעצימת עיניים מפני הסודות הצפונים באותיותיהם של שבעה שמות עליונים קדושים".

צער החורבן והכמיהה אל היכל הקודש, הוא ההיכל השביעי, פעפעו גם באותם מיסטיקאים שמיוחסת להם ספרות ההיכלות ויורדי המרכבה (המאה השנייה עד המאה החמישית לספירה), וראה:

·      פרקי היכלות רבתי פרק י"ז אות א': "אמר רבי ישמעאל כך אמר ר' נחוניא בן הקנה: בשבעה היכלות יושב טוטרסיא"י ה' אלקי ישראל. חדר בתוך חדר. ובפתח כל היכל והיכל שומרי הסף שמונה: ארבעה מימין המשקוף וארבעה לשמאל המשקוף". 

·      פרקי היכלות רבתי פרק י"ז אות ח': "ובפתח היכל השביעי זקופין ועומדין כל הגיבורים, עריצים, עזים, וקפוים, נוראים ומבוהלים, גבוהים מהרים ולטושים מגבעות. קשתותיהם דרוכות והן בפנים, חרבות לטושות והן בידיהם, וברקים טורדין ויוצאין מגלגלי עיניהם, וכוביות אש מחוטמם, ולפידי גחלים מפיהם, וכובעים ושריונות הן מעוטרין, ורמחים וחניתות תלויות להם בזרועותיהם".

·      פרקי היכלות רבתי פרק י"ח אות ה': "ואדון הכתרים מחמד ומצפה טוטרוסא"י (שם של מלאך) ה' אלוקי ישראל, במידה שמצפה לגאולה ולעת ישועה ששמורה להם לישראל אחר חורבן הבית השני האחרון. ואימתי ירד היורד למרכבה, מתי יראה בגאות מרום, מתי ישמע קץ ישועה, מתי יראה (את אשר) עין לא ראתה, מתי יעלה ויגיד לזרע אברהם אוהבו."

·      פרקי היכלות רבתי פרק כ"ג אות ה' – פרק כ"ד אות ג': ראה גם כאן משנה ז' פרק ד': ".....ומאתים תשעים ושש פנים יש בכל חיות הקודש (הניצבות) נגד פתח היכל השביעי: גדולה מכולן חמש מאות ושתים עשרה עינים יש בארבע חיות נגד פתח היכל השביעי: פנים של צורת אדם, פנים של ששה עשר פנים יש בכל חיה וחיה נגד פתח היכל השביעי".

·      "וכיון שהיה אותו אדם מבקש לירד במרכבה היה ענפיא"ל השר (המלאך השומר של פתח ההיכל השביעי) פותח דלתות ההיכל השביעי, והיה אותו אדם נכנס ועומד על מפתן פתח ההיכל השביעי, וחיות הקודש נושאות בו חמש מאות ושתים עשרה עיניים, וכל עין ועין מעיני חיות הקודש פקועה כשיעור כברה גדולה של נוצרים, ומראה עיניהן כברקים ירוצצו, חוץ מעיני כרובי הגבורה ואופני השכינה שהם דומים ללפידי אור ושלהביות גחלי רתמים".

·      "והיה אותו אדם זיע ומזדעזע ומרתיע ומתבהל ונבהל ומתעלף ונופל לאחוריו, והיה סומכו ענפיא"ל השר הוא וששים ושלשה שומרי שבעה פתחי היכלות, והיו כולם עוזרין אותו ואומרים אל תירא בן זרע אהוב הכנס וראה מלך ביופיו (ראה פני אל) ואין אתה נשחת ואין אתה נשרף".

ומי הם אותם יורדי המרכבה החוזים בצפונות ההיכל השביעי ובפני האל ?

·      ראה פרקי היכלות רבתי פרק ט"ז אות ג': "ובא רבן שמעון בן גמליאל, ורבי אליעזר הגדול, ורבי אלעזר בן דמה, ור' אליעזר בן שמוע, ור' יוחנן בן דהבאי, וחנניה בן חכינאי, ויונתן בן עוזיאל, ור' עקיבא, ור' יהודה בן בבא, באנו וישבנו לפניו והיו כל המון חבירים עומדין על רגליהן כי היו רואין כוביות של אש ולפידי אור שמפסיקין ביניהם ובינינו, ור' נחוניא בן הקנה יושב ומסדר לפניהם את כל דברי מרכבה ירידה ועליה היאך יורד מי שיורד והיאך יעלה מי שיעלה".

על כך וכל אלה נחמץ ליבו של הנביא עוד בחורבן הבית ראשון, וחזה את אשר חזה על מנת לחזק את רוחו, וראה יחזקאל פרק מ"א פסוקים א' – ד': "וַיְבִיאֵנִי, אֶל-הַהֵיכָל..... וַיָּמָד אֶת-אָרְכּוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה--אֶל-פְּנֵי הַהֵיכָל; וַיֹּאמֶר אֵלַי, זֶה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים". 

לפיכך חבב את השביעיות תחת כל השמים

ראה זוהר חדש – מדרש רות (תרגום חופשי): "כנגד הפסוק 'חצבה עמודיה שבעה' יש: שבעה רקיעים, ושבעה כוכבים אשר רצים וחוזרים (כוכבי לכת), ושבע ארצות, ושבעה ימים ושבע תהומות". [...] "ויש לו שבעה שמות ליצר הרע ואלה הם: רע. טמא. שטן. שונא. אבן-מכשול. ערל. צפוני". [...] "ושבעה שמות לגיהנם ואלה הם: בור. שחת. דומה. טיט-היון. שאוֹל. צלמות. ארץ-תחתית". ללמדך כי גם בשביעיות יש ויש.

ראה זוהר חדש ט' א': "הכל תלוי על שבעה: עמודי שמים הם ז', והרקיעים ז'. והכוכבים שבעה מעלות. ז' גוים למעלה. שבעה גוים למטה. שבעה ארצות. שבעה ימים. שבעה נהרות. ימי בראשית שבעה. והשביעי שבת לה', יום שכולו שבת".

מכיוון שחיבב את השביעיות תחת כל השמים, בוודאי חיבב את המילה השביעית בתורה שהיא 'הארץ', שכה חסרה במניין אותיות אמ"ש, בכוונת יסוד האדמה ובכוונת מדינה גם יחד המהווה את התשתית למשנה הבאה. ראה ספר בראשית פרק א' פסוק א': "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".