בין הצלב לכוכב פרק מספר 46

בין הצלב לכוכב פרק מספר 46

עוד לפני שהספקתי לחצות ולפרוס את החציל הראשון ל-'פפוטצאקיה', שמעתי מאחורי את אפרודיטה מאנפפת: "אַנְדוֹנְיָה באדי לאחל לך שדשברי רגל ! גם לך יאנה. רגע, מי זו ? אה, אני יודעד, זה הרכש החדש של אימא שלך. שגם אד דשברי רגל חביבדי". (אנטוניה באתי לאחל לך שתשברי רגל ! גם לך יאנה. רגע, מי זו ? אה, אני יודעת. זה הרכש החדש של אימא שלך. שגם את תשברי רגל חביבתי). 

ובזה היא שילבה בין קללה חדשה ובין ברכה עתיקה מן התיאטרון היווני הקדום בו לא מחאו כפיים לאות התפעלות, אלא רקעו ברגליים עד, שלעיתים, אחת מהן הייתה נשברת.

"אל תזוזי", אמרתי ושלפתי את הסלולרי. "אני חייבת לצלם אותך", וכך יצא שצילמתי את אלת היופי אדומת השמלה, ערמונית השיער ותכולת העיניים על רקע גלי הים הכחול של קורפו. לא תצלום אחד אלא חמישה.

אפרודיטה הלכה ובמקומה הגיעה המלצרית מלינה שסבתא רבתא שלה ראתה יצורים שחציים אדם וחציים שד מציצים מחלונות, ואילו נכדתה ראתה את דימיטרה יורדת לאפרודיטה.

"את שומעת אנטוניה" ? לִחששה מלינה כשניסיתי להמשיך בפריסת החצילים שנקטעה בגלל אפרודיטה: "תפסתי את דימיטרה יורדת לבּוֹסִית".

"זה לא ילך", אמרתי לענת. "ככה לא תהיה לנו 'פפוטצאקיה'".

"יש לי ג'וב בשבילך", אמרה ענת למלינה ושילבה את ידה תחת בית שחיה. "איך המצלמה בסלולרי שלך" ?

המשכתי לפרוס חצילים וכששתיהן התרחקו אל עבר הים הוֹמוֹת ומפטפטות, הגיעה דימיטרה שסיננה, ספק כשאלה – ספק כהכרזה: "את זוכרת שאמרתי לך שמישהו ראה אותי יורדת לאפרודיטה" ?!

"דימיטרה", אמרתי. "זו מלינה שראתה אותך יורדת לאפרודיטה".

"הפרה הזו" ?! הופתעה דימיטרה. "הפרה הזו עם עיני העגל שלה" ?!

"לא הייתי משקרת לך", אמרתי וחתמתי את גורלה של מלינה שעקבה מרחוק וקלטה ששום דבר טוב לא יצא לה משיחתי עם דימיטרה, והחלה לנוס על נפשה כשדימיטרה בעקבותיה ומעל שתיהן מרחף קולה של ענת שצעקה: "מלינה אל תשכחי את ההסכם שלנו".

"איזה הסכם" ? שאלתי.

"אה משהו בעניין טיפ כסף שלא נתתי לה".

"איזה טיפ כסף לא נתת לה" ?

"נו מהלילה ההוא שלקחו לי את לוחיות הזיהוי של הרכב".

"רק בשביל שאני אבין", אמרתי. "היא דורשת ממך טיפ כסף על הארוחה ההיא" ?

"זו אני שהצעתי לה", אמרה ענת. "אני שונאת חובות". 

"והכלבה הזו הסכימה לקחת ממך" ? נבחתי.

"לא. היא דחתה אותי ואפילו כעסה עלי".

"אז מה עשית" ?

"הצעתי לה לעשות משהו בתמורה לטיפ", אמרה ענת.

ובדיוק כשרציתי לשאול מה הציעה ענת למלינה, נחת עלינו מבט הנכאים של יאנה שאמרה: "אם סיימתן את מסיבת הפיג'מות כדאי שנתחיל לבשל".

אשר על כן אפינו חצאי חצילים והחדרנו לתוכם בשר טחון שהקפצנו עם בצלים, עגבניות, גבינת kefalotyri ויין. עליהם יצקנו רוטב בשמל שעיבינו בחלמונים ובגבינת kefalotyri ואפינו עד הזהבה. מובן שתיבלנו והוספנו עלים, עלה בדעתכם שלא ?

הסיפור עם ה – 'מוסחרי קוקיניסטו' היה קצת יותר מורכב אבל לא משהו שלא ידענו מראש, שזה אומר שענת הכינה את הפסטה למוסחרי כאשר אני ויאנה אפינו את ה- 'פפוטצאקיה', וזה כדי להניח למקלוני הספגטי זמן ייבוש ממושך עוד לפני הכנסתם למי מלח רותחים.

היא גם עשתה הכנות ('מִזֹון פְלַאס', נכון)  עבור ה – הרבאני היווני' שזקוק לצינון לאחר הכנתו מכיוון שנהוג להגישו קר.

עכשיו בנוגע ל- 'מוסחרי קוקיניסטו'  Moschari Kokinisto עצמו, שאני כבר מתחרטת על הסוד שתיכף אגלה לכם, אבל מכיוון שמתחילת הדברים החלטתי להיות כנה איתכם, מפני שכזו אני, דוגלת בכנות, אז שתדעו שכל אלפי המתכונים לצלי בשר הם, בעצם, מתכון אחד בשינוי שמות.

נו טוב, לא בדיוק ככה, אבל אתם הבנתם אותי, נכון ? הנה אמרתי את זה והסתבכתי עם שבעת אלפים כותבי ספרי מתכונים שמעתיקים האחד מן האחר ומוסיפים קורט קינמון ו...הופ נולד מתכון חדש.

אני מתכוונת שבכל פעם שתקפיצו בצל קצוץ בשמן זית, ותוסיפו לו שיני שום תוך כדי יציקת יין אדום והנמכת הלהבה עד לאִידוּיוֹ (2 דקות), והנה אתם כבר ברבע הדרך לקו-הגמר של המתכון, שיסתיים ברגע בו תכניסו לסיר גם ריבועי עגבניות קלופות, רסק עגבניות שהמסתם במים חמים, מקל קינמון, ציפורן, קמצוץ סוכר, קורט מלח וריבועי בשר (שצרבתם עוד קודם לכן במחבת עם שמן זית), שתחליקו לסיר ברגע בו הכל מבעבע, ותכסו במים רותחים עד כדי שני שליש מגובהם, הכל על חום בינוני נמוך, עם מכסה חצי סגור עד שהבשר מתרכך.

כתף עגל = בישול קצר. כתף אימא של העגל = בישול ארוך. 

עכשיו ככה: אם תגישו את התבשיל הזה על ספגטי ותפזרו עליו גבינה מגוררת, תוכלו לקרוא לו 'מוסחרי קוקיניסטו'.

אם תגישו אותו על שעועית ירוקה תוכלו לקרוא לו: 'פאסולקיה מה קראס'.

אם תחליפו את הבקר בארנבת תוכלו לקרוא למנה: 'סטיפדו קונלי'.

אם תחליפו את הארנבת בכבש תוכלו לקרוא למנה: 'סטיפדו ארני'.

אם תחליפו את הכבש בתמנון תוכלו לקרוא למנה: 'סטיפדו חאטאפודי' .

ורק התחלתי...

מה שאתם מבינים מזה הוא שתמיד כאשר מטגנים בצלים ושום בשמן זית ומוסיפים להם יין ועגבניות, מקבלים נוזל טעים שכל מה שיש לו בראש זה לפגוש פיסות צרובות של בשר כלשהו. כל השאר (עלים, תבלינים ומים) הם בונוס.

זה גם מה שעשינו: אני, יאנה וענת שמהר מאוד פתחה בהכנות לקראת ה – 'רבאני היווני', שהוא, בעצם, סוג של עוגת ספוג שעשויה מקמח סמולינה צהוב של חיטת דורום, עם מגע של לימון ממותק, מוזלפת בסירופ בטעם תפוז, שהימרנו כי תעורר בשופטים האנגלים זיכרונות מבית אימא לעוגת ספוג בריטית שקרויה על שמה של המלכה ויקטוריה, אלא ששלנו הייתה רטובה ואילו של הבריטים הייתה אוורירית, שלנו הייתה בעלת מקשה אחת בעוד שבזו של ויקטוריה נוֹצְקוּ שתי שכבות, שלנו הייתה נטולת קרם ואילו שלהם שפעה ממנו – ומזה אתם מוזמנים להבין שהיה כבר מאוחר להתחרט.

מה גם, כפי שכבר התברר, שגם באפרודיטה קיננו רעיונות זהים, נוסף על חֲנוּפָּת מנותיה ל 'פיש אנד צ'יפס' הפופולארית, שחסרו רק את גלגולן בנייר עיתון. אבל גם אנחנו התחנפנו.

כך או כך, לבשל מול מאות עיניים סקרניות שצופות בכל מצקת שאתם מרימים, עשוי להיתפס בעיני אחדים מן הבשלנים כמאתגר, ואילו בעיני אחרים כסיוט. אותנו זה שעשע ואפילו הימרנו, ככה בינינו ובין עצמנו, מי מבין הצופים הוא בשלן מלידה, ומי סתם מופתע מזה שאוכל לא צומח במקרר.

הבשלנים מלידה ניצבו נטועים על עומדם מול המחבתות שלנו פעורי פה ועיניים, בעוד אלה שהעדיפו לטעום מאשר להבין, נטו לעבור על פנינו כפי שקהל נוהג לנוע בתערוכות פרחים. אני מתכוונת, בדבוקות ובצעדים קטנים ומנומסים.

לפתע ראינו התקהלות סביב צוות בית המלון, ומיד לאחר מכן שמענו צפירות של אמבולנס שנשכר מראש ועמד הכן, והתברר כי אחד מן הצופים כה התפעל מן האופן בו הטבחים קצצו עשבי תיבול, עד שביקש מהם להניח לו לקצוץ אף הוא, דבר שהוביל לקיצוץ של אחת מאצבעותיו ולפגיעה משמעותית בניקוד הסופי של הצוות ההוא.

ענת שלא איבדה ריכוז ערבבה קמחים עם אבקת אפייה והקציפה חמאה וסוכר יחד עם חלמונים, וניל ומיץ לימון. אני הוספתי את תערובת הקמחים אל הקציפה ויצקתי חלב, ואילו יאנה הקציפה חלבונים (עם קורט מלח, לא יכולתי להתאפק) אותם קיפלנו אל תוך הבלילה, העברנו לתבנית, אפינו ויצקנו סירופ קר שרקחנו מבעוד מועד ממי סוכר, לימון וגרידת קליפות תפוזים. ציננו ובזקנו אבקת סוכר, קינמון ושקדים טחונים.

עכשיו הכל היה בידי האל, בידי השופטים האנגלים ובידי הסלולרי של ענת כפי שהתברר ויתבאר בהמשך.