בין הצלב לכוכב פרק מספר 1

בין הצלב לכוכב

הספר תורגם לאנגלית ונשלח אל הוצאות ספרים בחו"ל

כאן אביא את המקור בעברית

פרק מספר 1

מוקדש לשני חסידי אומות העולם:

ראש עיריית האי זַקִינְטוֹס (Zakynthos) שביוון: Loukas Yiorgios Karrer

והארכיבישוף: Dimitrios Chrysostomos

שהצילו יהודים מציפורני הנאצים תוך סיכון חייהם וחיי בני ובנות משפחותיהם – יהי זכרם ברוך

באמת שאני משתדלת לא לדון בני אדם על-פי המראה שלהם, משום שכבר אכלתי מרורים אצל 'כלבות' שנראו כמו הכפילות של אנג'לינה ג'ולי האלוהית, והתענגתי על רוחות רפאים שנתנו הופעה כמו זו של אנג'ליקה יוּסְטוֹן בסרט משפחת אדמס.

זה אומר שאני משתדלת, אבל זה לא אומר שאני מצליחה. עם אפרודיטה נכשלתי. ראיתי בה את אלת האהבה והיופי, וידעתי שכוונת שמה היווני הוא קצף שעולה מן הגלים. לא פחות.

היה לי נוח להתעלם מתחילת הסיפור שהצביעה על אשכיו ואיבר מינו של האל אוראנוס, שנכרתו והושלכו לים בידי הטיטן כְרוֹנוּס, ומהם נוצר הקצף ההוא.

וזה לא שאני כזו ידענית אלא רק זה שדַּחַף בלתי נשלט דרבן אותי לעשות גוגל על השם שלה. ועשיתי. עוד איך שעשיתי.

במשך שמונה שנים, ארבעה חודשים ושבעה עשר ימים אפרודיטה הייתה האלה המועדפת עלי. סגדתי לה בליבי ואם לשפוט על-פי לחשושיהם של עמיתיי במטבח המסעדה בה שימשתי כסוּ-שף (עוד נשוב לזה), סגדתי לה גם בישיבות הממושכות לקביעת מתכונים חדשים, כמו גם בכל אותם בקרים בהם הצבתי אוטומטית שתי כוסות קפה על משטח הגרניט בעמדת המלצרים שבפאתי המסעדה: אחת לה (בלי חלב וללא סוכר עם קרקר קטן בצד) ואחת לי.  

וזה לגמרי נכון שגם לפנתיאון האלים והאלות יש 'בָּאגִים'. לאפרודיטה היו שניים כאלה.

הבּאג הראשון שלה היה אנפוף בדיבור. תמיד כשדיברה נשמעה מצוננת: "אַנְדוֹנְיָה" (אַנְטוֹנְיָה) הייתה אומרת, "מה הָיִידִי עושה בלעדייך"  (מָה הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּלְעָדַיִךְ).

או בשובה ממסע קניות של הפסקת צהריים, הייתה טומנת יד בשקית יוקרתית של    "Maska Leather"  או של Beautiful"", שולפת ארנק עור או בקבוקון בושם ומאנפפת "אַדֶן דָמוּדוּ על זה" (אַתֶּן תָּמוּתוּ עַל זֶה).

ובזה אני פוטרת אתכן ואתכם מן הטורח להתרוצץ אחרי כוכביות ומראי מקום של תרגומים מיוונית, אלא מעבירה לכם את רוח הדברים בעברית, וסומכת עליכם שאתם מבינים שגם בשפת המקור יש המון 'ט' ושפע של 'ת' שאנשים מצוננים הופכים ל – 'ד'.

הבאג השני הגיע הישר מן הרקיע. אפרודיטה האמינה (ועודה מאמינה) אמונה עגולה ומטורפת, כי לתנועת גרמיי השמיים יש השפעה מכרעת על המתרחש על פני כדור הארץ, ובעיקר על האי קוֹרפוּ עליו נולדתי ובו עבדתי.  

תזוזה בת אלפית המילימטר של כוכב שמרחקו מאיתנו נמדד לא בקילומטרים אלא בשנות אור, גרמה לה (כך הסבירה) לרכוש ארנק שצבעו אדום. אך אילו היה הכוכב מקיים תזוזה בת (הבה נאמר) אלפית וחצי, היה צבעו של הארנק הופך לשחור, קרוב לוודאי.

טעות אופטית המכונה בפי האסטרולוגים "מרקורי ברטרו", לפיה נדמה, מנקודת המבט של כדור הארץ, כאילו כוכב מרקורי נסוג לאחור, נדמתה בעיניה כסימן מבשר רעות והייתה גורמת לה להתנבא: "היום לא יגיעו לקוחות", מה שהתברר תדיר כי בדיוק ההיפך קרה.

התרחשות שמימית שגרתית הקשורה למחזוריות הירח בגלגל- המזלות, כונתה בפיה "ירח שחור", ושיגרה אותה להסתייע בתחבורה ציבורית כתחליף למכונית הפרארי 458 האדומה שנותרה מיותמת על מדשאת ביתה, בתוספת המהומים על אודות בדידותו הקוסמית של הסהר או הגיגים דומים לאלה.

בבקרים בהם זעפו פניה ידענו כי "מרקורי ברטרו" או ש – "הירח שחור", בעוד אשר הכוכבים ונוס ויופיטר הרעיפו מזל וברכה על הכיריים והמחבתות. אפרודיטה עקבה באדיקות אחרי אתרים ברשת האינטרנט שנהגו לפרסם טבלאות בהן פורטו אחת לאחת התובנות הללו.

לומר שאפרודיטה יפה זה כמו לומר שהשמיים כחולים והאדמה חומה, ואם נתעלם לרגע מן הקטע הקוסמי-פלנטרי, הרי שבעיני היא גם הייתה אישיות ממש-ממש נחמדה.

הפסיכולוגים מכנים את הטמטום הזה בשם 'תופעת ההילה', שזו הפרעה נפשית שגורמת למין האנושי לייחס תכונות נעלות לאנשים שנתפסים בעיניו יפים, ותכונות נחותות למי שנתפסים מכוערים.

אישה יפה – כך כתוב בכל המחקרים שבחנו את ההפרעה - נתפסת בעיני הסובבים אותה כחכמה, שנונה, זורמת, הגונה וטובה במיטה. בהקבלה, כך גם גבר יפה.

לעומתה, המכוערת נתפסת כטיפשה, משעממת, אצורה, ערמומית וגרועה במיטה. בהקבלה, כך גם גבר מכוער.

עכשיו אני רוצה לומר משהו בעניין המיטה. ככל שזה נוגע לי, לאפרודיטה לא היו אברי מין. כאשר סגדתי לה בעיני רוחי היא הופיעה כאפרודיטה שעולה מן המצולות כשהיא גולשת על גבי קונכייה, ומבחינתי היא הייתה חלקה למשעי מטבורה ומטה.

שום חריצים ושום פתחים. לכל היותר התרתי לה לחשוף שד. אבל רק אחד כמו בציור של בוטיצ'לי, וגם הוא רק משום ש – 'מה שהעין רואה, העין רואה'. ו – 'מה שהעין אינה יכולה לראות, לא חייב להיות קיים'.

את שערה הערמוני ואת עיניה הכחולות היא חבה לצעירה מקומית בשם קסנדרה, שחבה אותם לקצין אס.אס גרמני שנכנס לקורפו בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ויצא ממנה בסיומה, לא לפני שהותיר את הגנים שלו ברחמה.

משפחתה של קסנדרה הייתה בעלת המסעדה בה עבדתי. היא עצמה הייתה סבתה של אפרודיטה. סבתא רבתא שלי יילדה אותה. את אפרודיטה. היינו בנות אותו הגיל.

כל זה עשוי להסביר וגם לא להסביר, מדוע לא הופתעתי כאשר בזרזיף הזמן בו טבעתי בכחול-עמוק של עיני הבוסית שלי, שהייתה השפית הראשית של המסעדה, כמו גם הבעלים שלה (להלן אפרודיטה), לא הופיעה שום פייה שנפנפה את רגליה האינסופיות מעל שולחן ה – 'עץ מלא' המזורגג שלה ומנעה את פיטוריי, אפילו שזה מה שהיה עליה לעשות ולא עשתה.

זה גם אומר שלמרות שאני בעד מה שמכונה 'יושרה' (כשם שאני בעד עוד שמונים ושמונה תכונות נפלאות, שלפחות שישים וארבע מהן תתבררנה כאשלייתיות קרוב לוודאי), אני מסרבת להישאר פעורת פה כאשר מתברר כי יושרה אינה נחלת הכלל או כלל אינה קיימת.

אבל בואו נחזור אל אפרודיטה שהייתה (ועודה) מטר ושבעים ושמונה סנטימטרים של כל מה שאישה רוצה לראות במראה מדי בוקר, וזו אמירה שאינה דורשת הסברים, אבל אני אסביר, כי כזו אני. מסבירה.

נתחיל מהראש... בעצם, לא. נתחיל מהרגליים משום שהן היו הכי קרובות אלי באירוע הפיטורין, והיו צלוּבוֹת על השולחן המזורגג ומתריסות הרבה יותר מן הראש שעמד לפטר אותי.

עם רגליים כאלו גם עיוורת יכולה לבחור לעצמה חצאית או מכנסיים בלי להכניס פעמיים את היד לארון. פשוט לקחת ולהשתחל פנימה.  

והרגליים היווניות הללו לָמְדוּ מן הרגליים האמריקאיות כיצד להצטלב על השולחן בשעה בה הראש מדבר עם המזדמנים לחדר.

עניין של תרבות: אצלנו נהגו (ועדיין נוהגים) לנפץ צלחות, ואילו האמריקאים הניחו לנו (ועודם מניחים) לבהות בסוליות נעליהם שבאו להזכיר כי הם הינם אלה ששילמו עבור צלחותינו המנופצות. נו טוב, לא רק הם אלא גם הגרמנים, האנגלים והצרפתים. וכל שיכולנו (ועדיין יכולים) להתנחם בו, הוא שגם הספרדים לא משהו.

אלא שאפרודיטה וויתרה על הקטע עם הסוליות, והצליבה על השולחן את רגליה היחפות, בהן בהיתי אתמול בלילה כאשר פיזזו על דלפק המשקאות בטברנה אליה נהגו להגיע טבחי המסעדה ומלצריה שרצו להשתכר או לרקוד או שניהם.

ועכשיו אני מבקשת מכם לפטור אותי מחובת תיאור שאר אבריה, אפילו שהבטחתי, אבל אם ממש מתחשק לכם, אז תעשו גוגל על המילה 'אפרודיטה', וכשהתמונה בגרסה המלאה תעלה, הקליקו על הציור של בוטיצ'לי וישר תבינו על מה אני מדברת איתכם.