בין הצלב לכוכב פרק מספר 30
- Gidi Gilboa
- 1 ביוני 2023
- זמן קריאה 2 דקות
בין הצלב לכוכב פרק מספר 30
"רק אם השמיים יפלו", אמרה אימא שלי.
עמדנו בחלון המשקיף אל הים ובהינו בסירות.
"אבל אני חייבת לדפוק את הכלבה הזו", אמרתי.
"אנטוניה", אמרה אימא שלי. "זה לא הזמן הכי טוב בשבילך המילה הזו".
"אבל אימא", התבכיינתי והתעלמתי מהמסר. "אני נורא רוצה רומא. אף פעם לא יצאתי מיוון".
"ולי טוב בקרקירה", אמרה אימי בבטאה נכון את שמה האמיתי של קורפו. "לא צריכה ללכת לשום מקום".
"חבל", אמרתי. "יכולנו לנצח".
"מי זה אנחנו" ? שאלה אימי. "את ודימיטרה" ?
"דימיטרה מלצרית", אמרתי. "את יודעת יפה מאוד שהתכוונתי לענת".
"למה לא תיקחי גם את יאנה" ? שאלה אימי.
"כי היא מתאמנת בלמות", אמרתי.
"מה היא עושה" ?! נבהלה אימי.
"זה רק מן ביטוי כזה", אמרתי והלכתי לחפש את יאנה שישבה במרומי הטיילת ודיברה עם אבני החוף.
"בקאבוס מארגנים תחרות בישול", אמרתי לה. "הפרס הוא שבוע ברומא".
"בסדר", אמרה יאנה שלא היה לה אכפת ורק רצתה להמשיך עם האבנים. "אבל רק אם נבשל אוכל שחור".
"איפה ראית אוכל שחור" ? רציתי לדעת.
"זה מה שיפה פה", אמרה יאנה. "אנחנו נהיה הראשונות".
"השופטים הם תיירים", אמרתי. "לא נוכל להגיש להם אוכל שחור".
"הם אנגלים", הוספתי כדי לחזק את הטיעון.
"אז תבטיחי לי שאם ננצח נבשל ארוחה שחורה", אמרה יאנה.
"מבטיחה", אמרתי.
"עם שלוש מנות", אמרה יאנה.
"לא פחות", אמרתי.
"מתי התחרות" ? שאלה יאנה וכשאמרתי לה אמרה: "אם נפסיד, נגיד שזה קרה בגלל ששלושתנו היינו במחזור".
וזה היה נכון משום שהמחזורים של שתינו היו מתואמים מאז שהיינו נערות, ועכשיו הצטרפה אלינו גם ענת.
ואני יודעת שזה ככה מכיוון שקראתי, באיזשהו מקום, שזה בגלל משהו קדמוני מהימים שהנשים היו צריכות לשבת במערה ולחכות לגבר, הצייד, שיחזור הביתה כדי להפרות אותן.
והטבע לא היה יכול להרשות לעצמו שכל אחת מהן תקבל את המחזור 'מתי שמתחשק לה', ולכן הוא, הטבע, עשה משהו בחוש הריח שלהן כדי שיריחו מתי מי מקבלת מה, ויתזמנו את כולן יחד. וככה זה עד היום, גם אם אנחנו לא מודעות לזה.
"עם נרות שחורים", תבעה יאנה.
"בטח", אמרתי. "אבל בלי וודו".
"גותי", אמרה יאנה והלכנו לחפש את ענת.
תגובות