בין הצלב לכוכב פרק מספר 37

בין הצלב לכוכב פרק מספר 37

מיומנות שאדם רוכש בילדותו, תעמוד לצידו עד יום מותו.

יש אנשים שלעולם לא ישכחו כיצד רוכבים על אופניים.

ויש אנשים שלעולם לא ישכחו כיצד שוחים בים.

ויש אותי שלעולם לא אשכח כיצד לתפוס את יאנה עוד לפני שהיא מרסקת לעצמה את האף על אבני החוף.

כך קרה שצדתי את יאנה המעולפת, עוד לפני שנחבטה ברצפה שעליה השכבתי אותה, וראיתי שאחזה בתצלום בו צולמה היא עצמה בילדותה.

אחר כך שבה להכרתה ואמרה שהיא רוצה לרדת לים, וזה גם מה שעשינו, ואתם כבר מבינים שבקורפו לא ממש מתרגשים מאנשים שמתעלפים, ובטח לא ממהרים להזעיק אמבולנס שיזדחל על כבישי עיזים צרים ומחוררים, אלא פשוט מניחים להם לשוב להכרתם.

"אתן תרדו לחוף", אמרה אימא שלי וגוללה חזרה את גליל הבד. "ואני אלך לדבר עם אלפידה". כך אמרה והלכה אל אימה של יאנה כשהגליל תחת בית שחיה.

היום ובהסתכלות לאחור אני מבינה עד כמה שונות חוויותיה של בחורה שנולדה ומתגוררת סמוך לחוף ים, מחוויותיה של בחורה שנולדה ומתגוררת, הבה נאמר, בליבה של עיר.

מי שהמיית הגלים והתנפצותם שרקו באוזניה החל מן היום בו נשמה את נשימתה הראשונה, ומי שצפתה מחלון ביתה בנתיבי כסף שריצדו בלילות ירח על פני המים, ומי שהקשיבה ליבבת רוחות בימים חשוכים של ברקים מבזיקים שקדחו בנחשולי תהומות אפלים – אין פלא אם בחורה כזו צוללת עם בתולות ים, מפליגה באניות רפאים, ולא זוקפת גבה כאשר חברתה המעולפת אוחזת בתצלום שמוכיח כי היא גלגול נשמתה של ילדה שנחנקה ונשרפה לפני שלושה דורות. גם לא שומטת לסת כאשר ההיא מפסיקה להתעלף על אבני החוף הודות לסגירת חשבון עם רוח שהבטיחה לה מתנה.

בחורות כאלו היינו יאנה ואני, ובחורה כזו הפכה להיות גם ענת אשר בליל ירח, על חוף ימה של קורפו, למדה תוך שעה את אשר לא למדה בכל שנותיה בתל-אביב. ייתכן שגם עזרו לה חיפושי הרעשים על הים. לכו תדעו.

שלושתנו ישבנו על אבני החוף אותן הטלנו אל הים בזו אחר זו.

"יאנה", קראתי בשמה כדי ללכוד את תשומת ליבה. "למה התכוונת כשדיברת על איזשהו משהו שהוא אפילו יותר טוב ממה שחשבת".

"התכוונתי ללילה הזה", אמרה יאנה." דיברתי על הירח".

"על הירח" ?

"כן. עליו ועל השמש".

"על השמש" ?

"כן, כי זה חשוב".

"ולמה זה חשוב" ? רציתי לדעת.

"כי כדי שזה ייעשה נכון", אמרה יאנה. "הם צריכים להיות באותם המזלות כמו בלילה בו האנשים ההם החביאו את מה שמצאנו".

"והם היו ב...מזלות ההם" ?

"כן, בטח", אמרה יאנה. "אחרת היינו צריכות לחכות עד שיהיו".

"כמה זמן היינו צריכות לחכות" ? שאלתי בחשדנות.

"רגע אני בודקת", אמרה יאנה והקלידה בסלולרי.

"תשע עשרה שנים", אמרה כשסיימה לחשב. "היינו צריכות לחכות תשע עשרה שנים. אבל הלילה הם היו במזלות הנכונים", הרגיעה אותי יאנה.

"יהיו איפה" ? שאלה ענת.

"בתאומים ובגדי", אמרה יאנה. "השמש בתאומים והירח בגדי. גם בלילה ההוא הם היו שם. ואני מדברת איתכן על עשר בלילה". הקפידה יאנה ונופפה באצבעה.

"וזה נדיר", שאלתי.

"השמש תמיד בתאומים בתשעה ביוני", אמרה יאנה. "אבל יחד עם הירח בגדי זה קצת נדיר. אפילו די נדיר. אפילו מפתיע שזה יצא לנו ככה".

"עכשיו הוא בגדי" ? שאלתי והצבעתי על הירח.

"כן", אמרה יאנה. "אתמול הוא היה בקשת ומוחרתיים הוא יעבור לדלי. זה לא נורא מסובך. יש תוכנה בשביל זה".

"כמה זמן לוקח לו לעבור את כל המזלות" ? הסתקרנה ענת.

"כמו המחזור שלי", אמרה יאנה. "עשרים ושמונה יום".