ספר יצירה פרק ה' משנה א' 47

פרק ה' משנה א' – ניתוח הדברים (אנליזה)

להלן תמצית עיקרי דברי ספר יצירה עד הנה:

משנה א' שבפרק א' (ראה שם) קובעת כי בשלושים ושתיים נתיבות פליאות חכמה חקק האל [...] וברא את עולמו בשלושה ספרים בספר וספר וסיפור.

משנה ב' שבפרק א' (ראה שם) מציגה את 'כלי העבודה' שסייעו לבריאה והם:

·      עשר ספירות בלימה.

·      שלוש אותיות שהן אמות: א' מ' ש'.

·      שבע אותיות כפולות: ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת'.

·      שתים עשרה אותיות פשוטות: ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק'. 

משנה י' שבפרק א' (ראה שם) מצביעה על ספירה ששמה רוח מרוח וקובעת כי היא זו שחקקה (או נחקקה) וחצבה את אותן עשרים ושתים אותיות.

משנה ב' שבפרק ב' (ראה שם) מספרת כי בסיוע אותן עשרים ושתיים אותיות התהווה כל אשר נוצר וכל אשר עתיד להיווצר.

פרק ג' (ראה שם) מתאר תהליכי בריאה שהתרחשו באמצעות שלוש אותיות א' מ' ש' אשר מהן נבראו: שמים, ארץ ואוויר. חום, קור ולחות. ראש, בטן וגוו.

משנה ב' שבפרק ד' (ראה שם) קובעת כי שבע האותיות הכפולות ב' ג' ד' כ' פ' ר' ת' - ייסדו: חכמה, עושר, זרע, חיים, ממשלה, שלום וחן.

המשנה הנוכחת עוסקת בשתיים עשרה האותיות הפשוטות ה' ו' ז' ח' ט' י' ל' נ' ס' ע' צ' ק' - אשר מהן נוסדו שיחה, הרהור והלוך. ראיה, שמיעה ומעשה. תשמיש (מין), ריח ושינה. רוגז, לעיטה (בליעה) ושחוק.

תמצית שבתמצית תפקידן של עשרים ושתים האותיות:

שלוש אותיות שהן אמות מייצגות את יסודות הבריאה.

שבע אותיות כפולות מייצגות מיני הפכים ותמורות.

שתיים עשרה אותיות פשוטות מייצגות מיני דברים רגילים ושכיחים.

שתים עשרה פשוטות

שתים עשרה (12) אותיות שנותרו לאחר שחיסרנו מ- 22 האותיות העבריות את 3 אותיות האמות אמ"ש, ואת 7 הכפולות בג"ד כפר"ת, ונותרנו עם  12 האותיות הפשוטות שהן: ה– ו – ז – ח – ט – י – ל – נ – ס – ע – צ – ק.

מה משמעות המילה יסודן ?

ההתלבטות כאן היא בין "האותיות מייסדות את" ובין "האותיות מיוסדות על". המילה 'יסודן' מופיעה מספר פעמים בספר יצירה, ועל פי ההקשרים הנובעים ממנה יש לייחס לה משמעות של "האותיות מייסדות את".

יסודן = בהן נוסדו.

אותן 12 אותיות פשוטות ייסדו 12 תכנים של שמות עצם מופשטים שהם:

·      שיחה – הרהור – הילוך.

·      ראייה – שמיעה – מעשה.

·      תשמיש (מין) – ריח – שינה.

·      רוגז – לעיטה (זלילה בכוונת הלעטה) – שחוק.

ראה הקבלה במשנת הזוהר בתרגום פרופסור תשבי ב' עמוד צ"ט: "אמר רבי אבהו: כל שברא הקב"ה הוא אמר לפועלים האלה, שהם יעשו לבדם ולא נתייחד עמהם. כשברא האדם נתייחד הקדוש ברוך הוא עמהם בעשייתו ואמר: 'נעשה אדם', ונתן בו קלסתר פנים, ראייה, ריח, קימה, הליכה, מישוש, דיבור, עשייה".