רודולף הרטמן עושה עסקים עם הימלר פרק מספר 51

רודולף הרטמן עושה עסקים עם הימלר

פרק מספר 51

האופנוע מלהטט בדרך שמתפתלת בתוך יער אורנים חשוך. האורות של הווילה–טירה בהוהנליכן מופיעים באיחור. בוהק בהיר על רקע העצים. החזית פשוטה: גג משופע נמוך, מעקה אבן ומדרגות רחבות. באוויר נישא ריח מעורבב של פנול ושעוות רצפות — כמו מוסד רפואי שמעמיד פנים שהוא סלון אצולה. זה המקום האהוב על הימלר כשהוא מחפש פרטיות.

רודולף הרטמן פוסע במסדרון אבן קר. התקרות נמוכות מן הצפוי. על הקירות תמונות צַיִד כהות. חדר המתנה עם שולחן עגול ועליו מפה ירקרקה. פקיד במדים נועץ עיניים אך אינו שואל דבר. דלת נפתחת. חדרו של “האדון רייכספיהרר” מאופק: ארון תיקים, מפה גדולה של צפון ברלין, מנורת שולחן ירקרקה, כוס חלב שלא הסתיימה.

הימלר אינו קם. הוא נוגע בקצה המשקפיים ומצביע לכיסא.

“הרטמן”.

“הר־רייכספיהרר”.

“אז אתה הוא המִישְלִינְג המפורסם”.

“לפקודתך אדוני”.

שתיקה קצרה. הימלר מיישר עיפרון ומניח אותו בניצב לקצה המפה.

“לשם מה באת ?”

“כדי להתמקח על איכות”.

“איכות של מה ?”

“של מידע שיאפשר לאדם אחד — אסיר — להיעלם מן הרשימה, בלי שהשם שלך יופיע שם. ואם יהיה מי שייפגע — זה יהיה מישהו אחר”.

הימלר מטה מבט אל נקודה דמיונית בקיר.

“אתה מדבר על גבלס ?”

“אני מדבר על אשתו”.

"אתה מדבר על אשתו עם גבר כלשהו ?"

"אני מדבר על אשתו עם גבר אחר", אישר הרטמן.

“נו טוב”, גיחך הימלר. "עם הגברת הזו זה לא מידע כזה מסעיר".

"מיין־רייכספיהרר צודק”, אמר הרטמן. "אבל המידע המסעיר הוא הגבר דווקא".

"אם אתה מתכוון למי שאני חושב עליו", אמר הימלר. "הוא בכלל לא בברלין עכשיו אלא בברסלאו, והראש שלו שקוע בקידום שקיבל לדרגת SS-Obergruppenführer ולא בנשים".

"זה לא קארל הנקה", אמר הרטמן. "פרסום שמו של הגבר עלול לפגוע במיין־רייכספיהרר ובנסיבות מסוימות גם בפיהרר עצמו".

העיפרון שהונח בניצב לקצה המפה השמיע קול נפץ והימלר נשען לאחור ואמר:

“תשמע היטב מהי איכות מבחינתי". הוא מצמיד אצבע לאצבע:

“אחת: אתה תציג לי שלוש התאמות: שעה–מקום–זוג. בלי ‘בערך’. 01:10 איננו 01:20.

שתיים: אתה תמצא עד–חי שניתן להביאו, אך טוב יותר שאינני צריך לראותו.

שלוש: יהיה לך דבר–מה להניח על השולחן: מפתח חדר, חשבונית–שירות, תיקון קטן בשולי שמלה—סימן שאינו חוזר–על–עצמו.

ארבע: אפשרות הדהוד: הידיעה תוכל להישמע באוזניים הנכונות כך שגבלס יתקפל—ואני לא נוגע בזה באצבע".

הוא מניח את שברי העיפרון.

“ובתמורה ?" שאל רודולף.

“לא ‘חנינה’ ! אבל אפשר להסכים על 'אי–נוכחות'.... יש רכבים שיוצאים, יש שליחים שחוזרים, יש מסמכים שלא מגיעים לשולחן. אני לא רואה, לא שומע, ולא חותם. אתה מבין ?"

"אנחנו לא נזדקק לכל אלה", אמר הרטמן. "הגאונות היא בפשטות ומיין־רייכספיהרר לא נוגע בזה אפילו לא בזרת".

"אנחנו ?" שאל הימלר.

"פליטת פה", אמר הרטמן.

"על פחות מזה עקרנו ציפורניים".

"אני מתנצל", אמר הרטמן.

הימלר התבונן בו בספקנות והוסיף כדי להדגיש: “אין גופה ! אין ירייה ! אין סמכות שלי על הדף ! אם האיש שלך ייעלם—זה יקרה בין נקודה לנקודה ! אם מישהו ייפגע—זה חייב להיות גבלס ! האם הייתי מדויק ?!"

“מדויק הוא החיסכון היחיד שנשאר”, השיב הדוקטור לפילוסופיה רודולף הרטמן.

הימלר מיישר את המשקפיים. “עוד נקודה, הרטמן. אם שמי יֵצא מן החדר הזה — אפילו בלחישה — אין עסקה, אין אדם, ואין לילה”.

“ברור”.

“ואם תביא יותר ממה שביקשתי — לא אבכה”.

“לא הבאתי מעולם פחות”.

"יש משהו שאני חייב להבין", אמר הימלר ונשען לאחור. "למה לא הלכת אל גבלס עם המידע הזה ? למה הבאת אותו אלי ?"

"כי מיין־רייכספיהרר מוכן להקשיב למישלינג מדרגה ראשונה", אמר רודולף. "ואילו גבלס ישמח לערוף את ראשו גם של מישלינג מדרגה שישים".

"אולי הוא צודק ואני טועה", אמר הימלר והחזיר את שברי העיפרון למקומם במדויק.

“אתה תצא בדלת הצד. לא ראיתי אותך. אם תבוא שוב — תבוא באותה שעה. 01:00. איני ער הרבה לאחר מכן".

"האם מיין־רייכספיהרר רוצה לדעת נוכחותו של מי תהפוך לאי-נוכחות ?"

"אני יודע", אמר הימלר.

האור ביער חזר להיות אפור. מנוע קטן מתעורר, משתנק לרגע ומתייצב. השביל נבלע מאחורי עצי האורן כאילו לא היה. בפנים, על השולחן, נשארו שני חצאי עיפרון, מונחים בזווית מדויקת לקצה המפה.