בין הצלב לכוכב פרק מספר 35
- Gidi Gilboa
- 21 במאי 2023
- זמן קריאה 2 דקות
בין הצלב לכוכב פרק מספר 35
בלילה ההוא שכבר סיפרתי לכם עליו, ב – 9 ביוני 1944 כאשר אלף שבע מאות תשעים וחמישה יהודים, תושבי קורפו, הובלו בידי שוטרים יוונים אל אנשי אס. אס. כדי שאלה יחנקו וישרפו אותם. הם, היהודים, לקחו איתם ככל שיכלו, והותירו מאחוריהם את רוב רכושם: מיטות, ארונות, כיסאות, שולחנות, אצטבאות, כלי מיטה, בגדים וכל שאתם יכולים לראות סביבכם ברגע זה ממש.
אנשי קורפו זכו ברכוש מן ההפקר, חוץ מן הרכוש שהיה בשני בתים רדופי רוחות: הבית שניצב סמוך למסעדה, וזה שעכשיו נכנסנו אל תוכו שהיה עמוס שברי רהיטים, שכילדים שימשו אותנו כמגרש משחקים טבעי.
פנסי הסלולריים שלנו הטילו צללים על הקירות, ויצרו שבילי אבק זוהרים כל אימת שאחת מאיתנו נתקלה ברהיט שרגל אנושית לא בעטה בו מזה יותר מעשור. גם הירח תרם מאורו מבעד לפתחים הפרוצים.
"יש פה רוחות", אמרה יאנה.
"כן, בטח", אמרה ענת.
"זה לא שאני מאמינה ברוחות", הסבירה לה יאנה. "אלא זה שאני יודעת שהן כאן".
"אני מאמינה שאת מאמינה שאת יודעת", חיזקתי אותה.
"יש הבדל בין להאמין ובין לדעת", אמרה יאנה. "אנשים עלולים להאמין שיש גמדים בתוך הקטשופ, אבל אני יודעת שיש כאן רוחות".
"אז רק לצורך הוויכוח שלנו", אמרה ענת וסינוורה אותה עם הסלולרי. "איך את יודעת שאת יודעת" ?
"כי אני רואה אותן", אמרה יאנה.
"כמו שאת רואה אותי" ? שאלה ענת והאירה את עצמה.
"כמו... אבל אחרת. שונה", אמרה יאנה בחקותה אותי.
"כמו מה" ? התעקשה ענת.
"כמו עשן", אמרה יאנה ושוב שתקנו עד שענת דיברה.
"בואו נדמיין לעצמנו את האנשים האלה שפתאום דופקים להם בדלת והם צריכים לצאת אל הלא נודע", אמרה
ענת ועצמה עיניים. "רק תחשבו מה עבר להם בראש:
את מי הם תופסים ראשונים... ולמי הם נותנים לצעוד בכוחותיו שלו ?
מה הם אורזים... ומה הם מותירים מאחור ?
מה הם מותירים מאחור בלית ברירה... ומה הם מותירים מאחור בשביל למצוא אם יחזרו" ?
"א-נ-ט-ו-נ-י-ה" ! שמעתי את זו ששנתיים חיפשה רעשים על הים: "אם הגרמנים באים עכשיו, מה את משאירה מאחור בשביל שאולי תחזרי ותמצאי" ? !
תפסתי את צלב הזהב שהתנדנד על חזי ואמרתי: "את זה וגם את ההוא שם מכסף", ולאחר הרהור קצר הוספתי: "וגם את שתי הטבעות האלה ! רגע ! וגם את העגילים".
"הסירי הכול והכניסי לכאן", אמרה ענת ופתחה את הפאוץ' ששלפה מחגורתה.
הסרתי והכנסתי.
"עכשיו נראה אותך מדברת עם הרוחות", אמרה ענת ליאנה. "היכן היית מחביאה את הפאוץ' הזה בשביל לחזור ולמצוא אותו" ?
יאנה פזלה לימין ואחר כך לשמאל, וכאילו שמישהו הוליך אותה ביד היא ניגשה אל קיר הלבנים, שלחה אלומת אור כלפי מעלה ואמרה: "זה גבוה לי".
וכך קרה שענת ואני גררנו אליה שברי שולחנות וחלקי כיסאות והצבנו אותם אלה על אלה, ויאנה טיפסה עליהם לאור פנסים וירח, כשהיא נעזרת בידה הימנית, ואוחזת בפאוץ' בשמאלית, עד שהגיעה אל לבנה שכאילו סומנה עבורה, ובה נעצרה.
"אני צריכה פטיש ואזמל", דיווחה יאנה. "הלבנה הזו הודבקה, זה לא מלט".
רצתי הביתה וחזרתי עם פטיש וסכין שעיקמנו והפכנו למעין אזמל, ויאנה חצבה סביב הלבנה, משכה אותה בזהירות, הניחה אותה על חזה, נצמדה לקיר ושלפה מתוכו גליל גדול. אחר כך ובאותה זהירות, החזירה את הלבנה למקומה.
תגובות