קתרינה ורודולף והמון מילים פרק מספר 31
- Gidi Gilboa
- 7 באפר׳
- זמן קריאה 4 דקות
קתרינה ורודולף והמון מילים
פרק מספר 31
הגשם תופף על הגג.
תחתיו, בחדר, שולחן שעליו מחברת תווים ואקדחו של רודולף.
היא והוא וערימה של מילים.
קתרינה: ״תסביר״.
רודולף: ״מה את רוצה לשמוע ?״
קתרינה: ״איך תליין נהיה מציל״.
רודולף: ״לא נהייתי מציל. הפסקתי להיות תליין״.
קתרינה: ״בגלל שגילית שאתה חצי יהודי ?״
רודולף: ״זה היה הסדק. דרך הסדק הזה נכנס אוויר״.
קתרינה: ״אוויר לא משנה רוע. אנשים כן״.
רודולף: ״נכון. אז אני מתחיל מאדם אחד בכל פעם״.
קתרינה: ״עד אתמול הובלת רכבות של מוות״.
רודולף: ״ולכן אני יודע איך לעצור אותן״.
קתרינה: ״זו לא תשובה״.
רודולף: ״זו הדרך היחידה שיש לי לשלם במזומן״.
קתרינה: ״למה שנאמין לך ?״
רודולף: ״כי אני מדבר בשפה של המפלצת:
חותמות, טפסים, שעות. בשפה הזו אני חונק אותם מבפנים״.
קתרינה: ״ואיפה המצפון היה עד עכשיו ?״
רודולף: ״מכוסה בשקרים מסודרים. קראתי לזה חובה. זו הייתה פקודה״.
קתרינה: ״ומה השתנה ?״
רודולף: ״יום אחד דמיינתי את שמי על הלוח של השילוחים.
זה לא מקצועי, אני יודע, אבל זה אנושי.
ברגע הזה הבנתי שהכלל שלי לא עומד על שתי רגליים״.
קתרינה: ״פחדת רק לאחר שסלמאן חשף אותך״.
רודולף: ״כן. הפחד פתח לי את הדלת. אחריו נכנסה האמת״.
קתרינה: ״אמת אומרת להתוודות״.
רודולף: ״אני לא מבקש סליחה. אני מבקש זמן.
זמן לעצור רכבות, זמן להעלים שני שמות, זמן לתת למישהו לנשום״.
קתרינה: ״שניים זה עלבון מול מה שעשית״.
רודולף: ״שניים חיים הם יותר מאפס.
אם יש לך שיטה טובה יותר — תגידי״.
קתרינה: ״יש לי מחברת״.
רודולף: ״ולי יש חותמת״.
קתרינה: ״אתה מבין למה קשה לי לישון לידך ?״
רודולף: ״כן. גם לי קשה לישון ליד עצמי״.
קתרינה: ״אתה מצטט פילוסופים. זה לא מרשים אותי״
.רודולף: ״אז לא אצטט. אגיד קצר: לא הופכים אדם לכלי״.
קתרינה: ״זה יפה על נייר. אבל בשטח ?״
רודולף: ״בשלוש ארבעים וחמש מסוט אחד ננעל.
בשמונה ורבע אין חלון לרכבת מאסרים.
בערב שני שמות נעלמים מן הטופס. זה בשטח״.
קתרינה: ״ולמה שלא אסגיר אותך עכשיו ?״
רודולף: ״כי אם תסגירי — מחר הרכבת תצא בזמן.
אבל אם תתני לי שעה — היא תעמוד״.
קתרינה: ״לא אוהבת סחיטה״.
רודולף: ״זו לא סחיטה. זו הצעה״.
קתרינה: ״אתה מתנהג כאילו אתה המצאת את החמלה״.
רודולף: ״אני לא טוב בחמלה. אני יעיל בצד אחר״.
קתרינה: ״מה מבטיח שלא תתהפך שוב ?״
רודולף: ״שום דבר. רק המעשה הבא. תרצי מבחן נוסף ?״
קתרינה: ״כן״.
רודולף: ״תכתבי לאנשים שלך ‘היום עומדים’.
אני מביא טופס. אם הרכבת תזוז — תגידי שלום״.
קתרינה: ״ואם תעמוד ?״
רודולף: ״נמשיך בשקט״.
קתרינה: ״הרגת אנשים. זה לא יוצא לי מהחדר״.
רודולף: ״נכון. אז לפחות ייכנסו אליו שניים חיים״.
קתרינה: ״אמא שלך יודעת מי אתה״.
רודולף: ״אמא שלי יודעת יותר מדי״.
קתרינה: ״וגם היא לא תציל אותך אם ניפול״.
רודולף: ״אז לא ניפול״.
קתרינה לוקחת את המחברת וכותבת לאט: ״היום עומדים״.
רודולף מסתכל על האקדח ודוחף אותו הרחק מהשולחן.
קתרינה: ״יש כלל אחד אצלי. לא יורים״.
רודולף: ״יש כלל אחד אצלי. לא משקרים יותר״.
קתרינה: ״עוד כלל״.
רודולף: ״שניים בכל פעם. עד שנגמר הנייר״.
קתרינה: ״בסוף תישאר בלי תירוצים״.
רודולף: ״נקווה שנישאר בלי רכבות״.
לילה מאוחר. הגשם נרגע. מנורה יחידה עושה עיגול אור על השולחן.
על העיגול מונחים האקדח, טופס חתום, והמחברת.
קתרינה: ״אתה יודע מה מוזר לי?
לפני שבוע מכרת חותמות למוות, והיום אתה מוכר אותן לחיים. זה אותו דיו״.
רודולף: ״נכון. אותו דיו. ההבדל הוא על מה חותמים״.
קתרינה: ״זה לא מסביר היפוך. זה רק צובע אותו״.
רודולף: ״בלי קישוטים ?
פעם היה לי כלל אחד: לציית.
חשבתי שזה מוסרי כי זה שומר על סדר.
ואז מילה אחת נכנסה למשפט ושברה אותו״.
קתרינה: ״איזו מילה ?״
רודולף: ״אני״.
קתרינה: ״זה נשמע אגואיסטי״.
רודולף: ״זה מבחן. אם כלל נכון — הוא נכון גם כשאני בצד המקבל.
כשגיליתי שאני חצי יהודי, שאלתי אם אני מוכן לחיות בעולם שבו אותו כלל מוחק אותי.
התשובה הייתה לא. הכלל נשבר״.
קתרינה: ״כלומר עד שלא כאב — לא חשבת״.
רודולף: ״כן. לא מתנצל בדיבורים. מתקן במעשים״.
קתרינה: ״תיקון עם טפסים״.
רודולף: ״זו השפה היחידה שהמפלצת מבינה. אז אני מדבר בה נגדה״.
קתרינה: ״תן לי הוכחה, לא שורה יפה.
מחר בבוקר שתי רכבות: תחמושת ומאסרים.
יש לך חלון אחד לחסום. מה אתה עושה ולמה ?״
רודולף: ״חוסם מאסרים״.
קתרינה: ״למה לא תחמושת ?״
רודולף: ״שלושה קריטריונים:
קרבה למוות — המאסרים קרובים יותר.
הפיכות — תחמושת שאיחרה תגיע מחר; אנשים שלא ירדו לא יגיעו לעולם.
סיכויי הצלחה — מציל מעט בוודאות ולא מהמר על הרבה״.
קתרינה: ״ומה אם זו רכבת ילדים ‘ראויים’ של לבנסבורן ?״
רודולף: ״קרבה למוות נמוכה כרגע.
לכן היום מאסרים, מחר ילדים דרך רשימות״.
קתרינה: ״אתה קר. אבל עקבי״.
רודולף: ״קר זה טוב כשמחשבים סיכויי חיים״.
קתרינה: ״לפחות אין לך פנטזיות גבורה״.
רודולף: ״נייר עדיף על מצבה״.
קתרינה: ״בוא נדבר על אשמה.
אתה מבקש שותפות, לא סליחה.
אבל הגוף זוכר. אתה שמת אנשים בקצה הבור״.
רודולף: ״כן״.
קתרינה: ״אז למה שאתן לך לגעת במחברת שלי ?״
רודולף: ״את לא נותנת לי לגעת במחברת — את נותנת לי לגעת במסילה.
במחברת את כותבת. במסילה אני עושה. והחוק הראשון יהיה שלך״.
קתרינה: ״שזה ‘לא יורים’״.
רודולף: ״ושלי: ‘לא משקרים פנימה’.
אם ניכשל — לא אמציא תירוצים.
נגיד ‘נכשלנו’ ונחליט מחדש״.
קתרינה: ״ומה עם סליחה ? תבקש ממני ?״
רודולף: ״כשאנשים שאני לא מכיר יישארו בחיים בגלל שורה שלך וחותמת שלי — זו בקשה טובה יותר מכל חרטה שבעל פה״.
קתרינה: ״אתה מדבר כמו רואה חשבון של מצפון״.
רודולף: ״הספרים אדומים. אין מאזן סגור. רק תזרים.
כל יום להכניס שתי נשימות בצד של החיים״.
קתרינה: ״יופי של מטפורה. אל תתאהב בה. מטפורות עושות אנשים טיפשים״.
רודולף: ״תזכירי לי כשאצטט. עדיף שנכתוב״.
קתרינה מסובבת את המחברת אליה.
קתרינה: ״מנסחים יחד. קצר וחד.
סעיף ראשון — אנשים לפני סחורה״.
רודולף: ״מסכים. סעיף שני — נזק צדדי אפס. אם העלמת מסילה מפילה מישהו אחר — לא עושים״.
קתרינה: ״סעיף שלישי — לא מייצרים גיבורי על. אין פיצוצים, אין דם. רק נהלים״.
רודולף: ״סעיף רביעי — אין ‘בגלל המדינה’. אם משפט מתחיל בזה — מוחקים״.
קתרינה: ״סעיף חמישי — כשאין ודאות להציל רבים, מצילים מעטים בוודאות״.
רודולף: ״סעיף שישי — אם אחד מאיתנו נופל, השני לא משלים משימה. נעלם וחי כדי להפריע מחר״.
קתרינה: ״סעיף שביעי — אין סודות מאמא. אליזבת יודעת מספיק כדי לשמור, לא כדי לסכן״.
רודולף: ״סעיף שמיני — מילת עצירה: ‘השהיה’״.
קתרינה: ״ועוד דבר — ליד כל פעולה כותבים ‘הפיך’ או ‘לא הפיך’. אם לא הפיך — שואלים שוב למה״.
רודולף: ״נרשם״.
קתרינה: ״עכשיו תור ההוכחה. מחר אתה מביא חלון. אני מביאה שורה.
אם זה עובד — אנחנו צוות.
אם לא — אנחנו ידידים מרוחקים עם טעם רע בפה״.
רודולף: ״קיבלתי״.
תגובות