בין הצלב לכוכב פרק מספר 36

בין הצלב לכוכב פרק מספר 36

עכשיו היה הגליל מונח על השולחן במטבח ליד נר שאימא שלי הדליקה "בשביל הנשמות של האנשים האלה", כך אמרה.

הוא היה גליל בד כמו זה שטבחים מגלגלים בו את הסכינים שלהם, אלא שהגליל שמצאנו היה בצבע חום ואילו ההוא שחור.

הקשר שנוצר בין יאנה לענת הביא לשולחן משהו שלא היה בו קודם לכן. הוא החל להירקם כאשר הן התנשקו, נפרם כאשר ענת פקפקה ביכולתה של יאנה לראות רוחות, כמעט שנקרע עם ההגשה המתריסה של הפאוץ', ונשזר באחת ברגע בו קרסו פקפוקיה של ענת.

המסתוריות והמלנכוליות של יאנה היו בשבילי תופעות שגדלתי איתן, ונראו כה טבעיות בעיני, עד שלא עלה על דעתי שיש מי שבעיניו, היא, יאנה, עלולה להיחשב כלא לגמרי שפויה.

וגם חשבתי לעצמי שאם אני מבינה משהו בטבע האנושי, ענת תהפוך עכשיו מכופרת למאמינה אדוקה. ככה זה תמיד עם כופרים, שכשהם מתהפכים הם עושים את זה בענק.

ואני מספרת את זה גם משום שלא נחפזנו לפתוח את הגליל, ואפילו צצה בי מחשבה של שֶפִית להניח עליו נייר-כסף, ולהמתין עשרים דקות לפני שפורסים אותו, כמו שעושים עם רוסטביף שזה עתה יצא מהתנור.

אבל האמת הייתה שחיכינו ליאנה שתפתח אותו, ולא משום שהיא זו שטיפסה ומצאה, אלא מכיוון שזו הייתה המתנה שהרוח הבטיחה לה בילדותה. זו שעליה סיפרה לדוור של השכונה.

אלא שיאנה אמרה שהיא צריכה לבדוק משהו.

"אני צריכה לבדוק משהו", אמרה יאנה והלכה להסתודד עם המחשב הסלולרי שלי, וכשחזרה המהמה לעצמה על המשהו הזה שהוא אפילו יותר טוב ממה שחשבה.

"זה אפילו יותר טוב ממה שחשבתי", מלמלה יאנה והתירה את החבל שהיה כרוך סביב הגליל שאותו גוללה על השולחן, ובשתי תנועות הסיטה לצדדים את כנפי הבד שהגנו על תכולתו, וארבעתנו חזינו במצבור של תכשיטי זהב ויהלומים.

אם להיצמד לאמת הרי רק שלושתנו התמקדנו בתכשיטים, בעוד יאנה חיטטה בשולי יריעת הבד, במה שנראו כמו כיסים שמתוכם בצבצו ניירות ותצלומים, ואז גלגלה עיניים הפוכות והתעלפה.