ספר יצירה פרק ד' משנה י' 40

פרק ד' משנה י' (בבא ג')  – ניתוח הדברים (אנליזה)

מה משמעות הביטוי המליך אות ד' בזרע וקשר לו כתר ?

ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'.

קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.

וצרפן זה בזה

אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ט: "נָחַר מַפֻּחַ [מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם.

אפשרות ב': חיבר אותן זו לזו: ראה תלמוד בבלי ברכות נ"ה א': "אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ".

וצר בהם חמה בעולם יום שלישי בשנה ונחיר ימין בנפש זכר ונקבה

המליך את האות ד' בזרע (שם עצם מוחשי), עיטר אותה בכתר, הפך הכל למקשה אחת, ועיצב בה את השמש במרחב או בנצח, כמו גם את יום שלישי בזמן ואת נחיר ימין בנפש זכר ונקבה.

עולם = מרחב או נצח.

שנה = זמן.

נפש = טריטוריה שהיא חלק פרטי ותַחוּם בגבולות הידוע כגוף פיזי בתוך המרחב, כמו גם חלק פרטי ותחום בגבולות כמהוּת מטאפיזית בתוך הזמן כגון המונחים יום ולילה.

המשנה הנוכחת מציגה זיקה בין השמש (חמה) ובין יום שלישי בשנה, כמו גם בין השמש ובין נחיר ימין בנפש זכר ונקבה.

עניין זה מעורר שתי בעיות:

·      האסטרולוגיה הקלאסית טוענת לקשר בין השמש ובין יום ראשון בשבוע, ולא בינה ובין יום שלישי בשנה. כך אצל האסטרולוגים היהודים, כך אצל האנגלוסקסים וכך גם אצל אחדים מעמי אירופה:

אנגלית = SUNDAY = יומה של השמש.

לטינית = SOLIS = יומה של השמש.

נורווגית = SøNDAG = יומה של השמש. 

·      אין קשר אסטרולוגי ישיר בין השמש ובין נחיר ימין בנפש זכר ונקבה. במקביל, קיים קשר אסטרולוגי בין השמש ובין המוח, הלב, הגידים וכל אברי הצד הימני של הגוף.

ראה העמקה נוספת

בפרק זה משנה ח' החל מן הכותרת:

'מכיוון שכך יש לבחון בהם ולחקור מהם'