בין הצלב לכוכב פרק מספר 42
- Gidi Gilboa
- 7 במאי 2023
- זמן קריאה 2 דקות
בין הצלב לכוכב פרק מספר 42
יאנה הציעה שנרד לחוף כדי להמשיך בחגיגות 'אי התעלפויותיה' – כך אמרה.
השארנו את ענת לעזור לאימא שלי להכין משלוח לקייטרינג וירדנו לחוף, כשלפתע ראיתי את האישה הגבוהה והמצועפת שהטיחה חצילים בצלם הרוסי.
היא ישבה על שרפרף נמוך ושיחקה בקלפים עם אישה בעלת חזה ענק, ורק כשהתקרבנו הבנתי שהן לא משחקות אלא עוסקות בהגדת עתידות, ולפי התנועות ושפת הגוף היה ברור שהמצועפת היא זו שמגידה, בעוד בעלת החזה הענק היא המוּגדת, שנראתה מאוד מרוצה כששילמה והלכה.
"לקחת איתך ארנק" ? שאלה יאנה.
"יש לי חמישים אירו", אמרתי. "אבל את הרי לא הולכת לשבת מול הנוכלת הזו".
"אני נורא רוצה", אמרה יאנה. "לא אסלח לעצמי אם לא אלך".
"היא תגיד לך מילים שהיא אומרת לכולם", אמרתי. "זו פסיכולוגיה בגרוש".
יאנה לא ענתה ואני נעצתי את שטר הכסף בידה המושטת.
"בעצם", אמרתי. "לךְ היא תגיד מילים אחרות. מילים שיתאימו לגותיות שמרוחה עלייך".
"אף פעם לא הייתי אצל אחת כזו", אמרה יאנה. "אני חייבת את זה לעצמי".
"המון אנשים לא היו אצל אחת כזו", אמרתי. "ולא הפסידו כלום".
"מה כבר יכול לקרות" ?! אמרה יאנה והלכה, ואילו אני טבלתי רגליים בים וחשבתי לי שחוֹפִים שאנשים נלקחו מהם אל מותם, שונים מחוֹפִים שאינם כאלה. רובצת עליהם עננה של נשמות המתים. אפשר להרגיש את זה במים.
"היא אמרה שיש אנשים שחושבים עלי מחשבות רעות", סיפרה יאנה כשחזרה.
"יאנה את כזו טיפשה", אמרתי. "גם לי יש אנשים שחושבים עלי מחשבות רעות".
"היא אמרה שהאנשים האלה גם ינסו לעשות לי משהו רע".
"הן כולן אומרות את זה", אמרתי. "בטח גם רצתה למכור לך קמע בשביל להתגונן מפני המשהו הרע הזה".
"לא", אמרה יאנה. "היא ראתה בקלפים שאנשים טובים ממדינה רחוקה יצילו אותי מהרעים האלה, ושגם הרעים האלה הם לא ממש רעים".
"מי לא ממש רעים", לא הבנתי.
"האנשים הרעים האלה", הסבירה יאנה.
"הן כולן מדברות כך", אמרתי. "מסבכות את הדברים כדי שתסתקרני ותשלמי להן יותר".
"היא לא לקחה כסף", הודיעה יאנה והחזירה לי את חמישים האירו. "היא אמרה שממני אסור לה לקחת".
"למה דווקא ממך אסור לה לקחת" ? רציתי להבין.
"מפני", כך יאנה בגאווה: "שאני אתחתן עם המוות".
"את תתחתני עם המוות" ?! ניסיתי לעכל.
"ממש כך", צהלה יאנה.
"שלא תגידי שלא הזהרתי אותך", אמרתי. "רק ראתה את הפרצוף הגותי שלך וישר בּוּם טרח 'מוות'".
"כן ? אז איך זה שיהיו לנו שבעה ילדים" ? רצתה לדעת.
"למי יהיו שבעה ילדים" ? ניסיתי להדביק את הקצב.
"לי ולמוות", בישרה יאנה.
"יהיו לכם שבעה ילדים" ? שאלתי בקהות חושים.
"שלושה בנים וארבע בנות", פסקה יאנה. "שניים מהם תאומים".
"יאנה", אמרתי בעייפות. "בימים בהם סתם התעלפת על החוף היה לי הרבה יותר פשוט איתך".
תגובות