ספר יצירה פרק ד' משנה י"ד 44

פרק ד' משנה י"ד (בבא ז')  – ניתוח הדברים (אנליזה)

מה משמעות הביטוי המליך אות ת' בחן וקשר לו כתר ?

ראה פרק ג' משנה ז' בנוגע ל - 'קשירת כתרים לאותיות'.

קשירת כתרים לאותיות בנוסח ספר יצירה, אינה זרה גם לרוח הזוהר וראה זוהר – שמות – דף רי"ב – ע"ב, שם מסופר על עשרים ושתיים אותיות שלראשיהן כתרים והן "מתעטרות" בהם ורשומות ברקיע שמתנייד על גבי ארבע החיוֹת שהופיעו בחזונו של הנביא יחזקאל.

וצרפן זה בזה

אפשרות א': חיבר ביניהם באמצעות זיקוק, התכה והסרת סיגים והפך אותם למקשה אחת: ראה ירמיהו פרק ו' פסוק כ"ט: "נָחַר מַפֻּחַ [מאשתם [מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהוָה בָּהֶם.

אפשרות ב': חיבר אותן זו לזו: ראה תלמוד בבלי ברכות נ"ה א': "אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ".

וצר בהם צדק בעולם יום שבת בשנה ופה בנפש זכר ונקבה

המליך את האות ת' בחן (שם עצם מופשט), עיטר אותה בכתר, הפך הכל למקשה אחת, ועיצב בה את כוכב צדק (יופיטר) במרחב או בנצח, כמו גם את יום שבת בזמן ואת הפה בנפש זכר ונקבה.

עולם = מרחב או נצח.

שנה = זמן.

נפש = טריטוריה שהיא חלק פרטי ותַחוּם בגבולות הידוע כגוף פיזי בתוך המרחב, כמו גם חלק פרטי ותחום בגבולות כמהוּת מטאפיזית בתוך הזמן כגון המונחים יום ולילה.

המשנה הנוכחת מציגה זיקה בין כוכב צדק (יופיטר) ובין יום שבת בשנה, כמו גם בין כוכב צדק ובין הפה בנפש זכר ונקבה.

עניין זה מעורר שתי בעיות:

·      האסטרולוגיה הקלאסית טוענת לקשר בין כוכב צדק ובין יום חמישי בשבוע, ולא בינו ובין יום שבת בשנה. כך אצל האסטרולוגים היהודים, כך אצל הצרפתים וכך גם אצל אחדים מעמי אירופה:

צרפתית = JEUDI = יומו של יופיטר.

ספרדית = JUEVES = יומו של יופיטר.

·      אין כל קשר אסטרולוגי בין כוכב צדק ובין הפה בנפש זכר ונקבה. במקביל, קיים קשר אסטרולוגי בין כוכב צדק ובין הריאות, העורקים והזרע.

המשנה הנוכחת חותמת מדרג בן שבע משניות (ח – י"ד) בהן הומלכו אותיות בג"ד כפר"ת בתכנים שהם שמות עצם, הוכתרו בכתרים, עברו תהליך של צריפה ומירוק, וצרו עימן הוויות במרחב, מועדים בזמן ואברי גוף בנפש שהם: עין ימין, אוזן ימין, נחיר ימין, עין שמאל, אוזן שמאל, נחיר שמאל ופה. 

על פי מצוות בעל ספר יצירה שהורה "בחון בהם וחקור מהם" יש לבודד את תכני שבע המשניות, ולאתר מקור מקביל להן 'המעניק חסות' לתכנים דומים הצופנים מסר שעשוי להיות לרוחו של המחבר.

תכנים אשר יש לבודדם בשבע המשניות הללו הם: עין, אוזן, אף, מלך או הכתרה, שבעת ימים, צמדי מילים.

פרק י"א בספר שמואל א' 'מעניק חסות' לתכנים הבאים:

·      עין ימין: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל".

·      אוזן: וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ

·      אף: "וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל בשמעו [כְּשָׁמְעוֹ] אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר אַפּוֹ מְאֹד".

·      המליך – הכתרה: "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה". 

·      שבעת ימים: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ".

·      צמדים (עין מול עין וגו'): "וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ".

להלן תמצית השתלשלות אירועי הפרק:

·      נחש העמוני מאיים על חיי אנשי יבש גלעד.

·      העם בפאניקה ונושא קולו בבכי.

·      שאול מאחד את שבטי ישראל ומביס את צבא נחש העמוני.

·      העם מחדש את המלוכה ומאשרר את הכתרת שאול למלך.

בעצם, עסקינן, בתחילת המלוכה בישראל. האם ייתכן כי מחבר ספר יצירה מתגעגע אליה ?

זאת ועוד: שלוש המשניות הראשונות (ח' – י') במדרג השבע (ח' – י"ד) מתמקדות בצד ימין שהוא הצד הנעלה של הגוף: עין ימין, אוזן ימין, נחיר ימין. רק לאחר מכן באים השמאליים ולבסוף הפה.

בא לומר: "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים "(קהלת ז').

והדברים מורכבים יותר מן האמור במדרש תמורה הדן בצמדים נפרדים, כגון: חיים לעומת מוות, טיפשות לעומת חוכמה, עושר לעומת עוני. ואילו כאן עסקינן בצמדים השוכנים בגוף אחד, ונראה כי כל פרט בצמד נושא תפקיד מאגי שונה מן הפרט המקביל לו, וראה: "וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית" (ויקרא ח').

ראה העמקה נוספת

בפרק זה משנה ח' החל מן הכותרת:

'מכיוון שכך יש לבחון בהם ולחקור מהם'