קתרינה ורודולף והמון מילים פרק מספר 31
קתרינה ורודולף והמון מילים
פרק מספר 31
הגשם תופף על הגג.
תחתיו, בחדר, שולחן שעליו מחברת תווים ואקדחו של רודולף.
היא והוא וערימה של מילים.
קתרינה: ״תסביר״.
רודולף: ״מה את רוצה לשמוע ?״
קתרינה: ״איך תליין נהיה מציל״.
רודולף: ״לא נהייתי מציל. הפסקתי להיות תליין״.
קתרינה: ״בגלל שגילית שאתה חצי יהודי ?״
רודולף: ״זה היה הסדק. דרך הסדק הזה נכנס אוויר״.
קתרינה: ״אוויר לא משנה רוע. אנשים כן״.
רודולף: ״נכון. אז אני מתחיל מאדם אחד בכל פעם״.
קתרינה: ״עד אתמול הובלת רכבות של מוות״.
רודולף: ״ולכן אני יודע איך לעצור אותן״.
קתרינה: ״זו לא תשובה״.
רודולף: ״זו הדרך היחידה שיש לי לשלם במזומן״.
קתרינה: ״למה שנאמין לך ?״
רודולף: ״כי אני מדבר בשפה של המפלצת:
חותמות, טפסים, שעות. בשפה הזו אני חונק אותם מבפנים״.
קתרינה: ״ואיפה המצפון היה עד עכשיו ?״
רודולף: ״מכוסה בשקרים מסודרים. קראתי לזה חובה. זו הייתה פקודה״.
קתרינה: ״ומה השתנה ?״
רודולף: ״יום אחד דמיינתי את שמי על הלוח של השילוחים.
זה לא מקצועי, אני יודע, אבל זה אנושי.
ברגע הזה הבנתי שהכלל שלי לא עומד על שתי רגליים״.
קתרינה: ״פחדת רק לאחר שסלמאן חשף אותך״.
רודולף: ״כן. הפחד פתח לי את הדלת. אחריו נכנסה האמת״.
קתרינה: ״אמת אומרת להתוודות״.
רודולף: ״אני לא מבקש סליחה. אני מבקש זמן.
זמן לעצור רכבות, זמן להעלים שני שמות, זמן לתת למישהו לנשום״.
קתרינה: ״שניים זה עלבון מול מה שעשית״.
רודולף: ״שניים חיים הם יותר מאפס.
אם יש לך שיטה טובה יותר — תגידי״.
קתרינה: ״יש לי מחברת״.
רודולף: ״ולי יש חותמת״.
קתרינה: ״אתה מבין למה קשה לי לישון לידך ?״
רודולף: ״כן. גם לי קשה לישון ליד עצמי״.
קתרינה: ״אתה מצטט פילוסופים. זה לא מרשים אותי״
.רודולף: ״אז לא אצטט. אגיד קצר: לא הופכים אדם לכלי״.
קתרינה: ״זה יפה על נייר. אבל בשטח ?״
רודולף: ״בשלוש ארבעים וחמש מסוט אחד ננעל.
בשמונה ורבע אין חלון לרכבת מאסרים.
בערב שני שמות נעלמים מן הטופס. זה בשטח״.
קתרינה: ״ולמה שלא אסגיר אותך עכשיו ?״
רודולף: ״כי אם תסגירי — מחר הרכבת תצא בזמן.
אבל אם תתני לי שעה — היא תעמוד״.
קתרינה: ״לא אוהבת סחיטה״.
רודולף: ״זו לא סחיטה. זו הצעה״.
קתרינה: ״אתה מתנהג כאילו אתה המצאת את החמלה״.
רודולף: ״אני לא טוב בחמלה. אני יעיל בצד אחר״.
קתרינה: ״מה מבטיח שלא תתהפך שוב ?״
רודולף: ״שום דבר. רק המעשה הבא. תרצי מבחן נוסף ?״
קתרינה: ״כן״.
רודולף: ״תכתבי לאנשים שלך ‘היום עומדים’.
אני מביא טופס. אם הרכבת תזוז — תגידי שלום״.
קתרינה: ״ואם תעמוד ?״
רודולף: ״נמשיך בשקט״.
קתרינה: ״הרגת אנשים. זה לא יוצא לי מהחדר״.
רודולף: ״נכון. אז לפחות ייכנסו אליו שניים חיים״.
קתרינה: ״אמא שלך יודעת מי אתה״.
רודולף: ״אמא שלי יודעת יותר מדי״.
קתרינה: ״וגם היא לא תציל אותך אם ניפול״.
רודולף: ״אז לא ניפול״.
קתרינה לוקחת את המחברת וכותבת לאט: ״היום עומדים״.
רודולף מסתכל על האקדח ודוחף אותו הרחק מהשולחן.
קתרינה: ״יש כלל אחד אצלי. לא יורים״.
רודולף: ״יש כלל אחד אצלי. לא משקרים יותר״.
קתרינה: ״עוד כלל״.
רודולף: ״שניים בכל פעם. עד שנגמר הנייר״.
קתרינה: ״בסוף תישאר בלי תירוצים״.
רודולף: ״נקווה שנישאר בלי רכבות״.
לילה מאוחר. הגשם נרגע. מנורה יחידה עושה עיגול אור על השולחן.
על העיגול מונחים האקדח, טופס חתום, והמחברת.
קתרינה: ״אתה יודע מה מוזר לי?
לפני שבוע מכרת חותמות למוות, והיום אתה מוכר אותן לחיים. זה אותו דיו״.
רודולף: ״נכון. אותו דיו. ההבדל הוא על מה חותמים״.
קתרינה: ״זה לא מסביר היפוך. זה רק צובע אותו״.
רודולף: ״בלי קישוטים ?
פעם היה לי כלל אחד: לציית.
חשבתי שזה מוסרי כי זה שומר על סדר.
ואז מילה אחת נכנסה למשפט ושברה אותו״.
קתרינה: ״איזו מילה ?״
רודולף: ״אני״.
קתרינה: ״זה נשמע אגואיסטי״.
רודולף: ״זה מבחן. אם כלל נכון — הוא נכון גם כשאני בצד המקבל.
כשגיליתי שאני חצי יהודי, שאלתי אם אני מוכן לחיות בעולם שבו אותו כלל מוחק אותי.
התשובה הייתה לא. הכלל נשבר״.
קתרינה: ״כלומר עד שלא כאב — לא חשבת״.
רודולף: ״כן. לא מתנצל בדיבורים. מתקן במעשים״.
קתרינה: ״תיקון עם טפסים״.
רודולף: ״זו השפה היחידה שהמפלצת מבינה. אז אני מדבר בה נגדה״.
קתרינה: ״תן לי הוכחה, לא שורה יפה.
מחר בבוקר שתי רכבות: תחמושת ומאסרים.
יש לך חלון אחד לחסום. מה אתה עושה ולמה ?״
רודולף: ״חוסם מאסרים״.
קתרינה: ״למה לא תחמושת ?״
רודולף: ״שלושה קריטריונים:
קרבה למוות — המאסרים קרובים יותר.
הפיכות — תחמושת שאיחרה תגיע מחר; אנשים שלא ירדו לא יגיעו לעולם.
סיכויי הצלחה — מציל מעט בוודאות ולא מהמר על הרבה״.
קתרינה: ״ומה אם זו רכבת ילדים ‘ראויים’ של לבנסבורן ?״
רודולף: ״קרבה למוות נמוכה כרגע.
לכן היום מאסרים, מחר ילדים דרך רשימות״.
קתרינה: ״אתה קר. אבל עקבי״.
רודולף: ״קר זה טוב כשמחשבים סיכויי חיים״.
קתרינה: ״לפחות אין לך פנטזיות גבורה״.
רודולף: ״נייר עדיף על מצבה״.
קתרינה: ״בוא נדבר על אשמה.
אתה מבקש שותפות, לא סליחה.
אבל הגוף זוכר. אתה שמת אנשים בקצה הבור״.
רודולף: ״כן״.
קתרינה: ״אז למה שאתן לך לגעת במחברת שלי ?״
רודולף: ״את לא נותנת לי לגעת במחברת — את נותנת לי לגעת במסילה.
במחברת את כותבת. במסילה אני עושה. והחוק הראשון יהיה שלך״.
קתרינה: ״שזה ‘לא יורים’״.
רודולף: ״ושלי: ‘לא משקרים פנימה’.
אם ניכשל — לא אמציא תירוצים.
נגיד ‘נכשלנו’ ונחליט מחדש״.
קתרינה: ״ומה עם סליחה ? תבקש ממני ?״
רודולף: ״כשאנשים שאני לא מכיר יישארו בחיים בגלל שורה שלך וחותמת שלי — זו בקשה טובה יותר מכל חרטה שבעל פה״.
קתרינה: ״אתה מדבר כמו רואה חשבון של מצפון״.
רודולף: ״הספרים אדומים. אין מאזן סגור. רק תזרים.
כל יום להכניס שתי נשימות בצד של החיים״.
קתרינה: ״יופי של מטפורה. אל תתאהב בה. מטפורות עושות אנשים טיפשים״.
רודולף: ״תזכירי לי כשאצטט. עדיף שנכתוב״.
קתרינה מסובבת את המחברת אליה.
קתרינה: ״מנסחים יחד. קצר וחד.
סעיף ראשון — אנשים לפני סחורה״.
רודולף: ״מסכים. סעיף שני — נזק צדדי אפס. אם העלמת מסילה מפילה מישהו אחר — לא עושים״.
קתרינה: ״סעיף שלישי — לא מייצרים גיבורי על. אין פיצוצים, אין דם. רק נהלים״.
רודולף: ״סעיף רביעי — אין ‘בגלל המדינה’. אם משפט מתחיל בזה — מוחקים״.
קתרינה: ״סעיף חמישי — כשאין ודאות להציל רבים, מצילים מעטים בוודאות״.
רודולף: ״סעיף שישי — אם אחד מאיתנו נופל, השני לא משלים משימה. נעלם וחי כדי להפריע מחר״.
קתרינה: ״סעיף שביעי — אין סודות מאמא. אליזבת יודעת מספיק כדי לשמור, לא כדי לסכן״.
רודולף: ״סעיף שמיני — מילת עצירה: ‘השהיה’״.
קתרינה: ״ועוד דבר — ליד כל פעולה כותבים ‘הפיך’ או ‘לא הפיך’. אם לא הפיך — שואלים שוב למה״.
רודולף: ״נרשם״.
קתרינה: ״עכשיו תור ההוכחה. מחר אתה מביא חלון. אני מביאה שורה.
אם זה עובד — אנחנו צוות.
אם לא — אנחנו ידידים מרוחקים עם טעם רע בפה״.
רודולף: ״קיבלתי״.
תגובות