ספר יצירה פרק ו' משנה ג' 67

פרק ו' משנה ג' – ניתוח הדברים (אנליזה)

בדומה לחלקים אחרים בספר יצירה, חלק הארי של המשנה הנוכחת עוסק בצבא השמים. כך כאן וכך גם במשניות הקודמות בהן עסקנו בארבע כנפות תבל ובשושנת הרוחות, שתפסו מקום של כבוד לצד התלי, גלגל-המזלות, שני המאורות וכוכבי הלכת.

אין כמו נפלאות הרקיע כדי להלל ולשבח את מעשה הבריאה. אכן נכון. אלא שיש כאן הרבה יותר מזה.

ממקורות היסטוריים עולה כי בימים בהם נכתב ספר יצירה (נראה כי היו אלה ימי בית שני הסמוכים לחורבן), עמדו תמורות שמימיות בלב מחלוקת גועשת של יורה רותחת יורקת אש ותימרות עשן. הכול סביב השאלה את מי מהם יש לקדש: האם את לוח השנה השמשי או את הלוח הירחי ?

כאמור בפרק ג' משנה ג', הצצה ב – 'ספר היובלים' שנכתב בימי בית שני, חושפת 'מלחמת עולמות' בין אלה המקדשים את השנה השמשית, לבין הנוהים אחר זו הירחית, וראה הספרים החיצוניים – ספר היובלים – פרק ו':

·      "ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום. 

·      והיה שנה תמימה ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת. 

·      כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד.

·      והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן השנים תעתקנה ממקומן. 

·      ויעבטון אורחות סדרם וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד. 

·      ויזנחו את ראש החודש וזמנו ואת השבתות והעוו את כל דרכי השנים. 

·      כי ידעתי את הדבר וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים מיוסדות חלוקת הימים. 

·      ולא ישכחו את מועדי הברית ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם. 

·      והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח הוא המשחית את הזמנים ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה.

·      ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים ועשו יום שווא ליום העדות ויום בלתי טהור ליום המועד. 

·      וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. 

·      כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. 

·      ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד ואכלו תמיד את הדם בבשר".

על חשיבות הנושא ראה גם תלמוד בבלי - שבת – דף ע"ה – א': "והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב (ואינו מחשב) – אסור לספר הימנו (אסור לדבר עימו)". עד כדי כך. מעין חרם.

מחמת ההשתלחות וחריפות הביטויים שדלעיל, סביר להניח כי גם בעל ספר יצירה לא נותר אדיש לנוכח המהומה, וכי הווייתו הושפעה לא מעט מדברי המתעמתים ומדימוייהם. אשר על כן הרבה לשבץ בספרו את צבא-השמים שעמד במרכז סדר היום הציבורי.

במקביל נראה כי השמים וכל צבאם היטיבו לשרת את המחבר על מנת לטמון בהם את צפונותיו.

על משמעויות התלי, הגלגל והלב ראה משנה א' בפרק זה.

תלי בעולם

עולם = חלל ומרחב = יקום.

התלי, שהוא הציר היקומי המוליך ומביא את המאורות והמזלות ממזרח למערב וממערב למזרח, מופיע במשנה הנוכחת כשליטו של המרחב.

מקדמת דנא היווה צבא השמיים מושא של השראה עבור פייטנים כדוגמת ר' שלמה אבן גבירול (המאה ה – 11) ואף התלי לא נפקד מקומו, וראה גבירול – כתר מלכות – י"ב:

"מי יזכיר תהילתך בעשותך הירח ראש לחשבון מועדים וזמנים.

ותקופות ואותות לימים ושנים.

בלילה ממשלתו.

עד בוא עִתו.      

ותחשך יפעתו.

ויתכסה מעטה קדרותו.

כי ממאור השמש אורתו".

"ובליל ארבעה עשר אם יעמדו על קו התלי שניהם.

ויפריד ביניהם.

אז הירח לא יהל אורו.

וידעך נרו.

למען דעת כל-עמי הארץ כי ברואי מעלה ואם הם יקרים.

עליהם שופט להשפיל ולהרים.

אך יחיה אחרי נפלו.

ויאיר אחרי אופלו".

"ובהידבקו בסוף החודש עם החמה.

אם יהי תלי ביניהם.

ועל קו אחד יעמדו שניהם.

אז יעמוד הירח לפני השמש כעב שחורה.

ויסתיר מעין כל רואיה את מאורה.

למען ידעו כל רואיהם.

כי אין המלכות לצבא השמים וחיליהם.

אבל יש אדון עליהם.

מחשיך מאוריהם.

כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם".

"והחושבים כי השמש אלוהיהם.

בעת הזאת יבושו ממחשבותיהם.

ויבחנו דבריהם.

וידעו כי יד יי עשתה זאת ואין לשמש יכולת.

והמחשיך אורה לו לבדו הממשלת".

ייתכן כי רק צירוף מקרים חיבר בין חרוזיו של אבן גבירול, ובין צפונותיו של מחבר ספר יצירה, אך קשה להשתחרר מן הרושם כי פער מאות השנים בין השניים, מצא לעצמו גשר בדמות התלי.

ומסביר אבן גבירול לכל מי שעיניו שוזפות את חרוזיו, כי:

"לא ניתנה המלכות לצבא השמים וחילותיהם,

אלא לאדון שמעליהם.

הוא זה שברצונו מחשיך את מאוריהם.

וכל החושבים כי השמש היא אלוהיהם,

בעת הזאת יבושו ממחשבותיהם וייבחנו דבריהם.

וידעו כי יד יי עשתה כן ואין השמש יכולה.

והמחשיך אורה לו לבדו הממשלה".

משמע, לא התלי על כיסאו אלא האל, וברור לחלוטין כי הביטוי "גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה' ז'), זוכה כאן בהבהרה לפיה אין יכולת בצבא השמים אלא ברצון האל.

כמלך על כסאו

מקור יהודי קדום ששמו 'פרקי היכלות רבתי' (המאה ה 2 – 3 לספירה), שעוסק בחבורת יודעי ח"ן המכונה 'יורדי המרכבה', מכיל 72 פעמים את המילה 'כיסא' בביטויים כגון: כיסא כבודו, כיסא כבודך, כיסא של אש, כיסא קונו, כיסא רם ונישא, כיסא כבודי, כיסא בהדרו ויופיו ועוד ועוד – ותמיד בזיקה לשבחי האל.

בעניין זה ראה:

·      תהילים ט' ח': "וַיהוָה לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ".

·      תהילים י"א ד': "יְהוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם".

·      תהילים צ"ז ב': "עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ".

·      תהילים ק"ג י"ט: "יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה".

הדעת נותנת כי בעל ספר יצירה הכיר מסורת זו, ועל כן הגיוני להניח כי הביא כאן את ה- 'תלי בעולם כמלך על כסאו', כדימוי וכמשל שנמשלו הוא האל על מכונו. רוצה לומר, הצפין את האל בתלי.

במקביל לכל אלה, ועבור מי אשר תהה מהיכן שאב המחבר את דימוי 'המלך על כסאו', להלן דברי נביא האמת מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה כפי שהטיח אותם בפני אחאב מלך ישראל ובפני עדת נביאי השקר: "וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְהוָה רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ." (מלכים א' כ"ב י"ט).

כמו גם:" וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". (יחזקאל א' כ"ו).

גלגל בשנה כמלך במדינה

שנה = ממד הזמן.

הגלגל הינו גלגל-המזלות המופיע במשנה הנוכחת כשליטו של הזמן אך גם של המרחב, אלא אם כן היה בכוונת המחבר להעניק למילה 'מדינה' משמעות נוספת על זו של טריטוריה.

במקביל, וכפי שהוסבר במשנה א' שבפרק זה, אותם שנים-עשר מזלות מכילים בתוכם את שנים-עשר שבטי ישראל כאמור בספר הבהיר פסוק קי"ב:

"ואלו הן השמות המפורשות היקרות והמפוארות שהם שתים עשרה לשנים עשר שבטי ישראל אהציצה"רון אכליתה"רון שמקת"רון דמושה"רון וצפצפסית"רון הורמי"רון ברחיה"רון ער"ש גדר"און בסאו"ה מנא"הון חז"הויה הוהי"רי הא"ה אהי"ה והראית"הון.

וכולם נכללים בל"ב השמים (32 נתיבות פליאות)  ומתחלקין לכ"ד (24) שמות (12 זכריים + 12 נקביים), ובהם כלול זכר ונקבה ופקודים בתלי וגלגל ולב, והם מעיינות החכמה".

המקרא מייחס ל – 'גלגל' עוצמה רבה ומעניק לו מקום של כבוד בכלל רכיבי היקום, וראה תהילים ע"ז י"ט: 

"קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל

 הֵאִירוּ בְרָקִים

 תֵּבֵל רָגְזָה

 וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ".

אף כי הפירוש הרווח לפסוק זה רואה בגלגל פריט במרכבותיו של פרעה ששקעו בים, נראה כי רוח הדברים נוטה יותר אל איתני הטבע ומכאן אל גלגל-המזלות.

גלגל הוא גם שְמן של ישויות אלוהית הפוקדות את הנביא יחזקאל (יחזקאל י'):

·      "וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב". 

·      "קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים".

·      "לָאוֹפַנִּים לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל בְּאָזְנָי".

מכיוון שהמילה 'גלגל' מכוונת אל שנים-עשר המזלות, המכוונים אל שנים-עשר השבטים. יוצא כי האחרונים שולטים בזמן ובמדינה.

זו הופעתה האחת והיחידה של המילה 'מדינה' בספר יצירה, וכבר ניתחנו במשנה ט"ז שבפרק ד' את העומד מאחוריה, על כל המשתמע מכמיהתו של פליט יהודי לתקומת מדינתו שחרבה.

לב בנפש כמלך במלחמה

נפש = טריטוריה פרטית בתוך מרחב-זמן.

המילה 'נפש' עשויה להצביע על גופו הפיזי של אדם, נוסף על מהותו המטאפיזית. לדוגמה ראה בראשית מ"ו פסוק כ"ב: "אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר". 

המשנה החותמת את ספר יצירה מספרת על משפחת אברהם אבינו ועל "הנפש אשר עשו בחרן", וראה בראשית פרק י"ב פסוק ה': "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן". 

בעל ספר יצירה מקוֹדד את צפונותיו, נדבך על גבי נדבך, בשיטה של 'העברת-מקל', משוּרה אחת אל אחותה הבאה אחריה.

כפועל יוצא מגישה זו יש לשלב בין שתי השורות: זו הנוכחת וזו שקדמה לה.

המילה הראשונה (גלגל) בשורה הקודמת (גלגל בשנה כמלך במדינה), הצביעה על שנים-עשר השבטים כפי שהתבאר מעלה.

עתה יש לפצח את הקשר בינם ובין צפונותיה של המילה 'לב' הניצבת בראש השורה הנוכחת (לב בנפש כמלך במלחמה).

הפיצוח האמור מתבסס על מקור קדום המציג את שניים עשר השבטים בזיקה למילה לב.

לא זו בלבד שמקור כזה קיים, אלא אף זו שהוא עצמו מהווה תעלומה שלא מעט חובבי מסתורין מתחבטים בה.

בעניין זה יש להתבונן בירידת בית-יעקב אל ארץ מצרים על-פי ספר בראשית פרק מ"ו פסוקים ח' – ט"ו:

·      "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן.

·      וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי.

·      וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית.

·      וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי.

·      וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל.

·      וּבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן.

·      וּבְנֵי זְבוּלֻן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל.

·      אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ".

מספירה של אחד לאחד את ילדי לאה היורדים עם יעקב למצרים, עולה כי מדובר בשלושים ושתיים נפשות (ער ואונן נפטרו בארץ כנען), ואילו הכתוב מדבר על שלושים ושלוש.

תעלומה ואין פותר (ברוח ספר יצירה), אך אנו עסקינן במספר 32 שתרגומו הגימטרי הוא ל"ב שהוא לב, הרומז על משפחתה של אימנו לאה ועל בניה וצאצאיהם.

אותם בנים על-פי סדר לידתם הם ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, אך הערכותם הצבאית במדבר שונה והיא יהודה, יששכר, זבולון, ראובן ושמעון החוזרים לכנען בראש שנים-עשר השבטים ערוכים למלחמה.

ראה: 

·      סדר השבטים במחנות – במדבר פרק ב'.

·      הקרבת קרבנות הנשיאים – במדבר פרק ז'.

·      סדר המסעות – במדבר פרק י'.

(שבט לוי אינו כלול במניינים אלה משום שהוקדש לעבודת הקודש).

כאשר דרושה הערכות צבאית למגננה או למתקפה של שנים-עשר השבטים, אנו מוצאים בחוד את בני לאה שהם אותם 32 הנפשות המסתוריות שהן, בעצם, ל"ב = לב מלכים ערוכים למלחמה.

תמצית פרק ו' משנה ג'

תלי בעולם כמלך על כסאו = האל ביקום כמלך על כסאו.

גלגל בשנה כמלך במדינה = שניים-עשר השבטים כמלכים במדינה.

לב בנפש כמלך במלחמה = השבטים הלוחמים ערוכים למלחמה.