בין הצלב לכוכב פרק מספר 38

בין הצלב לכוכב פרק מספר 38

"הכל אצל אלפידה", הודיעה אימא שלי ופערה עלינו עיניים ענקיות. "ולא צריך לדבר על זה יותר", אמרה.

עם שחר הן שמו את פעמיהן אל אתונה, אלפידה ואימא שלי, ואילו אנחנו עברנו אל פינת הניסויים ואל המפרום של ענת, שהוא תערובת של בשר עגל בתוך טבעות פעורות-לוע של תפוחי אדמה, טבולות בבלילה ומטוגנות בשמן עמוק, עוד לפני בישולן ברוטב עגבניות, מוגשות על מצע של קוסקוס.

חיתוך הטבעות, פעירת פיותיהן, השרייתן במי-מלח והברשתן בחלבון של ביצה – היו הג'וב שלי.

'לפעור פה לטבעת' זה אומר לחתוך לרוחבה עד או-טו-טו הקצה, כדי שיהיה אפשר 'לפעור פה' בין שני החלקים מבלי לנתקם זה מזה. צפרדעים, נו.

הג'וב של ענת היה להכניס את הבשר הטחון אל תוך קערה ולעטפו בבצלים קצוצים, פטרוזיליה קצוצה, תפוחי אדמה מגוררים, תבלינים, ביצים  ופיסות זעירות של לחם סחוט.

פעולת עיטוף זה אומר לסובב ולמזג בעדינות את ההם אל תוך ההוא ולהיפך, מבלי לבחוש. תחשבו שאתם מלטפים אבטיח. אבל אחד כזה שאתם ממש אוהבים.

שתינו סתמנו בתערובת הבשר את הפיות שפערתי בטבעות, ושתינו טבלנו בקמח ובביצים וטיגנו בשמן עמוק.

יאנה הופקדה על הכנת הרוטב שהכיל כמות נדיבה של שמן זית, בצל, עגבניות, פטרוזיליה, נענע, שום, גזר ולימון כבוש. הכל טוגן ובושל מראש.

כדי למנוע חריכה ריפדנו סיר כבד בפרוסות של תפוחי אדמה מטוגנות ו... Vuala, הכל נכנס פנימה: הרוטב נכנס ראשון ובתוכו הטבענו את המפרומות המטוגנות לבישול של 30 דקות. סיר מכוסה. אש נמוכה.

את הקוסקוס גנבנו מהמקרר של אלפידה שנסעה עם אימי לאתונה.

הגשנו לעצמנו מפרומות על קוסקוס ברוטב עגבניות. מעדן.

בעניין הקוסקוס ואם נורא משעמם לכן או שאתן תחת הנחיה רפואית של ריפוי בעיסוק:

·       הרתיחו מים בגובה של חצי סיר לאידוי קוסקוס.

·       שפכו חצי קילו סולת אל קערה תוך כדי שאתן מטפטפות עליה מים, משהו כמו כוס, ובתנועה סיבובית החדירו אותם לסולת.

·       הוסיפו את חצי הקילו שנותר וערבבו פנימה כוס שמן זית יחד עם מלח ופלפל שחור טחון.

·       העבירו דרך רשת ייחודית לקוסקוס אשר ענת מכנה 'קישקש'.

·       התפיחו שעה על סיר האידוי תוך יצירת ארובות בסולת.

·       היפכו אל תוך קערה והוסיפו שלוש כוסות מים רותחים.

·       כסו במגבת לעשרים דקות.

·       העבירו שוב דרך ה – 'קישקש' והחזירו אל סיר האידוי לשלושים דקות נוספות.  

או:

שפכו אל קערה שקית קוסקוס שקניתן במרכול, הוסיפו מרק צח ורותח עד כדי כיסוי,

כסו במגבת לעשרים דקות ו... Vuala. בדיוק אותו הטעם. אולי, אפילו, יותר טעים.

אלא שבתחרות, כמו בתחרות, חייבים להכין הכל תחת עיניים בוחנות, ורק מי שנורא בא לו להיפסל, קונה שקיות קוסקוס במרכול.

עכשיו כמה מילים על הכנסת אורחים ושמן עמוק.

אם אתם מבשלים עבור אורחים, לעולם (שזה אף פעם) אל תתעסקו עם מתכון שזו לכם הכנת הבתולים שלו. את הפעם הראשונה שמרו לעצמכם ולבני ביתכם. לא לאורחים ולא לשופטים. כבר היו שפים שקפצו מהגג בגלל השטות הזו.

זו הסיבה שערכנו ניסויים, אפילו כפולים, שזה אומר שכל מנה ששקלנו להגיש לשופטים, התבשלה ונבחנה בפיותיהן של חמש נשים שהן שלושתנו והאימהות. אני מתכוונת לשתיים מקורפו.

וכן, כמובן, שמן עמוק. האם אתם בדרך לטגן צ'יפס ? האם נכון שההיגיון שלכם אומר שטיגון במעט שמן יניב צ'יפס פחות שמנוני ? נכון שכן ? אז לא ! ! ! דווקא טיגון בשמן עמוק יניב צ'יפס פחות שמנוני. למה ? ככה !  לא יודעת למה, אבל כך זה גם עם קציצות וקוביות של חצילים. על בצל וגזר נדבר בפעם אחרת. אולי. אם אני אזכור.

עכשיו אני רוצה להסתכל לכם בעיניים ולומר בלי למצמץ, שהאירועים האלה התרחשו בקורפו  בדיוק כפי שכתבתי, אחד לאחד, וכמוהם גם סדר הבישולים ורכיבי התבשילים.

אבל כדי למנוע עוגמת נפש ממי שחוטפים רסיסי מתכונים ורצים לבשל, ועל מנת שלא תשבו לי על המצפון, אני מבקשת להבהיר כי דרושה מידה מסוימת של, הבה נאמר, התנסות קודמת, כדי שזה גם יצליח.

אני מתכוונת שכשכתבתי שיאנה הכינה רוטב שהכיל שמן זית, בצל, עגבניות, פטרוזיליה, נענע, שום, גזר ולימון כבוש – לא כתבתי שהיא הוסיפה גם מים, מכיוון שכל בשלן יודע שכך עושים. אז עכשיו תעשו הרחבה ותבינו על מה אני מדברת איתכם.

והכי חשוב: הגשנו מפרום לבעלי הטברנות והתברגנו בשלישיית הגמר יחד עם אפרודיטה וצוות נוסף ממסעדה של מלון שלא אזכיר את שמו.